“ספרים ישנים ככתובת על הקיר

לעתים אני ממש נלהב, לנבור בערמת ספרים ישנה, לחפש בתוכה ספרים מוכרים, שהם כסימני דרך דהויים לחיים שהיו, ספרים שקראתי, או אחרים שסרט ידוע נעשה על בסיסם. חלקם הותיר בי רושם גדול, בשל הבשורה שנשאו, או בגלל עצמת התיאור שלהם, שהייתה מטלטלת לאותה תקופה.

כך קרה לי באחרונה, כאשר נצבתי מול ערמת ספרים נושנה, ספרים מלפני ארבעים ושלושים שנה, שפינה איש מבוגר, למדף ההחלפה של הקאנטרי בו אני חבר. בלט מתוכה הספר, גברים במלכודת, של ג'יימס דיקי, אותו לא קראתי, אך את הסרט ראיתי, והוא הותיר בי רושם רב לאלימות הקיצונית שבו, כמו סרטו של סטנלי קובריק התפוז המכני, באופן בו הוא חושף אלימות אנושית, כחלק מהטבע האנושי, כאמירה המנסה להציב בפנינו מראה, דעו האדם נושא בתוכו פוטנציאל אלימות. לעיתים היא תפרוץ ללא סיבה מובנת, באופן שיותיר אתכם מופתעים והמומים. כשיצא התפוז המכני לאקרנים, הבטנו בסרט במשיכה אפלה, אך טענו כי זה לא יקרה במחזותינו. מאז התפקחנו ונוכחנו שבשורת הסרט, אלימות אכזרית ויוצאת דופן לעתים ללא סיבה, הפכה לחלק מהנוף שלנו.

כעת באו ונצא למסע, בעקבות ארבע גברים עירוניים, המחפשים הרפתקה לסוף שבוע בשייט קנו, במורד נחל פראי, נסתר מאנשים, שעוד רגע יעלם ויוצף בפרויקט בניית סכר במורדות הנהר.

ארבע הגברים שייכים למעמד הבינוני, כאלה שחייהם מתנהלים בשגרה, לעתים הם מחפשים לשבור את השגרה המעיקה, כמו יציאת חברים ישראלים לשרות מילואים. הם בטוחים שהם יוצאים למחזות הטבע ליהנות מפינת פרא שעוד רגע תעלם על ידי האדם המשנה את הנוף.

הם ארבע אנשים שלכול אחד מהם, מוטיבציה אחרת לגבי המסע אליו הם יוצאים: לואיס הוא המנהיג הבלתי מעורער, כריזמטי המאמין בהישרדות כהתנהגות שתעזור לשרוד אפוקליפסה עתידית. האחרים נגררים אחרי מנהגתו הכריזמטית, שיש בה לא מעט אלמנטים מאצ'ואיסטיים.

הם משתמשים בקשת וקנו, אותם כלים שימשו את האינדיאנים שאת מורשתם הלבנים מחקו. האם שימוש בכלי תרבות שחייה בהרמוניה עם הטבע, מהווה ערובה ליכולת השתלבות בטבע, או שהיא ביטוי לשטחיות וחוסר הבנה ליחסי הכוחות בין האדם לטבע, יחסים שיבואו לביטוי במאבק הישרדות מול כוחות הלא מרוסנים של הנהר המפותל שהוא בעצם אחד מגיבורי העלילה.

הספר עוסק בתושבים בפרפריה, החיים בשוליים, לחלקם עיוותים גופניים. האם מדובר בהזנחה רפואית, או בגנטיקה של נשואי קרובים, הבדלים המביאים לשוני קיצוני בין החברים הבאים לרגע, לבין תושבי הספר, מצב היוצר מתח באוויר, ההולך וגואה ומקנה אווירת מותחן פסיכולוגי לספר.

אחד משיאי העלילה, הוא דו קרב מוזיקאלי, בין נגן בבנג'ו כפרי, לדרו נגן הגיטרה מקרב החבורה, אקורד הפתיחה למאבק בין המקומיים לאורחים, כאקדח המונח על השולחן במערכה הראשונה.

בהדרגה המסע יוצא משליטה, מול איתני הטבע, והמקומיים המנסים לפגוע באורחים, מאבק שיהפוך להישרדות החבורה, בו כל אחד יגיב באורח שונה. הם יחשפו לאכזריות שתגיח באופן מפתיע. מה גורם לבני אדם בסביבת טבע שלו להיגרר למאבקי אלימות והישרדות קיצוניים, איך כל אחד מהם יגיב, ומה הלקח שכל אחד מהשורדים ילמד בסופו של המסע?

המסע בנהר הולך וגועש, נותן לי תחושה שאני בתוך העלילה, שומע את האזהרות והרמזים המצבעים על סכנה בהתגרות מול הטבע ובסביבה הלא מוכרת, ואת ההחלטה להיות מאצ'ואיסטי, או לא לסרב לקחת חלק בהרפתקה המפוקפקת. ומעל הכל בולטת מנהיגות חסרת אחריות, המציגה מצג שווא, כמי שהוא בר סמכא למסעות באשדות גועשים ובסביבה עוינת.

תיאורי הטבע, של המים ההופכים לכוח אכזר, סוחפים, מצמררים ונותנים תחושת אסון מתהווה:

"הקול הלך והשתנה, נעשה עמוק יותר ובהול יותר ותקיף יותר.(107)...הקול זינק אל על בן -רגע. הייתה בו נימה של קצף , צרידות, של ייאוש". (162)

"היינו כמתעופפים במורד זרם תת קרקעי שתקרתו נקרעה מעליו. (107) ...הזרם אחז בנו נסחפנו אל הסלעים". (162)

אפילוג

לפני כחודש וחצי, בבוקר יום שישי צלצלו אלי ממקום עבודתי. יש לך עובדת שאיבדה את נכדתה באסון השיטפון בערבה. תתקשר אליה בבקשה, תברר איך אנחנו יכולים לסייע ...”