#
מר ברגר הוא דמות ויקטוריאנית, למרות שהוא חי בשנות השישים של המאה העשרים. כאשר אמו מתה והורישה לו הכנסה צנועה ואת ביתה בעיירה קטנה, הוא שמח להתפטר מעבודתו המשמימה, לעקור לשם ולחיות כג'נטלמן אנגלי – לנסות לכתוב, לטייל בשעת בין הערביים ובעיקר – לקרוא ספרים, פעילות האהובה עליו מכל.
הספר הזה מספר סיפור מקסים, שגיבורו הוא קורא ספרים מכור (מוכר לכולכם מהסתכלות בראי...) התוהה מה היה קורה לדמויות הגדולות של הספרים אם אפשר היה להתחבר אליהן בדרך נוספת.
הוא עוסק, למעשה, בעולמו הרוחני של הקורא ובדרך בה הוא מפרש את מה שהוא קורא. הוא הזכיר לי את "פרשת ג'יין אייר" של פורד, בדמיון וביצירתיות של הסופר. הסיפור זכה (בצדק) בפרס אדגר אלן פו לשנת 2014.
סיפורים קצרים הם הרפתקאה בקפסולה – מעט עמודים בהם צריך לפתח רעיון שלם ולהשאיר את הקורא מסופק. הניסיון מלמד שפעמים רבות (מדי) אנשים כותבים סיפור קצר המשאיר בקורא טעם חמצמץ – הרעיון לא פותח במלואו, אי אפשר להתחבר לדמויות שרק הופיעו והופ – אינם עוד, והסוף... אוי הסופים המוזרים והלא מתחברים. למרות - ואולי בגלל - הקצרצרות דרוש תיחכום וכישרון לכתוב סיפור קצר. לקונולי יש מהשניים. ובנוסף יש לו גם חוש הומור מעודן, המוסיף גוונים ורבדים לסיפור הזה.
תור שאתה ממתין בו ואין לך רצון לבהות במסך המוצג היום בכל גוף המכבד את עצמו, הפולט התחכמויות המבליטות את טפלותם של המגישים, תור כזה פשוט קורא לסיפור קצר, שאפשר להפליג בזכותו למקומות טובים יותר. הבעיה היא שאם זה סיפור לא מוצלח – הוא לא יצליח להעביר לך את הזמן. ואם הוא סיפור מוצלח – הוא יסתיים הרבה לפני שהסתיים התור, וימעל בתפקידו, מה שקרה לי עם הסיפור הזה...


















