השנה ניסיתי לקרוא את הספר שלוש פעמים, פעמיים ראשונות נטשתי אותו אחרי מספר עמודים ובפעם השלישית תפש אותי.
מסתבר צריך מוזה לספרים, יש ימים שמתאים בהם להתחיל קריאת ספר שכזה ויש ימים שהוא מרגיש כבד מידי ולא מתאים.
ספר מצויין, עלילה מעניינת ובעיקר כתיבה ייחודית (עגנונית) שאין כמוה.
הכתיבה העגנונית מאוד מזכירה לי את אברהם מאפו שקדם לו, נראה שהיה מושפע ממנו בסגנון הכתיבה.
מאפו גם כן כתב בסגנון תנכי לירי, אך בניגוד לעגנון לא הרבה לצטט ולהיות מושפע מן המקורות ולא היה בעל נטייה חזקה לשימוש רב בכפל משמעויות כמו עגנון.
ספר זה בן 95 עמודים מכיל עושר רב והושקעה בו מחשבה רבה. עגנון סיים לכתוב אותו במספר ימים מועט.
הסיפור מספר על מנשה חיים ואשתו קריינדיל טשארני מהעיירה בוטשאטש (עיירתו של עגנון).
הזוג חי חיים טובים עד שנפלה הרעה עליהם והם ירדו מנכסיהם והגיעו עד פת לחם. מנשה חיים נאלץ לסגור את חנותו ויוצא לחפש פרנסה כשהוא משאיר את אשתו מאחור. הוא הופך לנווד מקבץ נדבות ובמשך 5 שנות נדודים לא מצליח לשקם את עצמו.
הוא חוזר אחרי 5 שנים לעיירה בוטשאטש... כאן אעצור כדי לא לגלות ולהשאיר טעם של עוד, הסוף מפתיע ועצוב.
מומלץ!













![תקוות גדולות [מהדורת 1991]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers100/1006529.jpg)



