ביקורת ספרותית על סופת הבדולח - נפילת הממלכות #5 מאת מורגן רודס
ספר מעולה

---

הביקורת תכיל ספויילרים ראו הוזהרתם:
לנפילת הממלכות ולי יש בעיה אחת בנינו והיא אמון- במיטיקה ובקראשיה אין אבל אין דבר שנקרא אמון וזה משהו שממש אבל ממש מעצבן אותי.
רגע אחד גאיוס בה ואומר שאפשר לבטוח בו ורגע אחר הוא מגרש את קליאו.
אמא של גאיוס-איך שלקוראים לה- המכשפה יום אחד מדברת עם קליאו ואומרת לה כול הכבוד על האומץ שלה ושנשים צריכות להיות חזקות ובלה בלה בלה ויום אחרי זה מנסה להרעיל אותה.
ובואו לא נשכח את אשור שלא ממש הבנתי אם הוא גנב את הגבישים או לא אבל משהו בו לא בסדר.
ואיך יכולנו לשכוח את קיאן שמחליף שותפים יותר מהר שמחליפים גרביים.
אה וגם קליאו בגדה במאגנוס לפחות רק למראית עין -למרות שזה גם עצבן אותי- אבל נסלח לה, ורק לה.

בכללי בספר הזה אסור לך לתת אמון באף אחד כמעט.

טוב אז חוץ מבעיית האמון הגדולה שחשפתי בפיניכם למעלה הספר מושלםם!

דמויות:
קילאו- מהספר הראשון אהבתי את הנסיכה זהובת השיער את האומץ שלה ואת זה שהיא לא מוותרת בקלות.
היה די צפוי שבסופו של דבר היא ומאגנוס התאהבו וטוב שזה קרה.
אין לי מה להוסיף פשוט היא דמות מושלמת נ-ק-ו-ד-ה-!

מאגנוס- את מאגנוס בהתחלה לא כול כך אהבתי את הרצון שלו להיות כול הזמן דומה לאבא שלו כאילו מה?! (לפחות הוא השתנה) וככול שהספרים התקדמו התחלתי לאהוב אותו יותר ויותר.
לא אהבתי שכול פעם שהיו לו צרות הוא הלך לשתות יין ולהשתכר, עם בעיות צריך להתמודד והיין בטוח לא יעזור.

גונאס- את גונאס לא אהבתי בספר הראשון (בגלל שהוא חטף את קילאו וכול זה) אבל מהספר השני התחלתי לאהוב אותו. במיוחד כשהוא מורד.
אהבתי גם את ההערות הציניות שלו.

לוסיה- לוסיה קצת יותר מורכבת מהאחרים- בספר הראשון דווקא אהבתי אותה היא הייתה ממש חמודה, בספר השני הייתה סבבה ובשלישי נחמדה מינוס בספר הרביעי כבר התחלתי לשנוא אותה כאילו מה את מענה את מאגנס כדי למצוא גלגלי אבן מטופשים?! רציתי להרוג אותה בייסורים כמו מה שהיא עשתה לכולם, ועכשיו בספר החמישי התחלתי קצת לסלוח לה- שלא תחשבו ששכחתי לה מה שהיא עשתה פשוט היא השתפרה קצת, הדגש על הקצת.
באופי של לוסיה הפריע לי שהיא איימה על גונאס בגלל שהתייחס אליה לא כראוי ושטויות כאילו כאילו מה ניראה לך?

גאיוס- את גאיוס אני לא סובלת, אומנם בספר הזה כשהוא בא ואמר שהוא יעזור לקליאו ולמאגנוס אני ריחמתי עליו קצת אבל על כול מה שהוא עשה צריכים לתלות אותו.

אשור- לגבי אשור אין לי ממש דיעה לדעתי מיותר שהוא חזר הוא לא עוזר בכולם אבל אני לא שונאת אותו.

אמארה- אהבתי את העצמאות שלה- שהיא לא ישבה בשקט ונתנה לכולם לעשות בה מה שהם רוצים ולקבוע לה את העתיד, לא אהבתי את הדרך שהיא בחרה "לטפל" בהכול.

טוב בגלל שאני חייבת לסיים אז זהו להפעם- מקווה שנהנתם מהביקורת ואם לא קראתם את הספר תקראו אותו הכי מהר שאתם יכולים.

» ביקורות נוספות של פני
» ביקורות נוספות על סופת הבדולח - נפילת הממלכות #5