ביקורת ספרותית על החקלאי מאת רגב הרוש
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 23 בספטמבר, 2017
ע"י לי יניני


WOW!!! כשאני מתחילה סקירה במילה הזו... אתם יודעים כבר מה זה אומר נכון?

ספר מצוין שמצעיד את הקורא בשבילי החיים הפתלתלים עם מהמורות עמוקות.

הספר מגולל את התמודדותם של יעלי ואלעד עם אובדן בנם – עידו.

בשפה פשוטה וללא התנשאות, רגב הרוש מתאר מבט כבוי של עיניים, ללא ניצוץ ושמחת חיים, אחרי שעידו הסתלק מחיבוקם, והוא בסך הכול בן חמש!

לאבד הורים זה כואב, זה עצוב, אבל זה טבעי. לאבד בן או בת זה כואב ועצוב ושבעתיים לא טבעי ללא עוררין!

האם יעלי ואלעד יצליחו להתמודד עם הנקב והחלל שנוצר בליבם ובמערכת היחסים ביניהם? האם הם ימצאו את המזור לכאבם ויכתירו הצלחה?

חודשיים אחרי יום הולדתו החמישי של עידו, ולאחר שבועיים של חום עייפות, בלוטות נפוחות ודימום מאפו של יעל מחליטה לנסוע למיון.... ואז.... מלאך הבשורות מופיע. צלצול הטלפון שלא יודע להבחין בין בשורות משמחות לנוגות... "מה קרה?" שאל. "אנחנו בבית החולים, הרופא רוצה לדבר אתנו," אמרה לו. "לדבר על מה, יעלי? מה קרה לילד?" ... "על עידו, אני לא יודעת עדיין מה קרה. בוא מהר, בבקשה, אנחנו מחכים לך כאן." "אני מגיע." (עמוד 18)

והבשורה קשה: גילוי מאוחר, סרטן אגרסיבי, גרורות, אמת כואבת אחת! שום ניסיון חיים לא מכין הורים להתמודדות כזו!
מסך שחור יורד על הזוג יעלי ואלעד...

יעלי ואלעד שונים הם, ויחד השלימו את החסר של האחד בשני. אלעד ביצועיסט, עובד כפיים, ממעט לדבר ובעל לב גדול, לעומתו יעלי הקפידה על קוצו של יוד, תכליתית, רציונאלית ובלתי מתפשרת.

יעלי כל חייה עברה נטישות החל מבית התינוקות בקיבוץ, ולאחר מכן האימא שהסתלקה מחייה בתאונת דרכים כשהיא בסך הכול בת שבע. מה בסך הכול רצתה יעלי מהחיים, ילד! וגם זה לא היה פשוט, אלא אחרי שנים של טיפולי פוריות. גם לאלעד הייתה דבשת לא קטנה...

ושהכול נגמר את הבור להטמין את עידו חפר בעצמו. בכול נעיצה של המכוש ביקש להכאיב לאדמה שבגדה בו... בטקס ההלוויה כל מה שזכר היה את אותו רעש רגבים הנוחתים על הארון, כרעמים וכשזה התעמעם, גם ליבו התרוקן... זהו! אין חיים! אין תשוקה! חיים ליד החיים!

כגלגל הצלה, יעלי ואלעד מחליטים לפרוש מהקיבוץ בו התגוררו, ומקימים בדרום הארץ חווה לקליטת ילדים במצוקה. בסיוע של הצוות שליקטו, הם מצליחים להקים חווה, כשאלעד עוסק בכל העבודות הפיזיות והטכניות, לרבות טיפול במשק החיי ובגינה, ולצידו יעלי טיפלה במיסמכולוגיה וכל הקשור בקליטת הילדים.

לתוך "החיים החדשים" בחווה מגיחה ארבל. בת לאימא מכורה לסמים שעבדה במכון ליווי, ובגיל 19 נכנסה להריון מאסיר וילדה את ארבל. בינתיים האסיר השתחרר והאם ואביה שבו לחיות יחדיו. אלא מה? שהחיים של ארבל הגוזלה היו ספוגות במהלומות, עד שבאחד הימים הגננת הבחינה בחבורות כחולות על ידיה ורגליה. ומה הפתרון? העברה לבית אומנה ברם לא לאורך זמן. ארבל שבה לבית הוריה ושוב האב הטורף הפליג באגרופיו, עד שיום אחד, האם נמצאה ללא רוח חיים עם סכין מגואלת בדם, וארבל נעולה בחדר שינה.

הקשר בין אלעד לארבל הופך למיוחד וממלא את נפשו, וככל שהתמלאה נפשו של אלעד כך נפשה של יעלי התרוקנה...

בעמוד 153 מטיב רגב הרוש לתאר כיצד יעלי הרגישה: "אחרי שעידו נפטר נשארתי ריקה, לא כועסת, לא עצובה, פשוט ריקה, קליפה בלי תוכן. כדי שהקליפה לא תתמוטט פנימה, חיזקתי אותה ועיביתי אותה, מילאתי אותה בכל מה שמצאתי-בכעס, בעשיה לטובת אחרים, בבעיות לפתור, ובעיקר בבעיות שאי אפשר לפתור-כדי שלא תתרוקן הקליפה, כדי שלא תקרוס, כדי שלא אשבר לרסיסים."... האם יעלי התגברה על אותם פחדים עמוקים שחרשו תלמים בנפשה? האם המזור לכאבה הוא בילוי של שבועיים באשרם ל"ויפאסנה"?
-זה הפתרון והאם תבוא ההארה?
-האם ארבל הצליחה לסתום את החור השחור שנוצר בליבם וביחסים בין יעלי לאלעד?
-האם בעזרת הילדים מרי הנפש יצליחו יעלי ואלעד לרקום את חוטי הרגש ביניהם?
-מה תפקידן של הדמויות הנוספות שהוטמנו בעלילה כמו: רון ההומו, מוסא העוזר בחווה, יערה ועוד.

רגב הרוש חולש על מנעד של נושאים ורגשות: מערכות יחסים, אהבת האדם, כנות, הגינות, קנאה, אנושיות, תעצומות נפש, שפת הגוף, עולם החי, פוליטיקה, פיגועים, זעם, תובנות, טרגדיות, טראומות, פיתויי החיים, בדידות שלופתת את הלב... ומה לא?

אני מורידה את הכובע בפני רגב הרוש, שהצליח ברומן ביכורים חזק, בשפה נוקבת, בכתיבה ייחודית, איכותית והדוקה, לארוג בפני הקורא ללא כחל ושרק, צמתים ותחנות חיים קשות אך מחשלות. העריכה עשתה כאן עבודה מצוינת, איכותית והפיקה מוצר נשגב ואדיר. כל אחד שיקרא את הספר ימצא פסיפס של תמונות נוגע, כואב, מנפץ ובעיקר נשגב עם קול קצת אחר!

אותי הספר הותיר דומעת, למרות שסיימתי לקרוא את הספר למעלה ממספר שעות, הוא עדיין מחלחל בתוכי.

אין לי צל של ספק שרגב הרוש הצליח ב"חקלאי" להשמיש את חמשת החושים, תוך חיפוש כוחות חבויים ושדה מגנטי העוטף כל בן אנוש. חמשת החושים? כן! גם חוש השמע... וזה יקרה רק בסוף עם השיר "מחכה" של ריטה (רצ"ב קישור לקליפ https://www.youtube.com/watch?v=hAX2ku9ifEs )
יום אחד זה יקרה
בלי שנרגיש, משהו ישתנה
משהו ירגע בנו, משהו יגע בנו
ולא יהיה ממה לחשוש.
וזה יבוא כמו קו חרוט על כף יד
זה יבוא בטוח בעצמו
כאילו היה שם תמיד
וחיכה שנבחין בו
וזה יבוא, אתה תראה
הידיים הקפוצות יתארכו
והלב השומר לא להיפגע יפעם בקצב רגיל
זה יבוא, כמו שהטבע רגיל
להיות שלם עם עצמו
יום אחד זה יקרה
בלי שנרגיש, משהו ישתנה
משהו יגע בנו, משהו ירגע בנו
ולא יהיה ממה לחשוש
וזה יבוא כמו קו חרוט על כף יד
זה יבוא בטוח בעצמו
כאילו היה שם תמיד
וחיכה שנבחין בו
וזה יבוא, אתה תראה...
וזה יבוא, אתה הרי יודע
לא הכל יטלטל אותנו
לא הכל יכה
ומה שייפתח לנו
מחכה
ציון: 5 כוכבים מתוך 5 כוכבים... ואתם יודעים שאני לא נדיבה בציונים. נכון?
לי יניני
פרדס הוצאה לאור, פרוזה מקור, 228 עמודים, 2016

47 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
לי יניני (לפני 3 חודשים)
מיכל נכון ... אבל זה אמיתי :-)
יוֹסֵף (לפני 3 חודשים)
תודה לי, שנה טובה!
מיכל (לפני 3 חודשים)
כשחושבים על זה, זה קצת מצחיק שספר שנקרא 'החקלאי' נכתב על ידי אדם ששמו רגב...
לי יניני (לפני 3 חודשים)
יוסף איש יקר! תודה על תגובתך . מאחלת לך גמר חתימה טובה. נ"ב: מאוד אוהבת את כתיבתך אשמח לקרוא כמה מילים שלך על הספר הזה.
יוֹסֵף (לפני 3 חודשים)
סקירה טובה וממצה ביותר. בדיוק סיימתי את הספר הנוגע הזה, אולי אתרום גם אני כמה מילים בהמשך...
לי יניני (לפני 3 חודשים)
זשלב-אכן כן זה אחד הסימנים למחלה הארורה הזו. הסטיסטיקה מלמדת שילדים ונוער "יוצאים מזה". חבל שהמקרה כאן היה שונה.
תודה רבה שקראת אותי.
גמר חתימה טובה
לי יניני (לפני 3 חודשים)
חגית תודה רבה וגמר חתימה טובה
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 3 חודשים)
זה בדיוק מה שקרה לחבר שלי לפני כמה שנים. זה קרה בבית הספר, הוא דימם חזק מאוד מאיזור האף וגילו שיש לו סרטן. למזלו, גילו את זה מוקדם והוא בריא היום.
חגית (לפני 3 חודשים)
האתר נפל, תוך כדי שקראתי את הביקורת שלך... אז קראתי עכשיו במלואה. ביקורת מצוינת ומרגשת.
לי יניני (לפני 3 חודשים)
תודה. לא כל כך הבנתי את ההערה. אין רגשנות
יש תובנות
יש רגישות
גמר חתימה טובה
גבינה צפתית (לפני 3 חודשים)
התרשמתי מהכתוב ברגש רב, ועם זאת בזהירות רבה שלא ליפול למלכודת רגשנות היתר שהנושא מציע.
לי יניני (לפני 3 חודשים)
עוזי תודה רבה יקירי
רץ (לפני 3 חודשים)
אהבתי
לי יניני (לפני 3 חודשים)
רחלי תודה וגמר חתימה טובה
רחלי (live) (לפני 3 חודשים)
ביקורת מרגשת מאוד
לי יניני (לפני 3 חודשים)
בת-יה. תודה ושנה טובה
בת-יה (לפני 3 חודשים)
תודה על הביקורת. הספר נשמע נפלא. נכנס לרשימה...
ושנה טובה ומבורכת.
לי יניני (לפני 3 חודשים)
אירית תודה יקירה. אני מאוד אוהבת את השיר הזה. אפשר לקחת אותו לכל מקום בחיים. גמר חתימה טובה
אירית (לפני 3 חודשים)
כפיים - לי יניני ! וואו !
ולסיום השיר ... פשוט מרגש !
שבוע נפלא ותודה .
לי יניני (לפני 3 חודשים)
צב השעה ככל שהבנתי לא, למרות שחלק מהעלילה מושפעים מחיי הכותב
צב השעה (לפני 3 חודשים)
ריגשת אותי כהוגן. אני מאוד מקווה שהספר לא נכתב על בסיס אוטוביוגרפי.
לי יניני (לפני 3 חודשים)
SHILA תודה יקירה וגמר חתימה טובה
shila1973 (לפני 3 חודשים)
ביקורת נפלאה לספר נפלא!
לי יניני (לפני 3 חודשים)
הכוורן-הנושא לא קל. אני מודה. יחד עם זאת כדאי להסתכל על מוטיבים אחרים שהסיפור משדר.
כל אחד יקח את הספר למקום אחר.
זהו סיפור מחשל - כך אני ראיתי אותו למרות הנושא הלא קל והכואב
קריאה נעימה
נ"ב: ככל הידוע לי הסיפריות כבר קיבלו את הספר
הכוורן (לפני 3 חודשים)
לי , תודה . מקסים כתבת . אחפש את הספר ואני רק מקווה שהוא לא מדכא מדי .
לי יניני (לפני 3 חודשים)
מסמרון, בהחלט. אני מאוד אוהבת את הסדרה הזו. יופי של ספרים יש להם גמר חתימה טובה לך ולמשפחתך.
לא קבלת את המייל שלי?
מסמר עקרב (לפני 3 חודשים)
הצלחת להעביר את רוח הדברים בצורה מרגשת מאוד. הוצאת "פרדס" שבה יצא הספר היא הוצאה קטנה, חיפאית, שנותנת במה ליוצרים בראשית דרכם. סדרת "מלח הארץ" עליה נמנה הספר היא סדרה שונה ומקורית אפילו בפורמט החיצוני שלה, מעין ספרי כיס קטנים וקומפקטיים.
לי יניני (לפני 3 חודשים)
דני תודה על התגובה. מסכימה לגמרי שהנושא טעון ועמוק, אבל גדולתו היא לא האובדן דווקא...
יש בספר הזה הרבה מעבר לנפשו של האדם בעולם החיים.
האובדן אומנם יוצר חור שחור וחלל ויחד עם זאת, האנשים שחיים צריכים למלא את אותו בור.
השאלה היא: איך? כמה? אפשרי? מתי? באיזו דרך?
אלה שאלות נוקבות ומכוננות כאחד.
אם לא תקרא - בהחלט אבין אבל עדיין אני חושבת שהספר הזה צריך להיקרא על ידי כל אחד שרואה את עצמו כאיש חינוך ומעביר מסר.
במיוחד כאן יש משקל לילדה ארבל שמפאת שמירה על הכללים שלא לחשוף מהעלילה לא חשפתי אותה בסקירה ורק זרעתי גרגיר מדמותה ועברה.

לי יניני (לפני 3 חודשים)
חני מסכימה איתך לגמרי. הסופר כאן הצליח מהאובדן להגיע לרבדים נוספים של נפש האדם וזה כל היופי של הספר הזה
אני חושבת שהוא יגע בכל אחד ואחת באופן ובמקום אחר.
תקראי
לי יניני (לפני 3 חודשים)
צילה תודה אני חושבת שתוכלי להתחבר אליו
דני בר (לפני 3 חודשים)
סופר אמיץ!
לקחת נושא כל כך טעון ועמוק, ולהפוך אותו לספר ביכורים זה בהחלט נועז!
הסקירה טובה ומרגשת מאוד, אבל לצערי לא אוכל לקרוא ספר כזה..
ילדים זה הדבר היחיד שקשה לי להתמודד עם הסבל שלהם.
חני (לפני 3 חודשים)
סקירה נפלאה.נשמע ספר מרגש ביותר. כל אובדן הוא קשה. לא משהו פשוט לכתוב עליו.
צילה (לפני 3 חודשים)
ביקורת מרגשת. נשמע ספר מעניין, תודה לי יניני.
לי יניני (לפני 3 חודשים)
בר תודה על תגובתך. תקראי את הספר הזה. אל תוותרי עליו. גמר חתימה טובה .
בר (לפני 3 חודשים)
איזה יופי של ביקורת לי ! הצלחת ממש לרגש אותי.
נשמע כמו ספר מדהים עם עלילה בעלת רבדים עמוקים וקשים.
לכתוב על אובדן ושכול זה אחד הדברים הקשים שיש וכשזה נעשה בצורה טובה התוצאה היא ספר נפלא ומרגש.
מצוין, תודה לך על הביקורת.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ