ביקורת ספרותית על הנשף מאת אנה הופ
ספר מעולה

---

עלילת הסיפור מתרחשת בשנת 1911 בבריטניה, שהייתה אז אימפריה רצינית. תורתו של דרווין הייתה אז מאוד פופולרית, ותורת הגזע היא תולדה של התיאוריה הזאת, שגורסת כי החזק שורד והחלש נכחד. סברו המלומדים, אם החלש ממילא נכחד, ואנו רוצים להשביח את החזק, בואו נעזור לחלש להיעלם, למשל ע"י עיקור הגברים הבעיתיים.

רופא צעיר בשם צ'ארלס, נחוש להוכיח את עצמו, וגם חסיד נלהב של התנועה האיאוגנית (שקראה לעקר גברים חולי נפש כדי להשביח את האומה) ועובד כרופא בבית חולים לחולי נפש בעירה ליד לונדון. במוסד הזה שוהים גברים ונשים בנפרד, מקבלים טיפולים וגם עוסקים בעבודות תחזוקת המוסד כמו גידול הירקות, כביסה, נקיון וכו'. פעם בשבוע מורשים החולים שאינם בבידוד, כלומר מצבם טוב, יחסית, להיפגש לנשף ריקודים באולם הגדול.
אלה היא צעירה שנולדה למשפחה ענייה ועובדת מגיל צעיר במפעל הטוויה, יום אחד בשל ניפוץ חלון היא מוצאת עצמה במוסד לחולי נפש. מסתבר שעוני גם נחשב כמחלה או לפחות הפרעה חברתית שיש למגר. לוקח לה זמן להבין את חוקי המקום ולתכנן בריחה, אבל אז קורה משהו לא צפוי.
ג'ון התגלגל ממקום למקום עם סיפור חיים טראגי ולבסוף מצא עצמו חסר רצון לחיות במוסד לחולי נפש, עד שפגש את אלה, ומשהו ניצת בו.

את הסיפור מובילות שלושת הדמויות, ולא אוסיף פרטי עלילה כדי לא להרוס.

רק המלצה כנה: לכו לקרוא את הספר הזה הכתוב באופן סוחף ומרתק. המספק דמויות עגולות שמאפשרות לכעוס ולהיגעל מהן ולחמול ולייחל כאחד. סיפור שהשאיר אותי עם הרבה מחשבות על הגיבורים ובכלל על העולם ועל כמה שעברנו במאה השנים האחרונות.

» ביקורות נוספות של תמר-מילים
» ביקורות נוספות על הנשף