הוצאה לאור›ירון גולן

בעל חוב כפול אני לסופר תומש ידרובסקי: הראשון - על ספר הביכורים הנפלא שלו "שוחים בחשכה", שעליו כתבתי את הסקירה האחרונה שלי. השני - על ציטוט קטן בדף הראשון של ספרו: "הכל חולף אפילו הצפע הארוך ביותר", אפוריזם של סטניסלב יז'י לץ (1909-1966), משורר, סטיריקן וכתב אפוריזמים פולני-יהודי. הציטוט, הלקוח מהספר "מחשבות לא מסורקות", עורר בי סקרנות רבה. הספר לא מוצע למכירה באתר סימניה וגם לא הצלחתי לאתרו בחנויו

למי שחובב היסטוריה עתיקה, טכנולוגיה עתיקה , מתעניין בתולדות א"י ומוכן להשקיע זמן ומאמץ אינטלקטואלי הספר הזה מומלץ בהחלט. הספר משיב לחיים את העולם העתיק של הים התיכון ומציע היסטוריה אלטרנטיבית לתולדות העם היהודי וא"י תוך כדי שהוא "ממלא את החסר". הרעיון המרכזי בספר הוא הקמתה של "מדינת ארץ ישראל" מדינה חילונית ודמוקרטית אחרי לפני קרוב ל2000 שנה... המדינה הזו היא אימפריה ימית וטכנולוגית שלא היתה כדוגמ

קראתי את הספר במשך השבת בנסיון להבין טוב יותר את המניעים העומדים מאחורי תופעת הגברים המוכים. זהו רומן הכתוב בגוף ראשון ועוסק בשלומי, גבר גבוה, נאה וחביב, שמאז ירח- הדבש שלו הפך להיות מושא להתעללות והשפלה ע"י אילנה, אשתו. שלומי - ששמו מרמז על תכונתו הבסיסית - איש של שלום, מנסה כל העת לוותר לאילנה בכל ובכך הופך להיות לשק האגרוף הרגשי ומאוחר יותר גם הפיזי שלה. נראה שאותם מניעים המניעים גברים להכות את

השם של הספר נלקח מאחד משיריו הבולטים של המשורר, וולט ויטמן, מי שנחשב לאחד מאבות השירה האמריקאית, למרות שהוא קדם לזמנם של משוררי דור הביט, אלה ראו בו כאחד מאבות התנועה הספרותית שלהם, להבדיל כמו המשורר הצרפתי ארתור רמבו ויתכן והכל לא בגלל הסוריאליסטיות כמו הבעיטה במוסכמות.

לאלן גינזברג, מי שלמעשה עמד בראש התנועה למרות שהוא העדיף לראות את ג'ק קרואק במקומו (עד כמה שאני הבנתי את זה, בגלל שבעלילות ס

יצירתו הגדולה ביותר של וירגיליוס, אשר נחשב למשורר ולמחבר הרומאי הגדול ביותר.
הבעיה עם הספר היא שמדובר בתרגום של תרגום. כלומר יוסף נבו תרגם לעברית מהמהדורה הגרמנית של יוהאן פוס, שתרגם את הלטינית המקורית.
אמנם העברית של יוסף נבו מאוד עשירה ומליצית, אבל רק ביחס לשפה שממנה הוא תרגם (גרמנית).
הסיפור עצמו מתאר את קורותיו ועלילותיו של אניאס, פליט מן העיר טרויה שניצל ממנה, לאחר שהיוונים החריבו אותה, כפ

"בהמשך קרב סיגריה בוערת לזרועי, נהנה להתבונן בעור המצטמרר..." עמוד 101
"ואתה אדון פסיכולוג עם הזקן, למה אתה לא עושה שום דבר בשביל להציל את הבן שלי..."ע"מ 48
הספר הוא ספר תיעודי, (דו"ח...) אולם מתעלה מעל הרובד האנטרופולוגי, פסיכולוגי מדעי, לדעתי.

בזבוז זמן רק אם אין לך מה לעשות כמו שמירה או ריתוק מאולץ אני קארתי ולא אהבתי