הוצאה לאור›PICADOR

סקירה זו מהווה את הפרק השלישי במיני-סדרה שזכויותיה נמכרו זה מכבר לHBO, "פסבדון סוקר את הביבליוגרפיה של תומאס פינצ'ון". כעת אני ניגש ביראה גדולה אל הפינצ'ון האהוב עליי, המענג מכולם, Mason & Dixon.
*
מתישהו במהלך שנותיי כקורא דו-לשוני, הגעתי למסקנה הבאה: אנגלית זו שפה שפונה אל השכל, בעוד שעברית מדברת ישירות אל הלב. אני יודע, אני יודע. מסקנה לא חכמה במיוחד, נכון? ובטח שאני, דובר עברית מלידה, לא א

"אתה יודע, אחד ההבדלים בין הילידים (אבוריג'ינים) לבין האדם הלבן הוא שהאבוריג'ינים עסוקים בלשמר את סביבתם וחייהם ואילו האדם הלבן עסוק בלשנות את הסביבה ללא ליאות"
אחת מאמרות הכנף השתולות בתוך ספרו הקולח ומלא ההגיגים של צ'אטווין.
אולי לא הייתי קורא אותו לעולם אלמלא צפיתי בסרטו של הבמאי Werner Herzog שכותרתו Nomad: In the Footsteps of Bruce Chatwin-2019. .
צ'אטווין מצטייר שם כדמות עמוקה, מסתורית ו

ספר נפלא! משיב לחיים את ניו יורק של המאה הקודמת בשפה נפלאה. המתח נשמר לכל אורך הספר עד לפתרון המפתיע. העלילה עוברת בין כירכרות סוסים למכוניות הראשונות ובין עלמות צעירות וג'נטלמנים בחליפות עם נימוסים מוקפדים.

מעבר לכך, הספר עוסק בפרויד, בביקור הספק מוצלח וספק לא מוצלח שלו בארה"ב ובתיאוריות שלו- נושא שמעניין אותי מאז ומתמיד. חלק גדול מהספר מבוסס על עובדות ועל דמויות אמיתיות- מה שמכניס הרבה מאוד

ספר יהיה מעניין לקריא לאנשי רפואה, כי הוא נותן להבין איך מרגיש מטופל באישפוז מול הצוות הרפואי.
חוץ מזה לא התחברתי לספר מאחר והמחבר חוזר על עצמו כל הזמן וזה מתחיל לשעמם בשלב כלשהו.

ספר המשך ל"יומנה של ברידג'ט ג'ונס". קריאה קלילה וכיפית כמו הראשון. 2 הספרים מתכתבים עם "גאווה ודעה קדומה" של ג'יין אוסטין ויש ערבוב תפקידים בין קולין פירת' ששיחק בסדרת "גאווה ודעות קדומה" לבין החבר של ברידג'ט בספר שמגולם בסרט שנעשה על בסיס הספר גם ע"י פירת', ובנוסף מגיח בספר השחקן פירת' עצמו להתראיין אצל ברידג'ט על סרט אחר שעשה (אבל למרבה המבוכה היא כל הזמן מושכת עם שאלותיה חזרה ל"גאווה ודעה קדומה

לאוגוסטן בורוז הייתה ילדות לא רגילה. אמא שלו הייתה חולה בנפשה, אבא שלו היה שתיין ועזב אותם. הוא ידע שהוא הומו בסביבות גיל 12 והיה במערכת יחסים עם אדם בשנות ה-20 המאוחרות שלו.
מאוחר יותר, אמא שלו מחליטה שהיא לא יכולה יותר לגדל אותו ורוצה להתרכז רק באמנות שלה (לכתוב פואמות), אז היא מוסרת אותו לאימוץ - לפסיכיאטר שלה.
והפסיכיאטר? - הוא בעצמו לא לגמרי שפוי.

אוגוסטן מדבר על כל הדברים שקרו לו בביתו