ואז איזה בוקר, לא משנה איזה בוקר, סתם בוקר קר ועגום, אורה מעירה את הילדים, אחד אחד, מלבישה אותם לקראת יום חדש, "מילי קומי" היא קוראת ואני לא רוצה לצאת מן המיטה. משהו מוזר השתלט עלי. כי בבית הישן בקרית אונו, כל בוקר, כשהשמש זרחה, הייתי קופצת מהמיטה וטסה לחצר במהירות, לבדוק אם משהו השתנה בגינת הירק הקטנה מאחורי הבית, אם הצנונית שזרענו ...