נגן רחוב המגדל את בתו הקטנה אינו מצליח לגשר

בין חובותיו הארציות לבין זיקתו המוחלטת לאמנות.

המוזיקה מגלה את הבטחותיה המופשטות ואילו הילדה

זקוקה לחיים ראויים.

מצוקתו החומרית והרוחנית של

הנגן מוליכה אותו אל פי התהום.



זוהי נובלה קצרה על אבהות ועל דאגה, ועל איכותו

השבירה של הגוף.

אם רוצים היא גם הצהרת כוונות אמנותית.