ביקורת ספרותית על מישו מאת רינת הופר
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 6 במרץ, 2018
ע"י Ayeletjon


הספר "מישו" מזכיר במקצת את הספר "חומפס" שבו חומפס הדוב אינו מרוצה ממראהו הפשוט
ועושה הכול כדי להיות ולהרגיש משהו מיוחד. בחומפס הסיפור נגמר אחרת כאשר כל החברים סביב נרתעים ממנו כי הוא כבר נראה מפחיד כמו מפלצת ואז הוא מגיע להבנה שבעצם הכי טוב להיות הוא עצמו ובקיצור לקבל את עצמו כמו שהוא.
לדעתי יש הרבה ספרי ילדים עם מסר דומה. "במישו ", מישו מרגיש שהוא פשוט מידי והוא יוצא לחפש לעצמו "לוק" חדש, אופנתי יותר.
בדרך התחפושת נהרסת ומישו נחשף כמו שהוא, ערום. אך פה יש טוויסט קטן בעלילה. מתגלה שמתחת לכל החיות המיוחדות כל כך בעיניו מסתתר בעצם גם סוג של מישו וכך מישו יכול סוף סוף להרגיש טוב עם עצמו. ( סליחה על החזרתיות של המישו והמשהו) ולארגן לכולם יריד תחפושות עליז. כי בעצם כולנו נמצאים תמיד תחת סוג של תחפושת כלשהיא אז מה נעים ומה טוב אם אפשר לשנות את התחפשות מידי פעם למה שבא לנו באותו הרגע.
ספר חביב עם מסר .
האם כדאי לנו להיות דומים לאחרים או שונים וייחודיים? האם להחצין את השונות שלנו או לנסות להיטמע ?
כל אחד יבחר איזה דרך מתאימה לו יותר.
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
Ayeletjon (לפני חצי שנה)
תודה חגית . וכן בת-יה יש הרבה ספרים בסגנון.
חגית (לפני חצי שנה)

חגית (לפני חצי שנה)
נשמע קצת כמו "הגמד הגבוה והענק הנמוך"
בכל אחד יש מישו או מישהו מיוחד ובכל אחד יש קצת מכולם.
ובכל מקרה, כתבת נהדר.
בת-יה (לפני חצי שנה)
נו... היינו כבר ב"ביצה שהתחפשה".
מחשבות (לפני חצי שנה)
כדאי להיות דומים לאנשים שמסריחים מכסף. כדאי להיות שונים ממישהו שאין לו גרוש על התחת. כי כסף מסובב את העולם.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ