השם של הספר נלקח מאחד משיריו הבולטים של המשורר, וולט ויטמן, מי שנחשב לאחד מאבות השירה האמריקאית, למרות שהוא קדם לזמנם של משוררי דור הביט, אלה ראו בו כאחד מאבות התנועה הספרותית שלהם, להבדיל כמו המשורר הצרפתי ארתור רמבו ויתכן והכל לא בגלל הסוריאליסטיות כמו הבעיטה במוסכמות.
לאלן גינזברג, מי שלמעשה עמד בראש התנועה למרות שהוא העדיף לראות את ג'ק קרואק במקומו (עד כמה שאני הבנתי את זה, בגלל שבעלילות ספריו תמיד דאג שלחבריו תהיה איזו השלכה על דמות שכתב) היה תלוי בחדר שלו ציור ובו נראה דיוקנו של רמבו, וכמי שגם קיים חיי מין הומוסקסואלים מצא עניין להתגאות שהוא שכב עם מי ששכב עם מי ששכב עם מי ששכב עם וולט ויטמן.
גם הספר הזה כמה שהוא דק מצליח למצוא קיצור דרך ולהיות מקביל של "נהמה", אותה אנתולוגיה של דן עומר. למרות שבימינו לא חסרים תרגומים בעברית ליצירותיהם של יוצרי דור הביט, גם כיצירות של כל יוצר בפני עצמו, אני עוד מוצא מקום לקוות, כי ביום מן הימים ייצא לאור בעברית משהו מקיף וממצה יותר. על כל פנים, עודד פלד מתרגם היצירות שבספר זה, נחשב גם הוא להבדיל כמו דן עומר למי שמתרגם (או לפחות במקרה של עומר תירגם) לעברית את כתביהם של דור הביט. ראוי להזכיר את "בדרכים" של קרואק ואת "שירת עצמי" של וולט ויטמן.
עוד משהו שקשור אליי באופן אישי, ולציטטה המובאת בכותרת הספר: זה מזכיר לי את היום בו נפלו "התאומים" ובין הדברים הראשונים שעברו לי בראש הוא ש"אמריקה של וולט ויטמן חדלה לשיר", כפי שכתבתי באחד משיריי שראו אור בספר השירים השני שלי "כשהירח הוא כמו יהודי נודד", כהמשך להספד שכתבתי בזמנו לזכרו של גינזברג (אותו שיר ראה אור בחו"ל). כך שאפשר לומר שנוסף לכל תקופה מסויימת מצאתי את עצמי במעגל של משוררים נכבד זה, ואני מוכרח להודות שהנטיות המיניות שלהם מעולם לא עניינו אותי.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
