את הראשון של עגנון קראתי לא ממש מזמן.
הוא היה ספר נחמד, בסדר, וזהו.
לא זכור לי ממנו חוויה מיוחדת מלבד זאת שניסיתי קלאסיקה וגיליתי את פישרה.
לספר ההוא היו מרכיבים מעניינים ביחס לסיפור עם דמויות ועלילה, ואני מתכוון ללשון התלמודית/תנכית של עגנון שהייתה לפעמים מרחיבה את הדעת.
אז חיפשתי לי משהו קצר, והספר ששמעתי הכי הרבה מספריו של עגנון הסתכל עליי. אז קראתי אותו.
והנה לכם, בסדר.
סיפורי צדיקים, קראתם פעם? מה עם פואלו קואלו? קראתם?
אז בערך אותו שלד, עגנון לוקח ומרכיב עליו בשר של סיפור ועלילה.
אין אופי מיוחד לדמויות, אין חיכוכים, אין הפתעות מפתיעות מאוד, (אולי מלבד הסוף) יש הרפתקה של אחד, ואיתו מלא מלל תלמודי/תנכי אימרות, וסיפורי צדיקים (סיפורי צדיקים בתוך סיפורי צדיקים!).
עכשיו זה שלכם, לא בהכרח שאין מי שיאהב, אבל זה בהחלט סגנון.
אני חיפשתי לבדוק עוד קלאסיקה, ויצאתי עם הפשר שלה.
מה אתם תחפשו?
















