ספר עם אמירה מורכבת, מסוכסכת עם עצמה,כמו החיים.
קווי העלילה פשוטים יחסית.
נעמי היא האחות הגדולה של חיים, ילדים למשפחה שעלתה מרוסיה.
בשלב מסוים בחייה של נעמי, חיים נעלם. העלמותו היא טרגדיה שמשפיעה על כל מרכיב במשפחה בדרך שונה.
אפשר גם לראות את העלילה כקורותיה של נעמי, ילדה שגדלה במסגרת לא תומכת, לאב שמרגיש כי מחויבותו היחידה היא להביא אוכל הביתה ,ואינו ער למתחולל אצל נעמי, חיים ואשתו.
והאם, נעה בין קוקטיות של "אשת העולם הגדול דל שמטה", והישרדות אישית מורכבת.
בסיטואציה זו, כבר מגיל מוקדם, נעמי ממלאת לחיים את תפקיד האם .
חיים רואה כל דבר הקורה לנעמי בתהליך התבגרותה, והאמירה הגדולה ביותר שלו היא כשהוא נעלם למרחב הדת והלאה מזה, כפי שמתגלה בסוף הספר.
איך נעמי אומרת :"חיים כל הזמן הכה על הנשמה שלו".
ונעמי תלושה, בלי עוגנים וכלים שמסייעים בדרך כלל לכל אדם לתפקד.
היא מפתחת ציניות מרחיקה ולא בונה.
על תנועת הנוער בנק"י (ברית נוער קומוניסטי) שחבריה נקראים בכינוי אבסורדי , בנקים.
הם הולכים ל"מחנות עבודה", ונעמי מהרהרת:" למה לא מצאו שם אחר", בדור של יוצאי שואה.
היא צוחקת על הקוקטיות של אמה וחברתה הקרובה פאני מלגושו, שהיא קמצנית כי, "התסרוקת שלה עם החצי שערות על הפנים , זה בגלל שהיא חוסכת באיפור וצובעת רק חצי פה, ועין אחת".
או השכנה ג'וליה , ש"כל בוקר פותחת את הדלת, נעמדת מול המזוזה וממלמלת בשפה לא מובנת...כולנו ידענו שבכל בוקר ג'וליה מטילה על אלוהים משימות, כאילו היה פקיד שלה..."
המבט הציני המתרחק של נעמי , יוצר פנינים והברקות. כמו:"הם צחקו. יידיש היתה השפה הצוחקת, הבוכה והבועטת ונושכת את הלב ומרעידה את הקירות. רוסית היתה שפת הנועם והפיוס".
היא מסוכסכת עם עצמה, החל בתקופת הנעורים עם אהבה לאלביס פרסלי, וכלה במחשבות על אהבה טהורה שנענות על ידי המורה לספרות בביטוי:"הנישואים כמו חנות מכולת, באים עם רשימת קניות...ובסוף קונים מה שיש באותו רגע".
או המשפט על החיים "משולש דיסוננסי של משפחה, מסורת ואהבה, שאינן ניתנות לגישור", "לגירוש, אמרתי בליבי".
ויש בעלילה סיפור אהבה לערבי.
הערבים מוארים בסיפור באור רומנטי, סובלים מהעוול של הנכבה, מאהבים מצוינים, רגישים. אפילו המוות על רקע "חילול כבוד המשפחה" הוא בעצם מעשה התאבדות של האישה שנכנסה להריון לא רצוי והולכת לפרדס כדי שיחסלו אותה.
עדות המזרח לעומת זאת צבועים בגוונים אחרים.
כדאי לקרוא את הספר, כי הוא מכיל הרבה תובנות,מזכיר את הילדות בארץ ומעורר מחשבות על המחירים שמשפחה משלמת על חוסר לכידות.
אם מתעלמים מהאלמנטים הפוליטיים, שמיעדים אותו לפרס בוקר או אחר,הרי, חשיפת הרגשות ראויה למאמץ הקריאה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
