וואוו ספר נפלא,מתלהבת לספר לכם.
סוף סוף נפלא עוד פנינה משמיים.
ילד איראני בן תשע משפחתו מבריחה אותו מאיראן לטורקיה,על מנת שלא יגייסו אותו האיראנים לצבא.
הוא מגיע לאיסטנבול לבד על מנת להשיג ויזה לאמריקה,כן כן לבד בן תשע.
דרך נס הוא נישאר חיי באיסטנבול.
קראתי אותו רצוף לא יכלתי להרפות ממנו עד הדף האחרון,נפלא נפלא.
ממליצה בחום עליו,אני אישית התאהבתי בעבאס,ילד איראני אמיץ ובסך הכל בן תשע.
לסיכום מומלץ.

איזה ספר! החל מהפרק הראשון נשביתי בדמותו של עבאס הילד הכל כך מקסים ורב תושיה הזה, וכל כולו רק בן תשע.
בעמוד הראשון, מתחת לשם הספר באנגלית יש הערה בעברית שהספר מבוסס על מאורעות אמיתיים שהסופר חווה בעודו ילד. את ההערה הזו פיספסתי, ושמתי לב אליה רק באמצע הקריאה, ואז הסיפור התעצם בעיניי עוד יותר, וטעמו לבטח יישאר אתי למשך הרבה זמן.

עבאס קזרוני בן התשע והוריו עוזבים את איראן במסעם לטורקיה, על מנת להוציא ויזה שתכניס אותם לאנגליה. יש להם קרוב משפחה שכבר כמה שנים חי שם, והוא אמור לעזור להם בתהליך הזה. זו התוכנית, אבל לא כך התגלגלו הדברים. אמו של עבאס לא קיבלה היתר יציאה מהארץ, וזאת מכיוון שהוריו של אבעס היו ממתנגדי המשטר.

מכאן מתחיל סיפורו המרתק והבלתי ייאמן של ילד רך בשנים, מסעו לבדו לארץ חדשה ללא ידיעת השפה, ללא שום הכנה מוקדמת מה עליו לעשות ואיך להתנהג. התבגרות יכולה להיות תהליך רב שנים, ויכולה להתרחש בדקה אחת, כמו שקרה לעבאס ידידנו המקסים שכל מי שפוגש בו קורא לו "איש קטן" ולא בכדי. המפגשים שלו עם אנשים מפוקפקים, ומצד שני ולשם האיזון המפגשים שלו עם האנשים הטובים שעזרו לו, והיוו עבורו קרן אור באפלה אחת גדולה.עבאס אומנם צעיר מאוד, אבל ניחן באינטואיציות חזקות ובריאות, דבר שעזר לו בתקופה הקשה הזו.עם האינטואיציות, התושייה, והרבה קסם אישי של ילד מקסים, והקורא מלווה את עבאס במסעו המרתק לכל אורך הספר.

אחרית הדבר מרגשת לא פחות מהספר,ובמיוחד השורה האחרונה ששברה את לבי. הסופר מציין שיהיה ספר שני, ואני כבר בציפייה.

זהו סיפור אמיתי
על איש קטן
עם ראש גדול
על שתי רגליים
עם כנפיים
יופי של ספר. מרגש ומצמרר כאחד.
עבאס קזרוני ילד בן 9 בצל המהפכה והפלתו של השאה בטהרן.
עבאס ילד נורמטיבי שכינה את עצמו "חנון" גדל להורים לא עשירים )היו עשירים לפני המהפכה(. כל רכושו היקר
הסתכם בשרפרף, שולחן כתיבה שהכיל תא עם מכסה שבתוכו הונחו עט חביב, מחברת לשרבוטים וקופת חסכון.
בקצה הרחוב באזור מגוריו היו מספר חנויות שנהגו תמורת כל מיני שליחויות לתת לו מעט כסף. את רוב הימים הוא
בילה בחדרו והביט לעבר הבוסתן מעבר לחלון.
עקב קשרי האב עם בני המלוכה ופקידי הממשל הבכירים של השאה, האייתולות החרימו את כל רכוש המשפחה
והמשפחה נותרה עם המעט שהותירו להם.
האייתולות שהיו במלחמה מול העם העיראקי גייסו לצבא את הילדים בני שמונה ותשע וכיוון שעבאס הגיע כבר לגיל
תשע החליטו הוריו להבריחו לחו"ל. בלית ברירה מאריזיה – אימו של עבאס מקבלת על עצמה החלטה קשה: להשאיר
את בעלה וחמתה בטהרן ולצאת עם בנה-עבאס מחוץ לגבולות טהרן.
אך התוכנית של מאריזיה לא יוצאת לפועל ובשדה התעופה בטהרן ומסיבות בליתי ברורות לא מאשרים למאריזיה
לצאת עם בנה מגבולות המדינה. אי-לכך היא נאלצת לוותר ולשחרר את עבאס. )בקטע הזה יש סצנת פרידה לא קלה(.
עבאס הילד בן התשע עולה על המטוס ונוחת באיסטנבול בחיפוש ובצפייה למכר שממתין לו. אותו מכר תורכי
שלדברי אביו "חייב לו טובה" לא בדיוק "מכר נחמד". בנמל התעופה "המכר" מתנער מעבאס. הוא שולח את עבאס
באמצע הלילה, לחפש לעצמו מונית ומצייד אותו ברשימה של בתי מלון זולים...
תארו לעצמכם ילד בן תשע עם מזוודה בשדה התעופה, במדינה זרה, עם שפה שונה אמור לחפש מונית ומקום לינה.
קצת לא נתפס במיוחד שמדובר בתקופה שלא היו עדיין טלפונים ניידים, סקייפ וכו.
מכאן מתחיל המסע של עבאס והפרק השני של הספר שמכיל את מירב עמודי העלילה. בעזרת נהג מונית נחמד ועוד
כמה אנשים נחמדים ב"אמצע הדרך" הוא שורד באיסטנבול. מוצא מלון זול, לא נקי במיוחד כאשר שותפיו לחדר היו
כל מיני תיקנים ומיטה עם מצעים לחים.
"האיש הקטן הזה" מתחבב על מנהל המלון. בעזרת עקשנותו הוא עושה עסקים, בדרך גם חוטף קצת מכות, הופך
לשחקן שש בש, מצחצח נעליים של תיירים ואנשי עסקים במלון ואפילו עורך סקר שוק לפני המרת הכספים
שברשותו בשערים גבוהים מהמקובלים אצל אנשי המקום. הילד הזה לא היה פרייר וגם לא הזכיר את החנון מטהרן.
בימי ההמתנה לויזה לאנגליה הוא העביר את ימיו בתחנת המעבר באיסטנבול בין משחקי השש בש, מתפרנס מהגשת
תה לאורחי המלון, צחצוח נעליים, כותב מכתבים להוריו, ממתין להוראות הטלפוניות של אביו ואוכל ארוחה צנועה
אחת ביום בכדי לשמור על הכסף שברשותו.
כל העת הוא פוחד לאכזב את אביו ופועל על פי ההוראות שהוא מקבל מאביו בטלפון. בכל שיחת טלפון עבאס מבקש
לשוחח עם אימו, אך האב מונע זאת ממנו ומתחמק במיני אמתלות שונות. לאורך זמן עבאס לא מצליח להשתחרר
מהתמונה שאימו עמדה על ברכיה בשדה התעופה והתייפחה. כל מה שעבאס רצה בסך הכל היה לשמוע לפחות את
קולה של אימו בטלפון. געגועיו לאימו ולמשפחה בכלל הכבידו עליו וגרמו לו ללא מעט ימים מצוברחים.
זהו ילד שהגיע לתורכיה וכל מה שידע להגיד באנגלית היה Thank You . למרות הקשיים הרבים, בעזרת
העקשנות והאופטימיות הוא מצליח להסיר את כל החומות ומשיג את הויזה המיוחלת לאנגליה.
ציטוט מעמוד 95 : "חייכתי אליו והחלטתי לנסות להפגין מעט האנגלית שידעתי. Thank You , אמרתי לו.
האיש זנח פתאום את הבעתו חמורת הסבר והחזיר לי חיוך. אני מאמין שרגעים מסויימים קובעים אם אדם יחבב
אותך או לא, והרגשתי שהרגע הזה גרם לאיש הזה לחבב אותי. היתה לי תחושה שהוא לא נוטה לחבב אנשים".
באנגליה המפגש עם הדוד לא היה בהתאם לציפיות ומכאן תצטרכו לקרוא בעצמכם....
עלילה אמיתית מהחיים שעל אף כל הקשיים הצליח ילד קטן בן תשע עם לא מעט ערמומיות, תובנות וחוכמת חיים
לסלק חומות ולהתבגר בעל כורחו. ספר שמרטיט את הלב ולכן אי אפשר להניחו מהיד. כבר בפרק השני התאהבתי
בעבאס ובא לי ללטף את ראשו ולחבקו.
הספר הזה הוא אוצר בפני עצמו ועוצר נשימה. מובטחת לכם הנאה צרופה של כמה שעות.
בין הפרקים מפריד איור של קוביות שש בש... רעיון נחמד– אני אהבתי.
ממליצה בחום. מקווה ומצפה לספר ההמשך במיוחד על החיים בפנימייה באנגליה.
לי יניני

אתחיל מארוע משפחתי אצלינו.
נכדנו בן התשע, גר עם הוריו בצרפת. כבר מגיל שבע דרש להגיע לבד לביקור בארץ.
הענין הסתדר רק עתה ובימים אלו ליווינו אותו לשדה התעופה לחזור לבד לפריז תוך שהוא עטוף אהבה ודאגה של כל המשפחה כולל כל אמצעי התקשורת מודרניים , סקייפי, SMS, וטלפונים בשפע.
הסיפור כאן אמיתי ומדהים, ילד מאיראן בן תשע נקלע לאיסטנבול לבדו ומנתב את דרכו בעולם מורכב. הוא מצליח לנתב את דרכו ולהבקיע חומות בחינו המיוחד ונסיבות הימצאו שם.הוא משיג ויזה לאנגליה ויוצר אמצעי להעסיק את עצמו בתקופת שהותו בטורקיה.
הספר מקסים,מיוחד ומענין.
מתווספת לזה יכולתו של המחבר להביא את הדברים במינון מתאים והרי לפנינו ספר עוצר נשימה.
פרק הסיום מתחייב להביא את המשך קורות חייו באנגליה בפנימיה ובארצות הברית. הוא אפילו מרגיע אותנו כי יהיה בסדר והכתיבה היא ממבט של אדם שהצליח.
ממליץ לקרוא.

זהו סיפור על איש קטן ואמיץ, ילד איראני שהוריו רוצים להבריח אותו מאיראן על מנת שלא יגייסו אותו לצבא(מדובר על ילד בן 9).
הוריו מצליחים בקושי רב לשלוח אותו לאיסטנבול, שם אמור לחכות לו חבר של אביו, אך מפה העלילה מסתבכת.
אותו ילד הוא הסופר עבאס קזרוני.
האמת שהיו לי קטעים בספר שפשוט היה קשה לי להאמין איך הילד הזה שרד, האם באמת הסיפור אמיתי או בחלקו?
בכל מקרה ממליצה מאוד נשאבים לתוך הספר.

סיפור מדהים ואמיתי שקראתי בקריאה אחת ארוכה (ואת הסוף אחרי כשעתיים הפסקה). לצערי בעברית אין ספר המשך (באנגלית יש).
החומר של 2 הספרים מתאים לגמרי לתסריט של דרמה סוחטת דמעות.

זהו סיפור אמיתי
על איש קטן
עם ראש גדול
על שתי רגליים
עם כנפיים
יופי של ספר. מרגש ומצמרר כאחד.
עבאס קזרוני ילד בן 9 בצל המהפכה והפלתו של השאה בטהרן.
עבאס ילד נורמטיבי שכינה את עצמו "חנון" גדל להורים לא עשירים (היו עשירים לפני המהפכה). כל רכושו היקר הסתכם בשרפרף, שולחן כתיבה שהכיל תא עם מכסה שבתוכו הונחו עט חביב, מחברת לשרבוטים וקופת חסכון.
בקצה הרחוב באזור מגוריו היו מספר חנויות שנהגו תמורת כל מיני שליחויות לתת לו מעט כסף. את רוב הימים הוא בילה בחדרו והביט לעבר הבוסתן מעבר לחלון.
עקב קשרי האב עם בני המלוכה ופקידי הממשל הבכירים של השאה, האייתולות החרימו את כל רכוש המשפחה והמשפחה נותרה עם המעט שהותירו להם.
האייתולות שהיו במלחמה מול העם העיראקי גייסו לצבא את הילדים בני שמונה ותשע וכיוון שעבאס הגיע כבר לגיל תשע החליטו הוריו להבריחו לחו"ל. בלית ברירה מאריזיה – אימו של עבאס מקבלת על עצמה החלטה קשה: להשאיר את בעלה וחמתה בטהרן ולצאת עם בנה-עבאס מחוץ לגבולות טהרן.
אך התוכנית של מאריזיה לא יוצאת לפועל ובשדה התעופה בטהרן ומסיבות בליתי ברורות לא מאשרים למאריזיה לצאת עם בנה מגבולות המדינה. אי-לכך היא נאלצת לוותר ולשחרר את עבאס. (בקטע הזה יש סצנת פרידה לא קלה).
עבאס הילד בן התשע עולה על המטוס ונוחת באיסטנבול בחיפוש ובצפייה למכר שממתין לו. אותו מכר תורכי שלדברי אביו "חייב לו טובה" לא בדיוק "מכר נחמד". בנמל התעופה "המכר" מתנער מעבאס. הוא שולח את עבאס באמצע הלילה, לחפש לעצמו מונית ומצייד אותו ברשימה של בתי מלון זולים...
תארו לעצמכם ילד בן תשע עם מזוודה בשדה התעופה, במדינה זרה, עם שפה שונה אמור לחפש מונית ומקום לינה. קצת לא נתפס במיוחד שמדובר בתקופה שלא היו עדיין טלפונים ניידים, סקייפ וכו.
מכאן מתחיל המסע של עבאס והפרק השני של הספר שמכיל את מירב עמודי העלילה. בעזרת נהג מונית נחמד ועוד כמה אנשים נחמדים ב"אמצע הדרך" הוא שורד באיסטנבול. מוצא מלון זול, לא נקי במיוחד כאשר שותפיו לחדר היו כל מיני תיקנים ומיטה עם מצעים לחים.
"האיש הקטן הזה" מתחבב על מנהל המלון. בעזרת עקשנותו הוא עושה עסקים, בדרך גם חוטף קצת מכות, הופך לשחקן שש בש, מצחצח נעליים של תיירים ואנשי עסקים במלון ואפילו עורך סקר שוק לפני המרת הכספים שברשותו בשערים גבוהים מהמקובלים אצל אנשי המקום. הילד הזה לא היה פרייר וגם לא הזכיר את החנון מטהרן.
בימי ההמתנה לויזה לאנגליה הוא העביר את ימיו בתחנת המעבר באיסטנבול בין משחקי השש בש, מתפרנס מהגשת תה לאורחי המלון, צחצוח נעליים, כותב מכתבים להוריו, ממתין להוראות הטלפוניות של אביו ואוכל ארוחה צנועה אחת ביום בכדי לשמור על הכסף שברשותו.
כל העת הוא פוחד לאכזב את אביו ופועל על פי ההוראות שהוא מקבל מאביו בטלפון. בכל שיחת טלפון עבאס מבקש לשוחח עם אימו, אך האב מונע זאת ממנו ומתחמק במיני אמתלות שונות. לאורך זמן עבאס לא מצליח להשתחרר מהתמונה שאימו עמדה על ברכיה בשדה התעופה והתייפחה. כל מה שעבאס רצה בסך הכל היה לשמוע לפחות את קולה של אימו בטלפון. געגועיו לאימו ולמשפחה בכלל הכבידו עליו וגרמו לו ללא מעט ימים מצוברחים.
זהו ילד שהגיע לתורכיה וכל מה שידע להגיד באנגלית היה Thank You . למרות הקשיים הרבים, בעזרת העקשנות והאופטימיות הוא מצליח להסיר את כל החומות ומשיג את הויזה המיוחלת לאנגליה.
ציטוט מעמוד 95: "חייכתי אליו והחלטתי לנסות להפגין מעט האנגלית שידעתי. Thank You, אמרתי לו. האיש זנח פתאום את הבעתו חמורת הסבר והחזיר לי חיוך. אני מאמין שרגעים מסויימים קובעים אם אדם יחבב אותך או לא, והרגשתי שהרגע הזה גרם לאיש הזה לחבב אותי. היתה לי תחושה שהוא לא נוטה לחבב אנשים".
באנגליה המפגש עם הדוד לא היה בהתאם לציפיות ומכאן תצטרכו לקרוא בעצמכם....
עלילה אמיתית מהחיים שעל אף כל הקשיים הצליח ילד קטן בן תשע עם לא מעט ערמומיות, תובנות וחוכמת חיים לסלק חומות ולהתבגר בעל כורחו. ספר שמרטיט את הלב ולכן אי אפשר להניחו מהיד. כבר בפרק השני התאהבתי בעבאס ובא לי ללטף את ראשו ולחבקו.
הספר הזה הוא אוצר בפני עצמו ועוצר נשימה. מובטחת לכם הנאה צרופה של כמה שעות.
בין הפרקים מפריד איור של קוביות שש בש... רעיון נחמד– אני אהבתי.
ממליצה בחום. מקווה ומצפה לספר ההמשך במיוחד על החיים בפנימייה באנגליה.
לי יניני

ספר מעולה וקריא. הסופר -עבאס קזרוני- מספר את סיפורו האמיתי. הוא נולד באיראן, והוריו נאלצו לשלוח אותו לבדו, בגיל 9 בלבד, לטורקיה, ואח"כ לאנגליה, כדי שלא יגייסו אותו בגיל כה צעיר לצבא האיראני. הילד נאבק עם הגעגועים להוריו ולארצו ובעיקר עם ההתמודדות לבדו בארץ חדשה ובלתי מוכרת. הוא גילה יוזמה, תושייה ובגרות יוצאי דופן. ניתן להזדהות עם הילד ולכאוב את כאביו וקשייו המרובים.
כשהספר הסתיים, היה לי ברור שצריך להיכתב גם ספר המשך. אני מחכה בכיליון עיניים לספר הבא.

הספר מטלטל מיוחד, סיפור חיים הזוי ומרגש ואני מחכה להמשך הסיפור, פשוט לא להאמין כיצד ילד כל כך קטן הצליח לשרוד ולתפקד כהלכה במצב אליו נפל ללא כל הכנה מראש, מדובר בילד שטרם מלאו לו 10 שנים כשנפל למצבו. לא אכנס לתוכן ואתן לכם לקרוא בעניין את הספר.