ביקורת ספרותית על ספר הרפואות הפשוטות מאת אנה הרמן
ספר טוב

---

בסתיו ימי הביניים

נתתי לך את ליבי מקופל כמכתב
נתתי לך את ליבי ונשר לך ריס.
האם זה כל מה שנותר בידינו מסתיו
ימי הביניים שלי ושלך בפריס?

בסתיו שנסעתי אליך מכפור אמסטרדם
מתוך ערפל, במעיל אנה פרנק, ובבית
שימוש תחנת הרכבת ראיתי שדם
יורד לי בתוך תחתוני והאודם נובט

כפרח רטוב. לא רציתי לבוא כה שותתת
בסתיו שניתב את חיי אל חייך. צחה
רציתי לבוא, ואת כל לבבי הרוטט, את
ליבי השותת רק אליך נתתי לך.

בסתיו שהיה מדויק כציור רנסנס.
בסתיו שנפער כבאר משאלות חשוכה.
בסתיו שעמדנו ביחד בגן ז'ורז' ברסאנס.
בסתיו של ימי הביניים שלי ושלך.

הסתיו שהיה הוא עכשיו נחלת העבר.
השמש שקעה ככדור של זהב בבאר.
המים גאו עד הנפש ועד הצואר.
ואיך נחלץ את כדור הזהב הבוער?

בסתיו שהיה מדויק כציור רנסנס
החזקתי אותך בידי כמו מדונה וילד.
עמדנו ביחד בגשם בגן ז'ורז' ברסאנס
ואת ילדותך המוגפת פתחת כמו דלת.

בסתיו שנסעתי אליך מתוך ערפל
סמיך שבבוקר הולנדי של חוסר-שינה
נראה כמו כבשים צמריים וכמו שלג נופל -
ושלג נפל על ראשינו בעומק בטנה

של פקעת זכוכית מנוערת של חג-המולד.
בסתיו שאל חקר תהום הילדות ביריד
הלכנו, אל פצע בלתי מתקרש ונגלד.
הלכנו ביחד מלילה עד שחר מווריד.

בסתיו שבגן ז'ורז' ברסאנס הסתחררנו ביחד
על גב של סוסי קרוסלה קרושי-רעמה,
הלכת אלי, נסיכי, מסופו של הפחד
ובאת אלי והערת פיה רדומה.

בסתיו שכיבסתי מתוך אהבה את בגדיך,
בסתיו שקיפלתי אותם בקיפול מדויק,
ועומק היופי שלך השתקף לי בבכי
כמו קשת רוקמת צבעים ברקיע מועק.

בסתיו שבעומק עיניך הייתי שוחה
והן עמוקות מני ים, עמוקות מני חקר,
את כל לבבי הפתוח נתתי לך.
נרדמתי מתוך ידיעה שבינינו רק חדר,
רק דלת פתוחה. עפעפיך כמו פרח צחור
פקחת, ואת ילדותך המוגפת כמו דלת.
הייתי הפצע שלך והייתי החור.
החזקתי אותך בידי כמו מדונה וילד.

ועכשיו כשהכל נאבד, בהווה בוגדני,
לשקוע בצחוק נידחים אחרון כלום אסור?
הלכנו ביחד שתויים ברחוב סן דני,
הייתי זונה ביישנית והיית סרסור.

» ביקורות נוספות של מיכאל
» ביקורות נוספות על ספר הרפואות הפשוטות