ביקורת ספרותית על גבולות מאת רונית רפ
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 12 ביולי, 2017
ע"י רץ


אמת וחובה

בילדותי אהבתי לטפס על קרוסלה, קטנה שהייתה בגינת המשחקים בשכונתי, ולבקש מחבר שיסובב ויסחרר את הקרוסלה, הכי מהר שאפשר. מצב בו חוויתי תחושת אובדן שליטה, פחד משתק ועונג חריף, המוקנים מהליכה עד לקצה. הספר גבולות של רונית רפ, גרם לי שקוע לתחושות דומות, שטרדו את שלוותי, זמן רב אחרי שהפכתי את הדף האחרון של הספר.

נועה, גיבורת הספר, חווה את משבר גיל הארבעים. נשואיה מתפרקים. אימה יוצאת שואה, הולכת ושוקעת לתוך מחלת האלצהיימר. נועה מאבדת לקוחות בעסק הקטן שלה לגרפיקה. אפילו בחוג לציור, היא מתקשה לבטא את עצמה. חיים היוצאים משליטה וגורמים להרגיש, ששום דבר לא הולך, והכל נשמט מהידיים. נועה המובסת, הקנתה לי תחושת חוסר אונים, לחוויות חיים נשכחות, כואבות ואירוניות, שגרמו לי לרצות לגונן עליה.

אבל נועה בהחלט לא נשארת פסיבית, היא לוקחת את עצמה לקצה, למקומות בהם היא תמיד חששה להיות. חציית הגבולות מבחינתה, אמורה להעניק לה חוויות קצה, המשלבת פחד ועונג יחד.

נועה נרשמת לחוג ציור למתקדמים, לכאלה שעדיין חולמים. מתקנת בכך את האיסור שאסרה עליה אימה בילדותה, מכיוון שהנסיעה הארוכה למורה לציור, הייתה מצב של חוסר שליטתה לאם. נועה נשואה למיקי הרופא, יש להם שני ילדים, היא מבקשת להיות בסדר, לרצות את כולם. הצטרפותה לחוג לאמנות תפר את שלוות חייה. לפתע היא מחליטה לבגוד, לשכב עם המורה לציור שלה. יחסים קרים שאין בהם שמץ של אהבה, או רגש, רק חווית קצה מנוכרת, המקהה תסכול לרגע, הלוקחת אותה למקום בו מתקיימים קונפליקטים בין כוחות סותרים, אהבה ותשוקה, נאמנות ובגידה. מקום בו המציאות מאבדת שיווי משקל ומדרדרת במהירות למדרון חלקלק (כתמונת כריכת הספר המדויקת).

יש בספר מספר סצנות, שסחררו אותי, הותירו אותי נדהם ומפורק, באופן בו הן נעות, על גבול בין פורנוגרפיה, לאמנות. ובכך הן מבטאות בצורה מדויקת את מיניותה של נועה, המבקשת לבטא תשוקות חנוקות. רפ צולחת אתגר זה, כמו בתיאור נועה היוצאת משיעור אמנות, בכדי לאונן בשירותים הציבוריים, מעל אסלה אותה עטפה בנייר טואלט, ואחר כך היא ניגבה את עצמה בתחתוניה. הסצנה הזאת כל כך הכאיבה באופן שהיא ביטאה את בדידותה המכמירה של נועה.

הספר גבולות מנסה בשאפתנות לפענח מצבים מותרים ואסורים, היוצרים קונפליקט בין שליטה לאובדן שליטה. לצורך כך גיבורי הספר, חוצים גבולות וסייגים, באופן שמעלה שאלה, מהו גבול, האם הוא מושג אמתי או בדיה? האם הוא קו דמיוני שאסור לעבור, או שגבולות נועדו מראש למחיקה, בכדי להשיג תחושת חופש ושחרור ממגבלות ואיסורים. האם גבול, מרגע שנחצה, אין ממנו חזרה?

הספר גבולות, נוגע במספר רב של נושאים, ממעגלי החיים שלנו, משפחתיות, זוגיות, הורות, זקנה, ילדות, עבודה, פוליטיקה וערכים. רפ מרפרפת מעליהם, מבלי שיש לה כוונה להתעמק בהם. הם נקודות האחיזה למצבי קיום אנושיים של גיבוריה המאבדים אחיזה, הם אמצעי הגדרה ותיוג למה שאנחנו לטוב ולרע, הגדרות חמקמקות אותם תלוש רפ הקרמיקאית כפלסטלינה המשנה צורה.

המרחבים והגבולות בהם נעה נועה, דומים לפאזל ההולך ונבנה מפיסות חיים רבות הקשורות הדדית ככלים שלובים. רפ מאפשרת להוסיף, או לגרוע פיסות מחיי נועה ולבחון את השינוי והשיבוש בנפשה. רפ הוליכה אותי למסע פנימי מרתק, בדינאמיקה של אובדן שליטה, אנחנו בקלות עלולים להיות שם.

רפ שלמדה עיצוב קרמי בבצלאל, נותנת ביטוי אמין לגיבוריה העוסקים בציור. היא מתארת נופים בצורה ציורית, חלקם באפור ולבן, גוונים המהווים מטפורה למצבי חיים אפורים נטולי צבע וברק, אך יש בהם מורכבות של ניגודים, המחייבת אתנו להביט היטב, בכדי לקלוט את היופי הטמון בהם.

מהי האמירה שאמנים, או מבקרי אמנות מעניקים ליצירה? באירוניה אינטליגנטית ומושחזת, רפ מציגה ביקורות על יצירותיו של שמי הצייר, "... ולכן הם יכולים להיות מרחב... או שמדובר בציור שהוא אשליה של אשליה " (136). אני את האמירה הזאת לא הבנתי. רפ, ראתה בה ביטוי למשחקי מילים, הדומים לתסמונת המלך הוא עירום. נביט אל קטעי הצבע הסתומים, לבטח נוכל להעניק להם משמעות. בכך בעצם רפ מציבה שאלה, מהי האמת אותה מנסה האמנות לייצג. מהי האמת שלנו, האם היא קיימת, או שהיא מושג פלסטי חמקמק, הלובש ופושט צורה בהתאם לנסיבות הפוגשות בנו. מציאות, האם היא כמו שכבות צבע המכסות האחת על השנייה, הניתנות לפרשנויות שונות?

רפ מספרת סיפור פשוט, עם פתיחה נפלאה, שבאחת הכניסה אותי לתוך העלילה, הכתובה משני חלקים, הראשון, מספר על הילה, השני על מיכאל בעלה, הממשיך את העלילה בקולו שלו. שני החלקים יוצרים שלמות סיפורית, החיים שלו מול שלה, חוויית קריאה מרתקת, אינטליגנטית, מענגת, וויזואלית ברומן ביכורים. הסיום של הספר הוא נקודת שיא מהפנטת, אותה אשאיר לכם.
20 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני 5 חודשים)
Pulp_Fiction- תודה,אני חושב שאתה צודק, ובנוסף לכך מדובר בפרובוקציה מידתית שלא מזיקה לאף אחד. מצוקתה של נועה, חושפת גם את נקודת מבטו של הקורא, הצופה. בסצנה הזאת טוענת הכותבת, כי כל אחד מאתנו הוא מציצן, גלוי, או מודחק, הסצנה הזאת הזכירה לי פיפ שאו.
Pulp_Fiction (לפני 5 חודשים)
תודה, מרתק . אני חושב שהסופרת בחרה להביא את הביטוי המיני המוחצן והפורנוגרפי כמראה של מצוקתה הרגשית, הקור והבדידות של הגיבורה.
רץ (לפני 5 חודשים)
אירית - תודה, כך זה שהאמנות והחיים מתערבלים למערבולת שגורמת לאובדן שליטה. או האם אנחנו צרכים מידי פעם לאבד שליטה בכדי לברוא מציאות אחרת ?
אירית (לפני 5 חודשים)
ביקורת מעולה. תודה לך רץ וסוף שבוע נעים .
רץ (לפני 5 חודשים)
בת- יה, אני לא בטוח שהספר הזה טוב לכל אחד, הקריטריון שלי הוא ספר איתו אני מקיים דיאלוג במהלך הקריאה, כזאת הייתה חווית הקריאה שלי מהספר גבולות.
רץ (לפני 5 חודשים)
אוקי - תודה
רץ (לפני 5 חודשים)
מיכל תודה - באמנים האמיתיים, אני רואה אנשים מחויבים לתשוקה ולחלום שלהם, הם לוקחים אותם הכי רחוק שאפשר, אלו מצבים שבהם נחשפת האמת הפנימית שלהם, זהו עולם שבו בוראים דברים חדשים, אני מעולם לא הייתי שם, אבל יש בי משיכה גדולה לצד הזה של עולם היצירה, בעיקר היצירה הפלסטית, ולכן אני מרבה לקרוא ספרים העוסקים בחיבוטי הנפש של אמנים, או כאלה שפנו לחיים רגילים, אך מנסים מידי פעם לגעת, או לחיות את העולם של האמנים, שיש בו הרבה הגשמה, אבל גם הקרבה גדולה.
רץ (לפני 5 חודשים)
דני - תודה, לבטח אתה למד על טיפוס מאוד מופנם ושקט שאוהב מידי פעם לעסוק בחוויות קצה, מהסיבה הזאת כנער עסקתי בתחום הריצה התחרותית, שבמהותה עוסקת בדרך שבה מבאים את הגוף לקצה, בכדי לשבור שאים, שהם ביטוי לגבולות ולמגבלות גופניות ונפשיות.
רץ (לפני 5 חודשים)
חני - תודה, המחלות הדימנציות באו לי ממש בעיתוי, חבר טוב שלנו שנים אימו סבלה מדימנציה שהלכה והחריפיה, והשבוע היא נפטרה, יש במוות שלה הקלה גדולה לצד הצער, ובעיקר המחשה לחיים שלנו שמנקודה מסויימת רק ילכו וידרדרו, יש בו תזכורת עצובה לבגידת הגוף שתלך ותחריף, אלה החיים, אנחנו עוברים היפוך מילד של הורה מגונן, לבן המגונן על הוריו.
מיכל (לפני 5 חודשים)
עכשיו יש כבר שתיים!!!
בר (לפני 5 חודשים)
אני לא רוצה להלשין..אבל... רץ מצייר פשוט מדהים ויש לו כישרון ענק.
הציורים שלו עשויים ברמה מאוד גבוהה ומעטרים את כל קירות הבית, מחביאים בתוכם סודות, זיכרונות, חוויות ומשאלות.
ציורים שמשלבים צבעים עזים ומרקמים שונים.
הציורים אמנם נעשים בתור תחביב אך אני משערת שנותנים לו ביטוי אמנותי רב ומקום מפלט ליצירה ואמירה.
לפחות מעריצה אחת כבר יש.
מיכל (לפני 5 חודשים)
מקסים כתבת. וכמו ששונרא ציינה, מרגישים בביקורות שלך את האהבה והמשיכה שלך לאמנות. יש איזשהו תחום אמנותי שאתה עצמך עוסק בו באופן פעיל?
ואגב, הסצנה מתוך הספר שתיארת (זו בשירותים) סתם מגעילה ופרובוקטיבית בעיניי.
בת-יה (לפני 5 חודשים)
רץ, ביקורת טובה שמשום מה נשמעת לי טובה יותר מהספר, ואין לי מושג למה, אולי
כי אני חושבת שגבולות נועדו להגן על האדם שבתוכם, אבל אם האדם מרגיש חנוק, לא חושבת שצריכה להיות לו בעיה לפרוץ אותם.
כשלעצמי פרצתי כבר כל כך הרבה גבולות שאני כבר לא זוכרת כמה היו.
אוקי (אורית) (לפני 5 חודשים)
אמת וחובה וגבולות מתערבבים - מציאות וסיפור מתערבבים... וכרגיל - מעשיר, ממלא וכייף לקרוא אותך, רץ.
דני בר (לפני 5 חודשים)
ביקורת נהדרת ממנה אני למד עוד קצת על הכותב, ואותי זה מרתק!
הספר פחות מושך אותי.
רץ (לפני 5 חודשים)
מחשבות ובר - שניכם צודקים, יש גבולות אישיים, ויש גבולות חברתיים, לא פעם אלה באלה מתנגשים, בכך אגב עוסקת רפ בספר שלה גבולות.
רץ (לפני 5 חודשים)
שונרא - תודה, יש לי משיכה לאמנות, ולכן רבים מהספרים שאני קורא הם ספרים העוסקים באמנות ואמנים, עולם של מטפורות ודימויים שאני ממש אוהב, אבל זה לא מספיק, הספר שאני קורא צריך להיות ספר טוב, במקרה הזה אני חושב שהספר של רפ הוא טוב, באופן שבו אני קיימתי אתו דיאלוג.
רץ (לפני 5 חודשים)
live - תודה, לחלקם של האנשים יש משיכה לעולם האפור והאפלולי, יש עולם שלם שמתנהל סביב העובדה הזאת, גם אני כאדם נמשך לא פעם כצופה לאזורים האפורים של רבעים כמו החלונות האדומים, אני רואה בהם תופעה מסקרנת, אבל יש אנשים רבים שהם צרכנים אמתיים של האזורים האלה, בעצם רבים מאתנו, הספר של רפ ידע לתאר זאת היטב, להמחיש את הקו הזה שמתקיים אצל רבים מאתנו, וכן אמנות לא בהכרח מענגת, היא בהחלט מעוררת לעתים גועל, כמשחק בין תחושות אנושיים.
רץ (לפני 5 חודשים)
בר - גבולות, הם מה שאנחנו לעתים מצבים, התחום שאותו אנחנו חושבים שאנחנו לא מסוגלים לעבור, כמו העובדה שאני לא ארוץ אף פעם מרתון, האם זה גבול אמיתי המשקף מגבלות אמיתיות, או שזה גבול דמיוני שהוצב מחוסר עניין או מפחדים אנושיים, האם זה בכל חשוב לעבור גבול כמו לרוץ רחוק ומהר יותר, האם אני עלול לשלם מחיר על כך, מחיר בריאותי, לעומת היתרון שיכול להיות לי מכך, זהו עולם מורכב שיש בו הרבה שטחים אפורים, שאישיותו של האדם מצד אחד קובעת, ומצד השני החברה עצמה מחזקת, פעם לרוץ מרתון לרץ לא מקצועי, נחשב דבר הזוי כעת זה נחשב מעשה אופנתי שמתגמל ביוקרה חברתית.
רץ (לפני 5 חודשים)
מסמר עקרב- תודה. ספר שעוסק בגבולות מתאר גם את הגבול הדק בין אמנות לפורנוגרפיה, בני אדם כבשר ודם כל יום חיים את הקו הזה, נמשכים, נגעלים במשחק שהם מקימים עם התחום האפור הזה, לכן במקרה הזה התיאור הזה לדעתי הוא חלק מההמחשה של אחד מהגבולות האנושיים.
חני (לפני 5 חודשים)
רץ מכמיר את הלב גיבורת הספר שלך. קראתי מחקר לגבי אלצהיימר ופרקינסון ועוד מחלות..שכל העניין הוא בחסימות בגוף ובנפש.
כשצעירים יותר אז אפשר לפרק את החסימות.כשמבוגרים כל הרעלים נשארים בפנים בלי יכולת לפרק ואז כל טריגר הכי קטן גורם למחלה.
סקירה נפלאה.
לי יניני (לפני 5 חודשים)
עוד ביקורת נהדרת. מקסימה ומרתקת מבית היוצר של רץ.
שונרא החתול (לפני 5 חודשים)
אחת הביקורות היפות ביותר שלך. שמתי לב שכשאתה כותב על אמנות אתה עצמך הופך לאמן והביקורת היא יצירת אמנות בפני עצמה. להרגשתי, היא עולה על הספר אבל כנראה לא אעמיד זאת למבחן מפני שהוא מצטייר לי יומרני ומתאמץ מדי ואין לי סבלנות לספרים כאלה. הסצנה שתיארת לא הזכירה לי אמנות ואפילו לא פורנוגרפיה אלא רק ניסיון לזעזע ולהגעיל ובזה היא הצליחה.
אני מצטרפת גם לדבריו של מסמרון.
עטיפת הספר מאוד מושכת בצבעוניות שלה.
בר (לפני 5 חודשים)
מחשבות,אני מסכימה לכן כתבתי גבולות אישיים.
דיברתי על דברים יותר בקטן כמובן שלא משליכים על אחרים או על עצמנו בקנה מידה גדול או הרסני.
וכמו שנאמר, הכל בגבול הטעם הטוב
מחשבות (לפני 5 חודשים)
בר, גבולות נועדו שלא נפרוץ אותם. גבולות חברתיים נועדו לסייג יחסים בין בני אדם. משנפרצו גבולות אלה, הסנקציות לא מאחרות לבוא.
רחלי (live) (לפני 5 חודשים)
מסכימה עם מסמר...קו מאוד דק עובר ולעיתים אף מטשטש ואם לא יודעים לזהות אותו הנפילה מאוד קשה כמו תמיד ביקורת מעניינת ומרגשת..אהבתי מאוד
בר (לפני 5 חודשים)
וואו רץ, כתבת מדהים ומרגש.
ניתן ממש לחוש את הרשמים שהספר הותיר אחריו.
אני תמיד חושבת שגבולות נועדו כדי שנפרוץ אותם. בגבולות אני מתכוונת לגבולות אישיים שבין אדם לעצמו. אם כל אחד טיפה יותר יעז, טיפה יצא מהמסגרת, טיפה יותר ידחוף את עצמו למקומות הלא נוחים, רק טוב יצמח מזה.
תודה לך על ביקורת מקסימה ונוגעת.
מסמר עקרב (לפני 5 חודשים)
הבעיה עם אמנות (בעיקר סרטים וספרים) שנעה על הגבול הדק שבין אמנות לפורנוגרפיה היא שלעתים קרובות, לדעתי, הגבול מיטשטש, שלא לומר מופר, ומתקבלת פורנוגרפיה נקיה, ועוד באצטלה של יצירת אמנות, עאלק.
ביקורת מעולה, כרגיל.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ