אחד עשר אנשים עולים על טיסה פרטית בדרכם לניו-יורק. הטיסה אמורה להיות קצרה, ולעבור בצורה חלקה. אלא שלא כך. לאחר שש עשרה דקות טיסה צולל המטוס מטה בצלילה חדה ומהירה ומתרסק באוקיינוס.

על המטוס היו אנשים ידועים, משפיעים מאוד בנוף המקומי, ובעיקר עשירים מאוד. את האסון הזה שרדו רק שניים. צייר, אלכוהוליסט בעברו, עם קריירה מדשדשת, ופעוט בן ארבע, בנו של אחד הנספים.

ככה מתחיל הספר, וזו התחלה מבטיחה. במק

בנסף לעלילה המעניינת ,הסיפור האנושי וצורת הכתיבה הלא שגרתית התחברתי לסיפור בגלל שני נושאים שמובלטים בעלילה - השחייה והתקשורת. בנוגע לשחייה גיבור הסיפור מתאר את השחייה כמשהו מהותי בחייו וביכולת שלו להתמודד עם אתגרי החיים. בתור שחיין בעצמי, התחברתי לתיאורים בספר על השחייה - האימונים הארוכים, ההתגייסות הנפשית והפיסית למאמץ המונוטני, על השחייה בטבע (בים או באגם) כשאתה מבין שהדרך שלך לחזור הבייתה תלוי

ספר מותח ומעניין שלמרות סופו המאכזב, מאוד נהניתי מקריאתו. מעורר לא מעט תהיות / תובנות לגבי החיים, גורם לך לחשוב עד כמה המקריות בחיים עשויה להיות גורלית ועד כמה אנו אדון לגורלנו (או שלא?)
משרטט דמויוית מורכבות ומסקרנות ומשלב בין שפה יומיומית ולעתים אף בוטה (בדיאלוגים) לבין שפה עשירה ואף פיוטית בתאורים של ה"מספר". דוגמא אחת מיני רבות נמצאת בפרק הפותח את הספר, דקות ספורות טרם התרסקות המטוס: "מגי, כפ