ביקורת ספרותית על קפיטליזם האידאל מאת איין ראנד
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 14 באוגוסט, 2017
ע"י Pulp_Fiction


בפעם הבאה שאתם נכנסים לחנות בגדים ובוחרים את החולצה שאהבתם( על אף שיש לכם עוד מאתיים), חישבו על זה. כשהנכם בסופר ומתקשים להחליט בין כל סוגי הפסטה, השוקולדים, הלחמים, הגבינות, תנו דעתכם על כך. כשהטלפון החכם שלכם בידכם ואתם נהנים מכל פלאי הטכנולוגיה שהוא מציע, אל תיקחו זאת כמובן מאליו.


זאת כי יש שיטה אחת, אותה המציאו בני האדם והיא מאפשרת יותר מכל האחרות את התנהלות החברה מתוך התודעה היצירתית. המכוניות, הטלוויזיות, הבשמים, המפעלים, השמלות והמטוסים אינם תופעת טבע. הם גם לא נכסים של "החברה" או של "כולנו". אנשים רבים עמלו על המצאתם, מציאת דרכים לייצרם ולהנגישם לנו . מעל לכל היו אלה היזמים, שלקחו את הסיכון ונתנו סיכוי לכל הטוב הזה, תוך שהם מעסיקים ומפרנסים את כל המעורבים בתהליך. השפע יכול להתקיים ולהיות זמין בחברה, בה כל הפעילות הכלכלית מתנהלת מתוך בחירה חופשית, במקומות המכבדים את הזכויות הפוליטיות של האזרחים ובהן זכות הקניין.

ראנד מגינה על הקפיטליזם וטוענת לזכותו כי הוא יוצר עושר לא מביזה, אלא מיצירה, לא משעבוד מיליונים, אלא מתחרות בריאה, המיטיבה עם ההמונים.
המחברת מנסה לשבור מיתוסים נפוצים אודות הקפיטליזם. את הטענה בדבר ניצול הילדים והנשים בעת המהפכה התעשייתית היא מכנה "בורות היסטורית". לשם כך היא מצטטת את פרופ' פון מיזס :
"...נמוך ככל שהיה, השכר הזה בכל זאת היה גבוה בהרבה ממה שיכלו האביונים להרוויח בכל תחום אחר שעמד בפניהם. יהיה זה סילוף של העובדות לטעון שבתי החרושת הוציאו את עקרות הבית מחדרי הילדים והמטבח והפסיקו את משחקם של הילדים. לנשים הללו לא היה כל מזון לבשלו ולהאכיל בו את ילדיהן. הילדים היו מורעבים וחסרי כל. מפלטם היחיד היה בית החרושת..."


עוד היא כותבת: .." נשים ספגו ביקורת על שלא ארגו בעבודת יד מה שיכלו כעת לרכוש במחיר נמוך יותר, הודות למהפכה בייצור הטקסטיל. שמלות לא היו צריכות להחזיק עוד מעמד במשך עשור ונשים לא היו צריכות עוד ללבוש תחתוניות מבד גס עד שהתפוררו מפאת הלכלוך והזמן; שמלות ולבני כותנה זולים הביאו למהפכה בהיגיינה אישית"


היא אף מביאה דברים של מתנגדי הקפיטליזם ומדגימה כיצד אפילו הם נאלצו להודות ביתרונות של העבודה בבתי החרושת(פרופ' טרבליאן): ..." הנשים שיצאו לעבוד בבתי החרושת, זכו בעצמאות... הכסף שהרוויחו היה שלהן. פועלת בבית החרושת רכשה לה מעמד כלכלי עצמאי, שלאחר זמן היה מושא לקנאתן של נשים אחרות."


עכשיו תזכרו בכל "חסידי העבודה המאורגנת" הנותנים הצדקה לכנופיות של הוועדים הגדולים, שהשתלטו על נכסיה החיוניים של המדינה. הסוציאליזם, אחווה ורווחה אינם מעניינים את אותן הכנופיות, אלא טובתם של אנשיהן בלבד והאפשרות לסדר ג'ובים גם לילדיהם על חשבון כולנו כאילו היה מדובר בעסק פרטי שלהם. הם מונעים את הקמתן מערכות מתחרות על מנת שיוכלו להחזיק את כל המדינה בגרונה ולגרום לכולנו הפסדים של מיליארדים בכל יום, אם יתחשק להם לשבות פתאום ולחרב לנו חופשה שעמלנו עבורה שנה שלמה. תזכרו בכל אותם מקומות "נפלאים" בהם מלגזן או סדרן העובדים ללא לחץ ושעות לא רבות מרוויחים יותר ממהנדס בכיר או רופא האחראי על חייהם של בני אדם רבים, זוכים להטבות מופלגות, נופשים חינם ותנאי פנסיה משופרים. תחשבו על כל המקומות הציבוריים, בהם המכרזים תפורים, אנשים באים "לעבודה" ולא לעבוד וקשרים חיוניים הרבה יותר מכישורים.




ראנד כמובן מגנה תופעות מעין אלה. היא דוחה כל סוג של אטטיזם- כלומר כל סוג של פיקוח והתערבות ממלכתית ודוגלת בקפיטליזם רדיקלי השולל כל סוג של רגולציה והתערבות ממשלתית המכונה לסה-פר(Laissez Faire). בכך היא מאבדת אותי כשותף אידאולוגי.


למעשה ראנד ועמיתיה(עמם היא כתבה את הספר) שוללים כל זכות מהאדם פרט לזכות החיים וזכות הקניין. אין זכות לחינוך, לבריאות, אין שכר מינימום וזכויות סוציאליות. כלומר מי שיכול לאפשר לעצמו חינוך פרטי(כולל השכלה גבוהה) - יקבל ומי שלא - יישאר אנאלפבית. הם שוכחים שההתקדמות האנושית היא פועל יוצא של השכלה זמינה. כלומר עשירים יגדלו דורות חדשים של עשירים מלומדים והשאר "שיסתדרו". כנ"ל לגבי בתי החולים- רק מי שיכול לאפשר לעצמו, זכותו לקבל טיפול- אחרת זה יעלה לכולנו במיסים ואנחנו הרי לא חייבים לשלם על אף אחד, פרט לעצמנו. היא גם תוקפת בחריפות את שיטת המיסוי הפרוגרסיבי - וכך בעלי ההון המסכנים מפסידים כמה דולרים מהכנסותיהם ולמה להם?

עם כל הכבוד והעניין שגיליתי בסקירתה ההיסטורית אודות המהפכה התעשייתית והצדקת התנהלותם של בעלי המפעלים במהלכה(שאולי ניתן עוד איכשהו להבין, אך בשום אופן לא להצדיק), לא יכולתי שלא לשים לב כי ראנד שוכחת כי לפני הקמת איגודים מקצועיים( נוראיים ככל שהיו), נוצלו הפועלים בצורה מחפירה במשך שעות רבות, בשכר מצחיק, ללא תנאי בטחון מינימליים. כשהם יצאו בהפגנות ובשביתות על מנת להקל על עצמם אף במקצת, שלחו הקפיטליסטים הנחמדים נגדם עבריינים בסיוע ארגוני פשע שגרמו להם לעצמות שבורות ומומים גופניים. תודות למאבקים הללו ועיגון זכויות העובדים בחקיקה(חופשה בתשלום, למשל,חוקקה לראשונה בצרפת בסוף שנות השלושים), זוועות כאלה כבר לא מתקיימות במדינות המפותחות. הניצול החזירי פשוט עבר למקומות כמו סין ובנגלדש, אינדונזיה ווייטנאם, שם אפשר להחזיק אנשים בתנאי עבדות הרחק מעיניינו, שלא יפריעו לנו ליהנות. בימינו לא יכולה להיות לכך שום הצדקה ולא משנה מה האלטרנטיבות של אותם הפועלים במדינות האקזוטיות.


בכלל, היזמים ובעלי ההון מוצגים בספר כצדיקים גמורים, שתורמים יותר מכל השאר לחברה ורדיפת בצע היא מהם והלאה. אלן גרינספן (שטיעוניו בספר הם מהמופרכים וההזויים ביותר) תוקף כל פיקוח וטוען כי "לכל איש עסקים יש אינטרס אישי לרכוש מוניטין של סוחר הגון המספק מוצר איכותי". אגב כך הוא מוקיע גופים כמו מנהל המזון והתרופות(FDA). כמובן, בתיאוריה הטענה הזו מחזיקה מים, אך במציאות פעמים רבות המוניטין הוא גורם שולי בשיקוליו של היזם וכל מטרתו היא הגדלת הרווח. לעתים תכופות מדי אנו רואים חברות בנייה שממשיכות לבנות למרות מחדלים קשים ומסוכנים, אוכל רעיל שנמכר לנו מחברות לממכר מזון עם שם בינלאומי, שרק תחקיר עיתונאי מגלה, מוצרים יקרים שמתפרקים אחרי תקופה קצרה. כל זאת קורה עקב חוסר פיקוח ולא עודף.


עוד קובע גרינספן כי "בכלכלה חופשית יכולה הממשלה להתחיל לפעול רק לאחר שנעשתה הונאה או אחרי שאפשר להוכיח שנגרם נזק לצרכן". מילים כדורבנות. כנראה שצריכים להיות כמה ילדים מתים או משפחות שהתקרה קרסה עליהם, על מנת שניתן יהיה "להתחיל לפעול" .

מה ימנע מבעלי ההון להשתלט לנו על החופים והמרחבים הירוקים? מה ימנע מהם למלא את כל לוח השידורים בזוהמה כמו תכניות ריאליטי מהסוג הנמוך ביותר? מה ימנע מהם לשלם לנו משכורות רעב ולהעבידנו בפרך(והם עושים זאת למרות כל הפיקוח ע"ע 'עובדי קבלן') וכו' וכו'. לראנד וחבריה אין מענה על כך והפתרונות שהיא מספקת מגוחכים.

שום אדם אינטליגנטי, כל שכן הומניסט אף במידה מועטה לא יכול לקבל שיטה כזו. זהו ג'ונגל אכזרי שלא נותן זכות לגלות שום חולשה, שום האטה בקצב מכל סיבה שהיא אפילו לאוליגרכים הגדולים ביותר, כי גם להם אין בטחונות שמחר מישהו אחר "מוכשר" או פשוט ערמומי יותר, יתפוס את מקומם. קפיטליזם רדיקלי היא שיטה לא מציאותית כי היא מתעלמת מטבע האדם, כשם שהקומוניזם אינו מציאותי, והיא מזמינה שחיתות מכל הסוגים. היא גם דיקטטורית במידה רבה כי היא למעשה שוללת כל פילוסופיית חיים אחרת. איזון ושילוב נדחים על ידי ראנד בבוז מוחלט.


בספר ניתן למצוא תובנות מעניינות בכל מיני נושאים שרלוונטיים עד ימינו כמו התקינות הפוליטית לדוגמא(שבשנות ה-60 עדיין לא נקראה כך). עם זאת הוא מלא בפלפולים ודיונים מיותרים, כגון התנפלות על איזה מאמר נידח של פרום או הצגת מרד שולי ומגוחך מול הנהלה אימפוטנטית של כמה סטודנטים שלא רצו ללמוד, כמזימה קולקטיביסטית בינלאומית. ראנד גם נכנסת לפולמוס מיותר בנוגע לאנציקליקה של האפיפיור(?!) ובצורה פרנואידית מחפשת יסודות סוציאליסטיים בכל פינה.


ניכר כי ראנד הייתה אדם סופר- אינטליגנטי ומעניין, גם אם קידמה דרך חיים נפסדת.


בסופו של דבר קפיטליזם חומרני, חף מאשם, קנה לו אחיזה בראש ובראשונה בלבבות בני האדם כשדמה יותר ויותר לדת מודרנית ופינה מהם לא מעט סולידריות, ערבות הדדית, רוחניות. כך שהיום הג'יפ, הפוזה והניכור שולטים במרחב, כפי שניתן להיווכח גם אצלנו, בישראל. קומבינות פיננסיות בשוק ההון, בנדל"ן ומסחר שהן חוקיות להלכה, אך לא נקיות ולא אתיות נחשבות לפרנסה ראויה ואף רצויה ומעוררת גאווה וזחיחות – העיקר לגרוף כמה שיותר רווח שהוא שם נרדף לאליל בן ימנו.

למעשה זהו סוג של ESSAY או מעין "מניפסט קפיטליסטי", שאין שום הצדקה למרוח לספר בן ארבע מאות ועשרים עמודים ואת רעיונותיו ניתן היה לתאר בהרחבה ברבע מכך.






34 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
Pulp_Fiction (לפני חצי שנה)
תודה, רץ. אכן ביבי ובנט מחזיקים בהשקפות קרובות לאלו של ראנד, אולם ההפרטות הגדולות במשק הישראלי התרחשו בשנות ה-90 כשבייגה שוחט היה שר האוצר, כך שזו מגמה כללית ולאו דוקא השקפה של מנהיג זה או אחר.
רץ (לפני חצי שנה)
Pulp_Fiction - טוב כיום ברור שכשם שיש קומניזם קיצוני, יש קפטליזים קיצוני, בפועל כל מדינות המערב מנהלות משטר של התערבות בתנאי השוק החופשי, בכדי לטפל במנגנוני הכשל, או לווסת חזירות אנושית, נדמה לי שמי שאמין בראנד- דרך גלגולה כנאו קפיטליזם, הוא ביבי שלנו.
Pulp_Fiction (לפני חצי שנה)
תודה, בוב. מודה לך על ההמלצה החמה. אינני משלה את עצמי. הסוציאליזם אינו חזות הכל. יש יתרונות לא מבוטלים בקניין, חייבים להיות מציאותיים. עם זאת, אני גם בעד עשייה ויצירה מכובדת, המפוקחת על ידי איזונים ברוח כבוד האדם, הומניזם ודאגה לסביבה ולא משולחת רסן ודורסנית.
בוב (לפני חצי שנה)
ביקורת מצויינת! ומכיוון שהשתמשת במושג 'ג'ונגל אכזרי' אני מציע לך לקרוא את הג'ונגל של אפטון סינקלר המספר על משפחה ליטאית שמהגרת לארצות הברית, ארץ האפשרויות הבלתי נגמרות, בראשית המאה שעברה, ונדרסת תחת עול הקפיטליזם החזירי בדמות מפעל בשר בשיקגו. ספר מדהים בעל חזון סוציאליסטי.
Pulp_Fiction (לפני חצי שנה)
תודה עינתי. ראנד אכן הלכה לכיוון הקיצוני. לדעתי היא בחרה בדרך זו כי מאוד חששה מן הקומוניזם, שהיה מאוד פופולרי בחלקים רחבים בעולם והייתה לו גם פטרונית- ברה"מ הגדולה. אותה אולי אפשר להבין, אך לא את ממשיכיה בני ימינו.
עינתי (לפני חצי שנה)
כתבת כל כך יפה ומדויק. חלקים רבים בביקורת שלך מתכתבים עם רשמיי מ"כמעיין המתגבר" שלה, כפי שכתבתי בביקורתי עליו לפני מספר שבועות. המסר החזק ביותר מבחינתי הוא שאף קיצון לא הולך כאן - לא הקומוניזם ולא האולטרה קפיטליזם. ולצערי נדמה לי כי היא אחזה בדעת קיצון.
Pulp_Fiction (לפני חצי שנה)
, תודה, פפריקה. נראה כי יש צדק בדברכם. תמיד מעניין לגלות משהו חדש. יום נפלא.
פַּפְּרִיקָה (לפני חצי שנה)
בספר הזה
https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=85375
מופיעות שיחות עם איין ראנד שמהן היא מצטיירת כאנטיפתית ממדרגה ראשונה. אני רק לא בטוחה אם הספר אוטוביוגרפי או פיקטיבי...
ביקורת טובה ומעניינת.
Pulp_Fiction (לפני חצי שנה)
תודה, בתיה. באמת לא היה לי מושג, אז זה לא שאני לא מסכים איתך, פשוט זה סיקרן אותי כי זה לא בולט בספר הזה.
בת-יה (לפני חצי שנה)
טוב, כמו שכתבתי קראתי את הספרים שהיא כתבה, את הספרים אהבתי, אבל אי אפשר
היה להתעלם מהייחס המזלזל שלה, ואפילו מהתיעוב שלה, כלפי אנשים שעסקו בעבודות פשוטות, כמו פקידות וכדומה
וכלפי כל מי שלא הסכים עימה. כדי להסביר את זה לעומק אני צריכה להיכנס לניתוח הספרים והאמת היא שאין לי חשק להיכנס לזה עכשיו.
אז גם אם אתה לא מסכים אתי - מבחינתי אין בעיה. הכל בסדר.
Pulp_Fiction (לפני חצי שנה)
בתיה, זה מעניין. אבל כיצד את יודעת שהיא תיעבה אנשים?
בת-יה (לפני חצי שנה)
pulp fiction, מהיכרות עם אנשים שהיו כמעט חסרי כל והפכו לאמידים, אני יכולה להעיד
שהמחשבה הראשונה שלהם היתה לעזור לאנשים שהיו במצבם.
איין ראנד במקום לחשוב על עזרה לעניים, ובכלל לאנשים,
- תיעבה אותם.
כל טראומה יכולה להיות קשה, אבל זה לא מצדיק התייחסות רעה
למי שלא עשה לך כל רע.
Pulp_Fiction (לפני חצי שנה)
תודה בתיה. לדעתי היא לא הייתה מגלומנית. פשוט הנושא בער בה. כנערה היא היא חוותה את המהפכה הקומוניסטית ברוסיה ומשפחתה ירדה מנכסיה, כך שנשללו ממנה חיי נוחות. כנראה שהטראומה הזו הייתה מאוד קשה עבורה.
Pulp_Fiction (לפני חצי שנה)
תודה, כרמליטה. התייחסותך מרתקת. לא ידעתי שאפילו בן אמוץ דגל בתורתה. טוב, מתאים לו. בכל אופן, גם אני ראיתי שקיים מרכז כזה. לדעתי, אם משנתם תצא אל הפועל, מדובר באסון. אותו ד"ר לגלובליזציה לדעתי פשוט לא הוגן ולא הגון. סין היא מדינה מושחתת המשמרת את המצב הזה באופן מלאכותי לשביעות רצונם של בעלי ההון.
בת-יה (לפני חצי שנה)
כל הכבוד לך על שצלחת את הספר הזה. נתקלתי בו בספריה, ואחרי שקראתי
את שלושת הספרים המפורסמים שלה: אנו החיים, כמעיין המתגבר ומרד הנפלים,
אותם אהבתי, חשבתי גם לקרוא את הספר הזה. אלא
שאחרי עיון קצר הבנתי שהסופרת הפכה למגלומנית אפילו הרבה יותר מניטשה, וכאן היא גם איבדה את הערכה שלי אליה.
כרמליטה (לפני חצי שנה)
סקירה מצוינת. תודה. הספר פורסם ב-1966 וכולל מאמרים שנכתבו ע"י איין ראנד וכמה מקורבים אליה (למשל אלן גרינספן, ששימש אח"כ שנים רבות נגיד הפדרל רזרב).
בשנות ה ה-80'-70' היו למשנתה של איין ראנד לא מעט תומכים בארץ. הכרתי מרצים לכלכלה שהחזיקו בדיוק באותן דעות על מהות הקפיטליזם והיעדר הצורך בהתערבות ממשלתית. דמויות מוכרות אחרות (ד"ר קרוי, דן בן אמוץ ואחרים) אימצו את תורת האנוכיות והאגואיזם הרציונליים שלה בתחום ההתנהגות האישית.

טענה דומה לזו המובאת כאן בענין ניצול ילדים ונשים שמעתי לא מזמן מפי ד"ר שמתמחה בגלובליזציה: לדבריו, אם נער סיני הרוויח קודם 1/2 דולר ליום ועתה הוא מרוויח במפעל מנצל 1.5 דולר ליום - הוא עדיין שילש את רמת חייו.

גם את הויכוח על "Obama Care" אפשר לשייך לדיון הזה. לאמריקאים רבים, כולל ליברלים ודמוקרטים הרעיון של אחריות חברתית כל כך זר, עד כי נמצאו ביניהם כאלו שהצביעו לטראמפ רק משום שהבטיח לבטל את החוק.

האמת היא שתהיתי מה ראה המו"ל לנכון לתרגם את הספר עכשיו. שיטוט קטן הבהיר לי שקיים בארץ "מרכז איין ראנד" שביוזמתו תורגם הספר, ובין חבריו אפשר למצוא אנשי עסקים וגם חברי אקדמיה בתחומי הכלכלה ופילוסופיה .


Pulp_Fiction (לפני חצי שנה)
מסכים, פואנטה. אם כי יש בתוכו לא מעט תובנות שיכולות להיות רלוונטיות לימינו.
פואנטה (לפני חצי שנה)
מגוחך בעיניי להוציא לאור ספר כל-כך אנכרוניסטי, בעוד שהכלכלנים בכל העולם בורחים בהמוניהם מהספינה הטובעת של הכלכלה הקלאסית שעל המודלים שלה אבד הכלח.
Pulp_Fiction (לפני חצי שנה)
תודה, חגית. ייתכן ומחברי הספר חשו פחד ודאגו כי הקפיטליזם בסופו של דבר לא ישרוד. לכן הם עשו כל מאמץ לשכנע את כולם כי לשמר את הסדר הזה בכל מחיר ולהבטיח השוק החופשי יותר.
Pulp_Fiction (לפני חצי שנה)
תודה לך, יעל. אני בטוח שראנד לא הייתה מסכימה איתך בשום אופן, בעייניה ארה"ב אטטיסטית מדי ויש בה יותר מדי רגולטורים. הספר נכתב בשנות ה-60 וחבל שלא עודכן מאז.
חגית (לפני חצי שנה)
ביקורת נפלאה. מתייחסת במידת מה אל נושא השיחה שלנו בעניין התספורת ותיק הגב..קפיטליזם.

מעניין שהספר כתוב מנקודת מבט כל כך אישית, ומתיימר להביא הוכחות ודוגמאות מההיסטוריה או ממקרים ומקומות, שכפי שיעל ציינה, עדיין ממשים את הקפיטליזם הישן, שיש בו עריצות ואין בו איזון בכלל.
ולמרוח 400 עמודים על נושא כזה? נו, באמת.
yaelhar (לפני חצי שנה)
ביקורת מעניינת מאד.
שיטות ממשל שונות ניסו בני האדם. אף אחת מהן לא היתה מושלמת, וההתפעלות שהן גרמו בתחילתן הסתיימה במפח נפש.

הספר הזה בודאי נכתב איפסהו בשליש הראשון של המאה העשרים, והתובנות של גישתה החברתית של ראנד - שהיו תגובה על הקומוניזם אותו חוותה - עדיין לא התגלו במלואן. קפיטליזם פשטני מהסוג הזה נשאר עדיין - כך נראה - בארצות הברית ובדרום קוראה.בשני המקומות הוא מסרב לגווע כי מדובר באוכלוסייה השבוייה בקונספט ומצביעה בניגוד לאינטרסים של עצמה.
Pulp_Fiction (לפני חצי שנה)
תודה, סבטלנה. דווקא אי אפשר להגדיר את ראנד כמשעממת. היא חכמה ושנונה בכל עת. פשוט בעיניי מוגזם לטחון את אותם הרעיונות כל כך הרבה. אם כי יש לא מעטים ש"שמים אותה בכיס הקטן" מבחינה זו.
Pulp_Fiction (לפני חצי שנה)
תודה, דני . מזמן לר ראתיך כאן, ברוך שובך! גם בספר הזה היא מפנה את הקורא לעיתים תכופות ל"מרד הנפילים" שלה. יש לה תובנות מעניינות, אבל היא מייצרת המון מלל.
סבטלנה כהן (לפני חצי שנה)
לחני (דולמוש) אהבתי את אשר כתבת!
סבטלנה כהן (לפני חצי שנה)
סקירה מעמיקה ומושקעת. ללא ספק הספר נתן לך הרבה חומר למחשבה והתייחסות.
על פי הסקירה? - לא נראה כי אקרא את הספר.
איני אוהבת מריחות. לדעתי רעיון צריך להביע בצורה עניינית מבלי ללעוס, לעייף ומכאן לשעמם.
מקבלת את הרושם שמדובר בזוית ראייה אחת מסויימת על קפיטליזם.
אהבתי מאד את התייחסותה של חני (דולמוש.
דני בר (לפני חצי שנה)
סקירה מופלאה- לא פחות! אפשר כמעט להסתפק רק בה ולוותר על שירותיה של איין ראנד הפעם :)
כנער-מאוד אהבתי את ספריה הקודמים, ושם נבלעה משנתה החברתית- כלכלית ולא הפריעה.
כאן היא עברה לקדמת הבמה- וזה קצת הרבה מידי.
Pulp_Fiction (לפני חצי שנה)
תודה חני. כתבת סקירה מחכימה משל עצמך בתור תגובה.:) אהבתי את ההתייחסות שלך.
חני (לפני חצי שנה)
קראתי בנשימה עצורה. אם ספר כזה הצליח להוציא ממך סקירה
כזו חכמה אז אתה בהחלט יודע לעשות לימונדה
מלימונים.
הנושא הוא אקוטי ומעניין ורלוונטי.
אהבתי את המונח מניפסט קפיטליסטי שלך.
סוציאליזים זרקנו לפח מזמן.קפיטאליזים זה מה שייש כיום .אפשר להתווכח עליו לכאן או לכאן
אך יצר האדם נשאר רעב תמיד לעוד.
אם הייתה עדנה כלשהיא בהבאת במסר הקפיטאליסטי לעולם היינו יכולים לנוח על זרי דפנה.אך זו מפלצת רעבה ללא קווים אדומים שנוגסת בחלש
ומרוממת את העשיר,השבע,הדשן.וכך השמנים משמינים והרזים מרזים.
יופי של כתיבה.
Pulp_Fiction (לפני חצי שנה)
תודה לי. חחח, אני עוד התאפקתי. יש לי עוד המון מה להגיד, כל משפט בספר הזה מעורר אצלי תגובה:-).
לי יניני (לפני חצי שנה)
סקירה יפה ומושקעת. אני גם לא מבינה למה צריך למרוח 400 עמודים...תודה





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ