<mark>כריס סטיוארט</mark>, בריטי שעבר להתגורר בחווה באיזור כפרי מבודד באנדלוסיה, מספר על קורות המעבר שלו אל חווה שרכש ואשר לא היו בה מים זורמים, גג הבית היה דולף, עקרבים וזבובים גדשו אותה, ובנוסף לכך הגשר שעל הנהר הסמוך היה רעוע ולא עמיד במיוחד בשטפונות.

מסתבר שגם לפני ההגעה לספרד הכותב, שבעברו היה מתופף להקת ג'נסיס, עסק בעיסוקים שונים ומשונים, כגון: גז כבשים בשבדיה, כתיבת מדריכי טיולים ועיסוקים מזדמנים נוס

מי לא חלם פעם לעזוב את כל אפרוריות היומיום, לנטוש את כל לחצי הטכנולוגיה וריצת החיים המודרניים, ולפרוש לחיים פשוטים ושלווים, במקום נידח? מי לא פינטז על אחוזה משלו, ישנה אבל נוחה, עם דונמים של שדות, עם עצי פרי שאפשר לקטוף מהם ולאכול, עם נהר קרוב, מנותק מכל רעשי המכוניות, שחור האספלט של הכביש, ומלא כבשים?

טוב, אני לא. מעולם לא היו לי חלומות שכאלה. אני מאוד אוהבת שיש לי אספקת חשמל סדירה, ומים בברזי

כבר כמה ימים אני נמצא כל כולי עם <mark>כריס</mark>טובל בחוותו בעמק אלפוחארס באנדלוסיה... עד שלצערי הספר הסתיים. ספר נפלא. רשמיו של מי שעזב הכול ועבר לבוסתן מרוחק בבית מט לנפול באזור משגע בדרום ספרד, ליד נהר הזורם בעמק פורה מוקף הרים. להתרגל לחיים חדשים של פשטות, נופים וטבע, להתחבר עם שכנים חדשים - טיפוסים כפריים מעניינים ושורשיים עם מנהגים מוזרים, ולהיות מוקף בבעלי חיים. ללמוד הכול מבראשית וליהנות מחיים אמיתיי