ספר מותח ומעניין שלמרות סופו המאכזב, מאוד נהניתי מקריאתו. מעורר לא מעט תהיות / תובנות לגבי החיים, גורם לך לחשוב עד כמה המקריות בחיים עשויה להיות גורלית ועד כמה אנו אדון לגורלנו (או שלא?)
משרטט דמויוית מורכבות ומסקרנות ומשלב בין שפה יומיומית ולעתים אף בוטה (בדיאלוגים) לבין שפה עשירה ואף פיוטית בתאורים של ה"מספר". דוגמא אחת מיני רבות נמצאת בפרק הפותח את הספר, דקות ספורות טרם התרסקות המטוס: "מגי, כפי שקורה לה מידי יום, אלף פעם ביום, נמלאת פרץ של אהבה אמהית, תופחת ונואשת. הם החיים שלה, הילדים האלה. הם הזהות שלה. שוב היא מושיטה יד ומיטיבה את השמיכה של בנה, ובעודה עושה זאת, יש רגע של חוסר משקל כאשר גלגלי המטוס עוזבים את הקרקע. האקט הזה, המלא תקווה בלתי אפשרית, ההשעיה השגורה הזו של חוקי הפיזיקה הכובלים את בני האדם לאדמה, ממלא אותה בהשראה ובבעתה. לעוף. הם עפים.
ממליצה לקרוא!
