ביקורת ספרותית על פוזה מאת גלילה רון-פדר-עמית

---

האמת היא, שאין לי הרבה מה להגיד על הספר.
זו פתיחה די מוזרה לביקורת, אני יודעת, ובפרט שרציתי דווקא לשבח את הספר.
אבל האמת היא, שרציתי לכתוב על סדרת הספרים הביוגרפיים של גלילה רון-פדר-עמית, והספר הזה הוא רק תירוץ.
(וגם אחד הבודדים שקראתי, בזמן שהילדים שלי בולעים אותם בקצב.
מה לעשות, לי לא היו חודשיים חופש).

יצא שהביקורת היחידה שכתבתי על ספר של גלילה רון-פדר-עמית (אכפת לכם אם אקצר לגרפ"ע?) היתה די משמיצה.
(https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=88183)
זה לא מקרי.
אי אפשר שלא לתהות על איכות ספריה של סופרת שמוציאה סדרות שלמות בקצב שסופרים אחרים היו חולמים להוציא בו ספרים בודדים.
הספרים שלה כתובים לרוב בשפה רזה, נקראים במהירות, וברבות מהסדרות שלה נראה שהיא עובדת ע"פ נוסחה שגורמת לכל הסדרה להיראות כמו אותו ספר בשינויים קלים (אולי במסגרת חוסר עדכון הגרסה מספר לספר גיבוריה האומללים יכולים למצוא את עצמם תוהים לאורך 700 ספרים של אותה הסדרה האם מושא אהבתם משיב להם אהבה ולעולם לא לגלות את התשובה?)
אז קל להעיף מבט מתנשא על המדפים שתופסים הספרים שלה בספריה ולעבור הלאה לספרי הוצאת מרגנית או משהו.
אבל האמת היא, שיש כמובן צד שני.
כי להעיף מבט מתנשא זה קל, אבל להוציא לאור מאות ספרים, סדרות על סדרות, בשלל נושאים שרבים מהם מצריכים תחקיר כזה או אחר (גם אם ברמה שטחית, עדיין יש מה ללמוד) זה כבר הרבה פחות פשוט.
ואי אפשר להתעלם גם מהעובדה שהספרים שלה אהובים על הילדים, וזה עוד פחות פשוט.
ואי אפשר שלא להצדיע לסופרת שמצליחה ללכוד את תשומת לבם של הילדים לאורך כל כך הרבה סדרות שמלוות אותם מראשית קריאה ועד - לא יודעת.
עוד לא הגענו.

בעולם מתוקן, סדרת הסיפורים הביוגרפיים של גרפ"ע היתה צריכה להיחשב לפסגת היצירה לילדים שלה.
הכישרון שלה לכתוב בקלילות ולרתק את תשומת לבו של הקורא נרתם בסדרה הזו לטובת סיפורים היסטוריים מרתקים מימי קום המדינה.
דידקטי?
אולי.
ודאי לא יותר מסדרות אחרות שלה, כמו "סיירת המדע", "משימה עולמית", "מנהרת הזמן".
אבל כאן אין קישוטים.
הסיפור שהיא מספרת הוא סיפורן של ההתרחשויות, בלי ילדים שחוזרים לעבר או שמשתמשים בכוח הדמיון באופן קצת דמיוני מדי, בלי מסדרי אבירים מסתוריים וגאדג'טים מופרכים.
וזה מרתק.
תשאלו את הילדים שלי.
או שפשוט תצטרפו אלינו לנסיעה משפחתית כשאנחנו נוסעים בשדרות בגין, עוברים דרך אושיסקין, חולפים בז'בוטינסקי, ותראו איך כל ההיסטוריה יכולה להתעורר לחיים גם בלי מכונת זמן.

(ובשולי הדברים, כמה תהיות על ספרות הילדים ההיסטורית-ישראלית כאן:
https://simania.co.il/showList.php?listId=25110
מוזמנים להיכנס ולהגיב).

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על פוזה