ביקורת ספרותית על קרוב ללב הפראי - הספריה החדשה # מאת קלאריס ליספקטור
ספר טוב

---

תובנות: 5 חודרות אל מעמקי הנפש.
עלילה: 3 אינה העיקר בספר.
דמויות: 5 - ג'ואנה, דמות מרכזית , אוטביו - הבעל.
קצב: 2 – מאפשר הצגת דמויות ומצבים בצורה נאותה.
ג'ואנה, היא ילדה מיוחדת, מוכשרת מאוד וחיה בעולם משלה. כבר כילדה היא מחברת שיר בשם:" אני והשמש" שתוכנו הוא כך:
"התרנגולות בחצר כבר אכלו שתי תולעים אבל אני לא ראיתי".
"ואיך את והשמש קשורות לשיר?" שואל אביה.
הביטה בו רגע. הוא לא הבין..
- "השמש נמצאת מעל לתולעים, אבא, ואני חיברתי את השיר ולא ראיתי את התולעים..."
פרץ יצירתיות זה, שמתבטא גם במשחקים ודמיון מפותח, נתקע כבר בגיל בית הספר. אין לה גבולות ומעצורים כמו לגנוב ספר למשל, ומיד להודות בכך.
והיא אומרת: "לחפש את עצמי. לחפש את בסיס האנוכיות: כל מה שאינו אני אינו יכול לעניין אותי.." .
לכאורה ילדה אגואיסטית, ואין זה כך, היא ילדה שאינה מודעת מספיק לעצמה, כוחה והווייתה. ומתוך כך, היא מוגבלת ביכולת להבין ולהכיל את סביבתה כמו לקבל מאחרים ובאותה מדה לתת.
ואיך אומר אוטביו , כשהוא פוגש אותה לראשונה : "הייתה בה סגולה קריסטלית וקשה, שמשכה אותו ודחתה אותו בעת ובעונה אחת... אפילו אופן הילוכה. בלי רוך וחיבה לגוף שלה עצמה, אבל מטיחה אותו כעלבון לעיני כל, בקרירות."
ומול הביטויים הללו שאין בהם רוע, אלא צורך וקריאה לחילוץ הטוב שבה והדרכה כיצד להשתלב בסביבה הקרובה לה, כמו אוטביו, דודתה, חברתה ואחרים, משתדך לה בעל ,שאינו ער למיוחדות שלה ואטום במידה מסוימת לצרכיה.
הסערות שבהן היא נמצאת בנישואין, מבחינת הקשר האישי והפיזי, מובאות בספר בצורה מיוחדת ומעניינת. ואת זאת אני משאיר לקוראים.
אין כאן תיאורים ריאליים של הקשר הפיזי, וטוב שכך. הסיבה הטכנית היא שהספר נכתב באמצע המאה העשרים. ועם זאת הוא מתאר היטב את הערפול שבו מצויים ג'ואנה וסביבתה.
הספר קריא וקולח, בנוי מפרקים שונים שיוצרים קולאז' המשלים לתמונה מלאה.
הסופרת, קלאריס ליספקטור, מצביעה על תופעת הילד ה"שונה", המופנם ועולמו מלא, שגם היום, בתקופת ה"אינדיווידואלי לכאורה", המתנהגת כעדר חצי מוטרף במותגים וסיסמאות, אינו מוצא את מקומו.
כדאי לקרוא את הספר ולספוג תרבות בעלת ניחוח של פעם.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על קרוב ללב הפראי - הספריה החדשה #