שש שניםהרלן קובן4מי שקורא את הכריכה האחורית של הספר וקרא חלק מספריו של המחבר כנראה תוהה האם זה לא דומה לאחד מספריו האחרים למשל: הנעלמים, דיו חיוור ועוד. אז התשובה היא כן, גם פה נוסחת הפלא ממשיכה לעבוד. לגייק היתה חברה היא "זרקה" אותו וקבלה ממנו הבטחה שהוא לא יחפש אחריה. אבל משהו קרה וג'ייק מבין שמה שחשב, לא נכון. הוא נעשה יותר מידי מעורב ומתחילים לחשוד בו ... כדי להוסיף חטא על פשע - ג'ייק מאוד מזכיר את מיירון בוליטר. אומנם מינון הבדיחות התפלות נמוך במהרבה אבל המחבר בעצמו שותל בספר אזכורים לחבריו של מיירון (אבל לא את סידני הגדולה). למרות זאת "שש שניים" ספר חביב ומי שלא קרא עד כה מספריו של המחבר יהנה. אוהבי הרלן קובן (כמוני) ימשיכו להנות - למרות כל האמור לעיל.
סטונרג'ון ויליאמס11ביוגרפיות או אוטוביוגרפיות הפכו להיות מאוד נפוצות בשנים האחרונות. יש לסטלין, קלינטון, רבין ,בן גוריון ... חשבתי לעצמי פעם מה היו כותבים למשל,על השכן שלי (בן 94 בלי עין הרע, נלחם בנאצים ע"י חפירת בורות במסלול של הטנקים שלהם וחיבור פצצות לגחון שלהם). או מה היו כותבים על סתם אדם שחולף על פניי ברחוב. יכול להיות שהיו לו חיים לא פחות מעניינים מזה שעשה סלפי עם ראש ממשלת דנמרק. "סטונר" עונה על השאלה הזאת ובגדול. סיפור חייו של אדם שגדל להורים שהפעילו משק חקלאי ושלחו אותו ללמוד חקלאות באוניברסיטה כדי לעזור להם אח"כ בעיבוד האדמה. הספר מלווה את סטונר לאורך חייו, את האהבות שלו את החברים / שונאים שלו. אני נהנתי ממנו הרבה יותר מכל מיני ביוגרפיות של ידוענים או אישיים היסטוריים. אולי זה נשמע משעמם , אבל תנו ל"סטונר" צ'אנס לא תתחרטו על זה. אז התשובה היא אפשר לכתוב ספר מצוין על כל אחד מאיתנו, למרות שאולי לא היינו באח הגדול ,לא בשלנו באיזה ריאלטי , לא היינו חלק מ 120 האנשים העלובים שאמורים לייצג אותנו (האזרח הפשוט) וגם לא היינו כדורגלנים אלימים. כי הסיפור של כל אחד מאיתנו מעניין לא פחות, תודה לך ג'ון ויליאמס.
מבוקשלי צ'יילד8לי צ'יילד ממשיך מאותה נקודה בה הוא סיים את ספרו הקודם. ריצ'ר עם אף חבול (לא הספיק עדיין להסיר את הדם שהתייבש) עוצר טרמפ. באופן מפתיע מי שעוצר לו מסובך בפרשייה לא פשוטה וריצ'ר לאט לאט מגלה שמשהו לא טוב קורה. לאכזבתי , הפעם הספר לא כ"כ מלא בפעילות (אתם מבינים למה אני מתכוון). ריצ'ר מותח את איבריו רק אחרי עמוד 260 והמאבקים שבסוף הספר לא מחפים על כך. האם ריצ'ר (לי צ'יילד) הזדקן? בכל אופן תהיתי לעצמי, האם גם בצה"ל יש שוטרים צבאיים ראויים כדוגמת ג'ק, או רק כאלה שמסתובבים בצמתים ומעירים לך שאין לך גומיות בנעלים?
קרקס החלומותארין מורגנסטרן3שני קוסמים נפגשים מידיי פעם ומתפארים בתלמידיהם. זה תמיד מסתיים בתחרות והמנצח הוא הקוסם שתלמידו נשאר לעמוד אחרון. התחרות לא מוגבלת בזמן (התחרות האחרונה ארכה כ 80 שנה) ושני התלמידים לא אמורים לדעת עליה (בכל אופן לא בהתחלה). כרקע לתחרות נוצר הקרקס ששם כל קוסם יוכל להציג את מרכולתו. הקרקס מכיל בתוכו כמובן עוד אנשים מלבד 2 המתחרים וכך יוצרת הסופרת מארג קסום של אנשים בעלי יכולות המרכיבים את "קרקס החלומות". הקורא מתוודא לאנשים והנשים בקרקס לשאיפות הגדולות והקטנות של כל אחד מהם,ולקבוצת המעריצים שמלווה את הקרקס בנדודיו בעולם. וכמובן לשני המתחרים ולמורים שלהם. סוף הסיפור הזכיר לי את "השד בבקבוק" של רוברט לואיס סטיבנסון. ספר קסום על עולם של דמיון ואילוזיה.
בלי לומר שלום לינווד ברקלי6זה היה ממש עצוב. הגעתי לספריה ואל היה לי הרבה זמן כדי לבחור כמה ספרים (חיכו לי באוטו). ראיתי את "בלי לומר שלום" על העגלה. הסתכלתי בכריכה האחורית של הספר והחלטתי לקחת אותו. כשהגעתי לקרוא אותו, היה נדמה לי שהעלילה מוכרת לי. ככל שאני מתקדם בספר אני בטוח שכבר קראתי אותו. אבל חוץ מהתחושה הזו אני לא באמת מצליח להזכר בפרטים. לאחר שסיימתי אותו אני בטוח בשני דברים: א) קראתי אותו כבר פעם ב) אני מתחיל להיות סנילי. כמו שמרצה שלי נהג לומר, זה לא התרגיל זה הגיל. הספר מתרכז בסינתיה שנתפסת ע"י אביה כשהיא משתכרת עם הפרחח של בית הספר. היא רבה עם אביה וכשהיא מגיעה הביתה היא עולה לחדרה בלי לדבר עם בני משפחתה. בבוקר היא קמה ואף אחד לא בבית, זה נראה לה קצת מפתיע, אבל היא חושבת שהם אולי כועסים עליה ולכן יצאו בבוקר לעבודה (ואחיה לבית ספר) בלי להעיר אותה. הבעיה, שגם לאחר שהיא חוזרת מבית הספר אף אחד לא בבית. אחרי 25 שנה, מראיינים אותה לתוכנית טלוויזה ומספרים את סיפורה , ופתאום כל מיני דברים מהעבר מתחילים לצוץ...
מובי דיק (2010)הרמן מלוויל2בשבוע הספר האחרון המליץ לי אחד המוכרים על "מובי דיק" בתרגום חדש בהסבירו כי התרגום הישן היה בלתי קריא בעליל. אני מוכרח לחלוק עליו.התרגום הקודם היה יצירת אומנות .אני זוכר שהייתי לוקח את הספר לידיים ואחרי דקה כבר ישנתי מעולה.חודשיים תמימים הספר דאג לשנתי להיות מצוינת. התרגום החדש רק יעשה עוול.הריי הספר לא מעניין - רב חובל (אחאב) שיש לו אובססיה לפגוע בלוויתן לבן (מובי דיק),מסופר מנקודת מבט של נוסע (ישמעאל).בדרך הסופר מתאר סוגיי לוויתנים ועוד כל מיני חיות ים.ומגדיל לעשות בנסיון לקבוע מאיזה סוג היה הלוויתן של יונה הנביא. לפחות אל תגזלו את השינה מאנשים!!!
ניקולאס ניקלבי (2011)צ'ארלס דיקנס13כקוראים אנחנו לא חוסכים ביקורת מהסופרים. אנחנו דורשים מהם לכתוב בצורה מעניינת , לחדש בכל ספר, שכל עמוד חדש יהיה כמנה אקזוטית. ואם נדמה לנו שהם ממחזרים , אנחנו לא חוסכים מהם את שבטם. ראו לדוגמא, מקרה הרלן קובן. יוצאים מהכלל הם הסופרים הקלאסיים. לא זכור לי שקראתי בקורת על טולסטוי, דסטוייבסקי, ויקטור הוגו ואחרים שהם כותבים אותו סיפור באדרת שונה. ניקח למשל את צארלס דיקנס, האם יש משהו משותף לאוליבר טוויסט דיוויד קופרפילד, דוריס הקטנה ובין שני ערים. תמיד יש שם יתום (בדר"כ קבוצת יתומים) שמנוצל(ים) ע"י רשע תורן, יש איזו עלמה במצוקה ויש את גבורנו שבסוף עוזר לכולם וסוף טוב הכול טוב. נכון, הרקע שונה, לפעמים זה לונדון, לפעמים זו המהפכה הצרפתית,אבל לא נשכח, גם הרקע של הרלן קובן משתנה. בקיצור קל להשמיץ את בני זמננו ולא את הסופרים שהפכו לקנון בספרות העולמית. בכל האופן "ניקולאס ניקולבי" הוא מהז'אנר הידוע של צ'ארלס דיקנס, שלא תבינו אותי לא נכון ,אני משתף אתכם בהרהורים שעלו במוחי הקודח,אבל הספר ממש נחמד (והתרגום של עירית לינור הוא מלאכת מחשבת, הספר קולח- בכלל לא כמו "מועדון הפיקוויקים"). ומי שמתגעגע לקצת גשם ולמזג אוויר חורפי כמיטב המסורת האנגלית, זו בחירה מצוינת היום (28 באוגוסט).
הישרדותאלכס מורל4אחת הזכויות הגדולות במשטר דמוקרטי היא החירות. הזכות להחליט מה אני רוצה ואיך שאני רוצה . ג'ין החליטה לקחת את הזכות הזאת צעד אחד קדימה היא רוצה כרטיס בכיוון אחד בלבד (יציאה למי שלא הבין). היא צאצא(ית) לאבא וסבתא שלקחו את הצד הזה בעקבות דיכאון והיא גם רוצה. הבעיה שיש לה אמא שתפסה אותה על חם, הצילה אותה והפנתה אותה לטיפול אצל הגורמים המוסמכים. אבל לג'ין יש תוכנית היא עדיין לא ויתרה. אבל ברגע האחרון קורה משהו שהופך את כל עולמה והיא מנסה להיאחז בחיים בכל מחיר. אבל עכשיו לא כ"כ בטוח שהיא תצליח.
זהסטיבן קינג6בני אדם פוחדים מהרבה דברים, חלק מהם אפשר להבין חלק קצת קשה. למשל פחד (או יותר נגעלים) ממקקים. פחד מעכברים , עכבשים ויש אפילו כאלה שפוחדים מחתולים (באמת, פגשתי כמה כאלה). אבל הכי מוזר , עד עכשיו, היה בעיני פחד מליצנים. אז זהו אחרי "זה" אני לגמרי מבין אותם. ליצן רצחני מסתובב בעיירה קטנה ורוצח ילדים קטנים, הבעייה שרק ילדים יכולים לראות אותו. פנו לעצמכם, כמה לילות ותתחילו לקרוא, הליצנים לא יראו לכם מצחיקים יותר.
השלישית בשורה השנייהגל אמיר1אחד הספרים הטובים של גל אמיר. ממליץ לאוהבי ספרי מתח. כתוב בצורה מעניינת ועכשוית. העלילה מתרחשת בסביבה המוכרת בישראל וזה נתן נקודת זכות נוספת.
השלישית בשורה השנייהגל אמיר21אבי כהן המכונה 'רומנו' הכיר לראשונה את אשר קנטור בטירונות מפרכת. יום אחד הוא מקבל ממנו הזמנה מפתיעה להיפגש אחרי שנים רבות שלא התראו. לרומנו, רב פקד לשעבר, יש כישרון למשוך אליו אש וכעת מצבו בקנטים. במהלך שירותו במשטרה הסתבך ועורר עליו את זעמם של כמה קציני משטרה ועבריינים שמוטב להתרחק מהם. גם חייו הפרטיים אינם מזהירים לאחר גירושיו, יחסיו עם האקסית ואחותה רעועים למדי ובנותיו חסרות לו. מכל המקומות בעולם מצא מחסה בקרוואן במאחז עלוב בשומרון המאוכלס בטיפוסים הזויים למדי. הנפש היחידה הקרובה אליו היא אילאיל, מתנחלת צעירה וחביבה הצעירה ממנו בשנים רבות. חברו מהצבא, בניגוד מוחלט אליו, מצליח יפה כאיש עסקים בעל נכסים. קנטור מציע לו עיסקה קוסמת למדי שתמציתה -'רואת החשבון שלי התחפפה עם סכום רציני ואני רוצה למצוא את המנוולת והכסף. אם תיקח על עצמך את המשימה ותצליח תקבל בוכטה יפה'. אין לרומנו המעשי מטבעו מה להפסיד, התשלום מפתה והוא מתגייס לעניין. נעזר בנסיונו הוא יוצא לאיתורה, מגיע לדירתה הנטושה של רואת החשבון קיילי טרנר ומגלה להפתעתו שטעמם בספרים ומוזיקה דומה. הוא מתחיל להתחקות אחריה בדרכים שונות והעקבות מוליכים אותו לפראג. אירוע רודף אירוע בפראג וכשהוא חוזר ארצה במצב נפשי לא מזהיר מצפות לו עוד צרות כולל השלכתו מהמאחז. תגלית מפתיעה צצה 'אאוט אוף דה בלו' וחושיו כאיש משטרה אומרים לו שיש עדיין קצוות לא סגורים. 'חוש-חש הבלש' הטבוע בו מניע אותו להמשיך לבחוש בקדירה. הוא מגלה בהדרגה ולעתים בדרך הקשה ששום דבר אינו מקרי וכפי שנראה. כתוב בהומור ועלילה עם טוויסטים מפתיעים. בסך הכל ספר בלשי חביב למדי במסורת גל אמיר שחיבר כמה. לשם הספר משמעות כפולה.
השלישית בשורה השנייהגל אמיר5לפעמים קורה שאתה שולף מהמדף ספר שאין לך מושג איך הוא בכלל הגיע לשם ומתי. כנראה שחברה שלי הביאה אותו איתה כשעברנו לגור יחד, שמה במדף ומאז הוא צבר שם לא מעט אבק. היה לי קצת זמן פנוי, אז משכתי אותו, התחלתי לקרוא ו... הפתעת ענק. קצבי, מעניין, מותח ולשם שינוי דרמה משפטית-פלילית שאינה בגבולות תל אביב. כבר טוב. אז ככה: גל אמיר הוא עורך דין וכנראה מכיר היטב את התחום הפלילי. יש אולי קצת יותר מדי ענייני משטרה בספר, אבל לא כאלה שפוגמים בקצב שלו. עלילה אינטנסיבית ומקורית עמוסה בטוויסטים מפתיעים שגוררים את הקורא עמוק פנימה מבלי יכולת לעצור. גם כשנדמה לקראת הסוף שהפתרון בא על מקומו בשלום, מגיע טוויסט נוסף ומאוד יצירתי שמעצים את החוויה. הדמויות של גל אמיר מקוריות, צבעוניות וקל מאוד להזדהות איתן. התיאורים של המקומות לגמרי עושים חשק להכיר אותם ואולי לבקר בהזדמנות. מסתובבת שמועה שסופרים ישראלים לא מסוגלים להוציא תחת ידם ספר מתח ראוי. ברוב המקרים אני נוטה להסכים איתה. לא הפעם. ממליץ מכל הלב
השלישית בשורה השנייהגל אמיר0מותחן חמוד מהווי הארץ, לאוהבי המותחנים כדאי לקרוא, לא הייתי מגדירה אותו כמיוחד במינו. ספר חמוד מותח ומרתק.