אמנות הבריחהבראד מלצר2מרגע שלקחתי את הספר לקריאה לא יכולתי להניח אותו מידיי. וזה אומר לא להניח אותו גם בלילה. ספר מתח טוב. ויש בו כל מה שמצופה מספר מתח.יש עלילה מרתקת. דמויות מעניינות. יש בו ספינים וקונספירציות. ויש בו טוב ורע. לא אכתוב כאן את תקציר העלילה. אפשר למצוא אותה ברחבי הרשת אם מאוד רוצים. מומלץ לטיסות. לזמנים שלא בא לקרוא ספרים מאוד מאתגרים. אומר רק שהקריאה זורמת וכיפית למרות שיש בה גם תכנים מטלטלים . הספר הכיר לי את עולם הפתולוגיה בצבא ארצות הברית וזה היה מעניין לכשלעצמו.וכן הכיר לי את הסופר שעד היום לא קראתי מפרי עטו.
האישה בחלוןא. ג'. פין4מאוד אהבתי את הספור. הסופר הצליח להעביר את עוצמת החרדה והתסמונת שבה שרויה הגיבורה. למדתי כיצד מרגיש אדם במצבה ולפי הנאמר גם הסופר עצמו סבל מאותה בעיה וזה רק הוסיף לאותנטיות. קראתי אותו בשקיקה ולמרות שתיארתי לעצמי מה קורה עם כל הדמויות עדיין זה היה ספר מתח טוב. הסוף אולי היה מאולץ טיפה אך לא גרע כהוא זה מהחוויה. ממליצה לקרוא אותו
משחק רצחבארי ליגה1ספר ההמשך ל״אני צייד רוצחים״ מעייף ומתיש. כשמתחילה איזו התרחשות בסיפור בוחר המספר לסיים את הפרק הזה בחיי ג׳אז כשכל השאלות עדיין פתוחות . חכו לספר הבא הוא כנראה אומר לנו. לא בטוחה שכדאי. המאמץ לדעתי לא היה שווה ויסלח לי הכותב שכן אני מעריכה כל מי שידו אוחזת בעט.
אל תוך המיםפולה הוקינס2למרות הביקורות שקטלו כאן את הספר אני דווקא נהניתי ממנו. הוא כתוב אחרת. מספר הדמויות הרב מאתגר . בעיקר אהבתי את התרגום שעשה שימוש בשפה שאינני רגילה לקרוא בסיפורי מתח.
בית קיץ עם בריכההרמן קוך10את ספרו הראשון של קוך ארוחת ערב קראתי בנשימה עצורה. הספר המצוין ההוא טלטל אותי.התחלתי לקרוא את הספר הנוכחי כשכולי ציפייה. והנה לא יכולתי לו. הרגשתי גועל ושאט נפש. חשבתי להניח לו. שאלתי את עצמי למה לי כל זה. אני הרי אמורה להנות מהקריאה. למרות הכל הייתי סקרנית לדעת לאן יוליך אותי הסופר. כמעט וויתרתי . קראתי שוב את כל הביקורות כאן והחלטתי לנסות לצלוח את החלק הראשון. ואז זה קרה. לא הניחתי לו עד העמוד האחרון. לא אחזור על כל שנאמר כאן על ידי קודמי. כולם דברי חכמים. אני נותרתי רק עם השאלה הגדולה: איך הייתי נוהגת במצבים שבהם ילדי מותקפים. מקווה שלעולם לא אעמוד במצב כזה .
היעלמויותג'ודי פיקו1את הספרים שכותבת ג׳ודי פיקו אני בדרך כלל מאוד אוהבת.הפעם היה קשה לי להיצמד לספר והיו פעמים שרציתי לוותר ולעזוב. הנושא היה מעניין עם פוטנציאל גדול מאוד אלא שהיו בו חלקים רבים שמבחינתי הימצאותם בספר היו מיותרים . העלילה לא היתה נפגעת אם היו מוותרים עליהם. במיוחד כל הפרקים שמתייחסים להימצאות האב בבית הכלא . מערכת היחסים בבית הכלא מתאימה אולי לסיפור אחר. בסיפור הזה היא מיותרת ואני העדפתי לדפדף ולעבור לפרק הבא. לא התחברתי גם למערכת היחסים החדשה שרקמה עם התרבות האחרת ואולי משום שכבר חסרת סבלנות הייתי ורציתי לסיים את סיפור העלילה כפשוטו. יחד עם זאת אמשיך לקרוא גם ספרים אחרים של הסופרת משום שאהבתי רבים מהם
אשמה ללא גבולותקארין גרהרדסן4את שלושת הספרים שכתבה קארין גרהרדסן בית הממתקים מלכודת כפולה ואשמה ללא גבולות קראתי בנשימה עצורה. ספרי מתח מצוינים . ממליצה לאוהבי ז׳אנר.
שני חייליםאנדרס רוסלנד2את הספרים שלוש שניות ותא 21 בלעתי בשקיקה. כשלקחתי את הספר הזה הייתי מלאת ציפיות. שרדתי כ50 עמודים . פשוט לא התחברתי והחלטתי שחבל על הזמן. זה לא קורה לי הרבה שאני מוותרת. נותנת כבוד למחבר שכותב ספר מדם ליבו. הפעם החלטתי שעדיף לעבור הלאה.
אשת חטאפטרה המספאהר16# השגיאה הכי גדולה שאפשר לעשות לגבי הספר הזה – בעידודה הנמרץ של הכריכה האחורית – הוא להניח שהוא מותחן, עם רוצח, קורבן ועבודת בילוש מורטת עצבים. מי שיחשוב כך אכזבתו מובטחת, וחבל שיתחיל לקרוא אותו. מצד שני נפש (של אחרים...) היא דבר מותח. מהבחינה הזאת אפשר להגדיר אותו כספר מתח. אחר צהרים שמשי בבילוי עם בעלה ובנה בן השנתיים על שפת אגם, מתנפלת קורה על גבר זר לה ורוצחת אותו בסכין לקילוף פירות שהחזיקה בידה. זה אינו ספוילר – הספר נפתח בתיאור המעשה וכך מוצגת בו הגיבורה. אשה צעירה, שחיה "חיים הגונים" עם בעל ובן פעוט, לכאורה במנוחה אחרי שבוע עבודה. התקף טירוף, גופה מדממת ושאלות ללא מענה. יש פה בלש משטרה המנסה להגיע לחקר האמת מכל מיני סיבות, בעיקר בגלל אובססייה וחוסר יכולת להניח לסיפור שמבחינה משטרתית נראה ברור: יש קרבן, יש רוצחת השמחה להתוודות, עשרות עדים, תיק סגור. יש אנשים פגומים. חלקם הקטן פגומים מלידה. רובם, כך נראה לי, הופכים פגומים בגלל נסיבות גידולם. כי (גם) אנשים מופרעים מגדלים ילדים – הם יולדים אותם, לא זקוקים לחוק הפונדקאות – והופכים אותם לנשאים לבעייה נפשית, המאיימת להתפרץ. עד שהבעייה מתפרצת, הנשא אינו חושד כלל במחלה המקננת בו... זה הסיפור בספר הזה. מצאתי אותו ברשימה של פואנטה. (תודה!) והרבה זמן לא הישגתי אותו – ובינתיים הספקתי לראות, בלי לדעת שיש קשר, סידרה המבוססת עליו ("החוטאת") שנהניתי ממנה, אבל אחרי שקראתי את הספר אני חושבת שיוצריה עיקרו אותה מעיקר הטיעונים של המספאהר וסידרו בסרט פתרון נוח לעיכול הצופים, בניגוד לכוונת הסופרת. קראתי לא מעט ספרים של סופרים גרמניים. בכולם מצאתי נימה סנטימנטלית מובהקת, שחשבתי שהיא תו אופייני לספרות הגרמנית. המיספאהר ילידת 1955 מייצגת היטב את הקו הזה. היא אמפתית (כמעט עד רחמים) לגיבורה שלה, ומתארת ברמת אמינות דברים שלא יאומנו. והטיעונים שלה? לעולם לא תדע מה מתרחש מאחורי השערים הנעולים של אדם אחר. היכולת לעזור לקורבן – במיוחד אם הוא ילד – מוגבלת עד מאד. השקר הוא, לעתים, ההגנה הטובה ביותר גם בפני עצמך. ובעיקר – העולם אינו הוגן.
