*מצור וסופה – טרילוגיית הגרישה 2*
אמ;לק: כן או לא? בוודאי
ברצינות, מה הקטע עם השמות של הספרים האלה? הם סבבה והכל, אבל איך הם קשורים למשהו? היי, בוא נקרא לספר שלנו בשם של שני דברים שנשמעים דרמטיים: צל ועצם. מצור וסופה. רעיונות לספרים הבאים – רעם וכדורי-אש. דמגורגון ואנשים-שקופצים-מהטיטניק. נו באמת.
אבל נעבור לספר עצמו:
תקציר מגב הספר:
האופל לא מת לעולם. הוא אורב בין הצללים לזמן המתאים. ( =^.^= וטוב שכך, האופללל אהובי, הוא דמות כה טרגית עמוקה ומורכבת אתם לא חושבים? =^.^= )
אלינה הבורחת מן האופל נרדפת גם על ידי זיכרון הנשמות שאבדו בגללה בקפל הצל. ( =^.^= אהבתי את זה שהיא דמות שמסוגלת להרוג בעת הצורך. רוב הספרים כל-כך מתחסדים בקשר לזה, אבל הספר הזה לא. רואה אלינה גם בך יש קצת אופלללל =^.^= ). עליה לנסות לבנות מחדש את חייה עם מאל אהובה, בסביבה זרה ועוינת, תוך שהיא שומרת בסוד את זהותה כזמנית השמש.
אך כאשר האופל מגיח מתוך הצללים עם כוח נורא ובלתי מנוצח שאינו כבול למגבלות העולם האמיתי ( =^.^= יאבאל'ה =^.^= ), היא מבינה שהיא אינה יכולה להימלט מעברה ומהייעוד שאליו נולדה. בעזרתו של שודד־ים חסר מעצורים ( =^.^= דמות אדירה לחלוטין =^.^= ) חוזרת אלינה לארץ שאותה נטשה ולחיילי הגרישה שהשאירה מאחור, נחושה להילחם באויבים המאיימים להשמיד אותה.
אולם ככל שכוחה מתחזק היא נסחפת הרחק ממאל לתוך קסמו האסור של האופל ( =^.^= אין לי מושג מה המשפט הזה אומר, ואני קראתי את הספר. אני מניחה שהוא מנסה לומר "נסחפת בהכנות לקרב באופל ובלהיות זמנית השמש ושוכחת ממאל שאין לו באמת תפקיד בסיפור הזה" =^.^= ). בקרוב יהיה עליה לבחור בין ארצה, כוחה ואהבתה, לבין הסיכון לאבד הכול לסופה שבאופק. ( =^.^= ושוב אין לי מושג על מה הם מדברים. נסיון כושל לקשור את שם הספר לתוכנו, אני חוששת =^.^= ).
ומה אני חשבתי:
נכון הבטחתי לכם שבספר הזה סוף-סוף יתחיל האקשן? אז הנה הוא בא:
אלינה ומאל בורחים (אם כי הם עדיין לא שכבו בגלל שאף פעם אין להם פרטיות, איזה תירוץ דבילי של ספרי נוער, לי יצא מלא פעמים לעשות סקס בשיחים ובחניונים נטושים והיה בסדר), אבל כבר בפרק הראשון נתפסים שוב על-ידי האופל (זה לא ספוילר. זה בפרק הראשון). כן, הוא שרד את מה שקרה בסוף הספר הראשון! אני יודעת שדאגתם. הוא בסדר. יש לו קצת צלקות, אבל זה רק עושה אותו יפה יותר כי זה מדגיש את אנושיותו ^^
לאופל יש תוכניות גדולות לאלינה, שהאייל של מורוזובה היה רק ההתחלה שלהן, אבל אלינה היא כבר לא הילדונת שמתלהבת מזה שיוצאת לה שמש מהידיים. נמאס לה שאנשים חוטפים אותה, משקרים לה וכופים עליה תכשיטים קסומים. היא בורחת בעזרתו של שודד-ים חסר מעצורים (ומשוגע לגמרי ואדיר להפליא), ומחליטה שההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה: היא חוזרת לרבקה ובעוד האופל תקוע מאחור איפה-שלא-יהיה שהוא לכד אותה בהתחלה, היא לוקחת לעצמה את השליטה על הארמיה השניה.
פמפמפאאאם.
סוף-סוף אלינה הבינה שהעובדה שהיא והאופל הם גרישות יחידות במינם נותנת לה את האופציה להתחרות איתו על הכס! רוב הגרישות אמנם הלכו עם האופל, אבל חלק נשארו בארמון הקטן ואלינה מנסה ככל יכולתה לארגן אותם.
איפה מאל בסיפור הזה? זה מה שגם הוא שואל את עצמו. אלינה, הגרישות ושודד-הים חסר המעצורים נערכים לבואו של האופל (שיגיע בסופו של דבר, עם כוחותיו החדשים שעולים על כל דמיון אשר הוזכרו בתקציר) ועסוקים להם בישיבות ותכנונים, אבל במאל אין לאף אחד באמת שימוש. והוא קצת ממורמר, כי הוא מרגיש שאלינה דפקה וזרקה אותו: היי, תערוק בשבילי רגע מהצבא ותסתכן בעונש מוות בשביל לעזור לי לברוח, אוקיי יופי סבבה תודה, עכשיו פשוט תשאר בסביבה עד ששוב אקרא לך. אני חושבת שזאת היתה הפעם הראשונה שספר או סרט הציג סוג של דילמת משפחה-או-קריירה, ואני התחברתי יותר לצד של המשפחה. לכאורה טבעי לחשוב שבן-הזוג שבמקום להעריץ את בן-הזוג השני העמוס בעבודה על מסירותו לתפקידו ולתמוך בו, מקטר שהוא לא מקבל מספיק יחס, הוא אגואיסט קשקשן, אבל האופן שבו הספר הציג את הדברים גרם לי לראות אותם באור חדש, ולהזדהות דוקא עם מאל. למרות שגם אלינה לא באמת אשמה. כאילו, מה היא יכולה לעשות? להעמיד פנים שהיא לא זמנית-שמש רבת עוצמה כדי שמאל לא ירגיש נחות לידה? להגיד לו, אוקיי, סבבה, אז בוא נברח ונשאיר את שאר הגרישה להתמודד עם מלוא חמת זעמו של האופל, זאת אומרת עד שהוא יימצא אותנו שוב כי נסיון העבר הוכיח שאי אפשר לברוח ממנו?
זה סימן היכר לספר טוב, אתם יודעים, דילמה שבה אתם לא יודעים את הצד של מי לקחת.
אז בקיצור, בעיות לא חסרות: בנסיון להגן על עצמה ועל עמה אלינה מרגישה שהיא מאבדת את מאל, היא אמנם מנהיגה עכשיו, אבל חסרת נסיון, וחצי מהזמן מבועתת מכך שאולי היא מובילה את כל הגרישות שאיתה אל האבדון (על-ידי האופל שכוחותיו עולים על כל דמיון). גם האפראט, הלא הוא הכומר המוזר של המלך בעל הגיינת-הפה המזעזעת, שב ומפציע ומוסיף לבלגן.
אבל מה לגבי האופל?! האם אלינה עדיין נמשכת אליו בסתר ליבה, כמוני? האם עוד מישהו חושב שהוא לא כל-כך נורא ואפילו קצת סבבה? בסדר, אז הוא השמיד עיירה שלמה כדי להעביר מסר. אבל זה היה מסר חשוב! מסר שיכול לסיים מלחמה שמתחוללת כבר שנים וגובה מי-יודע-כמה חיים! כאילו, נניח שאלינה תנצח את האופל. מה אז? שלום ושמחה, מים מים מים וששון? עדיין יש מלחמה עם הפיירדנים ועם השו. איך היא מתכוונת להתמודד איתה? להמשיך להקריב חיים של מאות חיילי ארמיה ראשונה ללא תכלית? או אולי להשתמש בכח שלה כדי להכריע את העניין אחת ולתמיד – אבל אז במה היא טובה מהאופל? ומה לגבי כל מה שהאופל אומר כל הזמן – זה שאין עוד כמוהו ואין עוד כמו אלינה, זה שמאל ואפילו גרישות אחרים יזדקנו וימותו אבל אלינה והאופל ישארו, ואם זה לא סימן שהם נועדו להיות יחד אז מה כן?
ומה עם כמה שהאופל סקסי?!
כל זאת ועוד!
