בראשית היו המיסיונרים. הם מגיעים עם מתנות, צנועים וענווים, רוכשים את אמון "הצ'יף" נטמעים בשקט בהרגלי החיים של השבט, מטפלים בחולים, ומלמדים את הילדים, הנשים - כל חסרי הערך - שיש אל אחד שחייבים לעבוד, והוא אל קנא ונוקם ולא כדאי למישהו לנסות לעבוד עליו. אחריהם ובחסותם מגיעים הסוחרים. הם מציגים בפני השבט שלל צעצועים צבעוניים, נותנים ל"צ'יף" ולבעלי בריתו בקבוק משקה אלכוהולי ועוד אחד, ומבקשים בתמורה רק דברים קטנים: סחורה חסרת ערך בעיני השבט, שיסכימו לומר (ולחתום בטביעת אצבע) שהם מוכרים את אדמתם לסוחרים הנדיבים. בסוף מגיעים החיילים הם שומרים בנשקם על "ההסכמים החתומים" שעשה הצ'יף. הם מחלקים קצת מכוחם למשתפי פעולה מהשבט מגייסים חלק מבעלי הכוח לעזור להם. ושולחים אחדים מהשבט לעזור לחברים שלהם, ביבשות אחרות.
לא בטוחה שזה היה הסדר של מה שקרה באפריקה. ראשית - איזכורים על "כושים" קיימים גם בתנ"ך, ועבדות היתה לגמרי לגיטימית בעת העתיקה. את תושבי אפריקה מכרו לעבדות קודם כל בני השבט שלהם או שבטי סמוך. באפריקה - שאפשר לומר שתושביה קוללו ביבשת פורייה ועשירה באוצרות טבע ובתושבים שלמרות כל הטוב הזה ולמרות שתאורטית היה מספיק לכולם - ניחנו בתאווה עזה למלחמות וחוסר מדהים בסולידריות - והשמידו במו ידיהם שבטים שלמים במלחמות עקובות מדם, עינויים חסרי גבול, שחיתות בקנה מידה אפי, בוּרות ובערות. לזה מצטרפים, כמובן, חמדנים מיבשות אחרות, שמה שיש לאפריקאים נראה להם מוגזם. הם הרי פראים, לא?
הספר הזה מתאר נער אחד בקניה המאפיין את תושבי המקום (לפחות בעיניים המערביות של הסופר ושל הקוראים...) הוא אמנם בן 16 אבל בגלל פיגור גדילה נראה כמו ילד בן 9. הוא חווה מוות אלים של כל אחד מהוריו, וגם של אנשים אחרים שהכיר. הוא חי בשכונת עוני על רגליו. משמש "רץ" להעברת מישלוחי סמים ללקוחות, מגיב בשיוויון נפש לכל העבירות המוזכרות בעשרת הדיברות, וגם לכמה שלא. יודע מניסיון שאין לך מה לסמוך על איש - ודאי לא על אישה. שכומר זה רמאי, מפקד משטרה רוצח סדיסט ולבנים הם או נוכלים או תמימים, או גם וגם. וכל מה שהוא רוצה זה להיות נוכל, רמאי ופושע גדול יותר מהנוכלים הרמאים המקיפים אותו.
הספר כתוב היטב במין תערובת של אמת מזעזעת ואגדות אפריקאיות. בינגו שובה לב לפעמים, דוחה לפעמים. קראתי שהסופר (רופא במאיו קליניק, מדען, מומחה לפתרונות בריאות - מה שזה לא יהיה - ופרופסור למדעי החיים) מתעניין בזכויות הילדים. ספרו הקודם "המחברת הכחולה" שלא קראתי עוסק בזנות של ילדים. בספר הזה ניכר שהוא מנסה לגייס את קוראיו - מערביים כאמור - להתמודד עם בעיית הילדים חסרי הבית בעולם השלישי. צריך לומר שהוא עושה זאת בכישרון והסיפור שבינגו מספר נוגע ללב ומקומם את אלה שאינם חיים בקניה בפרט ובאפריקה בכלל. ועדיין שאלתי את עצמי - מכל היבשות והמדינות בעולם, על המצוקות שאינן חסרות, איך קרה שאפריקה ואפריקאים קיבלו 9 קבין של אומללות שמשאירים אותם במקום הנמוך בעולם?


















