היות וזהו ספר ראשון של מיכל, שפצרתי את הסקירה הקודמת כדי שהספר הרגיש והנפלא הזה יגיע לעוד אנשים, כי הוא קליל במידה, משעשע במידה, עצוב במידה... יש בו קורטוב מכל אחד מאיתנו וזו גדולתו. הוא יכול להגיע למכנה גדול של גילאים ואנשים רבים. יש פה ים אהבה, יש פה רומן, יש פה חיפוש דרך וגם על הדרך בדידות של אנשים. יש מעברים חדים בין התקופה של פעם לבין התקופה של ימינו. ואיך שאני רואה את זה יש פה חדש וישן, מודרני ועתיק. והשילוב יוצר קסם.

על העלילה...

הספר הוא על התחנות בחיים של מילי , נערה בשלהי ה 20 סטודנטית שמתחזקת רומן עם חוליו תימהוני שגר בדרום תל אביב. אנרכיסטי שחי בשולי החברה וקורא ספרים כמו ניטשה. חוליו איבד אמונה בחברה, בצבא במדינה. מילי היא בדיוק ההפך ממנו. היא לא תהיה כלומניקית כמוהו, היא במגמת משפטים מנסה להוכיח לה ולהוריה שהיא שווה משהו בחיים האלה.
התחנות בחיים אמורות להיות בדיוק מה שהם, הם מסע, הם דרך. דרך עוברים עם עצמנו כשברקע הורים דודים אחים חברים שאנו אוספים ואוספים אותנו. מכל אחד ובכל אחד אנחנו נוגעים קצת ולמדים, מפנימים, ולפעמים מתרחקים בשביל להתקרב יותר. אם מילי לא תאמין בעצמה מי יאמין?


ּּּּּּּּּּּּּּּ************************************************

על אבא ואמא/ מבחינתי קטע קשה, אין שום הצדקה להרביץ לילד אף פעם ולעולם, או להתעלל רגשית ופיזית . ..יש לי אפס סובלנו כשאני קוראת על כך.

"החדר שלי מזכיר לי כלוב של חיה בגן חיות, חשבתי לעצמי בזמן שהורדתי את הסחבה מהמגב והתחלתי לגרוף את המים," מה זה ככה מנקיים?" אבא חזר מהעבודה " את סתם מורחת, תשפכי יותר מים," ציווה ונכנס לאמבטיה.
מילי באמת שפכה יותר מים אבל אבא כמובן לא היה מרוצה "מה את עושה? צרח, "מטומטמת את לא רואה שהמים נכנסו תחת המיטה. את הורסת את הרהיטים."
מילי צרחה עליו שהרהיטים מכוערים והוא בכלל לא שאל אותה לפני שהזמין.
"טראח, כף ידו הכבדה מתרוממת באוויר. הוא מחטיף לי סטירה שמפרקת לי את הפרצוץ."

***************************************************

על לוטי – מכשפה בשנות האלפיים, לוטי דמות חשובה בעלילה, יש המון כמוה בימינו. מרפאה אלטרנטיבית בכל מני כלים מוזרים של תודעה ורוחניות וגלגולים..
מילי שואלת את לוטי "איך אפשר לקחת אחריות על החיים שלי?" כלומר מה צריך לעשות? יש עלון עם הוראות הפעלה?" "אין ספר הדרכה, הצעד הראשון הוא לעשות החלטה. להחליט שאת לוקחת אחריות על חייך."
לוטי מסבירה שכשמתעסקים בנושא מסויים זה סימן ששם יש תקיעות, האנרגיה לא זורמת ומייצרת את אותן בעיות. העניין הוא למצוא דפוסים ולשנות אותם.

מה שבטוח הדרך מלאה ולאן שנשים את תשומת הלב שם דברים נפלאים יתרחשו..

זהו סיפרתי מספיק, עכשיו תורכם לבדוק , להכיל, להתעניין, להסתקרן.
אני אהבתי מאוד.****

היות וזהו ספר ראשון של מיכל, שפצרתי את הסקירה הקודמת כדי שהספר הרגיש והנפלא הזה יגיע לעוד אנשים, כי הוא קליל במידה, משעשע במידה, עצוב במידה... יש בו קורטוב מכל אחד מאיתנו וזו גדולתו. הוא יכול להגיע למכנה גדול של גילאים ואנשים רבים. יש פה ים אהבה, יש פה רומן, יש פה חיפוש דרך וגם על הדרך בדידות של אנשים. יש מעברים חדים בין התקופה של פעם לבין התקופה של ימינו. ואיך שאני רואה את זה יש פה חדש וישן, מודרני ועתיק. והשילוב יוצר קסם.

על העלילה...

הספר הוא על התחנות בחיים של מילי , נערה בשלהי ה 20 סטודנטית שמתחזקת רומן עם חוליו תימהוני שגר בדרום תל אביב. אנרכיסטי שחי בשולי החברה וקורא ספרים כמו ניטשה. חוליו איבד אמונה בחברה, בצבא במדינה. מילי היא בדיוק ההפך ממנו. היא לא תהיה כלומניקית כמוהו, היא במגמת משפטים מנסה להוכיח לה ולהוריה שהיא שווה משהו בחיים האלה.
התחנות בחיים אמורות להיות בדיוק מה שהם, הם מסע, הם דרך. דרך עוברים עם עצמנו כשברקע הורים דודים אחים חברים שאנו אוספים ואוספים אותנו. מכל אחד ובכל אחד אנחנו נוגעים קצת ולמדים, מפנימים, ולפעמים מתרחקים בשביל להתקרב יותר. אם מילי לא תאמין בעצמה מי יאמין?


ּּּּּּּּּּּּּּּ************************************************

על אבא ואמא/ מבחינתי קטע קשה, אין שום הצדקה להרביץ לילד אף פעם ולעולם, או להתעלל רגשית ופיזית . ..יש לי אפס סובלנו כשאני קוראת על כך.

"החדר שלי מזכיר לי כלוב של חיה בגן חיות, חשבתי לעצמי בזמן שהורדתי את הסחבה מהמגב והתחלתי לגרוף את המים," מה זה ככה מנקיים?" אבא חזר מהעבודה " את סתם מורחת, תשפכי יותר מים," ציווה ונכנס לאמבטיה.
מילי באמת שפכה יותר מים אבל אבא כמובן לא היה מרוצה "מה את עושה? צרח, "מטומטמת את לא רואה שהמים נכנסו תחת המיטה. את הורסת את הרהיטים."
מילי צרחה עליו שהרהיטים מכוערים והוא בכלל לא שאל אותה לפני שהזמין.
"טראח, כף ידו הכבדה מתרוממת באוויר. הוא מחטיף לי סטירה שמפרקת לי את הפרצוץ."

***************************************************

על לוטי – מכשפה בשנות האלפיים, לוטי דמות חשובה בעלילה, יש המון כמוה בימינו. מרפאה אלטרנטיבית בכל מני כלים מוזרים של תודעה ורוחניות וגלגולים..
מילי שואלת את לוטי "איך אפשר לקחת אחריות על החיים שלי?" כלומר מה צריך לעשות? יש עלון עם הוראות הפעלה?" "אין ספר הדרכה, הצעד הראשון הוא לעשות החלטה. להחליט שאת לוקחת אחריות על חייך."
לוטי מסבירה שכשמתעסקים בנושא מסויים זה סימן ששם יש תקיעות, האנרגיה לא זורמת ומייצרת את אותן בעיות. העניין הוא למצוא דפוסים ולשנות אותם.

מה שבטוח הדרך מלאה ולאן שנשים את תשומת הלב שם דברים נפלאים יתרחשו..

זהו סיפרתי מספיק, עכשיו תורכם לבדוק , להכיל, להתעניין, להסתקרן.
אני אהבתי מאוד.****