ביקורת ספרותית על מישו מאת רינת הופר
ספר טוב

---

הספר "מישו" מזכיר במקצת את הספר "חומפס" שבו חומפס הדוב אינו מרוצה ממראהו הפשוט
ועושה הכול כדי להיות ולהרגיש משהו מיוחד. בחומפס הסיפור נגמר אחרת כאשר כל החברים סביב נרתעים ממנו כי הוא כבר נראה מפחיד כמו מפלצת ואז הוא מגיע להבנה שבעצם הכי טוב להיות הוא עצמו ובקיצור לקבל את עצמו כמו שהוא.
לדעתי יש הרבה ספרי ילדים עם מסר דומה. "במישו ", מישו מרגיש שהוא פשוט מידי והוא יוצא לחפש לעצמו "לוק" חדש, אופנתי יותר.
בדרך התחפושת נהרסת ומישו נחשף כמו שהוא, ערום. אך פה יש טוויסט קטן בעלילה. מתגלה שמתחת לכל החיות המיוחדות כל כך בעיניו מסתתר בעצם גם סוג של מישו וכך מישו יכול סוף סוף להרגיש טוב עם עצמו. ( סליחה על החזרתיות של המישו והמשהו) ולארגן לכולם יריד תחפושות עליז. כי בעצם כולנו נמצאים תמיד תחת סוג של תחפושת כלשהיא אז מה נעים ומה טוב אם אפשר לשנות את התחפשות מידי פעם למה שבא לנו באותו הרגע.
ספר חביב עם מסר .
האם כדאי לנו להיות דומים לאחרים או שונים וייחודיים? האם להחצין את השונות שלנו או לנסות להיטמע ?
כל אחד יבחר איזה דרך מתאימה לו יותר.

» ביקורות נוספות של Ayeletjon
» ביקורות נוספות על מישו