ואז איזה בוקר, לא משנה איזה בוקר, סתם בוקר קר ועגום,
אורה מעירה את הילדים, אחד אחד, מלבישה אותם לקראת יום חדש, "מילי קומי" היא קוראת ואני לא רוצה לצאת מן המיטה.
משהו מוזר השתלט עלי.
כי בבית הישן בקרית אונו, כל בוקר, כשהשמש זרחה, הייתי קופצת מהמיטה וטסה לחצר במהירות,
לבדוק אם משהו השתנה בגינת הירק הקטנה מאחורי הבית, אם הצנונית שזרענו גדלה מספיק ואפשר להתחיל לקטוף,
מושכת בזנב של החתולה הג'ינג'ית שמסתובבת בגינה, מוודאת שהיא עדיין מייללת במחאה וקופצת להסתתר בין השיחים,
מציצה דרך הגדר לרחוב, מחכה להפתעות שהיום החדש יזמן לי.

ופתאום, בקיבוץ, אין לי חשק ואין לי רצון לצאת מהמיטה.
בשביל מה לקום? מה מחכה לי שם? עוד יום עגום וקודר בבית הילדים?
רק אחרי שקמתי מהמיטה, גיליתי את הכתם הרטוב של פיפי על הסדין. בקיבוץ לכל הילדים בורח פיפי בלילה.
רק לי, הילדה החדשה שהגיעה מרחוק, לא בורח פיפי.
ועכשיו, גם אני הרמתי ידיים והצטרפתי למסדר הלגיטימי של הבריחות הליליות.
במקום לברוח בלילה לאמא ואבא, בורח הפיפי למזרון שסופג הכל.

לקרוא לדברים בשמם הוא רומן צבעוני וסוחף, המתרחש בשנות השמונים של המאה הקודמת, מסע ההתפכחות של מילי ארד, המספרת את הסיפור, מפגיש אותנו עם דמויות ייחודיות כמו מטפלת בתרפיית גלגול נשמות,
סבתא שאוספת ומשפצת גרוטאות מפחי זבל ועוד.

שלושה גברים סובבים את מילי ארד:
חוליו האנרכיסט הבטלן, ארד, בוגר יחידה מובחרת בצבא, נחוש וממוקד מטרה ובן עמי, חוזר בשאלה שיוצא מהארון – במי תבחר מילי ארד?

שם הספר
השיר בקצה השורה