ספפו, משוררת לירית יוונית היתה (במפנה המאות ה6-7- לפנה``ס), בת האי לסבוס. על חייה יש ידיעות מעטות. היא קיבצה אליה חבורה של נערות כנות טובים, וחיבתה כלפיהן משתקפת בשיריה. ספפו חיברה אודות, הימנונים, אלגיות ושירי חתונה, משיריה הרבים נשתמר קץ לחייה. אחרי מותה טבעו בני לסבוס את דיוקנה במטבעותיהם והעולם העתיק העריץ את שמה וראה בה גאון השירה הלירית. תיאוריה ודימוייה (כגון ``היקינתון שנרמס ברגלי הרועים``) בלתי נשכחים. המשורר אלקיוס פנה אליה במלים: ``ספפו הזכה, יפת המחלפות והשחוק``, ואילו אפלטון כינה אותה באחת האפיגרמות שלו ``המוזה העשירית``. ברומן היסטורי זה המחברת עוקבת אחרי התפתחותה של המשוררת הגאונית ויחסיה עם סביבתה, אהבתה לפאון, חיבתה לחברותיה והשפעתה על בני דורה. ב``ספפו מלסבוס`` הושקע חומר עשיר ממקורות עתיקים ומסופרים מעולים בני המאה שלנו.