ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום ראשון, 1 באוקטובר, 2017
ע"י יפה
ע"י יפה
אהבתי ונהניתי.
גיבור הספר חוזר לבית ילדותו אחרי שני עשורים כמעט ביחד עם אמו למעין "חופשה" בת שבוע.
המספר בעצמו מתגלה כתלוש מהמציאות, סובל ממשבר זהות, מינית וחברתית והתלישות הזו מקורה בבית ילדותו, דירת עמידר אי שם.
מבקש לעשות בחייו תיקון לכן מתחיל ללמד את אמו את הא-ב כדי שבערוב ימיה תדע לקרוא ולכתוב.
האם כביכול פרימיטיבית שאינה יודעת קרוא וכתוב אך זו אשה עם המון חוכמת חיים, חזקה ושרדנית.
הבן מתחיל ללמד את אמו אך האם יש לה רצון משלה היא שופכת את סיפורה למורת רוחו של בנה.
היא מספרת בשפה ייחודית ועשירה גם אם לא פשוטה להבנה במרוקאית,צרפתית ועברית משובשת על ילדה בשם מחה שהוצאה מבית אמה בגיל צעיר מאד ועד גיל
שמונה עשרה נדדה בין בתי קרוביה ברחבי מרוקו-אלג'יר וחזרה למרוקו בחיפוש אחר חמימות משפחתית ובשאיפה ללמוד בבית ספר. זו ילדה שלמדה על בשרה לא לסמוך על אף אחד מלבד עצמה.
הבן זועם עליה, ועל סיפורה הבדוי כביכול שמחבל בתוכניתו ללמדה.
בסך הכל שני הסיפורים של האם ושל הבן מרתקים. על סיפורה של האם אנחנו למדים על קהילה יהודית חמה ומלוכדת בצד סיפור על נדודים, בדידות ויתמות.
סיפורו של הבן הוא מאין המשך לתלישותה של האם. גבר מתוסכל ומתוסבך שלו בעיות משלו עם נתק מאמו הולדתו ואשר המשפט הפותח שלו "עוד בחייה אני מחכה למותה"מעיד על ה"קשר החם" אתה.
הספר בכללותו מרגש, אמין ולא קל לעיכול.
אהבתי את הסגנון ואשמח לקרוא את שאר ספריו של סמי ברדוגו.
7 קוראים אהבו את הביקורת
7 הקוראים שאהבו את הביקורת