ישראל בר־און, מוסיקולוג, תעשיין ואיש מסחר, מעורב בחיי האמנות בישראל, נושא בתפקידי ניהול בתזמורות, ארגוני מוסיקה קלאסית, קאמרית ותיאטרון. במקביל פועל לטיפוח זיכרון ותודעת השואה, לרבות ניהול ארגון יוצאי העיירה בילגוראיי שבפולין [העיירה המזוהה עם הסופרים יצחק בשביס זינגר, אחיו י.י. זינגר, בן־ציון תומר ורבים אחרים]. לבר-און זיקה, ומעורבות עמוקה בתרבות ושפת היידיש. בספרו זה שוטח ישראל בפני הקורא 28 סיפורים קצרים החוצים את הגבולות שבין מציאות לדמיון. הסיפורים נכתבו מזווית ראייה אישית של המחבר, מתובלים בהומור אך גם במטענים של רגישות, סנטימנטים וגעגועים נוסטלגיים למקומות, לתקופות ולאנשים. המחבר מצייר בפנינו גלריה קליידוסקופית של דמויות, המהוות תמהיל של החברה הישראלית, על גווניה השונים. ישראל בר־און הוציא לאור שני ספרים שנכתבו על־ידי אביו, הסופר שמואל בר־און ז״ל, ותורגמו על ידו מיידיש לעברית: ׳מרים׳ ו׳השמים שתקו׳. כמחווה של כבוד לאביו, משלב המחבר, גם בספר זה, שני סיפורים קצרים של האב - "בייניש-בער, התינוק בסלסלת הנצרים" ו"אלטר'ל, בנו של הרבי מקרשב" - שתורגמו מיידיש לעברית וחותמים את מסכת הסיפורים. ״כן חברים, מה אני יכול לעזור לכם? מה אתם רוצים לקנות? נו, אם הגעתם לחנות של רהיטים בטוח שאינכם מחפשים שמלת כלה או בגדים לירח הדבש שלכם? מתי החתונה? תגיד לי בחור, כלתך לפחות מבית טוב? להורים יש כסף? בוא הנה בחור, אסור להסתנוור רק מהיופי של הבחורה [הבחורה נראתה רע וגם זאת בלשון של המעטה]. היום גבר צריך לחשוב על עתידו. אתה חושב שתוכלו להגיע לדירה משלכם ולגדל ילדים, רק באמצעות המשכורת בלי עזרת הורים? מי יעזור לך לדעתך? שר האוצר? תשכח מזה, אפילו את העובדים הכפופים לו הוא אינו מתגמל היטב. תשאל כל עובד במשרד האוצר ובשלטונות המס, אם הוא מקבל תמורת שכר הולמת לעבודתו החשובה והחיונית. על אחת כמה וכמה זוג כמוכם, שבטח נמצא בסקטור הלא מאורגן, כי כאלה שיש להם כסף לא יבואו הנה לקנות רהיטים...״ שוורץ לא הותיר לשניים סיכוי. בשלב זה נראו שניהם שפופי נפש, אפילו אומללים ומבקשים את נפשם למות מבושה. ״מה אנו עושים כאן, בכלל, ועוד אצל אדם חביב שכזה״, חלפה מחשבה במוחם... בשלב זה הבין שוורץ שהארטילריה שלו כתשה מספיק את האויב, ויש להניח לו לזחול בכניעה מתוך השוחות העשנות כשדגל לבן בידו. שוורץ השתתק וציפה למוצא פיהם. ״שלום... אדוני... אנו מ... אנו פקחים מטעם מס ערך מוסף...״ אמר הגבר בקול שקט שגבל בנעימה של תחנונים, כמו ניסה לומר, ׳אנו מצטערים שאנו מטרידים אותך, היינו מעדיפים לעשות הרגע משהו אחר, אך מה לעשות זאת משימה שהטילו עלינו׳. ״אנו נשלחנו לרחוב שלכם כדי לעשות ביקורות ספרים...״ (וזה נגמר באהבה) ...