ביקורת ספרותית על להיות רופא בעידן הבערות מרצון - גשרים # מאת בנימין מוזס
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 3 בינואר, 2018
ע"י רץ


כשנופלים, חייבים לקום ולהמשיך לרוץ

דור בני, הזכיר לי שוב השבוע, את כוח הרצון שלו להתגבר על מכשולים, ולהפוך אותם כלשון הקלישאה לאתגרי חיים.

לאחר פציעתו בקסבה של שכם, לפני כעשור, ולאחר שנה של אשפוזים, דור נסע לחופי אוסטרליה להתרחק מעט ולהירגע. כשהוא ישב מול גלי הים והביט בהם, הוא קבל החלטה מכוננת, להיות רופא, כאותם רופאים שהצלו את חייו. כעת הוא מבקש לחזור ולטפל בבני אדם הנתונים במצוקה.

מסלול ארוך וקשה עבר דור בכדי להגשים את חלמו, כעת הוא ניצב לפני סיום הסטאז', עיתוי שחייב אותו לקבל החלטה לגבי מסלול התמחותו, שגרם לו התחבטויות רבות. היה לו שיבוץ לתחילת ההתמחות במחלקה יוקרתית. אך דור קבל החלטה לשנות את תחום ההתמחות לפנימית, דווקא לתחום שיותר מכל מייצג את הרפואה הציבורית, על פגמיה ועל קשייה, במקום בו הרופאים עובדים קשה ונשחקים, ולעתים הם חסרי אונים ללא יכולת לתת מענה. דווקא למקום בו קיים היעדר יוקרה ותגמול הראוי לרופאים הפנימיים, דור מבקש כמו שליח מסיונרי, להיות בן אדם ולהציל את העולם.

לצורך קבלת ההחלטה, דור התייעץ עם מספר רופאים אותם הוא מעריך, אחד מהם הוא רופא במחלקה לטיפול נמרץ שהציל את חייו. דור הוא אמר לו, בפגישתם הנרגשת, אני רופא פנימי גאה. לך עם מה שהלב אומר לך, אתה רופא פנימי בנשמתך.

לדור יש אג'נדה ברורה, הוא רוצה לראות את האדם בראיה הוליסטית, לחפש סיבות למחלות נסתרות, לעזור לבני אדם, לא רק בטכניקה, אלא במגע אנושי, באמצעות מבט עין, במלים מעודדות, או באמצעות סטטוסקופ המוצמד לגופו של החולה, כמו בטקס יישן בין רופא וחולה. דור מאמין בשילוב רפואה קלאסית ישנה, יחד עם המודרנית, הוא אפילו מצא קבוצת רופאים בפרינסטון, המאמינה בשילוב בין שתי השיטות, גישה הכרחית בעידן הרשתות והרפואה הממוחשבת. עם הגישה הזאת, דור התקבל כעת למחלקה פנימית, בה הוא יתחיל את התמחותו עוד מספר חודשים.

באותו השבוע בו דור קבל את אחת מהחלטות המשמעותיות בחייו, בעיתוי שהוא אולי לא מקרי, משכה את עיני תמונת כריכתו של ספר חדש, בו תמונת רופא בוגר, בלבוש אירופאי שחור ייצוגי, מראה מתחילת המאה הקודמת, המרכין את ראשו, בהבעת פנים המעידה על ריכוז והקשבה לסטטוסקופ, המונח על ציור לב ענק מטפורי, כריכת הספר, להיות רופא בעידן הבערות מרצון, אותו כתב בנימין מוזס, רופא פנימי, על דילמות רפואיות בעידן המודרני. בינגו אמרתי לעצמי, את הספר הזה אני רוכש לדור בני.

מוזס מדבר על הרפואה, כתחום מדעי ואנושי הנוגע בנו במקומות הכואבים ביותר ובחרדות הקיומיות שלנו כבני האדם. הוא מציג שתי גישות לרפואה, האנושית האמורה להיות מכוונת לסבל הלא ניתן למדידה. לעומתה מציב מוזס את הגישה המדעית, המבקשת הוכחות להצלחת טיפולים על בסיס מחקרים ומדידה. שני המסלולים לא בהכרח נפגשים, ובכך הם מבטאים את אחד מהקונפליקטים הגדולים ברפואה, בין מעמדו של הרופא כאדם המבין לנפש החולה, לבין גישת הרופא כמומחה, הרואה בחולה אובייקט, בו הוא מטפל באמצעות פרוצדורות ותרופות שתועלתן לא בהכרח ברורה.

מוזס מציג את הקונפליקט הזה באמצעות, התהפוכות שעברה תפיסת ההורמון הנשי האסטרוגן, בהתחלה כישועה לנשים בגיל המעבר, אחר כך הוכח מחקרית, שלתרופה גם תופעות לוואי מסוכנות. מוזס ממחיש בצורה אנושית ונוגעת את הדילמה הרפואית והאנושית, אותה מבטאת אישה אחת, שהרופא שלה אסר עליה ליטול הורמונים נשיים, מאותו רגע חרב עולמה. כמובן שלאחר שיקול מעמיק הוחלט שהאישה תקבל את התרופה, על פי העיקרון התועלות הצפויות מהתרופה לעומת הסיכונים הכרוכים בשימוש בה. המחשה נפלאה לשינויים בפרדיגמות, לדילמות הרפואיות, ואופן קבלת החלטות ברפואה המערבת גורמים מדעים עם גורמים אנושיים.

מוזס מציג מבט רחב על הרפואה, על פורצי הדרך שהתמודדו עם התנגדויות, כויליאם הארווי, מגלה מחזור הדם, שנתקל בספקנות וחוסר אמון, אך לא רק ספקנות, מונעת ידע חדש, אלה לא פעם אינטרסים כלכליים, פוליטיים, או בני האדם עצמם, המעדיפים מול הידע הרב, לגלות גישה של התעלמות, כסוג של בערות. לעומתם קיימים חולים שבאמצעות הרשתות החברתיות לכאורה יודעים הכל, עידן המציב בפני הרפואה והרופאים אתגרים משמעותיים למקומם כמתווכי ידע, וכבני אדם המקנים מגע אנושי מול ניכור רשתות חברתיות, והמדע הרואה בחולה פרט סטטיסטי.

מוזס לוקח נושא, שעל פניו נראה אקדמי, ומספר סיפור בגובה העיניים, כמו שרופא טוב מסביר דבר מסובך לחולה, בצורה חכמה, מעניינת ובו בעת מונגשת, הוא מוסיף ערכים מוספים מפיו של רופא הנחשף למושגים המתעתעים, של חיים ומוות. הוא מספר על הרופאים והמדענים כבני אדם, העומדים בחזית הסבל האנושי ומדע הרפואה. הוא מתאר כיצד מתפתחת גישה רפואית חדשה, השוברת פרדיגמה קודמת, אך גם יוצרת מבוכה ובעיות מוסריות חדשות. מה שגורם למוזס להציב שאלה גדולה, האם הרפואה מצליחה לחבר בין שתי תפיסות העולם, המדעית והאנושית?

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

דור היה בנעוריו רץ. מאז עדיין אחד מערכיו: כשנופלים, חייבים לקום ולהמשיך לרוץ. דור אומנם כעת כבר לא רץ, אך הוא ממשיך להיות רץ למרחקים ארוכים ברוחו, באופן בו הוא מציב מטרות משמעותיות בחייו, ומשיג אותם בנחישות מעוררת השראה.

על הדף הפנימי בספר כתבתי:

רוץ בן, רוץ ... בדרך שהתוותה לעצמך, לעבר המטרות המשמעותיות שהצבת.

אמא ואבא
41 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
צב השעה (לפני 9 חודשים)
מצטרף לאיחולים לדור. המון בהצלחה.
רץ (לפני 9 חודשים)
כרמליטה - תודה להמלצה, לא קראתי את הספר, אקרא. דור לפעמים חושב להתמחות בתת התמחות ברפואה זיהומית וכחלק ממנה לצאת לאזורים נידכים כמו אפריקה.
רץ (לפני 9 חודשים)
נועמי - תודה, מסכים איתך, להיות רופא פנימי,זאת גישה שמבוססת על תפיסה הומנסטית הרואה בשיח בין חולה ורופא כהכרחי.
רץ (לפני 9 חודשים)
דינה - תודה על האיחולים לדור
כרמליטה (לפני 9 חודשים)
רץ -
האם קראת את "הרים מעבר להרים" של טרייסי קידר?
קוראת עכשיו, מאד מעניין ומומלץ.
ספר תעודי אודות רופא ואנתרופולוג שהתמסר כולו לטיפול בחולים באזורים מוכי עוני בהאיטי ובפרו, התמקד בטיפול בשחפת. העמותה שהקים הצליחה להביא להורדת מחירי התרופות לאיידס ולשחפת ביותר מ-95% והביאה את ארגון הבריאות העולמי להכניס שינויים משמעותיים במדיניות הטיפול שלו.
נעמי (לפני 9 חודשים)
נראה שרופא שבוחר בפנימי הוא בעל פנימיות מיוחדת,
מאחלת שתמשיכו לרוות הרבה הרבה נחת.
dina (לפני 9 חודשים)
ביקורת מאוד מרגשת. מאחלת לבנך דור המון בהצלחה.
dina (לפני 9 חודשים)
ביקורת מאוד מרגשת. מאחלת לבנך דור המון בהצלחה.
רץ (לפני 9 חודשים)
שונרא החתול - תודה אני בטוח שהתגובה שלך מעודדת את דור בבחירה הקשה שעשה, שיש בה הרבה אנושיות וחמלה.
רץ (לפני 9 חודשים)
בת-יה, רגשת אותי בתגובתך, רק מי שהיה שם יודע על מה אני מדבר, על רגעי עצב וחרדה, רגעים של תיקווה, והקלה גדולה שכל זה עבר. אך תמיד יהיו הזיכרונות שילוו כצל שחור, ולכן אני כותב.
רץ (לפני 9 חודשים)
Pulp_Fiction - תודה כמי שמכיר את המערכת, אני בטוח שההתייחסות שלך משקפת מציאות עצובה, היא ידועה לדור ובכל זאת הוא החליט ללכת לשדה הקרב של הרפואה הישראלית, זאת שהביטוי שלה הוא לעתים החולה במסדרון.

דור אגב כעת במאיר, במחלקה זיהומים, אחד מסגני המחלקה בפנימית ממאיר היה מי שהשפיע על דרכו.

Pulp_Fiction (לפני 9 חודשים)
רץ, ריגשת אותי. בזכות המפגש זכיתי להכירך ולשמוע את הסיפור על דור מפיך.
מי יתן ותמשיך להיות אבא גאה לכל ילדיך.

לצערי בבתי החולים יש מעט מאוד תנאים, אם בכלל, לטפל בצורה הוליסטית. הלוואי והיו.אפילו רופא משפחה לא ממש יכול לאפשר זאת לעצמו מפאת העומס.
שונרא החתול (לפני 9 חודשים)
אשריך שזכית לבן כמו דור ואשרי מערכת הבריאות שתזכה לרופא מסוגו.
זה באמת לא מובן מאליו שרופא צעיר יבחר דווקא בהתמחות במחלקה הפנימית העמוסה, השוחקת ולפעמים גם כפויית הטובה.
מאחלת לדור שיגשים את שאיפותיו המקצועיות והאישיות, שיזכה להציל נפשות רבות ויצליח להטביע חותם ייחודי משלו על מערכת שלפעמים נדמה שהיא עצמה חולה.
בת-יה (לפני 9 חודשים)
תודה, רץ. מה שכתבת העלה בי דמעות (משהו אישי שכרגע קשה לי לספר עליו).
ובכל אופן מאחלת הצלחה לבן, ושמחה על הבחירה שעשה.
הלוואי שעוד רופאים רבים ילכו בדרך זו.
רץ (לפני 9 חודשים)
חגית - תודה
רץ (לפני 9 חודשים)
אנקה - תודה
רץ (לפני 9 חודשים)
נתי. ק- תודה
רץ (לפני 9 חודשים)
כנרת - תודה אכן ברפואה מתקיים קונפליקט בין אינטרסים רבים כמו טובת הרופא או טובת הקופה, או הגישה המדעית מול הגישה האנושית, ואחרון האילוץ בו הרופאים עובדים בתקנים נמוכים מול צרכים הולכים וגדלים, בעיקר בחורף אותו מסמלת הזקנה במסדרון המוטלת בהיעדר כבוד.
רץ (לפני 9 חודשים)
אפרתי - תודה
חגית (לפני 9 חודשים)
ביקורת מרגשת ונפלאה כתמיד.
אנקה (לפני 9 חודשים)
כבוד גדול לאב ולבן. התפוחים לא נופלים רחוק מהעץ עליו הם גדלים.
את הדוגמה האישית קיבל הבן ממך והבת משניכם.
נתי ק. (לפני 9 חודשים)
מרגש!
(לפני 9 חודשים)
מרגיש שאתה ממש גאה בדור.
להגיש נושא כזה בגובה העיניים, זה ממש כישרון. הרפואה על גווניה קרובה לליבי, ואני מודעת לאמביוולנטיות המעשית שקיימת בתחום.
הרפואה הפנימית מורכבת לא פחות מהילת ההתמחות ויש אף יותר...

תודה על שיתוף המביא איתו אומץ ועוצמה~~
אפרתי (לפני 9 חודשים)
מאוד ריגשת אותי. עם ילדים כמו דור ובר, אתה יכול להיות גאה ביותר. אבל זה לא פלא. פעמים רבות הילדים הם תבנית נוף מולדתם ומולידיהם.
רץ (לפני 9 חודשים)
בר - תודה רגשת אותי, כך זה שאב ובת כותבים בסמניה ומשתפים בסיפורי החיים שלהם.
רץ (לפני 9 חודשים)
חני תודה - אנחנו כהורים דוגמה ומודל לטוב ולרע, אני מסכים שדור נוגע בשאלה של החולה כאוביקט בעידן הרפואה הממוחשבת וזאת המתקיימת ברשתות החברתיות, לעומת מקמו של הרופא כאדם המביט לחולה שלו כעולם בפני עצמו. קונפליקט שהופך לבעייתי על רקע המצוקה ברפואה בכלל וברפואה הפנימית. ולכן אני גאה בבחירה הקשה של דור.
בר (לפני 9 חודשים)
רץ, ביקורת מרגשת מאוד.
"רוץ בדרך שהתוותה לעצמך, לעבר המטרות המשמעותיות שהצבת".
דרך חיים ותפיסת עולם שאני מודה כל יום על כך שחונכתי על פי ערכיה.
ביקורת מרגשת דרך סיפור חיים מרגש אף יותר.
כשאני מסתכלת על דור , אחי הגדול, אני רואה בו לא אחר מאשר מודל לחיקוי והערצה.
תודה לך שבכתיבתך סחפת אותי אל מקומות שראוי להיזכר בהם.
חני (לפני 9 חודשים)
עוזי אין ספק שאנחנו כהורים מעצבים את החיים של ילדינו מתוך אמונה בדרכם שלהם. מתוך אמונה שנתנו להם כלים, שידעו במה לבחור.
הסיפור האישי מרגש.
בדיוק הייתי ברצאה עם קרדיולוג מפורסם שמרצה על הקשר בין גוף לנפש ועל הרפואה הקונבקציונלית וגם על האלטרנטיבית. זה היה מרתק.
ולדור שימשיך בשליחות שלקח על עצמו..רק הצלחה.
תודה על הסקירה היפה.
רץ (לפני 9 חודשים)
דידי - תודה
רץ (לפני 9 חודשים)
מסמר עקרב- שבני התחיל את הסבב בפנמיות, באחד מהסבבים הוא היגיע לוולפסון, סוג של פרפריה באמצע ישראל, שם הוא פגש בסגנית מנהלת יוצאת חבר העמים, שהייתה אחת המנטורים של דור, אותה הוא הגדיר כרופאה עם הלב הגדול, מי שנמצאת במקומות הקשים ביותר, שבהם לא תמיד זוכים להערכה ולבטח לא ביוקרה, אבל קיימים האנשים הפשוטים היודעים להוקיר.
רץ (לפני 9 חודשים)
לי - תודה, אכן הבחירות של דור גורמות לנו גאווה גדולה.
רץ (לפני 9 חודשים)
סקאוט- תודה לתגובתך, רבים מהמתמחים בוחרים בהתמחות על רקע שיקולים כלכליים, ולכן הם בוחרים פחות בפנימיות בהן התגמול נמוך בהשוואה לתחומים אחרים, וגם כפועל יוצא של מעמד התחום ההולך ונשחק. למקום הזה נכנסים בעלי הערכים והאתגרים שמבקשים להתמודד במקומות קשים, לפעמים זה נשמע כסוג של דון קישוט.
רץ (לפני 9 חודשים)
אירית תודה - אכן דור הוא אדם מיוחד לא רק בגלל הבחירה, אלא בדרך שאתה הוא מתמודד.
רץ (לפני 9 חודשים)
כרמליטה - תודה, רפואה פנימית מבוקשת כאבן דרך למי שרוצה להמשיך לתת התמחות, אבל נדיר שמתמחים מצהירם מראש שהם באים להיות רופאים פנימיים, שפעם היו בסטאטוס מאוד גבוהה וכעת מעמדם הולך ופוחת, מצד שני הם נמצאים בשדה הקרב של הרפואה הישראלית של אותה חולה השוכבת ללא כבוד במסדרון.
דידי (לפני 9 חודשים)
בהצלחה לו
מסמר עקרב (לפני 9 חודשים)
מרגש מאוד. הרפואה הפנימית באמת לא נחשבת ליוקרתית, אך מניסיון משפחתי אישי אני יכול להעיד שהפנימאים עושים מלאכת קודש ושהם עוסקים בהצלת חיים לא פחות מכל אוחזי האזמל למיניהם. שיהיה לדור בהצלחה וכל הכבוד על הבחירה.
לי יניני (לפני 9 חודשים)
רץ אתה מרגש ...לא אוסיף כי על חלק מהדברים סיפרת לי
סקאוט (לפני 9 חודשים)
סקירה מרגשת. בעידן שבו רבים בוחרים את הקריירה שלהם לפי שיקולים כלכליים, בחירתו של בנך אינה מובנת מאליו. שאפו!
דרך צלחה בכל מעשה ידיו!
והנקודה שציינת, בנוגע לנושא הרופא בימינו, איזה מן ערך יש לרופא בעידן הטכנולוגי והרשתות החברתיות, הוא מרתק. אני רושמת לי את ספר זה.
אירית (לפני 9 חודשים)
בנך דור הוא בחורצ'ק מיוחד, זכית, ואני מקישה במקרה שלך שגם הוא זכה בהורים מיוחדים.
יישר כוח לכולכם .
סקירה אישית ומעניינת.
כרמליטה (לפני 9 חודשים)
סקירה מעניינת ומסקרנת, והתיבול בסיפורו של דור מוסיף המון.

רפואה פנימית לא כל כך פופולרית בין המתמחים, לאו דווקא משיקולים רפואיים.
לכן יש בי הערכה רבה לבחירתו של דור.

מאחלת לו הרבה בריאות, הצלחה והגשמת משאלותיו.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ