ביקורת ספרותית על רשת הזמן - מסע להבנת הזמן והמציאות מאת אלון הלפרין
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 21 בפברואר, 2018
ע"י רץ


שעון החול של חיי

מנעורי זכורה לי על קיר חדרי תמונה אחת בשחור לבן, תמונתו של פאבו נורמי הפיני, גיבור נעורי, אלוף ריצה אולימפי משנות העשרים. נורמי בעיצומה של תחרות, רץ בטור רצים צפוף, מעיף מבט לשעון העצר שבכף ידו, בוחן את הזמן והקצב, כמצב אובייקטיבי לחלוטין.

כך השעון שענדתי בידי, בהתחלה הוא היה אנלוגי ואחר כך דיגיטלי, עבורי הוא היה חזות הכל, אייקון לזמן מוחשי, באמצעותו כוונתי את חיי כרץ. פעם אחת הקצתי מבוהל מחלום, בו ראיתי את עצמי רץ כצללית על סף תהום, סביב גופי כרוכים חוטים שבריריים המחוברים למחוגיו של שעון.

עברו שנים ובריצה מכרעת אחת, גיליתי שתחושת הזמן מתהווה ממיקוד למקצבי הנפש הפנימיים. אם הרגשתי טוב, זאת לכאורה הייתה אינדיקציה לכך שאני יכול להגביר מהירות. אבל תתפלאו, לעתים במהירות מוגברת ומתוך הסבל הפיזי והנפשי, צמחה תחושת התרוממות רוח, שדחפה אותי למקצבים חדשים, פורצי גבולות, כאלו שהפתיעו אותי בשיא חדש. כך למדתי שתחושת הזמן ומקצביו הם סובייקטיביים לחלוטין, יש להם חוקים מתעתעים משלהם, אך הם הדבר האמתי.

אז מהו זמן, זאת חידה שממשיכה ללוות אותי כרץ חובב וכאדם סקרן. סוגיה אותה ניסו להסביר אמנים, סופרים וגם היסטוריונים העוסקים בנושא, לכן הנושא מרתק, כנקודת מפגש בין מדע לאמנות, בין אשליה למציאות, כל אחד מהתחומים מנסה לתת לזמן פרשנות משלו.

רשת הזמן, מסע להבנת הזמן והמציאות, של אלון הלפרין, נראה ספר מבטיח, כפועל יוצא לנקודת מבטו, חיבור בין פילוסופיה ופיזיקה, בניסיון לפענח את מסתורי הזמן, כפי שהם נתפסו על ידי האנושות במרוצת ההיסטוריה, החל מהעת העתיקה וכלה בתגליות המדעיות העדכניות של המאה העשרים ואחת, ניסיון נועז שבאופן אחר אפשר בקלות לכנות אותו כהיסטוריה של הזמן.

שם הספר עצמו מאתגר ומעורר עניין, מסע להבנת הזמן והמציאות, כפי שכותרת המשנה שלו מניחה. הלפרין, יוצא מנקודת מוצא שהזמן, הוא מושג חמקמק ופיקטיבי, באמצעותו אנחנו מנסים לתאר את אחד מיממדי החיים, יחד עם המרחב בו האדם מתקיים. הלפרין ממשיך, אם הזמן הוא מושג הכרחי לתיאור המציאות והוא אינו ברור, אז מהי בעצם המציאות?

הספר, מנסה להסביר מגוון רחב של מושגים, החל מאנטרופיה, המתארת סדר ואי סדר, חץ הזמן המנסה להגדיר את כיוון הזמן, המפץ הגדול, ממנו הכל התחיל, חורים שחורים וחורי תולעת, הפיזיקה של ניוטון המתארת עולם קבוע ויציב, ולעומתה הפיזיקה אותה הגדיר איינשטיין מחדש, בה תורת היחסות קובעת שהזמן שלנו הוא יחסי, ומכאן אנחנו שועטים לעבר הפיזיקה הקוונטית כאי וודאות, לעולמות מקבלים וגם למטרקיס, תחומים בהם עוסק המדע הבדיוני, מגוון נושאים מעניין.

הספר הזה, אמור להיות רב תחומי, למעשה הוא עוסק בעיקר בפסיקה ופילוסופיה, שני עולמות תוכן שונים העשויים ליצור ספר מלהיב. לספרים מסוג זה קיימת בעיה, הרף אותו הציב נח הררי לספרים מסוגם, היכולת להסביר דברים מסובכים, בצורה פשוטה ונגישה, אך באופן אלגנטי ולעיתים מרהיב.

רשת הזמן הרגיש לי בחלקו הראשון, כמו סיכום הרצאות של התלמיד הטוב ביותר בכיתה. הוא שיטתי, קפדני, לעתים הוא ברור וכתוב רהוט, אך יש חלקים שאני אישית הרגשתי שהלכתי לאיבוד. אין בו תחושה של חידוש, את רוב הדוגמאות או ההסברים הכרתי ממקום אחר. אך החלק הזה חיוני להבנת הגדרות הזמן הבעייתיות והלא פתורות כפי שעולות מהתיאוריות הפיזיקליות של המאה ה-20 וכבסיס לחלקו השני של הספר.

בחלק השני של הספר, הלפרין מנסח שאלה גדולה ומאתגרת, האם הזמן הוא מושג אובייקטיבי פיזיקלי, או מושג תודעתי פיקטיבי? על רקע תיאוריות ורעיונות חדשים, הכוללים את תורת הכאוס והמערכות המורכבות, הלפרין מציג כיוון אפשרי להגדרת הזמן, הגורסת שהיקום עצמו פועל כרשת וכמערכת מורכבת. נשמע מסובך, אך מרתק בתובנות שהוא מעניק לנו על מושג הזמן ועל האופן בו הזמן קשור בשאלה הגדולה, מהי בכלל מציאות הקיום שלנו, או מהו היקום?

אחרי שקראתי את הספר, אני יכול לחזור לאופן שבו אני מגדיר את הזמן שלי, אני עדיין משקים בבוקר, ויוצא לרוץ, עבורי זהו זמן איכות, שכולו רק שלי, אם כי שאלת האיכות קבלה לפתע משמעות חדשה, על רקע הדורבן המציק לי בכף רגלי, וגורם לי כאב ולהאט את הריצה באופן משמעותי, מה שגורם לי להבין שחץ הזמן מבחינתי פועל בכיוון אחד בלבד, מילדות לזקנה, בה אני מרגיש לעתים בבגידת הגוף. אירועים הגורמים לי לנסח את הזמן ומציאות חיי בצורה שונה ואחרת, המשלבת לתוך מרכיבי ההגדרה מושגים, כחמלה, השלמה, מתינות, לעצור את הקצב ומלחמה באותות הזמן. אני עוד אתגבר על הפציעה שלי ואמשיך לרוץ במרחבי השדות, כפות רגלי ימשיכו לרחף מעל שבילי העפר.

20 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
שונרא החתול (לפני 5 חודשים)
אתה חובב מקצוען.
רץ (לפני 5 חודשים)
Pulp_Fiction -תודה, יוסי מלמן הוא כתב צבאי במעריב ורץ חובב, יש לי את ספרו, אך עדיין לא קראתי בו, יוסי הוא רץ חובב שלוקח את הריצה ברצינות, אני אומנם משתדל להיות רציני כחובב, אבל בהשוואה אליו בנעורי בקשתי להיות רץ ברמה אולמפית.
רץ (לפני 5 חודשים)
חני - תודה לעצה
Pulp_Fiction (לפני 5 חודשים)
אהבתי את תובנותיך ותיאוריך. פעם קראתי את ספרו של יוסי מלמן על ריצה(שכחתי את שמו) ומה שתיארת גרם לי להיזכר בו. יש בו מוטיבים דומים, במיוחד לקראת הסוף.
חני (לפני 5 חודשים)
רץ לגבי דורבן. רפלקסולוגיה או עיסוי עוזר. וכן טיפות הומופאטיות קסומות בשם שבטבט.
לי זה עזר.
סקירה יפה.
רץ (לפני 5 חודשים)
שונרא כן - אני לא חושב שזה יפה בהתחשב בכך שבבית הספר היסודי לא נחשבתי לספורטאי, זהו מהפך של ילד שהחליט להיות רץ והגשים חלום, החלום שלי היה הרבה יותר רחוק, ושלמתי מחיר על הפער בין כוח הרצון לעומת היעדר התנאים שתמכו בחלום. אבל נשארתי עם רוחו של רץ למרחקים ארוכים, עקרונות חיים אותם אני מממש בחיי.
רחלי (live) (לפני 5 חודשים)
רץ הבעיה היא לחזור לצעד הראשון...שנים שהפסקתי לרוץ חזרתי לפני שנה בערך אבל זה החזיק מעמד בדיוק חודש
רץ (לפני 5 חודשים)
רחלי - נעלי ספורט חדשות, הן תמריץ, אבל לא ההרגל שהופך דרך חיים, זה לא פשוט לעשות את הצעד הראשון.
רחלי (live) (לפני 5 חודשים)
רץ שאפו שאפו...נעלי ספורט ,מכנס מהמם, גופיה, שעון, ואפילו אוזניות..קניתי הכל רק דבר אחד אני לא מצליחה לעשות וזה כמובן להשתמ בהם
שונרא החתול (לפני 5 חודשים)
אז אתה בעצם 'סיפורו של אלוף'? אלוף הארץ. שאפו.
טוב, אז הפעם באמת צריך שהמשאית עם המדליות תגיע :-)
רץ (לפני 5 חודשים)
שונרא - תודה, האמת שזה היה פעם לפני שנים רבות, חלמתיי להיות הטוב ביותר בארץ והצלחתי, אחר כך חמתי להיות רץ אולימפי, אבל אז הסתבכתי במחלה אוטואימונית, אני עדיין רץ כרץ חובב אוהב את מרחבי השדות, ואת התחושה של הרחיפה על פני מרחבי השדות, חיבור שהפך אצלי לטבע.
רץ (לפני 5 חודשים)
בת- יה, תודה, אני בוח שהספר הזה יעניין אותך, אני משקים קום, אני כבר כמעט לא רואה ממטרות, שטחים חקלאים נעלמים, הופכים לנדל"ן או לכבישים, ושטחים רבים פשוט מוזנחים.
רץ (לפני 5 חודשים)
אפרתי - תודה, האמת שאני רץ עבור עצמי, כעת זה מעט קשה, אבל אני מקווה להתגבר.
רץ (לפני 5 חודשים)
יעל - אני מסכים לגבי התפיסה, קיים אצלנו קושי לתפוס זמן מעבר למשמעות הכרונולוגית שלו, אבל אנחנו מבינים ומקבלים שזמן הוא סוביקטיבי, מותנה אם אנחנו נהנים או סובלים.
רץ (לפני 5 חודשים)
לי - תודה
רץ (לפני 5 חודשים)
אלון - תודה אני בטוח שתמצא עניין בספר
שונרא החתול (לפני 5 חודשים)
בכל פעם אני מגלה מחדש כמה הריצה משמעותית בחייו של רץ. אחלה תמונה, אגב.
פעם, לפני שהייתה מרצ, הייתה רץ. אז זה מסתדר גם פוליטית :-)
ביקורת יפה וסדורה, מצטרפת למחמאות. וגם למדתי מי היה היוסיין בולט של שנות העשרים.
בת-יה (לפני 5 חודשים)
רץ, תודה. נשמע כמו ספר שיעניין אותי.
וטוב ללמוד שאתה משכים בבוקר ויוצא לרוץ. ואולי תוך כדי ריצה אתה מבחין בשדות שמשקים אותם בממטרות.
אפרתי (לפני 5 חודשים)
רץ, כרגיל, כותב נהדר. אני מקווה שאתה רץ גם בשבילי, כי כל פעם שיש לי נקיפות מצפון בגלל היותי פדלאת כורסה, אני אומרת לעצמי: רץ רץ גם בשבילי.
yaelhar (לפני 5 חודשים)
עושה רושם כמו תזה או עבודת דוקטורט שהורחבה לספר.
רבים ניסו להבין את הזמן על מימדיו השונים. נראה לי שאנחנו ההדיוטות יכולים רק להתייחס לכרונולוגייה ולא לשאר המימדים המרתקים.
לי יניני (לפני 5 חודשים)
מקסים. מסכימה עם אלון
אלון דה אלפרט (לפני 5 חודשים)
נשמע מעניין, וגם התובנות שלך יפות.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ