ביקורת ספרותית על וזה נגמר באהבה - מבחר סיפורים מאת ישראל אפרים בר-און
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 16 במרץ, 2017
ע"י רץ


סיפור חיים

את פרוייקה אני מכיר מסימניה, הוא מעט בוגר ממני, אבל הוא שייך מבחנתי לדור אחר, למי שקשור לתרבות אחרת, לתרבות היידיש עליה הוא כותב בסימניה, בידענות ובאהבה מעוררי השתאות.

בדרך כלל, אני לא קורא, ספרים של כותבי סמניה, לא כעיקרון, אלא מכיוון שבחירת ספר אצלי היא ספונטנית, קשורה למצב רוח, לתקופה, או לסיפור אישי המספר את עצמו, וכהשלמה אני מבקש באותו עת לקרוא סיפור הקשור לנושא ולקיים בין שני הסיפורים דיאלוג אישי.

תרבות היידיש, ותרבות אמי שבאה משם, חלחלה אצלי בשנים האחרונות. התמלאתי עצב, וכמיהה לסיפורי אמי להם לא הקשבתי. לעתים אני קורא ספר המספר על התרבות ההיא, בניסיון של קיום דיאלוג מאחור ומפויס עם תרבות היידיש וסיפורי אמי. לכן שמחתי שפרוייקה שלח לי את סיפרו כחלון לאנשים ולתקופה שאני מבקש לקרוא עליהם.

הסיפור הראשון הפותח, וזה נגמר באהבה, מספר על פרוייקה היושב ליד אישה קשישה, המספרת לו על חייה, תוך כדי אכילת דובדבנים, המקושרים לתמונת כריכת הספר היפיפייה. מדי פעם הוא מבקש לעצור את שטף הדברים של המספרת, בכדי להבין נושא כל שהו, במורכבות הגדולה של האירועים שהיו, בתקופה בה העולם המוכר התפוצץ והתפרק, כצונאמי, שאחריו קמו השורדים, והמשכו את בריחתם בכדי לבנות חיים חדשים. זהו סיפור של דיאלוג מרגש בין בן לאם, המנסה להבין את חייה שבספו של דבר עצבו גם את חייו לטוב ולרע. בסיפור הזה יש חלל גדול, אתה לא בהכרח יודע מה היחסים בין השניים, אפילו לא את העובדה, שהם בן ואם. ולבסוף שהאינפורמציה הזאת נחשפת, אתה חושב על היחסים בין השניים, שלבטח היו בהם יחסי אהבה, ואולי גם כעסים רבים. לסיפור הזה יש סוף מרגש, אופטימי ורגיש, וזה נגמר באהבה, כבקשה גדולה להתפייסות עם החיים ועם הקרובים לנו.

הספר הזה בנוי מסיפורים, שהם כמו רסיסים או שברים, אנקדוטות, אותם אפרים מנסה לשחזר, לשמור, ולחבר ביניהם כחיים מלאים ומרגשים. כזהו אחד מהסיפורים בו אפרים מספר על, ביקורו בנוי יורק, שם הוא בקש לרכוש מעיל באחת מהחניות. בעודו פוסע ברחוב, התפרצה החוצה אחת מהמוכרות וקראה לו בשם אביו, שלמעשה היה אהובה ודרכם נפרדה במלחמה שפרצה. גלוי מפתיע ומרגש בפגשה עם אדם אלמוני המשמר זיכרון אישי, וחזק המהדהד שנים רבות, לגבי הוריך, למה שהם היו, או מה שהם היו יכולים להיות, אילו לא פרצה המלחמה ושיבשה הכל. כל סיפור מותיר שאלות פתוחות, או מוסר השכל, המרחפים באוויר ומתכתבים עם מצבי חיים דומים שחוותי.

אהבתי והתרגשתי מהאופן בו אפרים גילה את בני המשפחה של שכני אביו, דרכם הוא יצא למסע לפולין, לבית העץ המחופה בלוחות עץ רקובים, שעדיין עומד כעדות דוממת ומצמררת לדיריו הקודמים. התרגשתי לתיאורי בית אביו, שהיו מבחינתי המסע שמעולם לא יצאתי אליו. אהבתי את סיפורי העולים, ובמיוחד על היקים שהיו מלאים בתרבות וידע מולטידיסיפלינרי, כמו החשמלאי שהיה מגיע לתקן בבית ילדותי, והיה בקי בתולדות רומא ברמה של מרצה אקדמיה.

הספר הזה שונה ומיוחד, הוא סיפור חיים של חבר, כמו זה היושב לידך ומספר על חיים אמתיים ובדויים, אבל אני בטוח שגם בבדויים קיים יסוד אמת. סיפורים המסופרים, ברגישות, בהומור ועצב, מטובלים בחוכמת חיים ובפניני תרבות, על תקופה המשיקה לחיי, בה קיימת, העיירה, שואה, וישראליות, שיש בה מצד אחד תרבות מופלאה, ומצד שני תרבות של קומבינות, ופרטץ'. אם אמא שלי הייתה מאזינה לסיפורים, היא לבטח הייתה מזילה דמעה ואומרת, עוז'לה (השם הגלותי שלי), אמרתי לך שהארץ שלנו הפכה לשטעטל - עיירה גלותית. תודה להזדמנות להביט לאחור ולהתרגש מחיים מלאים.
32 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני 9 חודשים)
אוקי, ז.ש.ל.ב, חגית, קצר ולעניין - תודה לתגובתכם.
קצר ולעניין (לפני 9 חודשים)
כמו חגית. תענוג לקרוא אותך.
חגית (לפני 9 חודשים)
כרגיל. ביקורת מופלאה.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 9 חודשים)
אני ממליץ לך לקרוא גם את הספר של מסמר, "הכול יהיה בסדר". ספר מצויין, שיהיה לי מעניין מאוד לקרוא את מה שיהיה לך להגיד עליו.
אוקי (אורית) (לפני 9 חודשים)
מקסים.. הביקורת והסיפור.. תודה, רץ.
רץ (לפני 9 חודשים)
אפרתי - אני חושב שפרוייקה הוא אדם צנוע ואדיב, אני לא בטוח שסלפי מדבר אליו.
רץ (לפני 9 חודשים)
חני - תודה, אני חושב שגעגוע ונוסטלגיה היא מרכיב של קוראי ספרים, בעיקר אלה שנושאים אתם את נטל העבר, היכולת החיובית להתמודד אתו היא באמצעות הגעגוע.
דני בר (לפני 9 חודשים)
רץ- אין לי ספק, מגיע לו, ואף למעלה מזה.
אפרתי (לפני 9 חודשים)
פרוייקה, עם כל הכבוד הראוי, הסר דאגה מלבך. מעולם לא גלשתי לפולחן אישיות, ולכן תוכל להמשיך לשמור על אנונימיות יחסית, בלי לחשוש שאארוב לך בין השיחים בתקווה לצוד איזה סלפי משותף.
חני (לפני 9 חודשים)
רץ כמעט בכל סקירה שלך מוטיב הגעגוע הוא הגדול מכולם.לא יודעת מה בך
ובמילים הבוקעות ממך נותנות לי את התחושה הזו.
תמיד ערגה מעל הכל.
מילותייה של אמך בדומה למילותייה
של אמא של פרוייקה מרגשות מאוד.
כתבת נפלא,
ולספר הזכרונות
של פרוייקה מקווה להגיע בקרוב.
רץ (לפני 9 חודשים)
אפרתי את בהחלט צודקת, צד נוסף שבהחלט נגע, הוא חייו של מי שהיה נגן, צלם חובב, לצד עסקיו המסחריים, מה שנתן לו מבט מיוחד על האדם ומניעיו, חומריות לצד תרבות, האופן שבו אפרים מנתח את נושאי האהבה, לא רק בין בני זוג, במונחי השקעה הלקוחים מעולם הכלכלה, היה יוצא דופן.
רץ (לפני 9 חודשים)
דני - בר- מי שלמד ידייש, ויש בו כבוד לתרבות מזרח אירופה, מי שכותב בצורה שמעידה על ידע רב, שמתייחס למלה הכתובה, ולעמיתיו בהרבה כבוד, אדיבות וצניעות ראוי ליחס אותו אנו מעניקים לו. הסיפורים שלו יפים ומעניינים, מהווים בחלקם גם תעודה היסטורית, אבל אני בהתייחסות שלי ראייתי את כל התמונה.
רץ (לפני 9 חודשים)
חמדת - אפרים הצטרף אלינו לפני זמן לא רב - כולנו הרווחנו - משום שקולו כל כך מיוחד.
רץ (לפני 9 חודשים)
פרוייקה - העונג כולו שלי לקרוא סיפורים שמשקפים את מה שאנחנו לטוב ולרע.
רץ (לפני 9 חודשים)
לי ואירית -תודה
פרוייקה (לפני 9 חודשים)
אפרתי, דני, חמדת, אורית, לי ורץ – תודה על הפרגון, הסומק פשה בלחיי. אנא, בזהירות עם המחמאות מחשש לגלישה ל'פולחן אישיות', והצניעות מחייבת אותי מעט להרגיע. מנגד, אבי המנוח אמר לי פעם: "ישראל אפרים בני, אל תצטנע מדיי, אתה לא כל כך גדול..."
אפרתי (לפני 9 חודשים)
זה באמת מרגש! כשקראתי את התגובות של פרוייקה באתר, חשבתי לעצמי, הנה, איזה איש אשכולות ובעל ידע עצום. כשקראתי עכשיו קורטוב מהביוגרפיה שלו, אני אחוזת התפעלות.
דני בר (לפני 9 חודשים)
כשאני קורא את הביקורת הזו, אני מרגיש כמו בערב מחווה לפרוייקה, ואני באמת נרגש, כיוון שגם אני עוקב אחריו, בהשתאות לא קטנה ומתקנא בו על מטען הידע העצום, על הכתיבה המנומקת והעמוקה כשהוא מתייחס לביקורות של אחרים או לספרים.
תמיד מתוך כבוד למילה ותמיד מתוך כבוד לכותב.
הביקורת נהדרת בפני עצמה, וגם היא מרגשת להפליא, ואיך אפשר אחרת כשאתה הוא יוצרה.
הספר נמצא אצלי והוא ממתין לי בקוצר רוח.
חמדת (לפני 9 חודשים)
ואני לא ידעתי שיש לנו עוד סופר בסימניה איזו בושה .רץ הביקורת שלך נפלאה ולגבי שורות הסיום אמא שלך צודקת. זאת לא הארץ שרצינו בה ורוצים בה חלקים מאיתנו. הבעיה היא שאנו כבר בדור שלא יכול או רוצה לעזוב את המדינה.
פרוייקה (לפני 10 חודשים)
רץ יקר, תודה מקרב לב על הסקירה, תודה שהענקת לספרי את תשומת לבך, את זמנך ואת התייחסותך, דבריך נעמו לי מאד. אגלה את אוזנך שלא טיפחתי ציפיות מיוחדות שעה שספרי ראה אור, לכן אני שמח בחלקי מהתגובות שהוא זוכה להן. ברם, אותן שיותר נחשבות בעיניי הן הסקירות והביקורות שמקורן באתר סימנייה. אתר לתוכו התנקזו מספר לא קטן של יודעי דבר שכבר התנסו ב'כמה וכמה' ספרים, בעלי יכולת להעריך ספר, ולהביע עצמם ואת דעותיהם בצורה מנומקת ורהוטה. אתה אחד מאותם שאני נהנה לקרוא את רשימותיו וללמוד מהם. ולמה הדבר דומה? לשחקן המתרגש שבעתיים כשהוא בהופעה, ובקהל יושבים שחקנים. מבקרים מקצועיים מרגשים ומפחידים אותו פחות.
ושוב תודה. כל מלה שכתבת שמורה בי בהערכה ובהוקרה.
אירית (לפני 10 חודשים)
כמו לי יניני- כתמיד, אוהבת את הסקירות שלך.
לי יניני (לפני 10 חודשים)
רץ כתבת מקסים. הספר ממתין גם לי ואוטוטו אני מגיעה גם אליו.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ