ביקורת ספרותית על סחרור מאת רוברט צ'רלס וילסון
ספר טוב

---

#
מתי בפעם האחרונה הסתכלתי על הכוכבים? לא יכולה להגיד. מזמן מזמן. עיר – שאורותיה "מזהמים" את טוהר הלילה (לפי מביני עניין) – אינה המקום ממנו רואים כוכבים, ואני לא מהאנשים הנוסעים למצפה רמון, נניח, כדי לחוות כוכבים ושלווה. וילסון כותב סיפור בו בלילה אחד נעלמים הכוכבים, ולמרות שהשמש זורחת אחרי אותו לילה היא משונה ובני האדם מבינים שקץ העולם מגיע.

הספר הזה אינו דיסטופייה. הוא עוקב אחר שלושה נערים המתבגרים יחד עם "הסחרור" - הוא המצב בו נמצא העולם – כשאחד מהם מספר את הסיפור בגוף ראשון והקשר בין שלושתם הוא קשר עמוק, שאינו ניתק עם הזמנים ועם התופעות המוזרות המתרחשות. העולם משתנה והאנשים צריכים להשתנות עמו, אלא שהתנהגויות משתנות בקצב הרבה יותר איטי. מתבקש להשוות את הספר הזה ל"זמנים מופלאים" של ווקר, שניסתה לתאר עולם בו השתנו חוקי הפיזיקה הידועים. גם הוא ספר מעניין וכתוב היטב, אך לדעתי ווקר כשלה במקום שוילסון הצליח – לתאר תאורים אמינים ואנושיים של בני אדם החיים בצל אסון ולבדוק את תגובותיהם בתחומי המוסר, האכזריות, היחסים הבין אישיים. גם בספר הזה אחת התגובות האנושיות היא הצטרפות לדתות וכתות מטורפות, והתנהלות אנושית המבוססת על "אמונה" לא על רציונל.

שלושה ספרי מדע בדיוני של וילסון תורגמו לעברית "ויליאם קומסטוק", "הכרונוליטים" והספר הזה. קראתי את שלושתם והספר הזה הוא הבשל, המעניין והקריא מכולם, שזכה בצדק ב"הוגו" היוקרתי ובפרסים נוספים. הגעתי אליו בזכות הביקורת המרתקת של פואנטה (תודה!)
גם פה – כמו בספריו האחרים – הרעיון היצירתי הוא רק התשתית. וילסון אינו כותב על מצב כדור הארץ או מצב החלל. למרות שהרעיון מבוסס על חוקים פיזיקליים ידועים, הוא מתמקד בבני אדם ובתגובות הצפויות שלהם לאיום שהם מאמינים שהוא ממשמש ובא. הספר מרתק מאד למרות אורכו – כמעט 500 עמודים. הוא גם אמין מאד, למרות התשתית הבידיונית והאמריקאיות הבולטת, ההתנהגות האנושית שהוא מתאר היא מספיק אוניברסלית ומאפשרת היכרות והזדהות.

כמין אנחנו חווים את "סוף העולם" הפרטי שלנו כל הזמן. זמננו על האדמה קצוב, הקשרים שאנחנו מפתחים – קרובים, עמוקים, אינטימיים וגם שטחיים – ימותו איתנו בסוף ימינו. אנחנו מחכים תמיד לסוף העולם (זוכרים את באג 2000? ואת ההשתוללות לקראת המילניום?) הנקודה שוילסון מעלה אינה החותם שגיבוריו משאירים על העולם – זה מה שמבקש אחד הגיבורים – אלא כמה אנחנו כאנשים, מוכנים להתחייב ולהשקיע את חיינו בתחומים משמעותיים: והשיפוט של המשמעות הוא של כל איש ואשה בנפרד. כי אם הסכמנו, התחייבנו וחיינו לפי קנה המידה הזה, אזי נחיה לנצח – גם אם "נצח" משמעו 80 שנה בממוצע.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על סחרור