משאלות המשורר בשירתו: הכך רצית, האל יופיטר, שלנצח עמים יריבו ביניהם בפראות, אף לאחר שכבר הגיעו לסף כריתת שלום ביניהם?! האניאדה, האפוס הנודא של וירגליוס, נחשבת לאחרת מיצירות המופת של הספרות הקלאסית. בספר שלפניך מובא לראשונה תרום מלא ומדוייק שלה בליווי שיפעת איורים והערות מגוונות ומרחיבות את הדעת. האניאדה, האפופיאה הגדולה על גבורת רומי, מהווה מעין המשך לאילאדה ולאודיסאה של הומרוס, שהתפרסמו ברחבי יוון הקדומה כשבע מאות שנה לפניה. ביחד מהוות יצירות אלו, בתרגומו הקולח והמיומן של יוסף האובן (נבו), מעין טרילוגיה שעשויה להעשיר את עולמו של הקורא בן זמננו שיש לו עניין בקלאסיקה של העולם העתיק. פובליוס וירגליוס, מגדולי המשוררים הרומאיים, השלים את גיבוש האניאדה בשנת תשע-עשרה לפני ספירת הנוצרים. שירה אפית זו, שנכתבה בלאטינית, תרוגמה לשפות רבות ועררה פרשנויות רבות סביב מרכיביה הספרותיים וההיסטוריים. האניאדה מגוללת את סיפור חלומותיו, מלחמותיו ושגיונותיו של הנסיך אנאס, שניצל ממפלגת עירו טרויה, ונדד על פני ימים ויבשות בחפשו את איטליה, אותה יעד לו גורלו כמולדת חדשה. במסעו הוא נקלע לארמונה של דידו, מלכת הצורים בקרת חדשת, ופורש בפניה את קורותיו מיום שעזב את טרויה. בין השניים נרקם רומן מסעיר. הוא ממשיך בנדודיו, נפגש בשאול עם אביו ושומע ממנו את חזונו על תפארת רומא בעתיד. אחר כך הוא מגיע לאטיום ומבקש לשאת לאשה את לויניה, בת המלך לאנטינוס. בין אנשיו וצבאות הלאנטינים פורצת מלחמה שבה נהרג הנסיך טורנוס, אויבו של אנאס. חשיבות יצירה זאת חורגת מעלילתה המרתקת ומסגנונה החגיגי והטעון. דמותו האצילה של אנאס, מימד הגורליות ההיסטורית והאגדות ההלניסטיות השזורות בעלילה הפיקרסקית מהווים חלק מסוד ההשפעה של האניאדה של קוראים בני תקופות שונות. הגירסה העברית של האניאדה נעשתה מתרגומו הגרמני המזהיר של פרופסור יוהאן פוס, שתרגומיו לאילאדה, לאודיסאה ולאניאדה הוציאו לו מוניטין בגרמניה בשלהי המאה התשע-עשרה. יוסף האובן (נבו) ויתר על החריזה ההכסמתרית דאקלטילית ועם זאת שמר על נאמנות רבה לטקסט הלאטיני המקורי. תרגומו מחזיר את האניאדה למחזור הדם של ספרותנו ומאפשר לקורא העברי בן זמננו לקרוא אותה כפשוטה, ללא מליצות וקיצורים.
