הוצאה לאור›ביתן

"שדה הקרב דומה למסיבה: אתה יודע עם מי אתה נכנס ולאן אתה נכנס אך אינך יודע איך תצא, עם מי ומה…" (עמ׳ 174).

הספר "מקיביה עד המיתלה" (הוצאת ביתן, 1967) שכתב רס"ן (מיל׳) משה ינוקא ,מוותיקי הצנחנים בפעולות התגמול, הוא ספר מרתק שכמאמר הרמטכ"ל לשעבר חיים לסקוב בהקדמה שכתב הוא "סיפורו של לוחם, מנקודת מבטו, על לחימה ועל יחסים בין מפקד לפקודו" (עמ׳ 5). ועוד ציין לסקוב כי "ייתכן שאירועי 1953–1956 לא יחזרו,

בספר של לאה גולדברג "דירה להשכיר" הדייר החמישי מר עכבר עזב. על הזמניות שבחיי העכברים, וכן עבור דרך המשל "עכבר העיר מול עכבר הכפר" המיוחס למשלי איזופוס: לעכברים טוב לגור בכל מקום ובלבד שיתנו להם לחיות. על לביליות בחוויית תשתית ביוגרפית כותב חזי לסקלי את השיר הבא:
*
יֵשׁ לִי אַרְבָּעָה אַחִים שֶׁנּוֹלְדוּ מֵתִים
וְהֵם קוֹרְאִים לִי לָשׁוּב אֲלֵיהֶם.
בָּגַדְתִּי בָּהֶם כְּשֶׁנּוֹלַדְתִּי וְע

ספרים ישנים ככתובת על הקיר

לעתים אני ממש נלהב, לנבור בערמת ספרים ישנה, לחפש בתוכה ספרים מוכרים, שהם כסימני דרך דהויים לחיים שהיו, ספרים שקראתי, או אחרים שסרט ידוע נעשה על בסיסם. חלקם הותיר בי רושם גדול, בשל הבשורה שנשאו, או בגלל עצמת התיאור שלהם, שהייתה מטלטלת לאותה תקופה.

כך קרה לי באחרונה, כאשר נצבתי מול ערמת ספרים נושנה, ספרים מלפני ארבעים ושלושים שנה, שפינה איש מבוגר, למדף ההחלפה של הקא

מזעזע. הוצאת דיבה בפומבי על חסידות חב"ד אשר כל כך תורמת לנו, לחיי העם, בין חילוניים ובין דתיים. חב"ד שהיא הכל מהכל, ובמחי יד אתה בא ומזעזע את כולנו. שקר. שקר. שקר. כואב הלב!! והלוואי שהאלוקי יסלח ויימחל לך, אחרי הכל אתה בנו, אך הורים יקרים- גם לכם וודאי קשה למחול לבנכן אשר גידף את אחיו, אך אלוקים הוא אב רחמן שברוב חסדו מקווה אני שימחל לך על עוונך, מכשיל אחרים בדעת שווא ל חב"ד המדהימה.. ספר מחריד.

בעת מלחמת יום כיפור היינו בני נוער צעירים, תחילת כיתה ח'. רוב ילדי בית הספר באו ממשקי האיזור ולכן כשפרצה המלחמה בית הספר הושבת. רוב הילדים עבדו במשקים בעת שאבותיהם ואחיהם הבוגרים היו בצבא, במילואים או בסדיר.
במשך הימים והשבועות הבאים הסתננו אלינו סיפורים וקטעי מידע על המלחמה,
אבל כוון שהיינו עדיין ילדים חיינו המשיכו ללא תהיות רבות מדי..
עזרנו במשקים (גם אלה מאיתנו שלא גרו במושבים) ושוטטנו בסביב

יש לי שלוש מילים שמתארות את הספר הזה- בזבוז של זמן.
הכתיבה גרועה ונראית כאילו ילד קטן כתב את זה, ובכל הספר לא הזכירו אילו לא פעם אחת בן כמה הדמות הראשית.
כל הדמויות שטחיות ומטופשות, וההיגיון גם כן.
והדמות הראשית בכלל. כאילו, מי הולך להסתובב עם פושעים בגלל לחץ חברתי!? מה זה הדבר הזה? מה זה המסר המטומטם הזה? ולא רק זה, גם בסוף אני זוכרת את השורה האידיוטית הזאת (לפי הזיכרון, לא מדויק) "סליחה שלחצת

מיקה ולטארי סופר פיני מוערך.זהו ספר ראשון שלו שאני קוראת.
התרגום שלו נכתב בשפה ארכאית
שנהגו לכתוב בשנות ה-50. אולי בגלל הנושא
ה"כבד" שדן בו הספר, אולי כדי לתת אותנטיות
לסיפור העלילה שמתרחשת בשנת 1453.
אם מתגברים על המשוכה הזאת לומדים מעט על ההיסטוריה של קונסטנטינופול הביזנטית עם כיבוש הטורקים.
גיבור הסיפור הוא יוהן אנגלוס או ז'אן אנז'
בן בלי בית, איש שלאומיותו אינה ידועה.
גיבור במלוא מוב

אני לא יודעת ממתי יש לי את הספר הזה, כנראה ממזמן, אבל התחלתי לקרוא אותו לפני כמה ימים. ספר קולח שהוא לא רק סיפור אלא תיאור מוחשי ופסיכולוגיסטי של מלחמה ושל "אחוות לוחמים" שבשביל הרבה מאיתנו זה רק ביטוי מוכר ולא מובן לעומק בשפה העברית. המלחמה היא מלחמת ששת הימים וזה אחד הספרים הטובים ביותר- הטובים ביותר, פשוט כך- שנכתבו אי פעם על מלחמה ועל מי שעושה אותה בפועל.

ספרה של שירלי מקליין על סף תהום מֶסַפֶר את סיפור דרכה לאורך החיים
בחיבור עם בני התרבות החוצנית הפליאדית,
המלווים אותה מדריכים ושומרים עליה כל חייה.
זה החל כמִינִי סדרה בטלויזיה האמריקאית שיצרה שירלי מקליין וכיכבה בה כמובן,
המספרת את סיפור חייה ואת סיפור הספר הזה שהוא המדהים ביותר מבין ספריה.
הסדרה הכניסה את אמריקה השמרנית להלם,
מכיוון שהוצגה וברור היה ממנה שזהו סיפורה האמיתי לכל פרטיו של המ