• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
סלמנדרה

סלמנדרה

מאת ק. צטניק

הביקורת של ODAIR

תמונה של ODAIR
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
סלמנדרה

סלמנדרה

מאת ק. צטניק

הביקורת של ODAIR

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של ODAIR
הוצאה לאור:הקיבוץ המאוחד
שנת הוצאה:1987
סדרה:סלמנדרה: כרוניקה של משפחה יהודית במאה העשרים #1
קטגוריה:שואה
הקודמת
moshef
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 9 שנים•1 דקות קריאה

ספר פשוט מדהים באמת אין לי מילה רעה אחת עליו.
את הספר מצאתי בבית של סבתא שלי עמוק בארון הספרים המאובק והישן שלה שאף אחד לא נגע בו כבר מספר שנים טובות. כששאלתי אותה על הספר היא אמרה שדודה שלי עשתה עליו יומן קריאה שהייתה בגילי. לכן חשבתי בתחילה שהוא יהיה משעמם מאוד אבל למרות זאת נתתי לו צ'אנס וקראתי אותו ואני כל כך שמחה שבחרתי לעשות זאת! כל כך התלהבתי ממנו והסופר ממש הכניס אותי לאוירה על ידי התיאורים והדימויים שהוא כותב. ספר זה הפך להיות אחד מן הספרים האהובים עלי ולצערי אין לי עוד ספרים מהסדרה הזאת של "כרוניקה של משפחה יהודית" אך אני כרגע במסע להשגתם.
לסיכום, אני ממליצה עליו בחום לאנשים שאוהבים ספרים רציניים יותר ויוכלו נפשית להתמודד עם התוכן הלא פשוט מבחינה רגשית שנכתב בספר.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של חמדת
חמדת
תמונה של לי יניני
לי יניני
2קוראים|גיל ממוצע69|100%נשים

על המבקרת

תמונה של ODAIR

ODAIR

חברה מזה 9 שנים
11 ביקורות•17 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•שואה•ספרות מקורית
תמונה של ODAIR
ODAIR
חברה באתר מזה 9 שנים
ביקורות11
לייקים שקיבלה17
דירוג ממוצע4.5 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת6שואה1ספרות מקורית1

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של ODAIR

הארי פוטר ואוצרות המוות

הארי פוטר ואוצרות המוות

ג'יי. קיי. רולינג

הספר האהוב עלי מכל הסדרה. כל מוות שם זעזע אותי, וכל כישוף שיתק אותי.
אין לי מילים לתאר כמה אהבתי...

לפני 9 שנים•
★★★★★
•ODAIR
משחקי הרעב

משחקי הרעב

סוזן קולינס

כמעט ולא קרה לי שאני מתאהבת בספר אבל שונאת את הדמות הראשית.
היה פשוט בלתי אפשרי להתחבר אליה. היא טיפוס קשה, רציני, אדיש ועקשן שלא משנה כמה אנשים יקריבו למענה זה לא ישנה לה והיא לא תעריך שום דבר. ובתכלס רק היא והמשפחה שלה מעניינים אותה.
חוץ ממנה שהיא בלתי נסבלת בעיני הספר פשט אדיר! מאוד התלהבתי ממנו ואהבתי את סגנון הכתיבה מאוד!
ממליצה בחום לכל מי שעדיין לא קרא.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•ODAIR
כבר לא מתים מאהבה

כבר לא מתים מאהבה

לירן כהן

בדיוק כמו שדירגתי אותו- בזבוז זמן.
לא הייתה בו טיפה של מסר רק בלבולי מוח דיכאוניים על אהבה שיקרית.
וכל מילה נוספת מיותרת.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•ODAIR
החיים אחריך

החיים אחריך

ג'וג'ו מויס

קראתי אותו למען השקט הנפשי שלי לאחר שהספר הרראשון כל כך נכנס לי ללב. הוא לא היה כל כך מוצלח אבל כן הוסיף לי קצת אחרי ההלם שחטפתי בסוף הספר הראשון.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•ODAIR
ללכת בדרכך

ללכת בדרכך

ג'וג'ו מויס

ביקורת זו מכילה ספוילר
ספר ממכר, מרגש וסוחף. הרגיש לי כמו ספר מיוחד שבחיים לא קראתי ולא כמו כל הספרים שחוזרים על עצמם באותה פואנטה.
מאוד התחברתי ללואיזה, לאופי שלה ולא יכולתי שלא להעריץ אותה. את כל המאמצים שלה לשמח את וויל ,את הדאגה שלה המסירות שלה והכי את השינוי שלה. כמו כן נטיתי לשפוט את וויל מהר מידי. בתחילה כל כך עיצבן אותי,הכעיס אותי,והצחיק אותי בו זמנית שהוא מטיף ללואיזה כל הזמן על לחיות את החיים הטובים ולנצל אותם הכי שאפשר אבל הוא עצמו ככה מוותר עליהם. בכזאת קלות בוחר לעשות את הדבר הכי שגוי ממה שהאמין- להתאבד.
אבל אז ניסיתי להתסכל מנקודת המבט שלו, איך בן אדם שהיה כל כך מצליח עם חברה מהממת, עבודה, כסף וחיים שכולם רק יכולים לחלום עליהם ככה הוא מוותר עליהם. הבנתי שזה היה יותר מזה, הוא בן אדם עם כבוד. הוא הרגיש בושה ללכת "בתחפושת" לא כמי שהוא. הוא לא הרגיש אותו האיש בכיסא הגלגלים. הייתה לו נפש צעירה, מלאת חיים, הרפתקנית ואמיצה שהרגישה כלואה.
למרות הכל היה לי קשה להשלים עם רצונו וכל הספר השתוקקתי שלואיזה תצליח לשנות את דעתו ובאמת האמנתי שאהבתה אליו תשנה אותו כמו במעט כל ספר שקראתי. אבל בסוף השתוממתי לדעת שלא כמו רוב הספרים שקראתי האהבה לא ניצחה הפעם. ממש הופתעתי ואני חושבת שאפילו שכולם אוהבים סופים שמחים שכולם חיים באושר ועושר לנצח נצחים, הנקודה הזאת שוויל עדיין נשאר עיקש בדעתו זה מה שהפך את הסיפור להרבה יותר מרגש, עוצמתי ומעניין.

לפני 9 שנים•ODAIR
שומרת אחותי

שומרת אחותי

ג'ודי פיקו

היו הרבה חלקים מיותרים בספר ובמילה אחרת משעממים שנאלצתי לדלג עליהם, ובנוסף פחות התחברתי לכך שהכותבת בחרה לכתוב את הסיפור בנקודות מבט. הדבר השנוא עלי ביותר בספרים זה נקודות מבט. חוץ מזה העלילה טובה, קל להתחבר לדמויות ובתכלס הספר מרגש ומפתיע. כן באמצע ולקראת הסוף יש חלקים מייגעים אבל שווה להמשיך לקרוא אותו- הסוף שווה את זה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•ODAIR
לאן שתלך

לאן שתלך

גייל פורמן

ביקורת זאת מכירה ספוילר
במילה אחת אכזבה.
אהבתי הרבה יותר את הספר הראשון ולאחר שסיימתי אותו הפנמתי איך הכל נגמר והמשכתי בחיי. אך לאחר ששמעתי שיש המשך כמובן שלא יכולתי לשלוט על עצמי וקראתי את "לאן שתלך" ובאמת אכזבה.
הרגשתי שהדמויות הפכו לזרות ומהרגע שאדם ומיה נפגשו יכולתי לדעת מה יקרה בלי להמשיך לקרוא- כל כך צפוי... כמו כל שאר הספרים הקיטשיים שהאהבה מנצחת הכל.
למי שקרא את הספר הראשון "אם אשאר" ועוד לא המשיך לספר השני "לאן שתלך" אני ממליצה לא לקרוא אותו.

לפני 9 שנים•ODAIR
לבד בברלין

לבד בברלין

הנס פאלאדה

קשה לי להבין למה כולם מלהבים מהספר הזה. אני בכלל לא התחברתי אליו לדעתי הוא ספר מרוח מאוד ולא התחברתי לסגנון הכתיבה שלו. הרגיש לי כאילו מנסים בכוונה לגרור את הספר ולמתוח אותו עד קצה גבול היכולת שלי עד שממש כמעט בסוף ויתרתי.
כנראה משהו דפוק בי כי מכל עבר שמעתי המלצות עליו. אבל זה ידוע שאני בררנית מאוד...

לפני 9 שנים•ODAIR
אם אשאר - עטיפת הסרט

אם אשאר - עטיפת הסרט

גייל פורמן

אני אישית קצת התאכזבתי מהספר כי לאחר שיצא הסרט היה דיבור מטורף על הספר ולאחר שקראתי אותו הרגשתי שכן הוא ספר נוער טוב ומרגש אבל לא יותר מזה... ציפיתי ממנו ליותר במיוחד מפני שהסרט היה מושלם ולא פחות. לתוכן יש פוטנציאל מטורף אבל אני לא חושבת שהוציאו ממנו את המיטב.

לפני 9 שנים•ODAIR

ביקורות נוספות על "סלמנדרה"

סלמנדרה

סלמנדרה

ק. צטניק

אני מתקשה עדיין להתמסר לאסקפיזם אמיתי, עוד לא הגיעה השעה. אני מרגיש צורך להעניש את עצמי, לכאוב את כאבם. רצחו, עינו וביזו את בני עמי כמו לפני שמונים שנה. נדרנו אז, לעולם לא עוד. והנה, שוב זה קרה.

הארי פרלשניק, מוזיקאי פולני, חש בלבו כורח פנימי לעלות לארץ ישראל בשלהי קיץ 1939. הבעיה? אהובתו סאניה ממאנת. היא ניאותה להקשיב לאזהרות אביה על פני בעלה, ובכך חורצת את גורלם.
היצירה מגוללת את קורות הזוג, מהגטאות, אל מחנות העבודה ומחנות ההשמדה.

כתיבתו של ק. צטניק ישירה ונוגה, דימויו יפים גם אם אפלים. בתיאורו את הזוועה הוא משכיל לרגש ולעורר חמלה. הוא יודע להפיח חיים בדמויותיו, רגע לפני שהוא נוטל אותם מהם, ושובר בכך את לבנו.

הסופר לא נרתע מתיאור אימת השואה כהווייתה, הוא חש אחריות לתעד את השלכותיה של מכונת ההרג הנאצית על האדם. הוא מאניש את המוות בדרכו היצירתית ומביע את כתב אישומו כנגד אלוהים באמצעות דמויותיו.

על אף ריבוי סיפורי הגבורה מאותה התקופה, האופן בו הצליחה לכאורה סאניה להשיב ממחנה העבודה את בעלה, לא היה אמין בעיניי, והרגיש יותר כמו פנטזיה ממציאות.
"סלמנדרה" הוא למעשה מעין שיר הלל לאהבה שהצליחה בדרכה לגבור על הזדון ועל המוות.

לק. צטניק, הלוא הוא יחיאל די-נור, היה חלק בלתי נפרד בפרויקט הנצחת השואה ומיקומה בזיכרון הקולקטיבי הישראלי. עד השתתפותו כעד במשפטי אייכמן (בהם חשף את זהותו הספרותית והתעלף), האתוס הציוני סירב לקבל את ניצולי השואה שלטענתו דאז, צעדו כצאן לטבח.

סגנונו הספרותי של די-נור ב"סלמנדרה", הראשון בסדרת ספריו האוטוביוגרפיים למחצה, היה חדשני בזמנו, והיווה מעין רומן תיעודי הטווה סיפור אהבה רומנטי לצדם של פרטים גרפים קשים.

גם על השואה של שבת השחורה הזאת עוד יספרו, על כל זוועותיה, מחדליה וגיבוריה. יכתבו, יספרו ויגבו עדויות ליד ושם החדש, שלא נעז לרגע לשכוח ולסלוח.

לפני שנתיים•
★★★★★
•אור שהם
סלמנדרה

סלמנדרה

ק. צטניק

סבי וסבתי מצד אבי היו ניצולי שואה.
גיטאות, אקציות, אושוויץ, סלקציות משרפות ומוות יומיומי חלף לנגד עיניהם. עיניו, ליתר דיוק כי סבתא היתה דוממה וחתומה כקבר.
ולא נודע כי בא אל קרבה וקשיחותה ותלונותיה היו צאן מרעיתה והרחיקוני ממנה.
אך סבי, סבי הטוב והאוהב בחר בי ועשני הכותל המערבי שלו.

כל שישי הייתי מגיעה עם הוריי לארוחת צהריים פולנית שכללה: סלט מדהים ורטוב בטעם בצל ועגבניות, תבשיל המורכב מכבד באיטריות, קציצות דג, רגל קרושה ומרק עם בובעלך.
אחרי האוכל סבי היה נושק על ראשי, שואל מדוע לא סיימתי את המרק ונותן לי טורטית לקינוח.
בשעה אחת בצהריים היה פורש לחדרו להאזין לתכניות ביידיש ברדיו ותמיד קרא לי בתואנה לכוון את החוגה לתחנה המתאימה.
הייתי מצמצמת את עיניי בריכוז, תוהה מדוע שוב היא תקועה על לבנון ולא קולטת את גודל הכבוד שנפל בחלקי להיות עדה לסיפורים מזעזעים ונוגעים ללב כאחד.

את הכרוניקה של יחיאל דינור הידוע בכינויו הספרותי ק.צטניק התחלתי לקרוא סמוך לביקורי אצל סבא וסבתא.
הייתי בת 12, סקרנית כמו גור חתולים משולהב ובעלת רצון עז להבין דברים שאוזני שמעו ועיניי לא ראו. לקבל אישוש נוסף לאימי התקופה ממישהו אחר שהרי כל מי שניסיתי לשוחח עימו חשב שבריאותי הנפשית רופפת.
ניגשתי לספריה השכונתית וביקשתי ברוב התחנחנות מהספרנית, ספר על אושוויץ. "בשביל אמא"
ומעצם היותי תולעת מורשית ומכיוון שמותר היה לקחת 2 ספרים להורים ו 2 ספרים לילדים, יצאתי משם נושאת את "סלמנדרה" בילקוטי, מרגישה קצת אשמה וקצת נרגשת ובעיקר חסרת סבלנות.

לאחר קריאה אינטנסיבית שנמשכה שעה וחצי, הסתובבתי בחדרי כנשוכת נחש והתחלתי להאמין ולהפנים את סיפוריו של סבי.
כאילו חיבר את הספר או קרא אותו וסיפר לי חלקים מתוכנו.
לא ייתכן והרי אינו קורא עברית, רק יידיש! האם תורגם הספר ליידיש?
לילות מסויטים עברו עלי במחשבות ותהיות עד כי לבסוף החלטתי לתעד בכתב את קורותיו של סבי.
מאותו הרגע הוא זכה בתשומת ליבי המלאה.

עלילת הספר ממסמרת מהעמוד הראשון.
המחבר לא מבזבז זמן ומטיל על קוראיו זוועה אחרי זוועה.
הוא אינו רגיש או אמפתי, אינו עדין או מנסה לרכך את המהלומה, נהפוך הוא, ציר הזמן קצר וקולע כמו מכונת יריה משומנת היטב:
חייהם הבורגניים וחסרי הדאגות של המשפחה, בליצקריג וכיבוש, גיטאות, מחנות ומוות. בייסורים.
תיעוד קר ומנוכר כי הרגשות כך אני חושדת, הפכו לעשן סמיך והיתמרו השמימה במעלה הארובות של אושוויץ.

ק.צטניק השיג את מטרתו במלואה. הוא תיעד בדייקנות ביח"ר למוות.
הוא אף מפליא לעשות בשני כרכיו הנוספים אודות קורותיהם של אחותו ואחיו.

לאנשים מסויימים מתאימה עדות כזאת, מוקפדת וחמורה. בפרט לאנשים שאינם מכירים מקרוב את נושא השואה.
קצר ולענין ובואו נגמור עם זה ונחליף לתחנה עליזה יותר.
אני נשארתי עם המשקעים והסיפורים והרגשות.

במשך השנים קראתי ביקורות על סגנון כתיבתו של ק.צטניק
נאמר שסגנונו "פורנוגרפי", שכתב על ארועים שמעולם לא קרו, שהמציא זוועות ממוחו הקודח.

בולשיט!
וגם אם כן אז מותר לו. הוא היה שם.

נ.ב לא דירגתי את הספר. 5 כוכבים זה אומר שיצא לו סיפור מדהים?

לפני 12 שנים•shila1973
סלמנדרה

סלמנדרה

ק. צטניק

כבר כשלקחתי את הספר ליד הופנטתי. הכריכה שלו צבועה בצהוב שזועק לשמיים ועליו באותיות בצבע דם כתובה המילה: "ס ל מ נ ד ר ה" (ניסיתי להיזכר.. אה,כן, לטאה!)
לפחות 10 דקות בהיתי בכריכה תוהה מה מבטיח לי ההלם הציבעוני עד שלבסוף התחלתי לדפדף.

לפני שהספר מתחיל- דף ריק ובתחתיתו ציטוט מהגמרא:
"כשבוערת אש במקום אחד שבע שנים בלא הפסק, יוצאת מתוכה בריה ושמה סלמנדרה" (אה! משם אני מכירה את המילה!)
כמה תהיתי על הציטוט הזה, מה משמעותו? איך הוא קשור לספר שעוסק בשואה? מיהו ומה כ"כ מיוחד ביצור הזה שעל שמו נקרא הספר?

מכאן- מערבולת.
מרגע שהתחלתי את הספר יכולתי להניח אותו רק כדי לאכול ולישון. הספר, על פניו, עוסק בשואת יהודי אירופה- אבל יותר מזה הוא עוסק בניצוץ האנושי- בגפרור הקטן שמחזיקה הנפש של כל אחד מאיתנו שבכל יום קורים דברים ששופכים עליו מים ודברים ששופכים עליו דלק כשבפועל זה תפקידו הבסיסי של כל אדם לשמור על הניצוץ הזה מכל משמר-ולא לוותר. כשהניצוץ כבה- כבים החיים.

אהבתי בספר את העובדה שאין דיכוטומיה בין טוב לרע, אין משוואות ברורות. בטוב יש גם רע ברע יש גם טוב ומעל הכל מנגן עיוות אכזרי לא נתפס, אבל, עובדה, אנושי.

הספר הופך לך בבטן וגורם לך לתהות איך אתה היית מתנהג באי אלו מצבים. האם הייתי מסוגלת לרחמנות כשאני רעבה ללחם? האם הייתי מסוגלת לצדק כשכל המשפחה שלי בסכנה? האם הייתי מצליחה לעמוד אל מול היופי העושר וההדר הנאצי ובמחיר סיכון חיי בוחרת בקדושת חיי בני אדם אחרים, זרים? והחשוב מכל- אל מול כל עוולות העולם, דברים שעניים לא צריכות לראות ואוזניים לא בנויות לשמוע- בלי אוכל, בלי אהבה, בלי תקווה- האם הייתי מצליחה לשרוד את האש, לשמור על הניצוץ ולצאת משם כסלמנדרה? אשקר אם אומר שמצאתי תשובות חד משמעיות אבל החלטתי שאלו שאלות שכולנו צריכים לתהות בהן אם אנחנו רוצים להבטיח שההיסטוריה לא תחזור על עצמה.

בניגוד לתוכן הפוצע שלו, ק. צטניק מפליא לכתוב את הספר בשפה שהיא פשוט הנאה צרופה. הלשון וחלקים במוח מגלגלים את המילים ונהנים מכל הברה וישנה התמודדות עם ההבדל בין היופי שבשפה(עברית שפה לירית כל כך!) לבין הכיעור שבוקע מהמילים וזה בהחלט מוסיף לספר עוד רובד. עוד נותנת לספר תוקף, היא העובדה שק.צטניק הינו ניצול שואה שעזר לשנות ע"י עדותו במשפט אייכמן את כל השיח הציבורי בארץ בנושא השואה- ויתרה מכך- הוא סלמנדרה אמיתית: הוא עבר את התופת-ויצא משם. נכון הוא יצא מהאש משהו אחר, אבל הוא יצא! ובזה הספר בעצם עושה מעגל שלם עם הציטוט שמגיע לפניו.

הספר הזה חובה לקריאה (ותודה ליפה שכבר שולחת לי את ההמשך "בית הבובות"). הוא הזכיר לי בהמון מובנים את "חמדת" (חפשו את הביקורת שלי שם). "סלמנדרה" הוא ללא אחד הספרים המושלמים שקראתי, לא הייתי משנה בו כלום- החל מהכריכה שמבטיחה, ההקדמה שמסקרנת, ועד התוכן הפוצע והסוף שמקיים. 10 בסולם ליבי, רוצו לקרוא!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•מאנצ'קין
סלמנדרה

סלמנדרה

ק. צטניק

ספרי השואה מהסוג של "סלמנדרה" הם ספרים מיוחדים. אתה רוצה לזרוק את הספר באמצע הקריאה, להתנתק מהמציאות הנוראה המתוארת בו ומצד שני אינך יכול להפסיק לקרוא...
ק. צטניק שייך מבחינתי לעולם אחר, עולם שאיננו עוד. עולם שבו חיו אנשים שהצליחו לשרוד את המציאות הקשה ביותר, את הרוע האנושי בהתגלמותו.
כמי שנולד וגדל בישראל כל גופי מזדעק וצועק "תברח! תירה בגרמנים! תעשו מרד! אל תיתנו לזה לקרות!" ובעיני החוקר אני מביט ומנסה להבין את ההגיון שעצר אנשים שידעו מה יהיה סופם מלקום ולעשות מעשה. אני נקרע בין שתי הגישות בכל פעם שאני קורא ספר חוויות אישי ואמיתי של אלו שהיו שם.
קשה לי למצא תשובות. השורדים השאירו לנו את הספרים והלכו לעולמם.
נשארה ההתמודדות של כל אחד מאיתנו עם התיאורים, עם חיפוש התשובות ועם הכאב.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•עומר ציוני
סלמנדרה

סלמנדרה

ק. צטניק

לא יכול.
לא יכול להתגבר על עצמי.
אני לא כותב כאן בדרך כלל על היומיום במדינה האפריקאית בה כולנו חיים, אבל כעת, כאמור, אני
לא יכול להתגבר על עצמי כי אני שם לב ששתי הביקורות האחרונות שלי עוסקות
ביומיום המופרך הזה שעולה על כל דמיון.
הסיבה כעת היא פרסומת שרצה בטלוויזיה, בעיתונים ובאינטרנט ואי אפשר להעביר חצי יום בלי להיתקל בה.
נשוא הפרסומת - "מחשבון לחישוב זכויות ניצולי שואה".
תגידו שזה לא שם של מחזה מאת חנוך לוין.
בין פרסומות לאביזרי מין לילדים בני ה-12 שלכם, לפרסומות לסוכנויות טמטום המוני, מתנוססת
לה בגאווה הפרסומת הנ"ל.
מה אתם אומרים - ק. צטניק היה מרוצה יותר לו ידע שבמדינת היהודים יצא מוצר כזה? אותה מדינה
שעושה הכל כדי שפליטי אותה פלנטה יעזבו אותה בשקט, באמאשלכ'ם? יעזבו במובן הפיזי, שלא נצטרך
להעביר להם תקציבים, לאבק האדם הזה שלא תורם כלום למפעלים ציוניים מפוארים דוגמת מרכז הליכוד
או פסטיגל הסלפי?
אולי אם היו קוראים פה יותר את הספרים של האיש הזה, האיש מהפלנטה ההיא, אותם ניצולים לא היו
צריכים להידרש למחשבון שכזה. הם היו חיים מוקפים אהבה, הערכה ורווחה כלכלית ולא בעוני מנוול ונורא, במדינה
אטומה שהפנתה להם מאז יומה הראשון את גבה.
ועכשיו - לפרסומות.

לפני 11 שנים•ליאור
סלמנדרה

סלמנדרה

ק. צטניק

קראתי ספרי שואה רבים אך אף אחד מהם לא הצליח לזעזע לטלטל ולהסעיר אותי כמו יחיאל די-נור(קלמן צטניק בשמו הספרותי.) בספרו סלמנדרה, אמנם בחלקו השני של הספר מערב צטניק פוליטיקה וחבל אך קשה להעיב על ספר טוב כל כך. צביקה

לפני 15 שנים•
★★★★★
•צביקה
סלמנדרה

סלמנדרה

ק. צטניק

ספר טוב, אך מצמרר.
מגולל את עלילתם של הארי פרלשניק ואהובתו סאניה במטרופולי שבפולין בשנים 1939- 1945, זמן מלחמת העולם השנייה.
הספר מרתק, עצוב, מפחיד. כתוב היטב.
ישנן מספר תיאורים קשים לקריאה, לא קשים מבחינת התוכן (לפחות לדעתי, כיוון קראתי עינויי גוף גרועים מכך) אלא קשים מבחינת ההבנה. קשה להבין שהשפלות שכאלו באמת נעשו על אנשים בשר ודם בידי אנשים בשר ודם. הזוועה מתגלה במלוא עוצמתה, והאכזריות מזעזעת עד למעמקי הנפש.
לעיתים במהלך הקריאה הייתי צריכה לעצור ולהגיד לעצמי: "כן, זה קרה באמת". וזה קשה, אתם לא יודעים עד כמה.

שווה קריאה, רק קחו נשימה עמוקה לפני זה.

לפני 16 שנים•מוריל
סלמנדרה

סלמנדרה

ק. צטניק

ספר חובה על כול יהודי באשר הוא, ק.צטניק כותב כמו שרק הוא יודע לכתוב על השואה בצורה כו ברוררה וחדה, שחודרת עמוק לתוך הלב, לפי דעתי חייב להיות כספר חובה במתכונת הספריים בביתי הספר. לזכור ולא לשכוח לעולם!!!!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•כרובי
סלמנדרה

סלמנדרה

ק. צטניק

מסכים עם כל ההביקרות שלפניי
רק רציתי להוסיף פרט מאוד מעניין ומדהים לגבי הסופר:
"לאחר שחרורו חש צורך עז לתעד ולספר את חוויית השואה לאלו שלא נכחו שם. הוא הקדיש את כל חייו לנושא זה, עד כדי כך שאשתו נינה (אשר בעשור האחרון לחייה שינתה את שמה ל'אלי-יה') העידה כי "החיים במחיצתו היו לא קלים. היה צפוף. בכל פעם שהיה נכנס, היו באים איתו ביחד גם ששת המיליונים". במהלך כתיבת ספריו היה די-נור "מחזיר" את עצמו לאושוויץ: היה מסתגר בחדרו לבוש בכותונת האסיר שלו ולא מתקלח, ישן או אוכל ימים ארוכים."

לפני 14 שנים•
★★★★★
•Gimli
דירוג
5.0
לפני 7 שנים

“נכתב על ידי יהודי ששרד את שואת היהודים באירופה, הפיכתם של בני אדם ל"מוזמלמנים" ואפר באופן שיטתי, אף”

20/24
ביקורות על סלמנדרה
הבאה
lisa in wonderland
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 15 שנים

“ספר השואה הקשה, המרטיט, הנוקב והפנומנלי ביותר שנכתב!!!\אני פשוט בשוק שאני הראשונה להגיב כאן, בושה וח”