ביקורת ספרותית על הדרור מאת מרי דוריה ראסל
ספר לא משהו

---

הדבר האחרון שהייתי מצפה מעצמי זה לקחת לשתי ידיי ספר כמו "הדרור" ולקרוא אותו. אבל הנה, זה בכל זאת קרה.

אחרי שצפיתי בהצגה בתאטרון גשר שנקראת "קדוש מעונה", יצאנו כולם אל מחוץ לאולם בסופה של ההצגה ואני חשתי עניין רב בנושא וברעיונות שההצגה מעלה.
בעודי יוצאת מהאולם שמעתי מאחורי זוג גברים צעירים מדבר.
האחד אמר לשני שההצגה הזכירה לו ספר מצוין שהוא קרא שנקרא "הדרור" של מרי דוריה ראסל. אני כמובן ישר חקקתי בזיכרוני את השם.
ייאמר כי הסתכלתי באינטרנט קצת על התקציר, בכלל לא בהתעמקות או ריכוז ולאחר כמה ימים הספר נלקח מהספריה. סתם ככה, הרגשתי שאני רוצה לדעת על מה הבחור הזה דיבר.

כשהבחנתי כי על הכריכה צמד המילים "מדע בדיוני", גיחכתי ביני לבין עצמי ושאלתי האם אני באמת רוצה להתחיל לקרוא את הספר הזה.
כן, אולי הייתה בי נימה של זלזול , מה לי ולז'אנר כזה? ובדיוק ברגע הזה החלטתי שכן! אני אקרא את הספר. לפחות אתחיל ואנסה לראות לאן זה מתפתח.
אני נוטה לחשוב שהחשיבה שלי הגיעה ממקום בו רציתי לאתגר את עצמי ואולי להיחשף למשהו חדש. לא ללכת למקומות הנוחים שלי, הנה כבר יש לי הזדמנות וכבר לקחתי את הספר מהספריה אז למה לא בעצם?

"הדרור"... האם הספר מדבר על דרור? אני מניחה שכן, חופש מדת, חופש מהשגרה, חופש מלקיחת אחריות וכדומה.
ההתחלה שלו מאוד איטית אך עם התקדמות העלילה זה משתפר. (מעט)

משלחת של שמונה אנשים מתוכננת לנסוע אל כוכב לכת חדש אשר בו התגלו חיים.
אותה משלחת, מתארגנת בזריזות ובחוסר תשומת לב ועושה הכל על מנת להוציא את התכנית לפועל.
בראש המשלחת עומד ארגון הישועים שרואה לנגד עיניו רק מטרה אחת במסע הזה, והיא להכיר בצאצאי ישו הנוספים.
המשלחת עושה את דרכה אל כוכב לכת שנקרא "רחאט" והעלילה נעה בין צירי זמן שונים.

אנו נחשפים אל הסיפור ממש מתחילתו ועד סופו כאשר באמצע נכנס העניין המרכזי שלשמו התכנסנו והוא -לגלות מה ארע על כוכב הלכת הזה.
מאוד אהבתי את התיאורים שהתרחשו על כוכב הלכת. בין אם זה על היצורים האנושיים, החיות, הנוף, האוכל, הצמחים ודפוסי התנהגות של עולם שמתרחש ביקום מקביל והצטערתי שלא נתנו עוד אינפורמציה אודות המקום שאצלי בדמיון הצטייר כמסקרן מאוד.
בנוסף, כל קשר ביני ובין דת הוא מקרי לחלוטין, לכן נהניתי לקרוא ולחוות את מחשבותיהם ורגשותיהם של אנשים מהצד האחר של המתרס, במיוחד דמות הכומר הראשית שפורצת כמה סטיגמות נכבדות.

אבל בסופו של דבר, מה אני אגיד לכם, קריאה קולחת זו ממש לא הייתה ואם יורשה לי להוסיף בעניין התרגום, אני חושבת שהוא עשוי בצורה לא ממש טובה ואפילו מצאתי בו כמה טעויות. מה גם ששמות כמו ג'ורג' ,ג'ון ,ג'יימס, וכ'ו פשוט דומים מידי ויצרו אצלי תחושה שצריך לקרוא כל שורה פעמיים על מנת להבין אם זו באמת אותה דמות עליה חשבתי.
בנוסף, ריבוי עצום של דמויות ולאור עובדה זו אני שואלת: מדוע באותו משפט להשתמש פעם אחת בשמה הפרטי של הדמות וכמה מילים אחרי זה בשם המשפחה שלה? בלבול מיותר. על כל פנים... הספר כן פתח בפניי מחוזות שבדרך כלל אני לא ששה להתפלש בהם. אבל הוא רחוק מלהיות ספר טוב.
יש לציין שרק לקראת הסוף הצלחתי להתחבר לדמויות ולהבין יותר לעומק את מערכת היחסים ביניהן.
לעיתים היו שם תיאורים מקסימים של חברות ואחווה שהצליחו לרגש אותי.

את הסוף כבר קראתי ברצון עז שזה ייגמר, אני בספק אם עוד כמה חודשים אזכור בדיוק על מה דיבר הספר.
בסופו של דבר, הספר לא צלח אצלי את מבחן העלילה והוא פשוט לא עניין , לא ריגש ולא נגע בי מספיק.

ולשאלה האם הוא באמת מזכיר את ההצגה בה צפיתי...אני רוצה להניח שיש קווי דמיון רחוקים.

» ביקורות נוספות של בר
» ביקורות נוספות על הדרור