ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 29 באוקטובר, 2017
ע"י פני
ע"י פני
קראתי בערך לפני חודש וחצי ביקורת של אס אי על הגל החמישי(אני מקווה שזאת היית את) והיא אמרה שיש את הרגעים שאתה מבין שלא דירגת נכון ספרים והתפיסה שלך משתנה(מקווה שלא התבלבלתי בבן אדם) בכול מקרה באותו זמן לא הבנתי אותה,איך פתאום אפשר לשנות את התפיסה לגבי דירוג?
מלכה אדומה לגמרי הסביר לי איך.
אחרי שקראתי אותו הבנתי שכול מיני ספרים שכבר דירגתי בעצם לא זכאים לדירוג הזה ושאם הייתה לי אפשרות לשנות הייתי משנה את הביקורת ואת הדירוג, נכון אני כולה שלושה חודשיים פה בסימניה ומה כבר יכול כול כך להשתנות בטעם שלי ובמחשבה שלי על ספרים? אז זהו מסתבר שהרבה, לא יודעת להסביר את זה פשוט תוך כדי שקראתי מלכה אדומה פשוט הבנתי שלא דירגתי טוב ספרים. כאילו מלכה אדומה פקח את עיני.
את מלכה אדומה וחרב הזכוכית קראתי פעם ראשונה לפני בערך חצי שנה בערך(או יותר,די אני לא זוכרת) אני זוכרת שאת מלכה אדומה אהבתי ואת חרב הזכוכית אהבתי אבל פחות.
מאז עבר לו זמן והגיע סוכות, הספריה הרי לא עובדת כול סוכות מה שאומר שצריך לקחת הרבה ספרים מראש כדי לא להשתעמם למוות בחג. בקיצור חיפשתי ספרים ולא ידעתי מה לקרוא חיפשתי וחיפשתי ואז נתקלו ידי במלכה אדומה שלפתי אותו מהמדף ולקחתי אותו בלי לחשוב יותר מדי. קראתי מקודם ביקורת של מישהי שקראה את אחד הספרים של בני הנפילים שוב ושוב כי היא רצתה לאהוב אותו יותר(אני לא זוכרת איך קוראים לך, סליחה) וכשבאתי לכתוב את הביקורת חשבתי על זה שזה בערך מה שרציתי שיקרה לי עם מלכה אדומה שלקחתי אותו שוב, זכרתי שהוא יפה אבל ידעתי שהוא מסוגל להרבה הרבה יותר מזה וצדקתי. לגמרי. לחלוטין. בלי שום ספק.
(אני כותבת את הביקורת למלכה אדומה אחרי שקראתי גם את חרב הזכוכית אבל אל תידאגו לחרב הזכוכת לא יהיו פה ספויילרים, אולי אני יכתוב לא ביקורת נפרדת, נראה)
מלכה אדומה פשוט שאב אותי לתוכו, פשוטו כמשמעו, (טוב לא שאב שאב אבל עשה משהו ממש ממש דומה לזה). אם הייתם אצל סבא וסבתא שלי בחג והייתם רואים אותי הייתם רואים שפשוט לא עזבתי את הספר(אוקי, כמעט ולא) ופשוט קראתי וקראתי וקראתי בלי הפסקה כי הוא פשוט כול כך מושלם!
הכול בספר כול כך יפה,
(אין מה לעשות אני חייבת לעשות ספויילרים תוך כדי)
הדמויות פשוט בנויות כול כך טוב
מייר היא פשוט דמות שהצלחתי להתחבר אליה בקלות, הסיפור סופר מנקודות מבטה מה שרק עזר לי לאהוב אותה ולהתחבר אליה יותר. אני לא בטוחה אם אהבתי את זה שהיא דאגה לקילורן(או איך שלא כותבים את השם שלו) באיזשהו אופן הדאגה שלה כבר הצבנה אותי כי הוא כבר בן שבע עשרה מייר הוא יכול לדאוג לעצמו הוא לא תינוק!, אבל אני כן מבינה שהיא הרגישה סוג של "מחוייבות" כלפיו וזה יפה שהיא דואגת לו פשוט יש את הרגעים שצריך להרפות די הוא גדל תיתני לו לבחור בעצמו מה הוא רוצה לעשות בחיים. זה סוג של קשור למה שאמרתי למעלה, אהבתי שהיא דאגה לעצמה ולא חיכתה שאחרי יעשו את זה במקומה. מייר היא פשוט דמות חזקה כזאת שממש אהבתי. חוץ מזה אממ אין לי עוד מה להרחיב פשוט ממש אהבתי אותה.
אני היחידה שהרגישה כאילו לקאל יש פיצול אישיות? בהתחלה הוא עוזר למייר ומביא אותה לארמון, הוא עוזר לה ולוקח אותה לבקר את המשפחה שלה ואז גם מלמד אותה לרקוד והם מתנשקים(דיי איזה חמודים הם) ואז יום אחרי הוא מענה אדומים וכועס על מייר כי היא תומכת בהם ואז הוא מנסה לשכנע אותה שלא תכעס עליו בגלל כול מה שקרה ואז כשמייר מבקשת מימנו לבחור הוא לא בוחר בה ובגללו היא ומייבן כמעט מתו ואז הוא מנסה להציל את מייר למרות שהוא כועס עליה כי היא רימתה אותו כזה. קיצר סוג של פיצול אישיות. חוץ מזה הוא ממש חמוד במיוחד כשהוא לימד את מייר לרקוד, דיי הם פשוט חמודים יחדיו.
אוקי, מייבן, הנה הגענו אלייך ואוו איך אני שונאת את מייבן.
צריך לקשור אותו להקפיא לו את הדם בשתי הידיים להצליף בוא ברגלים ואז לגדוע לו אותם צריך לקשור אותו הפוך לעמוד(עם הראש למטה) ואז לטפטף עליו בזהירות טיפות של חומצה של הפנים(מישהי פה באתר הציעה שיעשו את זה למישהו, די אני פשוט לא זוכרת) ואז פשוט להשאיר אותו ככה שימות מרעב/כאב/איבוד דם או כול דבר אחר. כן, אם אתם קוראים את זה ואתם עוד לא התחלתם את הספר או באמצע וחושבים שאני סתם משוגעת אז לא! וויקטוריה עשתה את מייבן מושלם(חוץ מהקטע הראשון שהוא ומייר נפגשים) כדי שכולם יאהבו אותו, ותכלס, מי לא אהב אותו? למי הוא לא נכנס ללב? אני בטוחה ב-100 אחוז שכולם אהבו אותו כי זאת הייתה המטרה של וויקטוריה. ואז בסוף כשהוא בגד בהם והתברר שהוא "הרע" בעצם, ואוו. אני לא זוכרת בדיוק איך הגבתי בפעם הראשונה שקראתי את מלכה אדומה התעצבנתי אני מניחה כי ממש אהבתי את מייבן(את זה אני זוכרת בבירור), אבל לא כמו שהתעצבנתי בפעם השנייה כשקראתי את הספר כי אז גם אהבתי את הספר יותר וגם כי ידעתי שכול הקטעים שמייבן חייך למייר ועזר לה והיה נחמד ונראה כול כך חמוד הוא בעצם שיקר! כול הקטעים האילו היו שקר אחד גדול! מצאתי את עצמי יושבת בחצר של הבית של סבא וסבתא שלי על הספסל קוראת את הספר ונושכת את הלשון מעצבים כול כך חזק שרציני אין לי מושג איך לא ירד לי דם מימנה. הייתי צריכה לסבול את החלקים שמספרים עליו ואת החלקים שבו מייר מתחילה לאהוב אותו ופשוט לקרוא בחוסר אונים כי אני לא יכולה לעשות כלום, אני לא חושבת שהיה אי פעם ספר כלשהו שרציתי להיכנס אליו כול כך, רק כדי להזהיר את אחת הדמויות כדי שלא תעשה את הטעות בזאת. אבל ספר זה ספר ואני הייתי צריכה לקרוא את החלקים האלו כשאני יודעת את האמת וכול כך כאב לי בשביל מייר. רציני מייבן אם אתה קיים תתפוס מרחק מימני אחרת תצטער על זה.
(רוגע פני, לנשום עמוק, להרגע זה רק ספר)
לא!, זהו שזה לא רק ספר!, (טוב תכנית זה ספר אבל...) אני נכנסתי לתוכו כול כך עמוק וכול פעם שמייר כעסה גם אני כעסתי כשהיא שמחה גם אני שמחתי כשהיא בכתה אני כמעט בכיתי. הספר הזה פשוט כול כך שאב אותי לתוכו והכניס אותי כול כך חזק לעלילה.
(נ.ב- אני קוראת עכשיו את הביקורת שוב{אני עוברת לבדוק שהיא בסדר, עבר יום מאז שכתבתי את השאר}ואני פשוט מתעצבנת על מייבן מחדש, דייי הוא פשוט כול כך אידיוט!)
כן, היה דבר אחד שהפריע לי בספר וזה כול המלחמה עם ארץ האגמים, כול הקטע הזה די מעורפל ולא ברור. לא הבנתי כול כך מה הולך שם ומי נגד מי והכול וזה די מעצבן.
הספר פשוט יותר מדי יפה! זה לא הוגן!
והכריכה אני חייבת להגיד עליה מילה- מהממת, באנגלית היא יותר יפה, נכון אבל גם פה היא מהממת.
לגבי מספר הכוכבים שמגיע לו, אממ אני בהתלבטות בו ארבע לחמש כי מגיע לספר ארבע וחצי כוכבים אבל אין דבר כזה חצי כוכב(וחבל מאוד) אז אני עוד בהתלבטות. ניראה מה יהיה...
אמממ עוד משהו?
לא עולה לי לראש כרגע כלום
אמממממ
לא
נראלי סיכמתי פחות או יותר את החוויה שלי מהספר המהמם הזה כול מה שנותר לי לומר הוא רוצו לקרוא, קדימה רוצו, נו? למה אתם עדיין קוראים את זה? רוצווו!!!
דבר אחרון- שהספר השלישי יצא מהר מהר מהר מהר כי עוד מעט מעט השפיות שעוד נותרה בי תאבד לנצח וזה יהיה רע, פשוט רע.
(נ.ב.ב.- הביקורת כבר שלושה עמודים. אוו.)
קורא אחד אהב את הביקורת
1 הקוראים שאהבו את הביקורת
