|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
-חוקים-
1.כל פרק יהיה בהשראה של משחק תפקידים\ספר אחר. אם אני בוחרת משחק מסויים, בבקשה אל תתייחסו לזה כ"העתקה", אלא כמשהו שמביא למשחק\ספר כבוד ;)
וחשוב לציין שזה אף פעם לא יהיה כמו המקור.
2. חלק מהכוחות שלכם חוזרים על עצמם או בלתי מוגבלים. תהיו מוכנים שלפעמים יהיו הגבלות קטנות ושונות על הכוחות.
3. יצירתיות תזכה אתכם בבונוסים. ככל שאתם משקיעים במהלכים שלכם, כך התוצאה תהיה טובה יותר. כלומר, אם מתנפלת עליכם מוטציה איתנית, ואתם כותבים "יריתי לה חץ בלב והיא כמעט מתה, כרתתי לה את הראש והיא מתה." אז סביר להניח שתינצלו מהמפלצת, ויבואו עליכם שתיים נוספות. אם תפרטו ותעשו מהלכים מגניבים, תיפגעו ותפגעו ביצירתיות, כנראה שתמצאו על צווארה של המפלצת קמע להרחקת רוחות או שקיק אגוזים או כדורי תרופה. עכשיו, אתם לא חייבים לעשות סיפור הצלחה מכל תקיפה של מפלצת או היחלצות ממלכודת שולית, כמו קורי עכביש, אבל כל דבר אחר- ת ש ק י ע ו!
-משחקי הרעב-
הערפל מתאבך סביבכם, ואתם לא רואים כלום. אתם מרגישים שינוי קל במזג אוויר, קרירות וצלילות.
הערפל מתפזר, ואתם מגלים שהזירה השתנתה למשטח זכוכית ענק שנראה תלוי מעל תהום אדירה. אתם יושבים על משטח הזכוכית, שהוא בערך קילומטר של משטח לפי מה שאתם רואים.
בסןף משטח הזכוכית יש שולחן זכוכית ועליו 8 תרמילי עור לבנים עם אבזם בצורת סחלב כסוף. בדרך לשם יש מלכודות שונות ברמת קושי בינונית ככל שיהיה לכם קשה יותר להשיג את התרמיל, כך יהיו שם דברים מועילים יותר. אל תכתבו מה יש שם, חכו לי.
מאחורי השולחן יש דלת שמובילה אל יער. תתחילו לחפש יציאה.
בהצלחה!
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(להמציא את המלכודות, אבל אל תמציאו יותר מ6 ולא פחות מ4!
אתם יכולים להיות לא יותר מ2 במסלול!)
הערפל התפזר. הבטתי למטה מבועתת; היינו תלויים על זכוכית מעל תהום. לא מבטיח במיוחד. מסלולים סומנו בפסי כסף דקים.
הבטתי בסקרלט. היא הנהנה בדחיפות.
זינקנו קדימה ראשונות. אחרי בערך חמישים מטר מתחילת משטח הזכוכית, חומת אש פרצה מחורים זעירים, חוסמת את המסלול שלנו.
שיערי שהתנופף לפניי נחרך.
"אני אולי יכולה לרפא את עצמנו כשנעבור באש," אמרה סקרלט בחשש.
שקלתי את זה לרגע. "אוו'ץ." מלמלתי.
"אני יכולה לקפוץ מעל זה." אמרתי לאחר זמן מה. חרקתי את שיני וזינקתי לאוויר. נישאתי מעלה בעוצמה של כדור תותח, הגעתי לגובה של עשרים מטרים-חמישה מטרים מעל הלהבות. נחתתי חזרה.
"את עדיין בכיוון של הריפוי?" שאלתי בחיוך.
|
|
קוותה חסר הדם
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
מצאתי את עצמי באותו מסלול עם ג'וש הקטנה, בוהה במשטח שמתחתיי.
הבטנו אחד בשני ושערה של ג'וש הבזיק.
"תני לי יד." תפסתי בזרועה והתנעתי את המנועים שלי.
"את יכולה לספק לי אנרגייה?"
"בטח..." אמרה בבלבול. הנהנתי.
"עכשיו!" ברק הבזיק משערה ורגליי התחממו.
בעטתי בקרקע וסדקים נוצרו בה מהעוצמה. תוך כמה שניות עברנו 100 מטרים בלי אף תקלה. רצפת הזכוכית מולי נשברה לפתע, ונשארתי עומד מול תהום ברוחב של חמישה מטרים.
"אופס..." מלמלתי. גו'ש גלגלה עיניים לעברי, מלמלת משהו שנשמע כמו "מבוגרים...כל כך מקובעים!" היא עצמה את אנרגייה, ושערה הבזיק בכחול.
מאנרגייה שלילית לחיובית. חתיכות הזכוכית ריחפו בתהום שנוצרה. היא רצה לעברן והתחילה לדלג ביניהן בקושי רב. קפצתי אחריה, מועד על חתיכות זכוכית קטנות מידי.
המשכנו לרוץ.
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"נראה לי שהדרך שלך יותר טובה" גיחכתי והבטתי באש.
אני בטוח יכולה לרפא את זה.
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אני בטוחה שהיית רוצה לעזור," אמרתי. "את רוצה שאני אקבל כוויה בכוונה?"
היא גיחכה. "בואי נעבור כבר לפני שאני אדחוף אותך לאש."
צחקתי. נתתי פקודה בראשי והכפפות שלי נמתחו על הקוצים.
"תחזיקי ביד שלי חזק." ניתרתי לגובה.
לרגע אחד הייתי מבוהלת שלא אצליח לעבור כשהמשקל הכפול של סקרלט תלוי לי על היד, אבל האש צרבה רק את קצות המגפיים שלי.
נאנחתי בהקלה. "בואי נמשיך." המשכנו לרוץ, ועצרנו אחרי 250 מטרים, כשרעד מוזר עבר ברצפה.
(תורך)
|
|
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הינו מעל תהום,2 בנות התחילו לרוץ קדימה לעבר התיקים.
יש יותר משתתפים מאשר תיקים ואסור לי לתת לשאר האנשים יתרון עלי.
התחלתי לרחף במהירות עצומה קדימה.
לפתע משום מקום הגיח דורבן ענקי,גודלו היה פי 2 ממני וקוציו היו חדים כמו סכינים.
התקרבתי אל היצור והוא נהם נאמה חרישת ואז חלק מקוציו עפו לכיווני.
הספקתי להשתטח על ריצפת הזכוכית הקרה ורז קוץ אחד ננעץ בידי.
התרוממתי בעדינות וידי כאבה,החץ היה מורעל אבל לא הזיק לי במיוחד בגלל שיריון הכסכסים שלי.
תקעתי את החץ בשיערי והמשכתי להתקדם לעבר היצור בשנית.
הושטתי את ידי כדי להראות שאין בי כל סכנה.
היצור התקפל לכדור קוצני והתגלגל לכיווני במטרה למחוץ למוות.
זזתי במהירות הצידה והתחמקתי מהיצור.
הוא הרפה מצורת הכדור והביט לכיווני.
התחלתי לשיר לו בקול מהפנט,אולי בגלל שהוא מוטציה ההשפעה שלי לא הייתה חזקה במיוחד והוא לא נמשך עלי.
התקרבתי עליו בזהירות והבטתי לתוך עינייו השחורות והוא לתוך עיניי החתול שלי.
אחרי רגע הדורבן נסוג ממני במהירות ונפל ארצה על גבו כשהוא מפוחד.
שלפתי את סיכת המסרק שלי ותקעתי אותה בתוך ביטנו הרכה.
היצור זעק מכאב,שיספתי את גרונו בעזרת הסיכה והוא הפסיק לזוז.
עינייו השחורות היו חסרות הבעה וחסרות חיים.
עזבתי את היצור והמשכתי להתקדם במהירות לעבר התרמיל הלבן.
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הבטתי ברצפה בדאגה לרגע, משהו ירוק וארוך התחיל לצאת ממנה.
זזנו הצידה במטרה לעקוף את הצמח הארוך, הוא הצליף.
אלין קפצה, אני התכופפתי.
"ועכשיו יש לנו עסק עם צמח שטני" הערתי והתכוננתי להתחמק שוב.
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
( :( )
מתוך הסדק יצאו שלוש זרועות נוספות ירוקות וקוצניות.
"הי, קרובי משפחה!" צהלתי. העברתי את ידי על קשקש היהלום שלי כארבע הזרועות הופנו לעברי בשאלה. "זה ממש לא זמן טוב לעשות לי את האשליות שלך!" רטנה סקרלט וניסתה לחתוך זרוע עם פיגיון ששלפה ממגפיה. (איך יש לך פיגיונון במגפיים אם את לובשת סנדלי עור קלות?!!?!?!?!?!?!?)
הבלייד שלי נשלף, בלתי נראה גם הוא, וכרת בתנועה עורפת את אחת הזרועות שהתמוססה מיד לנוזל מסריח.
לא יכולתי לאותת לסקרלט על המיקום שלי, אז התקרבתי לאחת הזרועות בכוונה לכרות גם אותה. המגפיים שלי השמיעו קול פכפוך כשדרכו על הנוזל המסריח, ואחת הזרועות קלטה את זה. היא נשלחה לעברי במהירות, פוערת חתך עמוק בצווארי. פלטתי יפחה והנפתי את הבלייד. תפסתי עם קצהו המעוקם את הזרוע ותלשתי אותה מהמקום.
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(באמת שאין לי מושג... =\ תתקני את זה? אני אשאר עם מגפיים למרות החום)
איך מכאיבים לצמח, לכל הרוחות?
והעובדה שהייתי צריכה להתחמק ממנו לא עזרה לי להסתכל עליו למספיק זמן כדי שזה יכאב לו.
ברור שזה תמיד הרבה יותר קל אם יודעים מה בדיוק מכאיב לו.
בעטתי באחת הזרועות הירוקות שהשתלחו לעברי, היא עפה למעלה ותקעתי בה את הסכין.
אה, לכל הרוחות.
ניסיתי שוב, להכאיב בכל דרך אפשרית.
הצמח התחיל להצהיב, הרמתי גבה.
עכשיו הצבע הירוק נהפך לצהבהב, ואז לחום בהיר יבש.
"ואתה לא צורח כמו הרוב" אמרתי לצמח "אני מתה על צמחים"
החום התחיל להתכהות במהירות,הצמח התחיל להתפורר.
בסופו של דבר כל מה שנותר ממנו זה ערמה של פתיתים יבשים בצבע חום.
"כן, אני ממש אוהבת צמחים" ניתקתי מהצמח את מבטי.
|
|
|
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הייתי באמצע הדרך להשגת התרמיל.
נפלתי אל ריצפת הזכוכית והרגשתי שמישהו מחזיק לי בקרסול הרגל.
הסתובבתי כשאני שכובה על הזכוכית וראיתי יד כסופה מחזיקה ברגלי.
התנערתי מהיד וקמתי במהירות,ראיתי אותי עומדת מולי או יותר נכון רק חיקוי שלי.
הדמות שמולי נראתה בדיוק כמוני רק שעל ידה היה ענוד לא צמיד עם אבן ברקת אלא אבן שחורה כפחם.
החיקוי שלי פתחה את פיה וידעתי שהיא עומדת לשיר וזה יהיה הסוף שלי.
אבל בימקום קול הזמיר שיש לי יצאה מפיה צווחה איומה.
כיסיתי את אוזני וקולה הדהד בחוזקה בראשי.
שלפתי את הסיכה וזרקתי אותה לכיוונה אבל גם לה היה עור כסכסים והסיכה לא שרטה אותה.
שיערה הבלונדיני התנפנף ברוח ואני התחלתי ליתקוף.
אבל כול תנועה שלי היא חסמה והתגוננה.
היא הייתה חזקה בדיוק כמוני וכאילו צפתה כול תנועה שלי.
הייתי עיפה מהקרב הארוך וחיוך שבע רצון התפשט על שפתיה,אותו חיוך ניצחון שהיה תמיד על שפתי.
החיקוי צווחה שוב ונאלצתי לסתום את אוזני בשתי ידי.
נפלתי על בירכי כי קולה הכאיב לי.
היא התקרבה ואחזה בידה בסנטרי.
היא הרימה בזהירות את ראשי והבטתי לתוך עינייה.
ראיתי את עצמי מובסת,מתה,סתם עוד גופה בלי שם ובלי זיכרון.
דמעות החלו לזלוג במורד עיני וטישטשו את ראייתי.
ואז שמתי לב שהיא מחזיקה את פני באותה יד שהצמיד ענוד עליו.
בתנועה זריזה תלשתי את הצמיד מידה והיא קפצה הצידה.
היא הייתה חסרת כוחות,חסרת כלום.
היא הייתה מבועתת ושנאתי את מבט הפחד בעיניה.
בלי להביט יותר מדי הרמתי אותה ושברתי את מפרקתה.
היא צנחה עם פני כלפי מתה.
|
|
|
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הרמתי את סיכתי והכנסתי אותה שוב לשיערי.
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הזרועות הנוספות של הצמח קמלו ומתו.
חייכתי והעברתי את ידי על הקשקש.
"עבודה מעולה." אמרתי בחיוך. הכפפות שלי הוסרו שוב מזרועותיי, ונשארו על ידי.
המשכנו לרוץ, רק אחת מהמתמודדות היתה כמה מטרים מאחורינו במסלול צמוד.
עברנו כבר רבע מסלול, התחלתי לתהות מה יקרה הפעם...
דקירה חדה בצלע השמאלית שלי גרמה לי להפנות את ראשי.
יצורים מזוויעים, שנראו כמו אנשים עם ראשי ציפור, עור שחור לגמרי וטפרים עצומים במקום ידיים התקדמו לעברינו. הסתובבתי במהירות אדירה,הלמתי באחד מהשישה והוא שופד על ידי טפרי הזרוע שלי. שניים נוספים צווחו לעברי בזעם. זינקתי לאוויר ובעטתי בדיוק בנחיתתי בראשו של אחד, עורפת את ראשו של השני בבלייד שלי.
לא כייוונתי מספיק טוב.
הטפרים שלו שיספו את רגליי, והוא הצמיד אותי לרצפת הזכוכית במקורו העצום.
להב כסוף התיז עלי מטח של אבק נוזלי כשחדר את בטנו של היצור, שהתפורר מיד.
ניסיתי להודות לה, אבל שלושת הנותרים עדיין הקיפו אותנו.
כיוונתי אגרוף אל כתפו מלאת הטפרים של אחד מהם, אבל הוא התחמק בגלגול וצווח צווחה מחרישת אוזניים.
|
|
The dark dragon
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אוי. הערפל נעלם. לא סימן טוב במיוחד.
מתחתי היה משטח זכוכית. מתחתיו נמצאה תהום עמוקה כ"כ, שאף פעם לא עפתי גבוה כ"כ.
נחתתי בזריזות, והבטתי לכ הכיוונים. מימיני, די רחוק ממני, נמצאו שאר האנשים. מלפני רחוק לא פחות, אם לא יותר, נמצא שולחן. מאחוריו הייתה דלת, שלא היה לי מושג לאן היא מובילה.
כמה כבר ימאו לדרך. מה שלא יהיה שם, אני צריך להגיע לשם. זה ברור. אבל כמובן יהיה בדרך הרבה מכשולים..
יצאתי לדרך. החלטתי לרוץ, ולא לעוף.כמה שאני טוב בתעופה, אני טוב יותר בתמרוני ריצה..
הרצפה נסדקה תחת רגלי, אז הייתי צריך לרוץ מהר יותר ויותר. לפתע, הרצפה הפסיקה להיסדק. מצד אחד טוב, אבל כנרה זה אומר שאני עומד לעבור לחלק הקשה יותר..
פתאום, משום מקום הופיע מולי יצור משונה. הוא היה בגודל כלב טרייר, עם שלוש ראשי דרקון. אוי. זה הידרה. עצרתי במהירות. הראיה של הידרות היא לא משהו, אז יש סיכוי שהיא עדיין לא הבחינה בי.
ההידרה נהמה אלי. טוב, אולי היא כן שמה לב.
ההידרה קפצה לעברי. זינקתי מהר שמאלה. תפסתי את הקשת, ומתחתי חץ על המיתר. זה היה חץ מתפוצץ. שחררתי את המיתר. קללה נפלטה מפי: פספסתי. המפלצת שוב קפצה עלי ונשכה אותי ברגל. "אחח! הידרה מקוללת!" מתחתי עוד חץ. הפעם זה היה חץ להב. אחד האהובים עלי. תוך כדי תעופה, הוא הפך לסכין. ראש אחד של ההידרה נכרת. זימנתי בזריזות אש, ושרפתי את הצוואר שלה.ההידרה נאנקה מכאב. שלחתי אליה חזיז ברק, והיא התפחמה. 'יופי, אתה ממש גאון!-חשבתי- למה לא עשית את זה עד עכשיו?'
המשכתי לרוץ. רוח אדירה התחילה להכות בי. כנפי נפתחו בלי שארצה בכך. ניסיתי לשלוט ברוח, אבל לא הצלחתי. בלית ברירה, עפתי לאוויר. הרוח הופסקה מיד. נחתי. הרוח החלה שוב. 'טוב.. אז האדון בלבן רוצה שאעוף. נראה לי שאין לי ממש ברירה..'
עפתי קדימה.
(אני אמציא עוד משהו בהמשך..)
|
|
גאיה
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
רק בגלל זה אני שונאת מבוגרים. תמיד חייבים להיות צודקים, ותמיד מבינים הכל, ויודעים הכל, והדרך שלהם הכי טובה. יהירים. וחושבים על כל פעולה יותר מידי, עד שהמחו שלהם נהפך לגוש בטטה לצד עוף בתנור. יאמי.
"אנחנו לא צריכים לרוץ." אמרתי כשקאל חימם את מנועיו.
הוא הסתכל עליי כאילו אני משוגעת.
"אתה לא רואה? כולם רק עסוקים להגיע לתרמילים. ככל שהם מתאמצים ויהירים יותר, כך הם נתקלים במלככודות גדולות יותר."
הוא הסתכל עליי, הנהן והלך בקלילות.
משום מקום, קפצו שלושה תיבות.
הוא הושיט את היד לקחת אחת. הן היו עשויות מתכת.
"לא!" צעקתי עליו. הוא נסוג אחורה.
מכיוון שאחת מנעליו עוד נשארה מאחור, כשהדגמתי לו את הכוח, הקרבתי את הנעל שלי וזרקתי על אחת הקופסאות.
אז אולי התאוריה שלי פחות נכונה.
הקופסא כאילו החזירה לי את הנעל, אבל מעוכה ורירית. איכס.
מתוך הקופסא הגיחו שלושה חזירים, חמודים וורדרדים, אבל כל אחד יותר גדול מקאל. והם הזילו ריר.
וריר הוא מים נכון? זרקתי את הטבעת טעונת החשמל על אחד מהם.
הוא התעוות מעט, ואז חזר לנחור.
לקאל לא הייתה בעיה כל כך, הוא רק לחץ על כפתור, וחרב עצומה הופיעה, והוא שיסף בה את החיות, המחזה היה קצת מחלחל, אז פניתי לקופסא הבאה.
ויצאו ממנה פרחים. כאלו יפים, בחיים לא ראיתי. ססגוניים, מושלמים, והריח. הו , הריח!
הוא היה משכר, כלכ ך נעים שהתחשק לעצום את העיניים ולהתענג על כל רגע. ואז הבנתי. זאת המטרה שלהם.
רצתי לכיוונם והתחלתי לדרוך עליהם, לרמוס אותם בכף הרגל ובסוליית הנעל.
בסופו של דבר הם נהפכו לנוזל ירקרק וסמיך, שהתחיל להתגבש לג'לי מגעיל.(יאו! גם זה סחי!^^)
לפני שיהיה מאוחר מידי, שברתי את הזכוכית שבין הנוזל לתהום, וכשכמעט נפל, זה הצמיח יד וטיפס למעלה.
"אההה!!!" למה אני כזאת פחדנית?!
קאל מיד הסתובב, אחרי שביתר את החזירים לגמרי, והשליך אותם לכל עבר, כדי שלא יתחברו שוב.
כהנוזל התגבש לצורת פרח ענק בעל שתי זורועות, אפילו קאל פלט צרחה קטנה.
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הערפל התחיל להיעלם,
סימן שעומד לקרות משהו.
הסתכלתי למטה, אנחנו תלויים
מעל תהום. ריצפת הזכוכית הייתה שקופה.
הסתכלתי קדימה, ראיתי שולחן זכוכית ומאחוריו
דלת. לא משנה לאן היא מובילה, אני צריך להגיע
לשם. התחלתי לצעוד בזהירות על המסלול.
לפתע רגליי נדבקו לזכוכית.
שמעתי רעש קטן, שהתגבר חרקים בצבע אדמדם התחילו
להקיף אותי. אחד מהם היה גדול במיוחד, עם שני צבטות במרכז ראשו.
שתי חרקים קטנים טיפסו לי על הרגל.
ונידבקו. צרחתי, הם שאבו ממני דם.
נשמתי נשימה עמוקה והסתכלתי על הרגל.
נקודות אדומות וקטנות נראו איפה שהיו החרקים.
החרק הגדול התקדם אליי במהירות. נעצתי מבט ברגל,
הדם הפסיק לנזול ונשאר בתוך הגוף. אני לא יוכל להמשיך ככה.
שלחתי את יד שמאל אל החרק הגדול,
הוא התחיל להתגלגל, או משהו כזה, טיפות מים
זעירות התחילו להצטבר סביבו. אחרי כמה שניות הוא היה
מכוסה בקוביית קרח. כול שאר החרקים ברחו ונעלמו בערפל.
מוזר... רגליי השתחררו והתחלתי לרוץ.
הרגשתי רעידה, הסתכלתי למסלול שלידי, שם לא הייתה את הרעידה.
הבנתי שמשהו גדול עומד להופיע.
ראיתי טפרים ארוכים יוצאים מתוך הערפל.
זה היה נשר ענק! מה עוד יכול לקרות?!
הוא התכופף אליי באיטיות במבט סקרני.
"הוא בטח חושב במה כדאי לו לתבל אותי..."
חשבתי לעצמי... הוא פתח את פיו במהירות וירק נוזל ירוק.
הסתכלתי בנוזל במהירות והפנתי את ראשי.
הנוזל פגע בריצפה והיא נמסה קלות.
"לא סימן טוב..." מלמלתי.
תקעתי לו את הסכין ברגל, הוא צווח וירק עליי
מהחומר הירוק, הזזתי את החומר על עיניו והוא צווח שנית.
ניצלתי את הזמן הזה וטיפסתי לו על הגב.
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הכנפיים שלי היו פרושות בתנועה מלכותית, תהיתי לרגע אם להשאיר אותן ככה או לא, הרי אם אני אשאיר אותן פרושות - בטח שיהיו לי יותר נקודות תורפה.
אבל אם אני אקפל אותן, אני אתקדם באיטיות.
לא היה לי יותר זמן לחשוב, דילגתי באיטיות ושמעתי את מטר החיצים המשוכים בחומר ירקרק, אני חושבת שחומצה שעברה פיתוח כלשהו, נוחתים במקום שבו הייתי לפני שנייה.
נוחתים... הם יותר התעופפו לעבר האינסוף מאחורי.
הצטמררתי והוספתי לחמוק מעוד חיצים שהתעופפו לעברי, שיט.
חץ אחד עבר בסמוך לפני ויצר קרע על צווארי, ממבט מקרוב הבנתי שאלה לא היו חיצים, לא.
אלה היו דוקרנים, דומים למחטים, חומים ומשוננים משתי הקצוות.
משוכים בנוזל ירוק, הרגשתי את העור שלי תוסס תחת מגע הנוזל, זה צרב.
פלטתי אנקת כאב והמשכתי להתעופף במהירות.
מבין הצללים, מצאתי את עצמי עומדת מול מפלצת בעלת עור חום, הוא נראה כמו קשקשים.
היא נראתה כמו אריה, אבל רק גדולה ממנו. עם זנב קוצני ומאיים למראה.
|
|
|
קוותה חסר הדם
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(ראררררררר, גאיה! אני לא עשיתי אותך טיפשה! זה ממש לא בסדר!)
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
זה כמעט קל מדי.
אחד צנח מתפתל מכאבים, ומת תוך כמה שניות, והשני נחתך הרבה יותר מדי פעמים.
אלין לקחה את הכבוד והרגה את האחרון בבעיטה מכוונת היטב.
"אוקי" מלמלתי, והבטתי בתרמילים הלבנים שוב, מה הם כבר יכולים להיות שווים?
המשכנו להתקדם, משום מקום פתאום עפו לעברינו יתדות.
אלין משכה אותי למעלה בעקבותיה, היתדות עקבו אחרינו.
צנחנו אחרי כמה מטרים, ושוב יתדות.
קפאתי על מקומי, עכשיו לא עפו יתדות.
אוי, באסה.
נפנפתי בידי רק כדי לוודא, והיא כמעט שופדה.
"ועכשיו אנחנו תקועות בלי לזוז" רטנתי.
אם אנחנו זזות, אנחנו משופדות. ואנחנו חייבות לזוז כדי להמשיך.
|
|
|
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הייתי כבר קרובה לתרמיל הלבן.
התקדמתי במהירות וראיתי עוד אנשים מתקרבים אל התרמילים.
לפתע ערפל לבן כיסה את כל האזור.
אי אפשר היה לראות כלום.
ואז הרגשתי תחושה כאילו מישהו חונק אותי.
הכאב היה ממשי ולא יכולתי לנשום.
נשכבתי על ריצפת הזכוכית הקרה כשהערפל חונק אותי לאט לאט.
ואז כשאני כבר כמעט חסרת נשימה לקחתי את הסיכה ושברתי את הזכוכית מתחתי.
חור בינוני נפער בזכוכית והוצאתי את ראשי ממנו.
לא היה שם ערפל אלא רק התהום והחושך.
לקחתי נשימה עמוקה והכנסתי את ראשי פנימה,הערפל עדיין היה מסביב ואני קמתי והתחלתי לרוץ.
אחרי כמה מטרים שוב תחושת המחנק סגרה עלי ושוב שברתי חלק מריצפת הזכוכית כדי לנשום.
אחרי עוד כמה פעמים כאלו יצאתי מהערפל הלבן והייתי מטרים ספורים מהשולחן.
|
|
לאקי
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(מצטערת שלא הגבתי עד עכשיו, זה בסדר שאני אצטרף למרות שלא הגבתי בפרק הראשון? אני מקווה שכן)
לקח לי מעט מאד זמן להבין שאני צריך להגיע לתיק.
התקדמתי לעבר התיק במהירות כשהרצפה מתחתי קרסה, כמו חתיכות של פאזל. קפתי על אחת החתיכות והיא עופפה למעלה. כל החתיכות עופפו למעלה. החתיכה שלי נראתה לא מרוצה במיוחד ונסתה לנער אותי. קפצתי לחתיכה אחרת וגם היא ניערה אותי. הגעתי למסקנה שאני לא רצוי ושלחתי סילון מים לחתיכה שעברה שם כך שההדף העיף אותו אחורה, לשביל הבטוח, שאחרי החור ברצפה.
|
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הנשר התחיל להשתולל ולרוץ בפראות.
עמדתי ליפול אבל החזקתי בנוצותיו הלבנות.
הוא הזיז את ראשו ונפלתי למטה. זה היה מרחק די
גדול, נחתתי על הגב בכאב.
לא ויתרתי, טיפסתי על פניו במהירות.
כנראה שהשיטה היא לא לפגוע בו מבחוץ..
הסתכלתי במאמץ על המקור הצהוב והחד של הנשר,
הרגשתי את הדם שלו מתקרב אליי.
הוא התחיל להקיא דם, ככה המשיך למשך דקה, דקה
מאוד מגעילה. הוא נראה מאוד עייף וחלש.
התרחקתי אחורה בזהירות, לא ידעתי מה הוא עומד לעשות.
הוא התחיל לנופף בכנפיו בשביל לעוף למעלה, כנראה הוא ויתר.
ניגשתי אל רגלו והתחלתי לחתוך ביסודיות את אחד מטפריו השחורים
והמבריקים. החזקתי את הטפר והכנסתי לתוך הנעל בזהירות.
ראיתי את השולחן, הוא לא היה כזה קרוב, אבל גם לא כול כך רחוק!
הסתכלתי אל המסלול שלידי, הוא היה מלא בערפל סמיך...
הסתכלתי קדימה, כתם בצבע ירוק זז במוזרות על משטח הזכוכית.
הוא התחיל להתפשט, והגביר מהירות. הזכוכית כבר הפכה לירוקה,
כשהחומר הירוק נגע ברגלי הוא התחיל לטפס עליה, הרגשתי חמימות נעימה בכול הרגל.
גיליתי שאני לא מצליח להזיז את הרגל, הוא שיתק אותה! ניסיתי לחתוך את החומר,
אבל הוא רק התחיל להפוך למין ג'ל דביק. הוא התקדם במהירות גם לרגל
השניה, ועלה במעלה הבטן, ניסיתי להקפיא אותו, הוא רק התחזק.
מצאתי את עצמי במצב שרק החזה, הראש, והידיים שלי לא משותקים.
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(תיקון לכולם- יש 9 תרמילים!)
"גררר," רטנתי.
ניסיתי לחשוב על משהו. "אוקי, מה אנחנו יודעות על הטווח של הדברים האלה?" שאלתי.
"שהם תוקפים אחרי 200 מטר...?" רטנה סקרלט.
הנהנתי. "אנחנו רק צריכות להחזיק אותם במקום מספיק זמן עד שנגיע למלכודת הבאה."
נעתי סנטימטר כדי לייצב את עצמי, והייתדות עקבו אחר תנועותיי.
פרשתי את ידיי לפנים. הייתדות נרעדו.
"לרוץ!" בזמן שסקרלט עטה לכיוון התרמילים, הזינוקי-ריצה-אחורית-שלי לא נראו מרשימים מידי. אבל המשכתי להחזיק את היתדות במקום בעוד אנחנו מתקדמות במהירות. "לא יכולה יותר," יבבתי כשעברנו משהו כמו 300 מטר ועדיין היתדות סירבו להרפות.
"תשחחרי! זה בסדר!" אמרה סקרלט ונעמדה לידי.
הסרתי מעל היתדות את השליטה שלי והם נורו לעברנו.
נסוגנו שלושה צעדים אחורה, וחומה של מליוני כדורי אנרגייה חסמה את היתדות.
"עברנו כבר 5 מלכודות, לעזעזאל!" הבטתי לעבר התיקים, שהיו ממש מאחורי החומה.
"בואי נחסל את זה." רתחתי.
|
|
נטע
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אני חיבת להשיג תרמיל, אני פשוט חייבת.
קשה לרוץ טב על משטח הזכוכית אבל אני רצה. אני מחליקה ונופלת.
בנפילה השלישית שלי אני שוקעת למטה.
לעוף- זה לא יעזור
להיות בלתי נראת- כנ"ל
להתעתק- אין לי מספיק כוח
חלק מהחגורה שלי נשאר בחוץ, אני מטפסת עליו ויוצאת מהמלכודת.
אני ממשיכה ללרוץ פתאום יש חומת אש.
היא גבוה מאוד. אני רואה את המסלול השני ועוברת עליו.
אני רצה ואני כבר קצת עיפה.
סווח של עצים ושיחים דוקרנים סוגר עלי.
אני מתעיפת הוא כמעט סוגר עלי.
הוא מוציא ממני את האנרגיה.
באיפוס כוחות אני קורעת חתיחת בד ומסיטה את השיחים.
יש לי פצע קטן.
אני עוברת דרך כל השיחים ובפשוט מתחלקת בשכיבה לשולחן.
יש חומות שסוגרות עלי, בקצה החומומות יש להבים שעולים יורדים.
אני מתפסת על החומה ואחרי זה אני מחזיקה את עצמי באוור.
זה הקסם היחיד שאני יכולה לעשות.
כשהלהבים יורדים אני קופצת למטה.
|
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
עלה בראשי רעיון,
התרכזתי בחומר הסמיך
הובלתי אותו לאט לאט אל
הקיר, כשסיימתי הייתי נקי מג'ל ירוק.
הוא התגבש באיטיות והתחיל להתקדם לעברי.
נמאס לי ממנו. שלחתי את היד אליו והתעצבנתי מאוד.
הכוח שלי תלוי במצב הרוח שלי, כשאני עצבני,
הכוח שלי מאוד חזק... הג'ל קפא לקרח ירקרק.
רק עכשיו שמתי לב שאין מספיק תיקים לכולם!
לפתע הבחנתי בשמונה חורים כסופים בריצפה.
התרחקתי אחורה, לפתע יצאו מתוכם סילוני מים גבוהים.
צחקתי. "מים? זאת המומחיות שלי!"
אך לפתע המים התחילו להתפתל בכול מיני צורות.
הסילון האמצעי העיף אותי במהירות גבוה אחורה.
"זה הולך להיות קשה..." חשבתי.
ניסיתי להקפיא את הסילון השישי אבל הוא התחמק מהיד שלי!
הוא התחיל להתפתל על הזכוכית ויצר מתחתי שלולית גדולה.
רצתי אליו, אבל החלקתי. הסתכלתי קדימה במבט נחוש,
לפני שעוד סילון יספיק לעשות לי משהו.
כיוונתי את הסילונים אל החור, ידעתי שאם אני יסיט את המבט מהחורים
הסילונים יחזרו, התקדמתי בצעדים מהירים אל החורים,
העברתי את היד על החורים והם קפאו, המשכתי ככה במשך כמה שניות בשביל
שהשכבה תהיה עבה מספיק. מצאתי שמההקפאה של השלוליות נוצר נטיף קרח חד,
נשק מצוין! הכנסתי אותו לכיס.
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(גמרת פולו?)
|
|
|
קוותה חסר הדם
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אנחנו בפיגור, בואי נוותר על 6 ונעשה 4.
אני ממש מצטער, גאיה, שאני דופק אותך, אבל אני לא אהיה פה ממחר עד סוף השבוע הבא...)
רגליי נשאו אותי מעצמן, בעטתי בגבעול העבה כגזע וכרתתי את ראש הפרח האדיר והנושך. הוא נפל על רגלה של גו'ש, שבעטה בו בקוצר רוח, צולה אותו בשוק חשמלי חזק.
נחתתי בגמישות על טבעית.
"מרשים." אמרתי. תפסתי בידה ורצנו לעבר התרמילים. מלכודות נסגרו מאחורינו, אבל המשכנו. רק לרוץ.
הגענו ראשונים לתרמילים, חטפתי אחד ודחפתי אחד לזרועותיה של ג'וש.
פתחתי את הדלת וסגרתי אותה מאחורינו בטריקה.
"עכשיו בואי נראה מה יש בפנים ונמצא דרך לצאת מהמקום הזה," אמרתי בקול רועד.
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
קוותה וגאיה, הציון שלכם הוא:
תגובה 1- 8
תגובה 2- 7,
תגובה 3- 8,
תגובה 4- 5
(הציון מתייחס ל
טיב המלכודות,
דרך ההימלטות,
כתיבה,
יצירתיות.)
לפי השכלול של הציון, בתרמיל של שניכם יש
- שוריקן
- שקיק עם שלוש גולות מתכת
- כוס עם אורז יבש
- מארז 2 כדורי תרופה חזקים מאוד
|
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הג'ל הירוק כבר עבר,
אבל הוא השאיר לי מין תחושה של תשישות...
ככול שעשיתי יותר מאמצים זה התחיל לעבור,
אבל עדיין לא הרגשתי כרגיל.
השולחן היה ממש קרוב!
ידעתי שעומד להגיע משהו, תמיד קורה משהו כשאתה כול כך קרוב למטרה.
שמעתי לחשושים, וכמה צחוקים.
לפתע עשרות גפנים ארוכים נחתו והסתירו את השולחן.
הם התחילו להתפתל אליי.
"נחנוק אותך ונוציא את נשמתך!" שמעתי קול אומר.
לא הבנתי מאיפה זה מגיע, אבל זה היה ממש קרוב.
הסתכלתי אחורה. "היי! לא יפה להפנות את הגב!"
קלטתי, הצמחים הם אלו שדיברו.
ידעתי שהם לא סתם גפנים ארוכים, הם גפנים עם מוח!
נראה לי שמשהו כזה...
לפתע הם התחילו להכפיל את מספרם,
ויצאו מתוכם פרחים ורודים-בהירים.
אני צריך לעבור את הקיר הזה...,
ואני צריך לגלות מה הקטע של הפרחים האלו.
לפתע הפרחים התחילו להוציא חומר צהוב ואבקתי.
אלו האבקנים. "אתה פשוט תמות על האבקנים שלנו!
הם ימוססו לך את הלב!" אמר אחד הגפנים
והשאר התחילו לצחוק.
אחד מהאבקנים נגע בידי, היא שרפה לכמה שניות וזה עבר.
האבקן השאיר כתם אדמדם על ידי שהתחיל להתפוגג.
"אם זה מה שעושה אבקן קטן אחד, אני לא רוצה לדעת מה יעשו מאות האבקנים
שלכם!" צעקתי. נזכרתי במה שאבא לימד אותי, לשלוט בכעס,
ולנצל אותו לטובה. ניסיתי להוציא את המים מהגפנים.
זה לא עבד! המים היו צפופים מידי בתוך הגבעולים!
ניסיתי להקפיא את המים שבתוכם, אבל זה רק חיזק אותם.
ולא יכולתי להתקרב אליהם בגלל האבקנים המטופשים (שנחתו עליי
כול כמה שניות).
|
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(עכשיו אני מסיים :)
התחלתי לזחול על הריצפה
החלקה מתחת לאבקנים, שנחתו לי
על הבגדים ושרפו פחות מהרגיל.
הוצאתי את טפר הנץ מהנעל
והתחלתי לחתוך בפראות את הגפנים.
הם התחילו לצמוח מחדש, רתחתי מזעם.
התרכזתי במים שבתוך הגפנים, אבל לא הצלחתי להזיז אותם!
הפעם החלטתי להשתמש גם בסכין.
ביד ימין חתכתי עם טפר הנשר הגדול, ובין שמאל עם הסכין.
כך פילסתי לי דרך עד לשולחן. נשמתי נשימה עמוקה,
ניגשתי אל התיק ופתחתי אותו:
|
|
|
נטע
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אני ממשיכה לרוץ.
בנתיים אין שום מלכודות ואני מתחזקת.
לפתע אני לא יכולה להפסיק לקפוץ במקום אני מרגישה שעוד רגע אני אפול.
אני מתעתקת מהקפיצה למקום אחר אבל עדין אני קופצת.
אני עפה באוויר עד לשולחן ולוקחת תיק.
(לוחמת סימתי)
|
|
|
The dark dragon
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
תוך כדי תעופה, מגיחים משומקום חיצים. חיצים ענקיים. ברצינות, למה כל חץ חייב להיות בגודל חרב בערך?
תמרנתי בקושי בין החיצים. אבל עדיין כמה פצעו לי את הכנפיים. הן הפכו לאדומות, ולא רק כי כעסתי.
"מה הכנפיים שלי עשו לך?!" צרחתי.
חץ כמעט ננאץ לי בחזה. ברגע האחרון נזכרתי שאני יכול להפוך לסוג של פאנטום. החץ עבר בעדי.
התנשפתי בהקלה. רק שבאמצע, התנשפות ההקלה הפכה לזעקת כאב. "אאווו!!" חץ ננעץ לי ביד.
יופי. יד פצוע, רגל פצוע, כנפיים פצועות. מה עוד נשאר לי לפצוע?
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
נטע:
(הציון מתייחס ל
טיב המלכודות,
דרך ההימלטות,
כתיבה,
יצירתיות.)
הציון:
תגובה 1- 5
תגובה 2- 4
תגובה 3- 6
תגובה 4- 5
לפי השכלול של הציונים, בתרמיל שלך יש:
- מימיית מים
- כדור ירוק בגודל של גולה, כשזורקים אותו על האדמה הוא יוצר ענן גז מרדים בקוטר של חמישה מטרים.
פולו"
הציון שלך הוא
תגובה 1- 6
תגובה 2- 5
תגובה 3- 6,
תגובה 4- 4
תגובה 5- 5
לפי השכלול של הציון, בתרמיל של שלך יש:
-בקבוקון של רעל חזק
- בקבוקון תרופה
- שמיכה.
|
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
מצאתי בתיק בקבוקון של רעל חזק,בקבוקון תרופה ושמיכה.
שמחתי, אני חושב שזה טוב יחסית, או שכולם מקבלים אותו דבר?
אבל זה לא זמן למחשבות כאלו.
פתחתי את הדלת ויצאתי. ציפיתי למצוא עוד חדר מרחף, או משהו בסיגנון.
גיליתי יער עצום! מלא בצמחים, עצים ונחלים קטנים.
"איפה היציאה במקום הזה?" שאלתי את עצמי.
"תאמין לי שגם אנחנו לא יודעים"
ענה לי קול. הסתובבתי אחורה בבהלה.
ראיתי ילדה בת 11 ועוד נער גבוה עומד לידה,
היו לו רגליים שחורות ומבריקות, אל קסם. הידהדה המילה בראשי.
השרשרת הכסופה שלי התחילה לזוז לכיוון הילדה החזקתי אותה חזק.
"היי" אמרתי. לא היה לי מושג מה להגיד.
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(טוב, נו...)
כדורי האנרגייה הלכו וגדלוף מתיזים עלינו נוצוצות קטלניים.
חשבתי חזק כל כך על פתרון עד שהמוח שלי כמעט התפוצץ. רגע, להתפוצץ..זה רעיון טוב...
"את טובה ביידוי סכינים?" שאלתי את סקרלט. היא גיחכה. "אני חושבת שכן." בעיניים שלה ראיתי שהיא הרבה יותר בטוחה מ'חושבת'.
"צריך לפוצץ את הזכוכית. גל ההדף יעיף אותה ישירות אל הצד השני."
סקרלט שלפה את הפיגיון שלה ויידתה אותו על החומה. הספקתי רק למתוח את הכפפות שלי על הקוצים לפני שסקרלט אחזה בי חזק וחומת אנרגייה אדירה ירתה אותנו לשמיים.
גלים עצומים של כוח הוחטו בנו עד כאב, ועמדנו להתרסק אל תוך השולחן.
בעודנו באוויר, צעקתי "כשאנחנו מתקרבות לשולחן, קחי תרמיל ותאחזי בי חזק!"
"אבל מה יהיה עם התרמיל שלך? צעקה בחזרה.
"אני לא אקח. סיבכתי אותך בתוכנית לא טובה. מהר!" כשהתקרבנו לשולחן, גרמתי לדלת להתפוצץ לחור שחור באמצע השמיים. סקרלט חטפה תרמיל והוטחנו באדמת יער מהצד השני.
|
|
|
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הייתי ממש קרובה לתרמיל,רק עוד כמה צעדים והוא שלי.
התקדמתי בזהירות אבל אז הרגשתי תחושת תנופה.
הבטתי סביב והבנתי שאני באויר,הייתי גבוה מעל הזירה.
נעצרתי כשאני בין שמים וארץ והרגשתי שמשהו מחזיק אותי ואני לא יכולה להשתחרר.
יכולתי להזיז את ידי ורגלי אבל לא יכולתי לרדת למטה,הייתי תקועה.
ניסיתי לשיר אבל שום דבר לא עזר.
אבל אז הנפתי רת רגלי אחורנית ושמעתי מישהו נאנק מכאב.
ואז נפלתי,צנחתי למטה במהירות.
כשחשבתי שזהו הסוף הכוח תפס אותי והרים שוב למעלה והפעם הוא החזיק אותי ממש חזק.
הייתי באויר והכוח הבילתי ניראה החל למחוץ את גופי.
בקושי רב הצלחתי להוציא את הסיכה משערי ונעצתי אותה במה שהחזיק אותי.
הוא צווח ושוב עזב אותי והתחלתי ליפול.
אחזקתי את הסיכה בידי ונעצתי אותי ביצור הבילתי נראה,הסיכה ננעצה בו וזה עצר את הנפילה שלי.
עדיין הייתי תלויה באויר.
היצור צווח מכאב והחל להתפתל ואני הרגשתי שאני רוכבת על טורנדו.
אחזתי בסיכתי שהייתה תקועה בתוך היצור בכול כוחי.
והתחלתי לשרוט את היצור בעזרת ציפורני הרעל שלי.
הוא שוב התפתל אבל אני לא הרפתי.
היצור השמיע צעקה ונפל בחבטה ארצה ואני הייתי עליו.
למזלי הוא בלם את הנפילה.
הייתי מטושטשת אבל הוצאתי את הסיכה מגופו המת והתרוממתי בזהירות כשכול קיבתי מתהפכת.
ניגשתי לשולחן ולקחתי תרמיל.
התקרבתי לדלת שהייתה מעבר לשולחן ובזהירות פתחתי את אבזם הסחלב הכסוף שהיה על התיק.
|
|
|
גאיה
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(למה אורז דווקא?! יכלת להביא משהו יותר טעים כמו.. פתיתים! הממ.. בלי תמצית ירקות מלוחה מאוד זה לא טעים^^
וקוותה. אני בטוחה שאני אוכל להסתדר, רק אל תתעצבן אם פתאום הדמות שלך תיחתך, תחלה, תתאבד, תרצח, תמות, תחזור לחיים או תסתפר. זה לא על אחריותי(; )
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
<לינה,
הציון שלך הוא
תגובה 1- 6
תגובה 2- 7
תגובה 3- 6
תגובה 4- 7
בתוך התרמיל יש:
- סרט דבק ושלוש תחבושות
- שני תפוחים
- תרסיס פלפל (קטן...בערך 30 התזות.)
|
|
|
The dark dragon
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
לבסוף, כשכנפי צרבו מכאבים, כבר לא יכולתי להמשיך לעופף, אז נחתי בכבדות על הרצפה. למרבה הפלא, שום רוח לא התחילה. לנשוב. נאנחתי בהקלה כשכנפיי החלו להירגע. המשכתי לרוץ. היו עוד מלא מכשולים פשוטים. משוכות, דוקרנים שיצאו מהאדמה. דברים בסגנון.
לפתע, הרגשתי משיכה חזקה ברגל. הבטתי לאחור, וראיתי שמשכתי חוט, שממש לא היה שם לפני כמה רגעים.
קול רעם עלה מרצפת הזכוכית. קול מאוד מבשר רעות.
רצתי מהר יותר. ממש לא עניין אותי מה קרה שם לעזאזל, והתרכזתי יותר בתרמילים.
כ"כ הצטערתי על זה.
4 קירות הופיעו מסביבי. אין דלת או חלון, חוץ מחלון אחד שנמצא גבוהה מאוד מעליי, בקיר מולי. ביום רגיל, הייתי מעופף למעלה. אבל כמו שציינתי, הכנפיים שלי כואבות מאוד.
"אוך-רטנתי- מה האדון בלבן רוצה? שימותו לי הכנפיים?"
לא הייתה לי ברירה, אז ניסיתי לעוף.
"אאאאחחחח!" צרחתי. זה ממש כאב. 'כנראה אין לי מה לעשות..-חשבתי, בעוד היאוש שוטף אותי- אני אמות כאן מרעב, בלי ילדי, או לינה, שאפילו לא יודעים מה עובר עליי!'
המחשבה על לינה, אהובתי, ובני המסכנים חיזקה אותי. אימצתי את עצמי, וחבטתי בכנפיי שוב, הפעם, עפתי גבוהה יותר. השתמשתי באוויר, בכדי לתמוך בכנפיי הדואבות. עליתי עוד, ועוד, אך זה לא הספיק.
הפעם, באמת לא נשארה לי תקווה.
נפלתי בכבדות על רצפת הזכוכית, ובעודי בוכה השענתי את ראשי על קיר האבן.
רגע- אבן?
אני יכול לשלוט באבנים, כי אני יכול לשלוט באדמה! זה מה שאני אעשה!
מחיתי את עייני, קמתי, והושתתי את ידיי לעבר הקיר. התרכזתי. בקול פיצוח הקיר מולי נבקע. 'איך לא חשבתי על זה עד עכשיו?' כעסתי על עצמי.
המשכתי לרוץ.
השולחן היה קרוב יותר ויותר. כמה אנשים כבר הגיעו(הישג מרשים), ולקחו אתם תיקים.
רצתי מהר יותר ויותר. ידעתי שאני צריך לשמר כוחות, אבל רציתי לברוח מהמקום המקולל הזה כמה שיותר מהר.
במרחק של כ20 מ' מהשולחן, קיר התנשא מימיני. בדחף טיפשי כל שהוא החלקתי על גביו את ידי. טעות מרה.
הקיר השפריץ עליי לפתע חומר כל שהוא בהתחלה לא התייחסתי אליו, כי הוא לא עשה כלום. הרגשתי עייף. מאוד עייף. נלחמתי בעייפות והמשכתי לרוץ. אבל היה מאוד קשה להתעלם מהעייפות הנוראית.
מה כבר יקרה אם אשכב קצת? וגם אם יקרה משהו, אז מה עם אני אמות? אז עוד איזה קרליקו אחד ימות, מה זה משנה?
הייתה לי הרגשה עמומה שאני צריך לרוץ לאנשהו, אבל התעלמתי ממנה. נשכבתי עלך הרצפה. מהשומקום הגיחו צללים שלחשו "אל תדאג, באמת זה לא ישנה אם תמות.. אף אחד לא יתגעגע אליך יותר מדיי.. למשפחה שלך לא יהיה אכפת.."
חשבתי על אשתי. על לינה. חשבתי על יום החתונה שלנו. נזכרתי בארבעת ילדיי. מה הם יעשו? איך הם יגיבו אם יגלו שאביהם מת?
חשבתי על בני הצעיר ביותר- ג'רמי. דמיינתי את מבטו כשהוא עצוב מאוד. בדחף של אבא רציתי לעזור לו, להגן עליו מכל רע. איך אני אעזור לו?
'תמשיך אבא-הוא לחש במחשבתי- תמשיך, ותחזור אלינו.'
קהות החושים עזבה אותי, כמו שהיא הופיעה. אני אמשיך, למען בני. למען ג'רמי!
קמתי בכבדות. הצללים לחששו בכעס. יריתי בכול אחד חץ. גם אם הוא לא יהרוג אותם, הוא יעכב אותם מספיק.
רצתי לשולחן. הגעתי. סוף סוף!
חטפתי תרמיל, פתחתי את הדלת ותרקתי אותה אחרי. החלטתי קודם למצוא מקום בטוח לפני שאפתח. מצאתי מחסה מתחת לסלע. נזהרתי על כנפיי, ופתחתי את התרמיל, ומצאתי בו..
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אליהו משה,
הציונים שלך הם
תגובה 1- 6
תגובה 2- 5
תגובה 3- 5
תגובה 4- 5
לפי השכלות, בתרמיל שלך יש
-מימיית מים
-שק עם אבנים חדות
- תפוח
|
|
|
The dark dragon
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(ברצינות? אני עד כדי כך גרוע?)
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אתה לא גרוע.)
|
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(תדע שאני מת לקבל מים :))
|
|
|
The dark dragon
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אני לא צריך מיים! אני יכול לשאןב אותם מהאדמה, ואפילו מהאוויר! ומה ייתן לי תפוח? אני אגווע למוות! ומה אני אעשה אם הכנפיים המסכנות שלי?[{מגניב! סוגריים בתוך סוגריים, בתוך סוגריים(בתוך סוגריים..)}זה לא בכעס.. אני פשוט לא מבסוט במיוחד ממה שקיבלתי..])
|
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אהה, הזכרת לי,
גם אני יכול לשאוב מים :)
אבל הנקודה היא ש...
לא משנה מה קיבלת זה יעזור!
|
|
|
The dark dragon
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
מימיית מים.
שק עם אבנים חדות.
תפוח.
זה מה שמצאתי בתיק שעברתי כ"כ הרבה בשבילו. זה פשוט.. עלוב. מים, אנמי יכול לשאוב מהאדמה. עם השק אני יכול להכות מישהו למוות, אבל הדרך העדיפה עלי להרוג(אם חייב), זה באחד מכוחות שלי, או עם החץ וקשת שלי.
ותפוח? מה אני אמור לעשות עם תפוח? אם אוכל אותו עכשיו, לא יישאר לי אוכל לאחר כך, אם אשאיר אותו, הוא ירקב!
יופי. אחלה של תיק תפסתי לי.
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(בנאדם, קיבלת בדיוק את מה שעבדת בשבילו. קצת וויתרת על עבודה קשה, אבל תכלס, יש לך אחלה דברים. מים ואוכל, זה דבר בסיסי שמאוד עוזר לשרוד.
אבנים! אתה לא אמור להיות מסוגל לשלוט באבן!?
אבנים חדות שעפות בצורה טבוה במיוחד כשאתה שולט בהם. זה מבחן ליצירתיות שלך, וכדאי שתעמוד בו. ואריה, תגיבי כבר!)
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(מה את רוצה שאני אומר?! עברנו את זה! ואין לי שום מושג מה עושים עוד!)
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"עכשיו..."התנשפתי.
"את יכולה לרפא אותי?" התחננתי.
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"בטח" עניתי, עדיין המומה ממה שקרה.
הבטתי בה לכמה שניות, היא נאנחה בהקלה.
פתחתי את התרמיל, מקווה לראות משהו שימושי.
|
|
|
נטע
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אני פותחת את התרמיל, יש מים, שזה ממש טוב למרות שתמיד אני יכולה להשיג.
יש גם כדור מוזר שכתוב עליו, "רב פעמי למתקפה" זה נחמד.
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אוקי, זה לא הוגן אם אני מנקדת את עצמי, למרות שאני ואריה עבדנו ביחד. אין מה לעשות, התרמיל הוא של אריה בלבד ותתייחסי לניקוד כאילו הוא שלך.
תגובה 1- 7
תגובה 2- 7
תגובה 3- 8
תגובה 4- 7
תגובה 5- 8
תגובה 6- 8
לפי השכלול של הציונים, בתרמיל שלך יש:
- שני כדורי תרופה חזקים
- שקיק עם קרקרים ואגוזים
- מימייה
- שק שינה
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(נטע, שחכתי לציין שהכדור הוא לשלושה שימושים!)
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(כן, וגם את תשתמשי בזה, אז זה לא כזה משנה)
"פשוט מעליב" הבטתי בזוג בקבוקי התרופות במורת רוח "כאילו שאני לא מסוגלת לטפל בפצעים או חולי מכל סוג שהוא"
פניתי אל אלין כשסיימתי להתלונן על התרופות "אז איך האשליות האלה עובדות? את צריכה להסתכל על המקום שאת רוצה שזה יופיע בו, או על מי שיראה את זה? את חייבת להכיר את מה שאת גורמת למישהו לראות?"
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
יש דברים שאפילו את לא יכולה לרפא, הצטמררתי במחשבותיי.
הבטתי בה בשאלה. שוב מנסה לגלות עלי דברים בדרך תמימה? באמת שאם לא הייתי מתמחה באשליות הייתי מזמן הורגת אותה. אבל הרגשתי בכל נים בגופי שאפשר לסמוך על סקרלט.
"אני לא צריכה להכיר בכלל את מה שאני גורמת לאנשים לראות. למשל, אני יכולה לגרום לך לחשוב שהבור הזה כאן-" הצבעתי בסנטרי על בור מלכודת באדמה "לא נמצא פה, ואני לא צריכה לדעת איך נראה השטח ללא בור. זה פועל אוטומטית. ככל שהכוחות יותר מצומצמים, העוצמה שלהם גבוהה יותר." חשבתי לרגע. "ואני לא צריכה להסתכל על המקום, אלא רק על הבנאדם שאני רוצה להשלות. אני גם יכולה להסתכל עלייך עכשיו, ולשתול במוחך הזיה על כך שאני שפן קטן וורוד, והקסם יעבוד כל עוד אנחנו באותו מימד וכל עוד אני חזקה מספיק.
באובדן הכרה הכוחות שלי לא פועלים." קמתי בקושי מהאדמה.
"ואת צריכה ליצור קשר עיין עם מי שאת רוצה להכאיב לו?" היא התחילה להגיד משהו, אבל אז קטעתי אותה. "כדאי שנזוז. אחרים מגיעים." התחלנו להתקדם והיא דיברה.
|
|
|
נטע
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(נחמד)
|
|
|
לאקי
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(מלחיץ, אין לי זמן!!!!!!!)
ברגע שנחתתי על "אדמה בטוחה" התחיל לצאת גז מהאדמה, הגז נהייה סמיך יותר ויותר, הרגשתי כאילו אינ מנסה לנשום קיר וזה לא קל. ניסיתי לפזר על זה מים וזה לא עזר, ניסיתי לחתוך את זה וזה לא עזר. פשו רצתי ורצתי. לאט לאט הערפל נהייה יותר ויותר דליל, אבל כשיכולתי לראות (עדיין חלק מאותה מלכודת!) הבנתי שאני נמצא באויר הפתוח, אבל אני עומד על משהו. על זכוכית. ואני שוקע.
אבדתי תחושה ברגליים. לקחתי את החרב שלי ושברתי את הזכוכית. לרגע אחד הייתי בטוח שאני אפול ורגע אחר כך הצלחתי לתפוס ברצפה ולמשוך את עצמי למעלה.
נשמתי לרווחה, אבל זה היה מוקדם מדי...
|
|
|
לאקי
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הרצפה הייתה רצפת בטון וכשלקחתי צעד מהוסס קדימה ארבעה קירות נפלו ברעש מסביבי. תקרה הגיעה מיד אחריהם, לא יכולתי להמשיך, אבל לא רק זה, גם האויר התחיל לצאת. חשבתי במהירות מה גורם לאויר לצאת והריח הוא מה שהאיר את עיני. ריח שרוף. השריפה לוקחת את החמצן. לבה או אש מתחילה למלאות את הקיבויה. ידעתי, ממורי, שמים לא עוזרים נגד לבה, אבל בכל זאת החלטתי לנסות, אכן צדקתי. הוצאתי את פגיוני מהמגף ותקעתי אותו בקיר, תפסתי עליו, נעמד עליו ברגל אחת והרמתי את התקרה בכוח רב. הצלחתי להשתחל החוצה בקושי עם הציוד, אבל הייתי בחוץ בדיוק ברגע שבו שמעתי את תסיסת הלבה.
|
|
|
לאקי
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
נחתתי על אדמה רטובה, הרטיבות הייתה נוחה, נעימה, משהו שאני רגילה אליו. לקחתי בידי חופן אדמה והוא התחיל לטפס במורד זרועי. הוא התקשה וזרועי הפכה למעין נבוט שלא בשלטתי. למזלי יכולתי לשלוט מעט באדמה ולכן ניסיתי להרים אותה, אבל ללא הואיל.
אני כבר לא יודע אם זה היה מזל או שכל, או אפילו טפשות, אבל פרצתי חור בקוביה ונתתי ללבה להשפך באטיות על האדמה הקשה. היד/נבוט נסתה להתנגד, אבל עם כל כוח רצוני השארתי אותה במקום, הלבה הקשתה את האדמה אפילו יותר, אבל הרגשתי כאילו משהו מת שם בפנית. קלפתי את האדמה בעזרתי פגיוני ובזינוק קפצתי מעל שאר האדמה הרטובה.
כבר יכולתי לראות את התיק ממרחק, אבל הרגשתי שעוד משהו מתקרב.
|
|
|
לאקי
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הרצפה הייתה רצפת עץ רקוב שחרקה עם כל צעד.
לפתע כמה מחתיכות העץ זהרו והופיעו עליהן אותיות. על הראשונ היה כתוב "מי שיצליח לפתור את חידתי יזכה, לעומת זאת השוגה - יומת. פצחו את הקוד."
נעמדתי בזהירות על החתיכה והאור חדל. על החתיכה השניה היה כתוב "הס אירא" ועל המקבילה אליה "הס תכ אירא".
אני בהיתי באותיות כעשר דקות עד שפצחתי את הקוד, רק לפי ההודעה הראשונה. "הס אירא" - "פה מתים"
הס תכ אירא" - "פה לא מתים"
גם על שתי המשבצות הבאות היה אותו דבר, עשר שורות כאלה ואני עברתי!
ראיתי את התיק לנגד עיני ונגשתי אליו.
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
ג'ד-
1- 6
2- 7
3- 7
4- 8
לפי השכלול של הציונים, בתרמיל שלך יש
-בקבוקון רעל וחיצים שנראים כמו מזרקים
- מלכודות ציד
- תפוח
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
נעמדתי מול המפלצת והיא נופפה בזנב שלה, מטר של קוצנים דאה אלי, התעופפתי למעלה והיא המשיכה להעיף את הקוצנים כאילו כל תנועה שלי ידועה מראש, נשכתי את שפתי בעצבנות, בנפי היו נעוצות כבר יותר מידי קוצנים, הבוהק האדמדם העז זלג באיטיות. דם.
בסופו של דבר יצרתי פעולת הטעיה, סטיתי בתחילה לצד שמאל ואז הסתערתי על המפלצת, היא לא התכוננה לפגיעה ישירה וההתנגשות החזיתית זיעזעה אותה, הבעיה היא שגם אני לא הייתי מוכנה לזה.
לא שמתי לב בדיוק איך זה קרה, אבל היד שלי חצתה את החזה שלה, אוחזת בלב הפועם.
תלשתי אותו מחזה, מצפה שתתמוטט על הרצפה ותמות.
היא התחילה לפרכס ולהתנוענע באי נוחות, החור בחזה סגר את עצמו, והיא חטפה את הלב שלה מידי.
הבנתי עכשיו, אני צריכה להשמיד אותו.
לפני שהכניסה את ליבה לפיה עפתי במהירות וחתכתי אותה בזכות הלהבים שלי, אלו שמחוברים לכפפות.
היא יללה בכאב והלב שלה נשמט על הרצפה, שתיינו זינקנו לעברו באותו הזמן, ברכשנות, היא הגיעה אליו קודם.
בלית ברירה חתכתי את האצבעות שלה, ויחד עם זה את הלב הפועם.
המשככתי לחתוך ולחתוך, ולחתוך, והיא יללה וכמעט קרעה את הכנפיים שלי מעליי, ובסופו של דבר נעצתי ת הלהב בלב והוא הפסיק לפעום, היא התפוררה לאפר.
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
עפר*
|
|
|
גאיה
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אנחנו לא צריכים עוד בעלי ברית." לחשתי לקאל תוך שהנער הציג את עצמו.
"רודריגו גרונסיו " שם נחמד, אבל אין יותר מוזר משלי.
"ג'וש." כרגיל, כמו כל אחד,גם הוא תקע מבט מוזר. "קיצור של ג'והאנה, אירוך של ג'ווווווווו"
(חהחה! זה כמו באק! אירוך של באקמינסטאר, אירוך של באאאא^^)
|
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אז במה אתם מומחים?"
"אני בכול מה שקשור בנוזלים"
אמרתי והוצאתי סילון מים מהאדמה.
"והקפאה" חייכתי
והקפאתי את הסילון.
|
|
|
נטע
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
0מישהו יכול לעזור לי להשתלב?)
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(נטע, את לא צריכה לעשות כלום בפרק זה יותר. הוא ייסגר בקרוב.
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אני פשוט צריכה להסתכל על בן האדם" עניתי "נגיד, אם מונעים ממני לראות אותו, אני לא יכולה לעשות כלום, וכדי להשתלט על מישהו דרך הראש שלו, אני צריכה... סוג של לדעת שהוא שם, לדעת שהתודעה שלו שם. אם אני לא מאמינה בזה אז אני לא יכולה.מה שאומר שתמיד עדיף לראות את מי שעליו אני רוצה להשתלט"
|
|
אמברשי
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אני ממש מצטערת! לא יצא לי להיכנס לסימניה כל כך...אני עושה את זה ממש מהר או.קי?)
הערפל התפזר והראיתי עכשיו כי אני עומדת על זכוכית מעל תהום חשוכה, מזל שאין לי פחד גבהים, אוי לא! אני אחרונה? לא ראיתי עוד אנשים אבל יכול להיות שטעיתי.(אני לא יודעת עם יש עוד...)
מתחתי קלות את הרגלים והתחלתי לרוץ אבל פשוט משום מקום נפל עלי כלוב שהוא יחסית קטן ובלי תחתית, 'איזה קלישאה!' חשבתי לעצמי.
הפכתי את עצמי לקטנה ובאתי לעבור בין הסורגים, הם היו ממש צפופים אז אני בטח אגע בהם אבל אוכל לעבור.
'זה ממש קל!' חשבתי לעצמי שוב.
אבל כשנגעתי בסורגים זה היה נוראי! זה הרגיש כאלו חותכים לי את הידים, הרגלים וגם הכנפים מהגוף ואז את השאר טובלים בחומצה.
נפלתי ליד החומה ששמעתי "קקקקקק" של זכוכית נסדקת, הסתכלתי טוב וראיתי את הסדקים, אוף! זה לא יכול להיגמר ככה! בכלוב, שעומד כל רגע ליפול לתהום בלתי נגמר!
אבל אז עלה רעיון במוחי, ברגע שהכלוב ישבור את הזכוכית אני אזוז ממנו מהתחתית ואז אעוף למעלה, וכך היה.
"או.קי מה הבא?" אמרתי חרישית.
|
|
|
אמברשי
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
כבר הייתי ב"מצב החרק" שלי אז טסתי לעבר התיקים שבאופק, לא עברו יותר מ...נראה לי 50 מטר כשפתאום נתקלתי בקיר בלתי נראה, הפכתי את עצמי לצורה הרגילה שלי וראיתי יש משוואה על עומדת על האוויר בצורת הולוגרמה ולידה מקום שצריך להכניס כדור מסוים, טוב עם היום הזה שום דבר לא יכול הלפתיע אותי יותר.
ניגשתי לפתור את המשוואה והבנתי שזה הרבה יותר מסובך ממה שזה נראה וגם שזאת לא משוואה אלה חומרים ליצירית אטום חדש, לא אטום אמיתי וגשמי, הכוונה היא ליצור את האטום רק בהדמיה.
ההדמיה היתה מורכבת, אפשר היה להפריד את הדברים אחד מהשני, להוציא משהו מהמסך, להגדיל, להקטין ולראות מתי זה יצליח ומתי לא.
ברגע שסימתי הופיע משום מקום כדור קטן ושקוף ובתוכו האטום,"בסדר" אמרתי חרישית זה אטום לא משהו גדול שאפשר להחזיק ביד.
הכנסתי את הכדור למקום בצורת העיגול והקיר נעלם כיאלו לא היה, אני חייבת להגיע לתיק הזה! ומהר!
|
|
|
אמברשי
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אני שוב רצה, הכי מהר שאני יכולה, ממש כאילו מישהו רודף אחרי.
אני חייבת להגיע לתיק הזה! אבל לפני שהבנתי מה קורה הרגליים שלי היו דבוקות לריצפה ושני זאבים שגדולים ממני פי 2 באים לאכול אותי כחטיף בין ארוחות.
אני מנסה לזוז אבל אני לא יכולה! אני תקועה כאן כמו עכבר.
שני הזאבים האלו חיות שצריך לאלף, מזל שיש לי שני שוטים מאנרגיה שיעזרו לי לטפל בבעיה הזאת והמחשבה על זה שיפרה לי את מצב הרוח.
הלחלתי להצליף על האוויר ועל הריצפה שני הזאבים ברחו, או.קי, זה היה קל חוץ מזה שאני עכשיו תקועה פה!
ניסיתי להשתחרר ואז הגיעה משב רוח חמה מכוון הגב שלי, זה עוד זאב! או אולי אחד מהשניים שברחו קודם לכן והוא רוצה נקמה.
הוא משך אותי עם השיניים הענקיות שלו, מצד אחד הדבק המוזר הזה שאי אפשר לנתק אותו ומצד שני הזאב שמושך אותי עם פיו.
"אההההההההההההה" צרחתי, זה היה נוראי, השיניים של הזאב קרעו את בשרי בעוד אני דבוקה לריצפה, עם כל הכאב הצלחתי ללחוץ על הכפתור בעורף שלי ולקפל את החליפה, אבל החליפה היתה דבוקה לריצפה לא אני עצמי! הוא התחיל לבלוע אותי חוזר ונוגס "אהההההה" צרחתי שנית נגעתי בחניכיים שלו הוא הרפה מהלעיסה והבליעה שלי השרירים שלו הרפו אט אט והוא נשאר על הזכוכית שרוע מעולף.
יצאתי מלתעות הזאב ואז..."פיווו" נשמתי לרווחה ובדקתי את הנזק, פצעים בסביבות האגן וכאבים שלו חוויתי מעולם אבל זה בסדר, אני אוכל להמשיך.
אבל החליפה שלי עדין דבוקה לרצפת הזכוכית השתמשתי בשוט שלי ושבור את הזכוכית עד שהחליפה שלי השתחררה, לקחתי כמה חתיכות זכוכית ליתר ביטחון והמשכתי לרוץ לעבר התיקים.
|
|
|
אמברשי
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אני כל כך קרובה! אני כמעט יכולה לקחת אחד!
אבל אז חוט מוזר שבא מתחילת החדר והתחיל למשוך אותי אחורנית, מיששתי את עורפי, החוט ממש התחפר בתוך העור שלי ומשך אותי אחורנית, כבר אין לי כוח להיתנגד, זה לא כאב אבל נשארתי אפוסת כוחות מהלחימה והריצה, זה משך אותי לאט לאט לעבר תחילת החדר, רגע...לפני שניה אני רצתי ועכשיו אני בלי כוחות בכלל? ואז הרגשתי את זה, זה בא מהחוט, הגיע מעט גבוה יותר לתוך הראש שלי, זה למה אין לי כוח להילחם אפילו עכשיו שאני כל כך קרובה? ואז נכנעתי, נתתי לזה למשוך אותי, זה לא היה מהיר זה היה כאילו הוא חיכה שאכנה בגלל שברגע שויתרתי ולא התנגדתי בכלל זה משך אותי חזק אל תחילת החדר.
"טח" נשמע כשהתנגשתי בקיר, על הקיר היה מכשיר שהתחבר לגב שלי ואז ברגע שהתחיל לזהור הכאב התחיל לזרום, עכשיו זה באמת כאב, זה התפשט לידיים לרגליים ואז לראש. זה ממש שאב ממני את כל האנרגיה שלי.
"אהההה" צעקתי בכאב "אין כאן מישהו שיעזור לי??!!" אבל בלי עונה.
נפלתי על הריצפה סחוטה מכל זה, רוצה רק שזה יפסיק.
מתוסכלת לגמרי וחסרת כל טקט הוצאתי את חתיכת הזכוכית וחתכתי את החבלים, הדבר זה הפסיק לזהור.
הרצתי בכל הכוח לעברו השני של החדר, לקח לי קצת זמן אבל תפסתי תיק ורצתי אל תוך הדלת.
|
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הם הסתכלו עליי במבט של- אנחנו יכולים יותר טוב מזה.
התעצבנתי, הם לא רוצים לדבר, לא צריך!
חייכתי ורצתי למעמקי היער. הייתי שקוע במחשבות... על אבא...
*בום* התנגשתי במישהו. מיהרתי להסתכל קדימה וראיתי נערה
עם שיער בלונדיני בהיר וארוך.
|
|
|
גאיה
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
איזה מוזר. לא הספקנו לענות, וכבר הוא ברח. אולי הוא מפחד? לא ייתכן.
התיישבתי, משיעמום, והוצאתי ברגים ולוחיות מתכת מהשער.
התחלתי להרכיב, וכשגמרתי היתה לי קופסאת מתכת קטנה, בעלת שלושה גלגלים. כשהעברתי לה זרם חשמלי, נסעה במהירות לכיוון מישהו גבוהה עם שער שחור.
"תיזה-" לא הספקתי לגמור והצעצוע נתקע ברגלו והתפוצץ.
"אופס.."
|
|
|
אמברשי
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
הגעתי ליער, ראיתי כמה אנשים אחרים אבל אני כבר החלטתי להישאר לבד, בלי ברית, בלי חברים.
התישבתי מתחת לאיזה עץ גדול כדי לחסום את השמש פתחתי את התיק שלי בציפיה...ומצאתי:
(התור שלך לוחמת ;))
|
|
|
נטע
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"היי" אמרתי לו, הוא הייה גבוה מאוד.
"מה קיבלתה בתרמיל?" שאלתי אותו.
|
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
התלבטתי... זה שווה להגיד לה מה יש לי בתיק?
מצד שני.. מה כבר יקרה?
"בקבוק תרופה, בקבוק רעל ושמיכה" אמרתי.
"רגע... לפני שאנחנו ממשיכים לדבר, אני צריך לדעת מה הכוחות שלך,
כדאי שלא יהיו לי הפתעות" אמרתי וחייכתי.
|
|
|
The dark dragon
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(חשבתי על זה, וצדקתם, זה דווקא די נחמד :)..)
בהיתי בתרמיל, וחשבתי מה לעשות. הפצעים שלי בכנפיים יתרפו דיי בקרוב, אז להם אני צריך לדאוג פחות, אבל הפצעים שלי ביד וברגל? הם אומנם לא רציניים במיוחד, אבל אני ממש לא רוצה שהם יעקבו אותי, ואני גם לא רוצה לחטוף זיהום, תודה רבה.
זימנתי קצת מים, ושטפתי את גופי. את הפצעים ניקיתי הכי טוב שאני יכול. חשבתי שכנראה לא אצטרך במיוחד את השק, אז הוצאתי ממנו את האבנים וקרעתי אותו. את האבנים הנחתי בתרמיל, ואת השק קרעתי לרצועות. הצמחתי מהאדמה פרח קטן שהרגשתי שיש שם זרע שלו, ושידעתי שיש לו סגולות רפואיות. קטפתי אותו. לעסתי אותו טוב טוב, עד שהוא הפך לעיסה די מסריחה. מרחתי אותה על ה"תחבושות", והנחתי אותן בזהירות על הפצעים שלי. התחושה הייתה לא משהו, אבל שמחתי לגלות שיכולות ההישרדות שלי נשארו כשהיו אפילו אחרי כ"כ הרבה זמן.
התיישבתי שוב וחשבתי מה אני יכול לעשות עם מה שיש לי. עם המימייה באמת שלא היה לי משהו מיוחד לעשות. האבנים.. אולי אני אוכל לשלוט בהם ולעשות איזה משהו. ניראה.
והתפוח.. עלה לי רעיון.
אכלתי אותו בזריזות. עד אותו רגע לא קלטתי עד כמה אני רעב. לקחתי את הזרעים של התפוח, ושתלתי אותו באדמה. הצבעתי על המקום, והתרכזתי. אחרי כ-30 שניות, עץ ננסי יצא מהאדמה. הוא גדל עוד ועוד; הצמיח ענפים, עלים רכים לבלבו, ופרחים יפהפים פרחו. לאחר כדקה עמד מולי עץ תפוח בגודל טבעי, עמוס תפוחים אדומים עסיסיים. ידעתי כמובן שאחרי כמשהו זמן ימאס לי מתפוחים, אבל זה הדבר הכי טוב שיש לי. בשר, לא ניראה לי שאשיג פה. מי יודע איזה יצורים מסתובבים פה, אם בכלל.
קטפתי כמה תפוחים שהצלחתי. חייכתי.
אולי אני עוד אשרוד את זה.
|
|
|
נטע
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
שקלתי לרגע ולבסוף אמרתי: "להיות בלתי נראת, לעוף ולהתעתק. מה הכוחות שלך?".
|
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"כול מה שקשור בנוזלים, ולהקפיא דברים" אמרתי וחייכתי.
"אז את יכולה להפוך אליי או אל כול מי שאת ראית אי פעם?"
|
|
|
נטע
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"לא, אני יכלה לעבור ממקם למקום בשניה, הינה" אמרתי והדגמתי.
|
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
היא הופיעה מאחורי.
"מגניב..."
|
|
|
נטע
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"אם ניצתרך נשק אני אגנוב, מה הנשק שלך שלי זה סכין?" שאלתי אותו.
|
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"גם לי יש סכין, אבל אני לא אוהב להשתמש בנשק"
אמרתי והשפלתי את מבטי.
|
|
|
נטע
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"לי אין כוחות תקיפה" אמרתי.
|
|
|
נטע
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"לי אין כוחות תקיפה" אמרתי.
|
|
|
נטע
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
"לי אין כוחות תקיפה" אמרתי.
|
|
