#
נניח שאתם קוראים סיפור שאשה נשואה נוטשת את בעלה ופוצחת בחיים חדשים במקום חדש עם התחלה של אהבה ביישנית חדשה (לא שום דבר גופני, שימו לב, קצת התעניינות, דאגה הדדית וכו') מה לדעתכם יקרה בסיפור?
אם הבעל הוא, נניח, בריון מתעלל, הוא כנראה ימות במהלך הספר ויפנה את מקומו לבן הזוג החדש של האשה שנטשה. זה הדבר ההוגן, לא? שהיא תזכה לבן זוג אוהב ומתחשב שיפצה אותה על הזוגיות הרעה.
אם הבעל הוא טיפוס אנוכי, שקע בעבודה או בניאוף, אינו מתעניין באשתו ובמעשיה, יש שתי אפשרויות: הוא יתגרש ממנה בגלל החטא שביצעה, (ויתחתן שוב עם ביצ'ית אכזרית, שתלמד אותו לקח ותגרום לו להצטער על שאיבד את אשתו המתוקה והמתחשבת) ואשתו לשעבר תזכה לבן זוג אוהב ומתחשב. או שהוא ימות (בתאונה או מחלה) ואלמנתו תזכה לבן זוג אוהב ומתחשב.
אבל אם הבעל נראה טיפוס אנוכי שלא איכפת לו מאשתו, הטורחת ומג'נגלת בין עבודה-טיפול בבית-גידול ילדים, אבל בעצם הוא אוהב אותה, רק לא יודע להגיד את זה ומוכן לשנות את התנהגותו כי היא עזבה אותו והוא נורא בדיכאון בגלל זה? במקרה כזה יתאפשר לו לתקן את דרכו ואשתו תשוב אליו ל"הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה". כי זה הדבר הראוי לעשות.
עיקר שכחתי: אם האשה הנוטשת היא אם לילדים קטנים הבוז יהיה נחלתה. מכולם: מהקוראים, מהשכנים ומהמשפחה. גם אם היא נטשה את המודל הראשון שתיארתי.
לפעמים קוראים להם "ספרי בנות". אולי כי הסיפורים והפתרונות מקובלים כרצויים לנשים: אהבה שעומדת במקום ראשון, פתרונות רגשיים, מוסריים וצפויים. ובספרים מהסוג הזה אין מקום לסטייה מהתקן ההתנהגותי המקובל.
הספר הזה עובד על הנוסחאות הקבועות, ללא הרבה שינויים. הוא עוסק בפחד ממוות, אשמה, זוגיות ומשפחה, בחברות ובאימוץ. גם ריבוי הקשיים אינו ממש משכנע לגבי הפתרונות המתקבלים. אבל כשהפתרונות האפשריים מוגבלים גם במספר האפשרויות וגם בסט התנהגויות מסויים – אין הרבה מרחב תימרון לסופרת, והסיפור מתגלגל לו באופן צפוי. אין הפתעות, אין תובנות מרעישות. העולם סב על צירו בדיוק כמו שאנחנו חושבים שצריך.
והשאלה למה שנשים יחבבו את תיבת המסרים הזו שאוזקת אותן לתפקידיהן באופן הדוק במיוחד – נותרת פתוחה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
