משום מה אני חשה צורך להבהיר ששרון חתוהאל זו אנגרמה של שונרא החתול. זה לא שמי.
שלא תחשבו שאני מתחזה או משהו.

את צודקת בעניין השם ואני מתנצלת בפנייך. עם זאת, אני עדיין עומדת מאחורי כל שאר הדברים שכתבתי.

ענת, בפעם הראשונה שהזכרת את עניין השם שלי התעלמתי באלגנטיות. בפעם השנייה שהזכרת את עניין השם שלי כבר לא עשית זאת באלגנטיות ולכן אני לא אתעלם. ואני אשתדל לא לא להתעלם באלגנטיות של חתול אבל לא בטוח שזה יצליח לי אז אולי זה יהיה באלגנטיות של היפופוטם בהיריון.
את רוצה לראות תעודת זהות? מנין לך שלא קוראים לי שונרא שם פרטי החתול שם משפחה? ואם היו קוראים לי שרון חתוהאל האם לשיטתך היה מותר לי להירשם לסימניה וגם לפתוח את פי מפעם לפעם ואפילו להתנגד רחמנא ליצלן לטענותייך וגם ללגלג על נועה קירל - מבלי שתציירי אותי כמו טוקבקיסט עלוב נפש ופחדן מקלדת שמסתתר מאחורי כינוי?
טוב, אז בשבילך אני אהיה שרון חתוהאל. תיכף אמצא גם תמונה בגוגל ואדביק אותה לשרון חתוהאל כי מה צריך יותר משם ותמונה כדי להוכיח שאתה בנאדם אמיתי.

תודה יעל, הייתי חייבת להשאר נאמנה לאמת שלי וזה מה שהרגשתי כשקראתי את הספר, זה בסדר שלא כולם אוהבים הכל, זה עושה את החיים מעניינים יותר ואני בטוחה שהסופרת תצליח גם בלי הביקורת שלי, הספר זכה להרבה ביקורות טובות אז אין מה לדאוג.

קראתי בעניין את הדיון שהתפתח פה.
היות ויצא לי כבר לכתוב ביקורות על ספר שלא סיימתי, ומן הסתם ספר שלא סיימתי זכה לביקורת לא אוהדת עד קוטלת, אני כנראה מסכימה עם חגית.

קראתי פעם שניה את הביקורת שלה - ולי היא נראית מכובדת, מנומקת ומבהירה היטב את הסיבות לנטישת הספר.

לדעתי מרגע שיצירה יצאה לאור על הסופר לצפות לביקורות - וגם לכאלה שלא יאהבו את היצירה. ספר ביכורים אינו מזכה בהקלה (מעבר לקריאתו). לא על הסופרת - ידועה או לא - נכתבה הביקורת, אלא על מה שקראה המבקרת.

שונרא התבססה על הפרק הראשון בלבד. היא ציינה במפורש שהיא קראה טעימה בלבד, כך שאין כאן ענין של הטעייה. זאת ועוד, היא אף החמיאה לפרק הראשון והבודד שהיא קראה: "דווקא לא רע. יש פוטנציאל. ולפחות עד לעמ' 13 מינון הקללות לא היה נורא".
עניין השם הבדוי כלל לא רלוונטי. מה הההבדל בין הכינוי החביב שמשמעותו חתול בארמית לבין ענת? אני אישית מכיר חמש נשים שונות בשם זה. זה לא שאת מביאה כאן את שמך המלא, טלפון וכתובת.
התגובות של שונרא רלוונטיות, ועוד איך רלוונטיות, והן הובאו בהקשר מדויק לתגובות אליהן היא התייחסה, תוך פירוקן לגורמים והבאת ציטוטים מהן.

שונרא- זהו ספר למבוגרים, הוא מסווג ככזה, ולשייך אותו תרבותית למה שנועה קירל כדמות מייצגת זה מאוד מאוד לא מדוייק, לא בגיל ולא בתוכן (ואגב, מדובר בילדה בת 15, קצת אהבת אדם לא תזיק... מניחה שאת מבוגרת ממנה לפחות בעשור). לא קראת את הספר, על מה את מתבססת? והאם היית עומדת מאחורי האמירות האלה גם לא בעילום שם? נקודה למחשבה.
מרגיש שאת לא מעוניינת באמת לנהל דיון אלא בעיקר להשתלח בתגובות ולהסביר למה הן לא נכונות (גם כשהן כבר בכלל לא רלוונטיות ואת גם מתעלמת מההקשר בו הן נכתבו, למשל את העניין של תרבות האינסטנט והחוצפה העלתה בכלל יעלה) ובאופן כללי, "לא נכון" זה לא טיעון, זה מה שהיא חושבת ודעתך לא נכונה יותר משלה. אין אמת אחת... זה פשוט יהיר.

לסיכום כנראה שזה בעיקר עניין של טעם וסגנון כתיבה. מודה שלא הכי התחברתי ממה שראיתי בטעימת הקריאה, זה סגנון שכנראה ידבר לצעירים יותר, או יותר נכון - לתרבות הצעירה, של בילויים וסלנג וכו'.

סקאוט, חחח, את גדולה :)

זה רק אומר שאין דבר כזה ביקורת שלילית וכנראה שהספר הצליח לעורר סקרנות, אני בהחלט סקרנית לדעת מה תחשבי עליו אם תקראי אותו.

בינתיים גיליתי שבסימניה יש טעימה של הפרק הראשון וקראתי אותו.
דווקא לא רע. יש פוטנציאל. ולפחות עד לעמ' 13 מינון הקללות לא היה נורא.

נועה קירל היא איננה סתם נועה, היא נועה קירל מחיית השפה העברית!! (: XD

שונרא, הותרת אותי ללא מילים, תודה על מילותיך הכנות כנראה שהספר אכן לא מתאים לנשים בגילי, אחזור לספרים הרגילים והאהובים עלי :)

ועוד משהו: להבנתי הספר הוא ספר נוער. ומאחר והרגע נפלה בחלקי הזכות הגדולה להקשיב לפניני חוכמתה ולעושר שפתה של נועה קירל שהתראיינה בצינור של גיא לרר, נראה לי שהספר מיועד לנוער שמעריץ את נועה קירל.

אני אפרק חלק ממה שכתבה שרה'לה לגורמים.
"לא הוגן לכתוב דעה כל כך רעה ונחרצת" - זה פשוט לא נכון.
"אבל כאן הפריע לי מאד הסגנון של חגית." - שוב, לא נכון. הזעזוע של חגית מניבולי הפה הובע באופן מסוגנן.
"ואז מה אם יש פה תרבות נהוגה אצל חלק מהאנשים של צעקות ומהירות כמו שיעלה כותבת - אז, אם חלק מהנהגים משתוללים וצופרים בכביש כמו פראי אדם או יש אנשים שמתפרעים במטוסים - זה אומר שצריך להתנהג כך?" - זו השוואה גסה והזויה. חגית לא התנהגה כמו פרא אדם ולא כמו מי שמתפרע במטוס.
"קצת צניעות זה טוב." - לא היה חוסר צניעות. אולי הכוונה לענווה וענווה דווקא כן הייתה.
"וקצת כבוד לסופרת." - חגית אולי לא חלקה לסופרת כבוד גדול אבל גם לא נהגה בחוסר כבוד.

:-) שאריות שנשארו אצלי . ..חה חה חה

חחחח, לילוש, יש לי הרגשה שאת צודקת, כבר למדתי להכיר אותך :)

חושבת כמו אפרתי...עם הפתיל הקצר שלי לא בטוח שהייתי שורדת גם את עמוד 35.

ענת, אני לא יודעת אם זה כבר יקרה עם הספר הספציפי הזה כי היו שם כמה דברים שהרסו לי את חווית הקריאה, לא יודעת אם זה קשור לצניעות כמו שכתבה שרלה אבל כן, גדלתי בבית שומר מסורת ואישית קשה לי עם ניבולי פה אפילו שזה חלק בלתי נפרד מהעלילה, רק אוסיף ואומר (לאחר שקראתי אותו עד סופו) שמי שזה לא מפריע לו, אני חושבת שיהנה מאד מהספר כי העלילה אכן נבנת לאט ורק בסוף בסוף מתחילים להבין איך הדמויות קשורות זו לזו, הספר הוא טוב, שוב, עניין של טעם, אני לא דוגמא לכלום, רבים וטובים אהבו אותו ופרגנו לו, כל אחד שיקח את זה למקום הנכון לו.

חגית, אני אישית אשמח לקרוא אם תכתבי על הספר ביקורת יותר מעמיקה:) תודה על ההתייחסות

אפרת, אף אחד לא דיבר על נעים או לא נעים לסופר. אני לא דוברת של סנונית ואין לתגובות שלי שום קשר אליה...

בנות, מקבלת את כל מה שכתבתן, שרלה לא הבנתי את עניין הצניעות, אני לא מתיימרת להתגאות בשום דבר, בסך הכל הבעתי את דעתי האישית כמו שכתבה פה אפרתי ושונרא וגם יעלה, המשכתי לקרוא את הספר עד הסוף, על אף ניבולי הפה שצרמו לי, הספר לא רע והעלילה אכן נוגעת בנושא חשוב אבל עדיין לא הצלחתי לצערי להתחבר אליו, היום בבוקר החזרתי אותו לספריה והסברתי לספרנית מדוע לדעתי הוא לא מתאים לספרית ילדים ונוער והיא הסכימה איתי וטענה שזאת לא החלטה של הספרניות אבל היא תעביר זאת הלאה, היה קשה לי לכתוב תגובה שלילית, אני לא נוהגת לעשות זאת פשוט קצת הופתעתי מכמות הקללות וזה באמת לא משהו שאפשר היה להתעלם ממנו במהלך הקריאה, שוב, לא מנסה חלילה לפגוע בסופרת סנונית ליס או בספרה שדווקא היו עליו ביקורות מאד מאד אוהדות.

לדעתי, סופר שלא הצליח לכבוש את הקורא שלו עד עמוד 35, לא יצליח במשימה גם בעמוד 135 או 350. זה בדיוק כמו חברה של מישהי שאומרת לי, אם היית מכירה אותה יותר טוב, היית מבינה כמה היא מקסימה. אז ובכן, אם היא לא מקסימה לי אחרי חודשיים, אין סיבה שאבזבז עליה שנה.
חגית היתה הוגנת מאוד. היא לא אמרה קראתי הכל ולא אהבתי. היא אמרה שבעמוד 35 נקעה נפשה. ואני בטוחה שסנונית לא שפכה את רפרטואר הקללות בתמימות. היא ידעה שיש כאלה שלא יאהבו, אז זו התוצאה. נכון שאם אתה סופר ישראלי לא נעים לך לקרוא את גנותך בשפה שלך. אבל מרגע ששילחת את התינוק שלך לאוויר העולם, אתה מקבל תגובות לטוב ולרע. אם אתה לא רוצה לקבל תגובות, טמון את כתב היד במגירה. חבריך ובני משפחתך בוודאי יפרגנו לך שפע של מחמאות.

אם אחרי כל התגובות האלה עדיין לא הבנת אותי, כנראה שזה כבר לא יקרה.

אז יש שתי אפשרויות: או שאתה ממשיך לקרוא ספר עד הסוף למרות שכבר אחרי X עמודים הבנת שאתה והוא זה לא, רק כדי שתרוויח ביושר את הזכות לכתוב עליו ביקורת לא אוהדת או אפילו קטלנית שלא תהיה שונה בהרבה מזו שהיית כותב עליו כעבור X עמודים בלבד. או שאם קראת רק X עמודים אין לך זכות להביע דעתך על הספר למרות שעל סמך נסיונך אתה יודע שמה שהיה הוא שיהיה.
אז זהו, שלא.
בכל מקרה, ה-X הזה הוא חמקמק, אינדיבידואלי וסובייקטיבי.
ובעניין הספר הזה: ראיתי שדוידי כתב שזהו ספר טוב ושווה קריאה. וגם אם לא היה כותב, ביקורת אחת שלילית לא חורצת את דינו של ספר. גם לא שתיים ולא שמונה. אבל X ביקורות אולי כן.

אני מבינה מה את אומרת, אבל לטעמי ספר הוא יצירה שמורכבת מהמון אלמנטים שמתפרשים, מה לעשות, לאורך יותר מ30 עמודים בדרך כלל, וביקורת שנכתבת מבלי שהמבקר התבונן בכולה, או קרא אותה לצורך העניין, היא לא עניינית ולא רלוונטית. זו דעתי. כמו שאמרתי, אני לא מתווכחת על הזכות להביע דעה- להפך, אני כאן מתוקף אותה זכות ממש. אני טוענת שביקורת כזו לא מכבדת את המבקר, את הסופר ואת היצירה. וכן, גם ההקשר הוא חשוב. כי בכל זאת מדובר בספר ביכורים, של סופרת לא מוכרת בהוצאה פרטית ולדברים בהקשר זה יש יותר משקל. אני חושבת שזה דבר שחשוב שייאמר, וזה לגמרי בסדר אם את לא מסכימה איתי.

קריאת ספר היא גם פונקציה של איך שהוא כתוב. אם למשל אני נתקלת בספר שהוא בוטה מדי בשבילי ולכן אני לא מסוגלת לקרוא - בעיני זו ביקורת בונה שמועילה גם לסופר. אני לא חייבת לקרוא 300 עמוד כדי שתהיה לי את הזכות להביע דעה. למען הסר ספק - אני מתייחסת פה רק לביקורת עצמה (שחגית כתבה) ולא למה שאנשים כתבו מתחת לביקורת. גם לי יש השגות על זה, אני חושבת שזה שיפוט מאוד מאוד לחומרה דברים שנאמרו פה.

יעלה, איפה כתבתי שזה לא בסדר לכתוב ביקורות שליליות? בסך הכל אמרתי שכדאי לקרוא את הספר לפני שמפרסמים אותן.

ואגב, ענת אני חושבת שביקורות שליליות מדי פעם לא מפריעות לספר, ואולי אפילו להיפך (ואת זה אני אומרת בתור סופרת בעצמי). אם אני קוראת ביקורות (נגיד בסימניה) על ספר כדי לדעת האם כדאי לקרוא אותו, ואין באף ביקורת שביב של אכזבה ממשהו שהיה בספר, או צד שלילי, או משהו שלא מצא חן בעיני קורא מסוים - קרוב לוודאי שאני לא אקרא אותו. צריך איזון מסוים בין הביקורות החיוביות לשליליות שגורם לחשוב שכדאי לקרוא את הספר. ד"א - אם המחברת בחרה להשתמש בביטויים כאלה היא ידעה מראש שהספר יהיה שנוי במחלוקת. זאת בחירתה ואני חושבת שהיא גם לקחה בחשבון מראש שאצל חלק מהאנשים יתעוררו תגובות כאלה. גם אני עושה לפעמים בחירות לא פופולריות בכתיבה, אני חושבת שלכתוב כמו שכולם כותבים זה פשוט לא מעניין ולא נחוץ, והספר האחרון שהוצאתי באמת שנוי במחלוקת. אז מה?

הייתי שמחה אם הייתי יודעת מה השם של האדם שאני מדברת איתו, אבל לא נורא. קודם כל תלונות על סיווג הספר בספריה מן הראוי שיופנו לספריה ושלא יפורסמו כאן כאילו הספר בזדון הזדחל למדף הילדים או כאילו הסופרת סיווגה את ספרה כספר ילדים.
דבר שני, מסכימה איתך באלף אחוז שמי שקרא את מה שכתוב כאן לא למד דבר על הספר. ועדיין חגית בחרה לפרסם את דבריה במקום שמיועד לביקורות על ספרים, בין ביקורות אחרות שלה, ואף ציינה בראשית הפוסט שמדובר בביקורת שלילית. אין פה רק נתון אלא דעה על עצם המצאותו בספר, ותגובות מאוד בוטות שחגית הסכימה איתן כגון "מי מוציא ספר כזה בתירוץ של רומן" "כמה ספרים זבל יש".

ענת, חגית בן חור לא כתבה ביקורת נחרצת. היא כתבה שעובדתית, עד לעמוד 35 בספר, יש הרבה ניבולי פה וקללות. זהו נתון שניתן לכמתו מבחינה מספרית ולא נושא לדיון. בנוסף היא כתבה שהסיווג של הספר בספריית הילדים צרם לה.
מי שקרא את דבריה לא למד דבר על הספר פרט לכך שיש בו קללות, ומכאן שהשאלה אם לקרוא או לא לקרוא את הספר תלויה בתקציר שלו, שעליו לא נכתב דבר לטוב או לרע.

שרהל'ה מעניין אותי מאיפה הבנת שאני חושבת שיש להתנהג כך? אם כבר נתת את הדוגמא של נהיגה בפראות, אז אני אענה לך חזרה שגם נהיגה איטית מאוד היא מסוכנת, צריך איכשהו גם להשתלב עם הזרם הכללי, ולהתנהג בצורה ממוצעת

יעלה, אני אישית מזהה את השם של המבקרת כי אני חברה בהרבה קבוצות של ביקורות ספרים וחגית מפרסמת המון ביקורות, כך שאין לי ספק שהיא מבינה את הערך של זה ושהיא יודעת גם לכתוב סקירות מעמיקות. כמובן שזכותה לכתוב מה שהיא רוצה, התגובה שלי עסקה במה ראוי וערכי לעשות, גם כשבפועל חופש הביטוי מתיר לכולנו להתבטא כאוות נפשנו.
אני עובדת בחנות ספרים ואני פוגשת המון סופרים בתחילת דרכם, ובעצמי בת לסופרת שעורכת את ספר הביכורים שלה כעת. אני רואה מקרוב את הקשיים ואת החשיבות העצומה שיש לביקורות ברשת על ההצלחה של הספר, ומפריע לי שביקורת כזו, שהיא לא באמת עניינית כפי שהסברתי בתגובה הראשונה שלי, נכתבת ומפורסמת ברשת בכזו קלות.

ענת כל כך צודקת. לא הוגן לכתוב דעה כל כך רעה ונחרצת על סמך 35 עמודים ועוד לספר ביכורים. ואז מה אם יש פה תרבות נהוגה אצל חלק מהאנשים של צעקות ומהירות כמו שיעלה כותבת - אז, אם חלק מהנהגים משתוללים וצופרים בכביש כמו פראי אדם או יש אנשים שמתפרעים במטוסים - זה אומר שצריך להתנהג כך? למה? אני אף פעם לא מגיבה בשלילה, אבל כאן הפריע לי מאד הסגנון של חגית. קצת צניעות זה טוב. וקצת כבוד לסופרת. רציתי לכתוב קודם אבל הביקורת של ענת חיזקה אותי.

הערה בונה ושאי ברכה.

ענת אני מסכימה עם מה שאת אומרת לגבי רומן ביכורים וכו', מצד שני לכל אחד יש זכות להגיב אחרי כמה עמודים שהוא קרא...במיוחד בתרבות שלנו, כשאנשים ביום יום נוהגים לצעוק דברים בלי שום ביסוס עובדתי, ושרוב הדברים הפופולריים בימינו פשוט ריקים מתוכן ובלי שום עבודת חקר מקדימה ולו הקטנה ביותר... אז אני מעריכה את העובדה שמישהי קודם כל טרחה לקרוא ולהשקיע זמן בספר למרות שמההתחלה דברים מסוימים בו הפריעו לה. היא נתנה לזה עוד צאנס, ואנחנו בחברה שכל כך נוטה לפסול על סמך רושם ראשוני... נכון שהיה הכי ראוי שאנשים יקראו ספר שלם ואז יגיבו, אבל בהשוואה לתרבות של היום גם 35 עמוד ולתת עוד צ'אנס זה יפה בעיני.

נראה לי מאוד לא מכבד לא אותך ולא את הסופרת לכתוב ביקורת כה נחרצת אחרי שקראת 35 עמודים בלבד... ודאי כשחצי ממנה בכלל קשור לטעות שנעשתה בספריה ולא לספר עצמו (זה בשום צורה לא ספר ילדים ובהחלט מספיק לקרוא את התקציר כדי להבין זאת, מה שהספרניות כנראה לא טרחו לעשות)
לי חבל שאנשים יקראו את הביקורת הזו על ספר שמאוד אהבתי, שהוא עמוק ויש בו תובנות מעניינות, שקל להזדהות איתו, שהוא מרגש ומפתיע, ויבחרו לוותר בגלל ביקורת כזו.
בעיקר במדינה הקטנה שלנו, כשמדובר ברומן ביכורים ובהוצאה לא מוכרת, ואני רואה שאת מפרסמת המון ביקורות ובטוחה שיש לא מעט אנשים שסומכים על טעמך, ראוי בעיניי לחשוב פעמיים ושלוש לפני שמפרסמים ביקורת כזו. ולקרוא את הספר.

האמת שאת צודקת.

השם ישמור - כמה ספרים זבל יש וגם סרטים זבל - הכל ישר אל הילדים - חובה לשמור על חינוך בבית שהילד לא ילמד התנהגות מהרחוב ומבחוץ חו"ח.

תודה שרון, שמחה לדעת שאני לא היחידה שהרגישה ככה.

קראתי את הספר עוד בגלגולו הראשון, כקוראת בטא
ואכן התחלחלתי משלושה עמודי PDF שהכילו את הקללה שהזכרת.
הערתי על כך לסופרת, ציינתי שזה דיי מיותר.
לדעתי היא צמצמה אותם לשניים וחצי.
חשבתי שהעלילה אינה דורכת במקום ודי נמרצת אך הכתיבה החוזרת ונשנית של קללות ומילים דיי התישה אותי.

דוידי, המשכתי לקרוא אותו, ברפרוף אמנם כי קשה לי לנטוש ספרים באמצע, והוא אכן השתפר אבל עדיין איזה ספר חופרר, כמה פעמים אפשר לרשום את אותה קללה באלף לופים? והיה שם עוד קטע שהוא רשם: שאבא לא ימות או משהו כזה וזה חזר על עצמו בלי סוף..סורי, לא התחברתי, הספר הזה לא הצליח להכנס לי ללב.

חחחח, מסמר, הרגת מצחוק, בהחלט ספרית הילידים.

קראתי ואני חושב שזה ספר טוב ובהחלט שווה קריאה. באופן אישי, מקצועי, אני חושב שמה לעשות זאת דמות שמקללת, ויש לא מעט דמויות שבמציאות מקללות ואגב בצורה הרבה יותר גסה מהדמות הראשית, כך שבאופן אישי לא הייתה לי שום בעיה, אני אוהב ספרות מציאותית.
בהמשך הספר הקללות מתמעטות מאוד. הספר שווה קריאה, לא נראה לי שהוא מתאים במיוחד לבני נוער.

הקטלוג של הספריות הציבוריות בארץ מתבצע על ידי מקטלגים מקצועיים ובצורה אחידה באמצעות מרכז הספר והספריות. http://www.icl.org.il/
במקרה הזה, מדובר בספר שיצא בהוצאה פרטית ושלא קוטלג ע"י מרכז הספר והספריות, והטעות היא נקודתית של הספרייה עצמה.
לא קראתי את הספר, אבל מדברייך עולה שיש להעבירו מספריית הילדים לספריית הילידים. הילידים הקדמונים שכבר חלפו מן העולם ולא יכולים לקרוא...
קטילה יפה ומדויקת.

לפחות היא קראה את הספר שלך כי אצלנו בספריה אני בספק אם הן קוראות, גם בקושי יודעות עברית, כבר שלושה ספרים נעלמו כי כנראה לא שמו אותם במקום הנכון וההנהלה נאלצה לרכוש אותם מחדש.
כנראה שבמקרה של הספר הזה הם פשוט ראו תמונה שמתאימה לנוער ודחפו אותה לספרית הילדים אך בין התמונה לעלילה ולשפה המאד לא נעימה שמלווה את הספר, הפער עצום.

זה כל כך מצחיק אותי מה שכתבת.
ולמה?
כי התקשרה אלי ספרנית מאחת הספריות בארץ והתייעצה אתי אם נכון לשים את הספר "החצר הפנימית" בספריה של הנוער.
שאלתי למה?
ענתה: בגלל סצינת המין(כך אמרה) בספר.
לא ידעתי אם לצחוק או לבכות...

תודה על האזהרה... :-)

עזבי ילדים, מה איתי? חחחח, עדיין לא נרגעתי מהשפה הבוטה, לא בשבילי ספרים כאלה..אני בטראומה.

הבנתי.
גם אצלנו בספריה חברה שלי הזדעזעה לגלות ספר מאוד לא מתאים מבחינת התוכן לילדים, במדפי הילדים, ולא בטעות.
יש ספרנים שמקשיבים לתלונות האלה ומוכנים לשתף פעולה... ויש כאלה שלא.

חחחח, לי, הרגת אותי מצחוק.
רויטל, זה לא טעות, חיפשתי אותו הרבה זמן ובאתר של הספריה היה רשום בפירוש שהוא מסופח לספרית הילדים, הוא לא היה צריך להיות שם מלכתחילה.

איך ורדה רזיאל אומרת? תזרקי אותו ...:-)....אני עם הסבלנות שלי הוא היה עף מהחלון על הראש של הדייר מלמטה שמשגע לי את
השכל וכל הזמן יש לו טענות על ועד הבית. חה חה חה

יכול להיות שמדובר בטעות פשוטה, של ספר שחזר למקום הלא נכון.
מכיוון שאני מרבה לשוטט בין מדפי ספרי הילדים, כבר מצאתי לא פעם ולא פעמיים ספרים שלא אמורים להיות שם, מסיבות שונות.
(היום, למשל, מצאתי את אנה קארנינה. אין קללות, ועדיין, לא בדיוק חומר לילדים).
בפעמים הראשונות הוצאתי את הספרים ונתתי לספרנים, אבל ראיתי שיש כאלו שלא מבינים מה אני רוצה מהם ולמה אני מייצרת להם עבודה מיותרת, אז הפסקתי.

בסופו של דבר, אחריותו של ההורה לשים לב מה הילד שלו לוקח מהספריה.

הזוי ביותר חני.. סקאוט, אני הולכת לבדוק לעומק איך ספר כזה הגיע לספרית הילדים ולדאוג שיעלה למעלה למקומו הראוי בספרית המבוגרים, אמשיך לקרוא אותו אבל כבר ירד לי ממנו, אם תקראי אותו, אשמח לשמוע את דעתך עליו.

אני תוהה מי מפקח על חומרים שיוצאים לאוויר העולם?
איך קורה שמשהו נותן יד להוציא ספר קללות שכזה באמתלה שזה רומן.הזוי.

תראי, אני באמת מזועזעת שסיווגו אותו כספר ילדים, אבל אני חושבת שזו טעות של הספרניות כי במקור הספר לא מיועד לילדים. אומנם לא קראתי אותו [אף על פי שחשבתי לקרוא] אבל אני חושבת שיהיה חבל שתפסיקי אותו כה מוקדם.
אצלי בספרייה הוא כלל לא נמצא באזור הילדים.
ואולי אצלך בספריה סיווגו אותו כספר ילדים בעקבות הכריכה המצוירת שמטעה וגורמת לחשוב שהספר מיועד לקריאת בני נוער או ילדים.