“הערב ירד וזוגות טיילו יד ביד בין הרחובות הצרים באנטליה, האבנים לא היו אחידות בגובהן ודלתות ענקיות מברזל היו צבועות בכחול או ירוק. על שרפרפים קלועים מעץ היו ישובים סוחרי השטיחים הממולחים ומבקשים מתיירים להיכנס לחנות ולקנות שטיח במבצע . נכנסנו לחנות והיו שם עשרות שטיחים פרסיים יפיפיים,הם ידעו שהיינו ישראלים וניסו למכור לנו רעיון שבנמל חיפה יש מסחר ענף של השטיחים הללו.. לקח זמן עד שיצאנו מהחנות והבטחנו לחשוב על המחיר המופקע או הרעיון המגוחך להעביר שטיח דרך הנמל בחיפה. זו הייתה הפעם היחידה שבאתי במגע עם סוחרי שטיחים שמנסים למכור בנוסף לשטיח גם חווית היסטוריה של אריגה לפי שנים וסמלים דתיים ומשפחתיים שעוברים מדור לדור. הרבה מהסמלים סוגדים לדת האיסלם ויש גם כמה משפטי חכמה ששזורים בין האריגה הצפופה. העלילה מספרת על סוחר שטיחים שהיגר מאירן לניו יורק,הוא מצליח בכוחות עצמו לשווק את עצמו כסוחר שטיחים...את הכסף ממכירת השטיחים היה שולח לרעיתו שבאירן באהבה גדולה עד ש...הריחוק מהבית עשה את שלו ולכסף הגדול מאמריקה לא היה עוד משמעות גדולה. העניין בלהיות מהגר בארץ זרה היא הבדידות הגדולה. זו בדידות של זרות וחוסר שייכות. לפעמים במשך שעות אין שיח או מוזיקה בתוך השקט הגדול של מהגר. יש רק מחשבות שקטות שרצות במוח. "הוא תוהה אם קורה שאדם כל כך בודד וחסר חשיבות ,עד שהוא מפסיק להתקיים" אבל אז אם הבדידות והאנשים שאליה היא נדבקת היו נכחדים אזיי היו בעולם רק אנשים יעילים ומועילים, שמחים רק כדי להוכיח לעולם שהם חשובים כדי שגם הם לא יהפכו לקורבנות של בדידות. זהו רומן לא עמוק במיוחד או מתיימר להיות כזה. הוא פשטני מעצם המרכיבים שבו. אין בו דמויות רבות או ארועים שבגללם המחשבות טורדות או מעמיסות. יש ברומן כאן סוג של יופי תמים וטהור והדגמת שיעור בחופש בחירה של מוסלמי מאמין שפשוט הגיע לאמריקה הגדולה והשתנה במהות שבו מכורח המציאות. ספר שפוגשים במקרה על המדף ומתאים לחגים בין ארוחה לארוחה.. ושתהיה שנה נפלאה.”

“הספר מציג את הדילמות שבפניהן עומד מהגר מאיראן הנשלטת ע"י אייטולות לארה"ב, וזאת באמצעות שתי דמויות קוטביות(שתיהן נשים) הנכנסות לחייו של חושמנד. האחת מבוגרת ואמידה (לקוחה נאמנה של חושמנד) והשנייה נערת מכללה מתבגרת. וכל אחת באופן לא מודע השפיעה על חייו של חושמנד ופתחה בפניו עוד צוהר לתרבות המערבית הפתוחה והחופשית. שתיהן מביאות אותו לגילוי השמחה בעצבות שבכל אחד ואחת מאתנו. בסוף הספר כשחושמנד משלים עם בדידותו ומכיר במציאות הוא מחליט לפתוח דף חדש שיש בו שמחה למרות כל הטרגדיות שפקדו אותו. המחברת יכלה להעצים את הסיפור אך בחרה בפשטות הדמויות והדילמות להציג התנגשות תרבותית בנפשו של מהגר איראני בודד על אדמת ארה"ב. ייתכן ובפשטות זו יופיו של סיפור זה. נהניתי...”

“היום בבוקר סיימתי לקרוא ואני עדיין לא סגורה לגבי דעתי: מצד אחד לסיפור יש פוטנציאל ענק והוא הצליח להפתיע אותי וגם אפילו לרגש. מצד שני העלילה לא מתפתחת לעומק ונשארת צפה על המים ושטוחה כמו יום קיץ חמסיני.... חבל !!! הרקע לסיפור מאוד יפה, חבל שסטלה נשארת רדודה למרות הדרמה שהיא עברה. משהו בדיאלוגים לא עובר אמין.”

“סוף סוף סיפור לא מקושקש מדי. העלילה זורמת קלה לקריאה ויפה. הספר לא קיבל ציון מירבי מאותם סיבות. טיפה היה צריך להעמיק במיוחד בדמותה של סטלה. כי הסיפור הופך לבלתי סימטרי, העמקה (יחסית) של הגיבור חושמנד, מול רדידות בדמותה של סטלה. עם זאת יש כאן מפגש מלא חן של מזרח ומערב ולא דרך ההצהרות והמעשים של אחמדניג'ד או חיזאללה.”

“הערב ירד וזוגות טיילו יד ביד בין הרחובות הצרים באנטליה, האבנים לא היו אחידות בגובהן ודלתות ענקיות מברזל היו צבועות בכחול או ירוק. על שרפרפים קלועים מעץ היו ישובים סוחרי השטיחים הממולחים ומבקשים מתיירים להיכנס לחנות ולקנות שטיח במבצע . נכנסנו לחנות והיו שם עשרות שטיחים פרסיים יפיפיים,הם ידעו שהיינו ישראלים וניסו למכור לנו רעיון שבנמל חיפה יש מסחר ענף של השטיחים הללו.. לקח זמן עד שיצאנו מהחנות והבטחנו לחשוב על המחיר המופקע או הרעיון המגוחך להעביר שטיח דרך הנמל בחיפה. זו הייתה הפעם היחידה שבאתי במגע עם סוחרי שטיחים שמנסים למכור בנוסף לשטיח גם חווית היסטוריה של אריגה לפי שנים וסמלים דתיים ומשפחתיים שעוברים מדור לדור. הרבה מהסמלים סוגדים לדת האיסלם ויש גם כמה משפטי חכמה ששזורים בין האריגה הצפופה. העלילה מספרת על סוחר שטיחים שהיגר מאירן לניו יורק,הוא מצליח בכוחות עצמו לשווק את עצמו כסוחר שטיחים...את הכסף ממכירת השטיחים היה שולח לרעיתו שבאירן באהבה גדולה עד ש...הריחוק מהבית עשה את שלו ולכסף הגדול מאמריקה לא היה עוד משמעות גדולה. העניין בלהיות מהגר בארץ זרה היא הבדידות הגדולה. זו בדידות של זרות וחוסר שייכות. לפעמים במשך שעות אין שיח או מוזיקה בתוך השקט הגדול של מהגר. יש רק מחשבות שקטות שרצות במוח. "הוא תוהה אם קורה שאדם כל כך בודד וחסר חשיבות ,עד שהוא מפסיק להתקיים" אבל אז אם הבדידות והאנשים שאליה היא נדבקת היו נכחדים אזיי היו בעולם רק אנשים יעילים ומועילים, שמחים רק כדי להוכיח לעולם שהם חשובים כדי שגם הם לא יהפכו לקורבנות של בדידות. זהו רומן לא עמוק במיוחד או מתיימר להיות כזה. הוא פשטני מעצם המרכיבים שבו. אין בו דמויות רבות או ארועים שבגללם המחשבות טורדות או מעמיסות. יש ברומן כאן סוג של יופי תמים וטהור והדגמת שיעור בחופש בחירה של מוסלמי מאמין שפשוט הגיע לאמריקה הגדולה והשתנה במהות שבו מכורח המציאות. ספר שפוגשים במקרה על המדף ומתאים לחגים בין ארוחה לארוחה.. ושתהיה שנה נפלאה.”

“הספר מציג את הדילמות שבפניהן עומד מהגר מאיראן הנשלטת ע"י אייטולות לארה"ב, וזאת באמצעות שתי דמויות קוטביות(שתיהן נשים) הנכנסות לחייו של חושמנד. האחת מבוגרת ואמידה (לקוחה נאמנה של חושמנד) והשנייה נערת מכללה מתבגרת. וכל אחת באופן לא מודע השפיעה על חייו של חושמנד ופתחה בפניו עוד צוהר לתרבות המערבית הפתוחה והחופשית. שתיהן מביאות אותו לגילוי השמחה בעצבות שבכל אחד ואחת מאתנו. בסוף הספר כשחושמנד משלים עם בדידותו ומכיר במציאות הוא מחליט לפתוח דף חדש שיש בו שמחה למרות כל הטרגדיות שפקדו אותו. המחברת יכלה להעצים את הסיפור אך בחרה בפשטות הדמויות והדילמות להציג התנגשות תרבותית בנפשו של מהגר איראני בודד על אדמת ארה"ב. ייתכן ובפשטות זו יופיו של סיפור זה. נהניתי...”

“היום בבוקר סיימתי לקרוא ואני עדיין לא סגורה לגבי דעתי: מצד אחד לסיפור יש פוטנציאל ענק והוא הצליח להפתיע אותי וגם אפילו לרגש. מצד שני העלילה לא מתפתחת לעומק ונשארת צפה על המים ושטוחה כמו יום קיץ חמסיני.... חבל !!! הרקע לסיפור מאוד יפה, חבל שסטלה נשארת רדודה למרות הדרמה שהיא עברה. משהו בדיאלוגים לא עובר אמין.”

“סוף סוף סיפור לא מקושקש מדי. העלילה זורמת קלה לקריאה ויפה. הספר לא קיבל ציון מירבי מאותם סיבות. טיפה היה צריך להעמיק במיוחד בדמותה של סטלה. כי הסיפור הופך לבלתי סימטרי, העמקה (יחסית) של הגיבור חושמנד, מול רדידות בדמותה של סטלה. עם זאת יש כאן מפגש מלא חן של מזרח ומערב ולא דרך ההצהרות והמעשים של אחמדניג'ד או חיזאללה.”