#
היו לו די הרבה נקודות זכות בעיני. ספר ביכורים. סופרת קנדית (מבחינתי יתרון עצום בזכות הספרות המרתקת שמגיעה משם) הכותבת על חבל קוויבק – איזור לא כל כך מוכר לנו, שמייצג את מה שמוכר לנו מאד: שתי אוכלוסיות (אולי השוני מתבטא בשפות הדיבור, אולי באמונה דתית שונה, אולי במסורת שונה) חיות באותה טריטוריה – המריבות והקזת הדם בוא תבואנה. המתחים בין דוברי האנגלית ודוברי הצרפתית בחבל קויבק פיעפעו לספר הזה בעצימות נמוכה והוסיפו עוד מימד לקריאה.
כפר קטן וציורי, בתים עתיקים, תושבים שמכירים אחד את השני מאז ומעולם, חלק מהתושבים עוסקים בצורה כלשהי באמנות שלה מקום חשוב בסיפור, מסורות עתיקות וציד מסורתי בחץ וקשת. אשה אהודה נרצחת, הפקד שמנהל את חקירת הרצח מגיע ממונטריאול. הוא מנומס וחביב, מנהל את החקירה בישיבה בבית הקפה המקומי והאזנה לתושבים. לא מתנהג כמו שוטר שאנחנו מכירים ו... בלתי אמין לחלוטין.
הסיפור דומה לתעלומות שנהגה לרקוח אגת'ה כריסטי המנוחה. מקום מוגדר, חשודים מתחלפים, הפושע הוא מי שלא חושדים בו. אבל מה? פתרון התעלומה כל כך מופרך, התנהגות הרוצח/ת בפרט והתנהגויות של התושבים המתוארות בספר נראות מעולם אחר. פתרון התעלומה מאולץ והקורא לא יכול להבין את השתלשלות הדברים, שלא לדבר על פיתרון התעלומה. והתוצאה? ספר חביב, לעתים מעניין - אם כי לא מותח - ובסופו של דבר לא הגיוני. זה ספר "כמעט": כמעט זכה בפרס לספר הביכורים של השנה. כמעט מענין. כתוב כמעט טוב.
מסקנה? מי שמחלים מהתקף לב, נניח, יכול לקרוא את הספר הזה בשקט. הוא לא יעלה לו את לחץ הדם והדופק, ה(אין)מתח לא יפריע להחלמה. חובבי ספרות המתח האחרים – אם הברירה היא בינו לבין חוברת הוראות הפעלה למכונת כביסה – הוא עדיף.


















