קראתי בערך לפני חודש וחצי ביקורת של אס אי על הגל החמישי(אני מקווה שזאת היית את) והיא אמרה שיש את הרגעים שאתה מבין שלא דירגת נכון ספרים והתפיסה שלך משתנה(מקווה שלא התבלבלתי בבן אדם) בכול מקרה באותו זמן לא הבנתי אותה,איך פתאום אפשר לשנות את התפיסה לגבי דירוג?
מלכה אדומה לגמרי הסביר לי איך.
אחרי שקראתי אותו הבנתי שכול מיני ספרים שכבר דירגתי בעצם לא זכאים לדירוג הזה ושאם הייתה לי אפשרות לשנות הייתי משנה את הביקורת ואת הדירוג, נכון אני כולה שלושה חודשיים פה בסימניה ומה כבר יכול כול כך להשתנות בטעם שלי ובמחשבה שלי על ספרים? אז זהו מסתבר שהרבה, לא יודעת להסביר את זה פשוט תוך כדי שקראתי מלכה אדומה פשוט הבנתי שלא דירגתי טוב ספרים. כאילו מלכה אדומה פקח את עיני.

את מלכה אדומה וחרב הזכוכית קראתי פעם ראשונה לפני בערך חצי שנה בערך(או יותר,די אני לא זוכרת) אני זוכרת שאת מלכה אדומה אהבתי ואת חרב הזכוכית אהבתי אבל פחות.
מאז עבר לו זמן והגיע סוכות, הספריה הרי לא עובדת כול סוכות מה שאומר שצריך לקחת הרבה ספרים מראש כדי לא להשתעמם למוות בחג. בקיצור חיפשתי ספרים ולא ידעתי מה לקרוא חיפשתי וחיפשתי ואז נתקלו ידי במלכה אדומה שלפתי אותו מהמדף ולקחתי אותו בלי לחשוב יותר מדי. קראתי מקודם ביקורת של מישהי שקראה את אחד הספרים של בני הנפילים שוב ושוב כי היא רצתה לאהוב אותו יותר(אני לא זוכרת איך קוראים לך, סליחה) וכשבאתי לכתוב את הביקורת חשבתי על זה שזה בערך מה שרציתי שיקרה לי עם מלכה אדומה שלקחתי אותו שוב, זכרתי שהוא יפה אבל ידעתי שהוא מסוגל להרבה הרבה יותר מזה וצדקתי. לגמרי. לחלוטין. בלי שום ספק.
(אני כותבת את הביקורת למלכה אדומה אחרי שקראתי גם את חרב הזכוכית אבל אל תידאגו לחרב הזכוכת לא יהיו פה ספויילרים, אולי אני יכתוב לא ביקורת נפרדת, נראה)
מלכה אדומה פשוט שאב אותי לתוכו, פשוטו כמשמעו, (טוב לא שאב שאב אבל עשה משהו ממש ממש דומה לזה). אם הייתם אצל סבא וסבתא שלי בחג והייתם רואים אותי הייתם רואים שפשוט לא עזבתי את הספר(אוקי, כמעט ולא) ופשוט קראתי וקראתי וקראתי בלי הפסקה כי הוא פשוט כול כך מושלם!
הכול בספר כול כך יפה,
(אין מה לעשות אני חייבת לעשות ספויילרים תוך כדי)
הדמויות פשוט בנויות כול כך טוב
מייר היא פשוט דמות שהצלחתי להתחבר אליה בקלות, הסיפור סופר מנקודות מבטה מה שרק עזר לי לאהוב אותה ולהתחבר אליה יותר. אני לא בטוחה אם אהבתי את זה שהיא דאגה לקילורן(או איך שלא כותבים את השם שלו) באיזשהו אופן הדאגה שלה כבר הצבנה אותי כי הוא כבר בן שבע עשרה מייר הוא יכול לדאוג לעצמו הוא לא תינוק!, אבל אני כן מבינה שהיא הרגישה סוג של "מחוייבות" כלפיו וזה יפה שהיא דואגת לו פשוט יש את הרגעים שצריך להרפות די הוא גדל תיתני לו לבחור בעצמו מה הוא רוצה לעשות בחיים. זה סוג של קשור למה שאמרתי למעלה, אהבתי שהיא דאגה לעצמה ולא חיכתה שאחרי יעשו את זה במקומה. מייר היא פשוט דמות חזקה כזאת שממש אהבתי. חוץ מזה אממ אין לי עוד מה להרחיב פשוט ממש אהבתי אותה.
אני היחידה שהרגישה כאילו לקאל יש פיצול אישיות? בהתחלה הוא עוזר למייר ומביא אותה לארמון, הוא עוזר לה ולוקח אותה לבקר את המשפחה שלה ואז גם מלמד אותה לרקוד והם מתנשקים(דיי איזה חמודים הם) ואז יום אחרי הוא מענה אדומים וכועס על מייר כי היא תומכת בהם ואז הוא מנסה לשכנע אותה שלא תכעס עליו בגלל כול מה שקרה ואז כשמייר מבקשת מימנו לבחור הוא לא בוחר בה ובגללו היא ומייבן כמעט מתו ואז הוא מנסה להציל את מייר למרות שהוא כועס עליה כי היא רימתה אותו כזה. קיצר סוג של פיצול אישיות. חוץ מזה הוא ממש חמוד במיוחד כשהוא לימד את מייר לרקוד, דיי הם פשוט חמודים יחדיו.
אוקי, מייבן, הנה הגענו אלייך ואוו איך אני שונאת את מייבן.
צריך לקשור אותו להקפיא לו את הדם בשתי הידיים להצליף בוא ברגלים ואז לגדוע לו אותם צריך לקשור אותו הפוך לעמוד(עם הראש למטה) ואז לטפטף עליו בזהירות טיפות של חומצה של הפנים(מישהי פה באתר הציעה שיעשו את זה למישהו, די אני פשוט לא זוכרת) ואז פשוט להשאיר אותו ככה שימות מרעב/כאב/איבוד דם או כול דבר אחר. כן, אם אתם קוראים את זה ואתם עוד לא התחלתם את הספר או באמצע וחושבים שאני סתם משוגעת אז לא! וויקטוריה עשתה את מייבן מושלם(חוץ מהקטע הראשון שהוא ומייר נפגשים) כדי שכולם יאהבו אותו, ותכלס, מי לא אהב אותו? למי הוא לא נכנס ללב? אני בטוחה ב-100 אחוז שכולם אהבו אותו כי זאת הייתה המטרה של וויקטוריה. ואז בסוף כשהוא בגד בהם והתברר שהוא "הרע" בעצם, ואוו. אני לא זוכרת בדיוק איך הגבתי בפעם הראשונה שקראתי את מלכה אדומה התעצבנתי אני מניחה כי ממש אהבתי את מייבן(את זה אני זוכרת בבירור), אבל לא כמו שהתעצבנתי בפעם השנייה כשקראתי את הספר כי אז גם אהבתי את הספר יותר וגם כי ידעתי שכול הקטעים שמייבן חייך למייר ועזר לה והיה נחמד ונראה כול כך חמוד הוא בעצם שיקר! כול הקטעים האילו היו שקר אחד גדול! מצאתי את עצמי יושבת בחצר של הבית של סבא וסבתא שלי על הספסל קוראת את הספר ונושכת את הלשון מעצבים כול כך חזק שרציני אין לי מושג איך לא ירד לי דם מימנה. הייתי צריכה לסבול את החלקים שמספרים עליו ואת החלקים שבו מייר מתחילה לאהוב אותו ופשוט לקרוא בחוסר אונים כי אני לא יכולה לעשות כלום, אני לא חושבת שהיה אי פעם ספר כלשהו שרציתי להיכנס אליו כול כך, רק כדי להזהיר את אחת הדמויות כדי שלא תעשה את הטעות בזאת. אבל ספר זה ספר ואני הייתי צריכה לקרוא את החלקים האלו כשאני יודעת את האמת וכול כך כאב לי בשביל מייר. רציני מייבן אם אתה קיים תתפוס מרחק מימני אחרת תצטער על זה.
(רוגע פני, לנשום עמוק, להרגע זה רק ספר)
לא!, זהו שזה לא רק ספר!, (טוב תכנית זה ספר אבל...) אני נכנסתי לתוכו כול כך עמוק וכול פעם שמייר כעסה גם אני כעסתי כשהיא שמחה גם אני שמחתי כשהיא בכתה אני כמעט בכיתי. הספר הזה פשוט כול כך שאב אותי לתוכו והכניס אותי כול כך חזק לעלילה.
(נ.ב- אני קוראת עכשיו את הביקורת שוב{אני עוברת לבדוק שהיא בסדר, עבר יום מאז שכתבתי את השאר}ואני פשוט מתעצבנת על מייבן מחדש, דייי הוא פשוט כול כך אידיוט!)
כן, היה דבר אחד שהפריע לי בספר וזה כול המלחמה עם ארץ האגמים, כול הקטע הזה די מעורפל ולא ברור. לא הבנתי כול כך מה הולך שם ומי נגד מי והכול וזה די מעצבן.

הספר פשוט יותר מדי יפה! זה לא הוגן!

והכריכה אני חייבת להגיד עליה מילה- מהממת, באנגלית היא יותר יפה, נכון אבל גם פה היא מהממת.
לגבי מספר הכוכבים שמגיע לו, אממ אני בהתלבטות בו ארבע לחמש כי מגיע לספר ארבע וחצי כוכבים אבל אין דבר כזה חצי כוכב(וחבל מאוד) אז אני עוד בהתלבטות. ניראה מה יהיה...
אמממ עוד משהו?
לא עולה לי לראש כרגע כלום
אמממממ
לא
נראלי סיכמתי פחות או יותר את החוויה שלי מהספר המהמם הזה כול מה שנותר לי לומר הוא רוצו לקרוא, קדימה רוצו, נו? למה אתם עדיין קוראים את זה? רוצווו!!!
דבר אחרון- שהספר השלישי יצא מהר מהר מהר מהר כי עוד מעט מעט השפיות שעוד נותרה בי תאבד לנצח וזה יהיה רע, פשוט רע.
(נ.ב.ב.- הביקורת כבר שלושה עמודים. אוו.)

אנשים שלא קראו את הספר תקראו וכשאני יגיד לכם להפסיק -תפסיקו- תקראו את הספר ואז תחזרו לסיים את הביקורת!

מלאכיםזהספרמהמםלכולקרואמהר

ולאלא מאיתנו שלא הבינו- מלאכים זה ספר מהמם לכו לקרוא מהר.

ועכשיו תלכו.

ותחזרו אחרי שתגמרו לקרוא אותו מההתחלה עד הסוף -בלי לדלג על כלום-.

אתם קוראים את זה? מעולה זה אומר שכבר גמרתם את הספר או שפשוט קראתם אותו עוד לפני, אחת מהאופציות האלו זה בטוח, או שאתם קוראים את זה עוד לפני שקראתם את הספר כי אתם אוהבים ספויילרים -אני די כזאת ואני בתהליכי גמילה תסמכו עליי לא כדאי לכם לקרוא את כול הספויילרים לפני הספר, זה יהרוס לכם אותו-.


ועכשיו לביקורת האמתית-

נתחיל מזה שהשילוב של הכריכה השם של הספר והתקציר גרמו לי ישר לקחת אותו. השם קסם לי, מלאכים- מי לא שמע על מלאכים בשלב כול שהוא בילדותו? ואז הכריכה, הכריכה יפה משהו בה מושך את העין. ולבסוף התקציר- זה מה שהכריע, בכל זאת, מלאכים רעים? מי יחשוב על זה? אני אוהבת שיש סופרים שלקחים דברים "טובים" כביכול והופכים אותם לרעים(פה, שלוש עשרה-שלוש עשרה-שלוש עשרה, ועוד סדרה ששכחתי את השם שלה ואולי יש עוד שאני לא מודעת עליהם).

עלילה-
טופיםטופיםטופים (אני ממש דרמטית היום שמתי לב) העלילה טובה, אהבתי שכשסופר על ווילו זה היה מנקודת מבטה וכשזה סופר על אלכס -או על כול דמות אחרת- זה סופרר מנקודת מבט כללית.
שווילו ואלכס התאהבו- זה היה צפוי, אבל שמחתי שזה קרה.
שווילו לא מתה- גם צפוי אבל טוב שהיא לא מתה.
אבל כשקאלי בגד בהם זה היה עצוב ממש- אכזרי הייתי אומרת.
יש לי מין שריטה כזאת בספרים- לפעמים הדמויות בספרים נראות כול כך מושלמות -תמיד נראות טוב ומתוקתקות- אז פתאום ווילו הסתרקה, הסתרקה, אבל זה גרם לה להראות יותר אנושית בעיני ואוטומטית לחבב אותה יותר- היא צריכה להסתרק יש לה קשרים בשער היא לא מושלמת תמיד בהכול.(אמרתי שזאת שריטה).
אז סופרים אם אתם רוצים שאני יואהב את הדמויות בספרים שלכם יותר תשימו מסרק- זה יפתור את העניין.

דמויות-
ווילו- אהבתי אותה, את האישיות שלה.
שהיא עזרה למלצרית או ניסתה לעזור לבת' גם אחרי שהיא צרחה עליה.
שהיא שמה את העולם לפניה -זה לא תמיד טוב- אבל במקרה הזה אם היא הייתה רוצה להישאר עם אלכס במקום לנסות זה היה אגואיסטי מצידה.
אהבתי אותה סה"כ, כאילו לא היה לי מה לא לאהוב.
אה ונזכרתי שאהבתי שהיא לא שמה על "החוקי" לבוש בבית הספר שלה ולבשה מה שהיא אהבה לא משנה מה כולם חשבו.

אלכס- סה"כ גם הוא היה אחלה -בוא נגיד-.
כן הפריע לי איך שבהתחלה הוא חילק לווילו פקודות, אבל זה עבר לפחות.
אה וגם מה שקרה בסוף שהוא אמר לה ללכת ושלא אכפת לא- מה נראה לך?! לפחות הוא התעשת על עצמו מהר ותיקן את זה לפני שהיה מאוחר מדי.
גם לא הבנתי למה הוא כול כך לא התלבט עם עצמו עם לנשק את ווילו, לפחות גם זה עבר.
בסופו של דבר הוא כיפר על הטעויות שלו.

מפעת חוסר זמן אני נאלצת לסיים את ביקורתי פה.
(אמרתי כבר שאני דרמטית היום לא?)

עד הפעם הבאה- פני~.

אוקיייייי אין לי כוח לעשות 2 ביקורות גם לספר הראשון וגם לשני אז אני פשוט עושה ביקורת אחת שתשלב בניהם(משהו כזה).

אני אפרט לפי קטגוריות כי ככה אני אוהבת :)

כריכה:
הכריכה שונה מספרים אחרים(לפחות מספרים אחרים שאני קראתי),היא ממש מיוחדת ויפה לפי דעתי.

עלילה:
העלילה טובה יש בה אקשן מדי ויש גם רוגע, יש רגעים שמחים, רגעים עצובים, רגעים מכעיסים.

דמויות:

אלינה- אלינה דמות טובה בסה"כ, כן אני מסכימה שהיא הייתה "חייבת" את מאל לידה כדי "שישמור" עליה וזה הפריע לי, בכללי לפעמים היא הייתה חלשה מדי לטעמי. אבל עדיין אני חושבת שסה"כ הכול היא באמת דמות טובה ודי התחברתי אליה.

מאל- אוי כמה שאני שונאת אותו, בראשון לא סבלתי אותו כי רציתי שאלינה תהייה עם האופל ובשני דווקא שקצת התחלתי לחבב אותו הוא הורס הכול.

***ספויילר***
כשהוא ואלינה רבו והוא הלך להילחם(וכמעט מת) רציתי לתת לו בוקס(אבל בוקס מהסוג שממשש כואב) קודם כול מה אתה עוזב אותה לבד בגללך היא כמעט מתה.
דבר שני אתה צריך להבין אותה קצת. כן קשה לה. אז מה אם היא זמנית השמש, היא צריכה פתאום להנהיג מלא אנשים למלחמה האופל רודף אותה ובמקום להקשיב לה ולעזור לה אתה הולך לזויה?!. הוא ממש ממש הכאיס אותי.
***סוף ספויילר***

ניקולאי- את ניקולאי בהתחלה לא אהבתי, כול התחבולות שלו ואיך שהוא התנהג זה ממש עצבן אותי. ואחר כך התחלתי לאהוב אותו פתאום, לא יודעת להגיד מתי התחלית לאהוב אותו או מה הוא עשה שגרם לזה.

***ספויילר***
בסוף כשהוא הלך להביא את בגרה הבנתי שאני רוצה שהוא ישאר בחיים וישרוד(למרות שמין הסתם הוא לא ימות).
בקיצור לדעתי אלינה צריכה לבחור בניקולאי הוא הכי חמוד שם.
***סוף ספויילר***

וסילו- את ולסילו לא סבלתי, הוא היה אידיוט גמור.

***ספויילר***
ממש שמחתי כשהוא מת.
***סוף ספויילר***

האופל- ואיי האופל מורכב. בספר הראשון אהבתי אותו אפשר להגיד שאפילו ממש אהבתי אותו. ואז כשבגרה אמרה לאלינה שהוא יצר את קפל השחור ושהוא "רע" בוא נגיד, קיוויתי שהיא טועה אבל כשיתברר שזה נכון התחלתי לכעוס עליו כי הוא גרם לי גם לאהוב אותו ועכשיו פןף הוא רע(זה מאוד הזכיר לי את מייבן ממלכה אדומה).
עדיין קצת רציתי שהוא "יחזור בתשובה" ואז אלינה תהייה איתו.
אבל האופל זה האופל והוא היה חייב על תחילת הספר השני להבהיר באיומים שהוא יהרוג את אלינה אם צריך ואז הבנתי שהוא כבר אבוד והתחלתי לא לאהוב אותו.

זויה- את זויה אני לא אהבתי בספר הראשון ועכשיו בשני מתישהו התחלתי לסלוח לה ואז שוב לשנוא. אני לא סגורה לגביה- לא ניראלי שאני יואהב אותה מתישהו אבל אולי אני כן קצת יסלח לה, ניראה.

אני ממש מקווה שהספר הבא יצא בקרוב!.

זהו להפעם.

את סינדר קראתי לפני חצי שנה בערך לא כתבתי עליו ביקורת כי לא היה לי חשבון סימניה באותו זמן. אז אם אני שוכחת שמות או פרטים אחרים סורי מראש.

~אני אשתדל להודיע על ספויילרים מראש~


עלילה:

בעולם שבו סינדר חיה יש בני לבנה שהם כשמם אנשים שגרים על הירח. לבני הלבנה יש יכולת לגרום לאנשים להאמין במה שהם רוצים שיאמינו או לעשות מה שהם רוצים.
חוץ מזה יש את המגפות- מחלות שעדיין לא מצאו להם תרופה ולכן כול מי שחולה במגפה לוקחים אותו ישר לבית חולים ושם הוא מת(כי אין תרופה עדיין).

סינדר היא מכונאית קיבורניקית(אני לא בטוחה אם ככה כותבים) בת שש עשרה שחיה עם אמה החורגת(שתכלס לא באמת חורגת כי סינדר לא הבת של בעלה הוא הוא סוג של אימץ אותה) ועם שתי הבנות שלה.
אדרי -שאת השם שלה אני זוכרת- ואחת הבנות -שאת השם שלה אני לא זוכרת- מתייחסות לסינדר בצורה לא נעימה, אבל לעומתם הבת השנייה -שגם את השם שלה אני לא זוכרת- מתייחסת לסינדר יפה והם חברות.

יום אחד מגיע הנסיך קאי לסינדר כדי שתתקן לו את האנדרואידית שלו ובעצם סינדר מתאהבת בו והוא בה. תוך כדי שסינדר מתקנת לו את האנדרואידית היא מגלה כמה דברים חשובים.


-בגלל שאני לא רוצה לעשות יותר מדי ספויילרים אני יעצור פה ופשוט אעבור לדמיות-


דמיות:

סינדר- את סינדר אני אוהבת, אהבתי שהיא חשבה על טובת הכלל לא פחות מעל טובתה (למרות שלא תמיד הסכמתי איתה במקרים כאלו).
אני לא הכי מצליחה להסביר בדיוק אבל פשוט התחברתי אליה מאוד.
אני כן חושבת שסינדר צריכה להבין שהיא קיבורניקית ואין מה לעשות וכשהיא לא גילתה לקאי את זה כי היא חשבה שהוא לא יאהב אותה או משהו בסיגנון זה הפריעה לי כי אם קאי באמת אוהב אותה הוא יאהב אותה כמו שהיא -קיבורניקית- והיא לא צריכה להתבייש במי שהיא.

קאי- את קאי גם אהבתי, את זה שהוא לא ביקש מסינדר לקום לכבודו ואת זה שהוא מנסה לעשות הכי טוב למען כולם.
ספויילר- אבל בסוף כשהוא גילה שסינדר קיבורניקית ואיך שהוא הגיב הייתי בשוק ורציתי לזרוק עליו אבן לראש, כאילו מה ניראה לך שאתה מגיב ככה?! מה אתה אומר לה שלונה כבר עדיפה עליה??? אבל לדעתי בסופו של דבר הם יהיו ביחד(טוב זה די צפוי)-סוף ספויילר.

לונה- ואיי את לונה אני לא סובלת(טוב, כמו כול בן אדם שפוי בטח) איך שהיא מתנהגת, כאילו מה ניראה לך שאת מאיימת על קאי?(ועל עוד מלא אנשים).


~ספויילרים~

חשדתי שסינדר היא הנסיכה סאלין בערך מהרגע שסיפרו מה קרה לה(לנסיכה סאלין).

לא אהבתי שהרופא הזה הסתיר מסינדר שהיא בת לבנה.

~סוף ספויילרים~



הכריכה: הכריכה ממש יפה לפי דעתי.
(סתם שתדעו)

-היו מלא אנשים שאמרו שסינדר דומה לסינדרלה ולדעתי הוא יותר שונה מדומה הוא כן דומה זה נכון אבל יש בו מלא דברים שאין בסינדרלה והסוף(שלדעתי הכי קובע אם זה דומה או שונה) שונה לגמריי לגמריי לגמריי מסינדרלה.
אז בסופו של דבר לדעתי לא צריך להשוות ולהגיד שזה לא מקורי בעליל כי בכול זאת יש בו דברים שאין בסינדרלה, וגם אם הוא לא מקורי לגמרי עדיין היה כיף מאוד לקרוא אותו.

אז קיצר לכו לקרוא אותו כי הוא ממש ממש יפה.

~פני:)

זאת הביקורת הראשונה שלי אז סליחה אם היא יוצאת קצת מוזרה.

חוג התריסר זו סידרה מושלמת (תדמיינו שיש פה סמיילי של לב).

קודם נתחיל המעלילה:
העלילה יפה- היא מותחת שמחה עצובה מצחיקה היא הכול בו זמנית.
מי שכבר גמר את אודם ואת ספיר יבין שלמרות שספיר הוא הספר השני בסידרה ואתה חושב שעכשיו תבין יותר דברים שלא הבנת קודם אתה טועה! העלילה נהיית עוד יותר מסובכת היא משעירה אותך בפה פעור ובמבט מבולבל בעניים ובהרגשה של עוד - ואת זה ממש אהבתי.

אוקי הגענו לחלק הקריטי- הדמויות:
נתחיל מגווינית- אני ממש אהבתי את גווינית הצלחתי להתחבר אליה בקלות היא נערה בסך הכול כמו כולנו עם בעיות, היא לא מושלמת וזה גם משהו שאהבתי. יש לה בחיים קושי ובילבול שלדעתי כול בן אדם חובה מתישהו(גם אם לא באותם סיטואציות).
למרות שמשהו קטן הפריע לי אצלה- זה שהיא לא דורשת שיספרו לה חלק מהדברים, כאילו אם אני הייתי היא הייתי דורשת שיספרו לי מה קרה עם לוסי ופול והייתי שואלת את אמא שלי למה היא לא אוהבת את הרוזן ולא מוותרת עד שהיו עונים לי.
בקיצור הייתי מחפשת תשובות וגווינית חיפשה זה לא שהיא לא חיפשה אבל כאילו היא חיפשה עד גבול מסויים ואז עצרה ולא המשיכה וזה די הפריעה לי.

גידיאון- תכלס גידיאון "מושלם" בהכול חוץ מביחס שלו לגווינית, כאילו אחרי מה שקרה בסוף אודם הייתי מצפה שהוא התייחס לגוונית בצורה קצת שונה- אז נכון שלפעמים הוא התייחס אליה שונה אבל זה בעיקר כשהם היו לבד ובציבור הוא המשיך להתייחס אליה רגיל שזה הפריע לי.
והדבר שהכי הפריע לי זה איך שהוא התייחס לשרלוט כאילו בן אדם תחליט או גווינית או שרלוט אי אפשר גם וגם לא אמרתי שתתייחס לשרלוט מגעיל אבל אתה לא יכול ערב אחד להתנשק עם גוונית ויום אחר לבלות רק עם שרלוט.

הרוזן- הרוזן זו הדמות שאני הכי שונאת, הוא נדחף לכול חור, ובכללי הוא דמות מגעילה.



*ספויילר*



ומה שהוא אמר לגוונית בסוף "גידיאון ואני מסכימים שיותר קל לשלוט בבחורה מאוהבת" (או משהו בסיגנון) כאילו מהקטע שלו?! הוא ממש עיצבן אותי.



*סוף ספויילר



בסופו של דבר העלילה הייתה טובה וגם הדמויות ומאוד מאוד נהנתי לקרוא את הספר הזה ואני ממש מחכה לספר הבאה!.