|
גאיה
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
*התעוררו ושפשפו את העיניים! תתרגלו לאור!*
בהתרגשות רבה אני פותחת את
~פרק מספר אחד~
חושך.
הדבר היחידי שיש לכם.
מעולם לא ראיתם כלום,
לא הרגשתם כלום ולא חוויתם כלום.
לא שמעתם כלום,
לא הכרתם בכלום.
כמו שינה נצחית. עד שנדלק האור.
יום אחד, כמו כל יום חשוך, נדלק האור.
לאור המסנוור והטהור יש תפקיד חשוב בחייכם. כל הדברים שמעולם לא קרו לכם קורה.
תארו מה עובר עליכם. מה אתם רואים, את מי אתם פוגשים.
איך אתם מרגישים, מה מחשבותיכם וכו'.
בהצלחה!
|
גאיה
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
משהו גורם לי לאי מנוחה.
ברגע, הדבר המוכר לי מכל מאז ומעולם, נעלם.
ובמקומות, ההפך שלו. משהו לוחש לי באוזן כי זהו אור.
מילה מצחיקה למדי לתאור הכוח הבלתי יאמן הזה.
הוא צורב את עיניי ואני קמה מתנוחתי הנצחית.
מעליי נמצאת תקרה נמוכה בעלת בליטות אבן.
אני נמצאת במערה. אבל שאני יוצאת, מבנה עצום נגלה לעיניי.
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אור.
הוא הופיע פתאום.
למה הופיע עכשיו?
הוא היה מעומעם מנקודת מבטי.
גנחתי בכאב, ונעמדתי.
הייתי במערה, המערה שלי.
רק עכשיו הצלחתי לקלוט סוף סוף את האיורים על הקירות, מה זה?
מתחת לרגלי היו אבנים, עכשיו הבנתי מה היא העצם הקשה הזה שהרגשתי כל הזמן.
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אור..
מה זה הדבר הזה?
הסתכלתי מסביבי וראיתי מקום מלא רהיטים, אבל מצבם היה בכי רע
הסתכלתי מסביבי ולקחתי כמה ספרים לדרך, אולי יהיה מהנה לקרוא אותם
יצאתי מהחדר לטבע בחוץ, שאפתי אוויר ונהנתי מכל רגע! "אני יכול להיתרגל לאור הזה.."
ראיתי פתח בתור הר והתקדמתי לכיונו "שלום??, מישהו בבית?" צעקתי
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
קול.
מה זמן לא שמעתי קול.
זה היה שינוי מרענן, גם קול, גם אור.
אוזני פעמו בכאב למשמע הקול הגס, העבה.
עיני התרוצצו בחוריהן למראה האור וצרבו בחוזקה.
התקדמתי באיטיות, לא הלכתי כמו שצריך, מאחר שבחושך לא התקדמתי הרבה.
הבטתי לעבר האור, ופסעתי לתוכו, יוצאת מהמערה המוגנת שלי.
האור צרב בעיני פי שתיים ממה שהיה בהתחלה, צימצמתי את עיני לכדדי חריצים, ונעצתי מבט בעובר אורח בעל מראה מאיים למדי.
אדם שרירי למדי, שני מטר לפחות, בעל צלקות כמעט כל שני סנטימטר בגוף שלו.
היה בו משהו גס, משהו קטלני, פראי.
אולי העיניים, אולי הפרצוף, או אולי בכלל לא שמתי לב כמו שצריך וסתם שייכתי לו תכונה שלא שייכת לו.
כיסיתי מיידית את עיני שקרן שמש פגעה באחת מהן בדיוק, דמעתי בגלל האור העצום והקרינה.
השמש גרמה לי להרגיש כאילו עורי נצרב.
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הסתכלתי מהנערה שיצאה מפתח המערה
למרות גילה אי אפשר היה לומר שהיא לא יפה
שיערה היה ארוך מאוד!, ועורה היה צחור ויפה, או היה יכול להיות יפה יותר בלי הצלקת הנוראית על היד הימינית שלה
ראיתי שהיא נאבקת באור והיא דומעת בגלל זה
"אולי נדבר בתוך המערה עלמתי?" אמרתי ושמתי את ידי על כפתה כדי ללכת איתה לתור המערה "שמי הוא רידיק דרך אגב, נעים להכיר אותך" אמרתי בחיוך
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הענק הזה הפחיד אותי.
מאוד.
הרבה.
על פי כך נרתעתי ממגעו.
וגם בגלל שאני שונאת שנוגעים בי.
"יש לי די בעיות עם זה ש... נוגעים בי." הורתי בידי הבריאה על הצלקת בידי השניה. "מובן?"
הוא הנהן בהבנה והתהלכתי לתוך המערה, קורסת על סלע גדול.
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"התנצלותי הכנה" אמרתי
הסתכלתי על הנערה וראיתי את הפחד בעיניה שהיא הסתכלה עלי
"את לא צריכה לפחד" אמרתי "למרות חזותי והצלקות אני מעדיף יותר חברה שקטה וספרים" חייכתי והצבעתי על הספרים שמתחת לשכמי הימני
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
נשמתי עמוקות והנהנתי קצרות, לא ראיתי שום דבר מרושע בעיניו.
"אני..." מלמלתי, וגנחתי. "כואב לי..."
הוא נעץ בי מבט מסוקרן.
"איך יכול להיות שאתה לא חלש כמוני? ואיך אתה מתרגל לשמש כל כך מהר? ואיך הגוף שלך לא חלש מחוסר תנועה?" שאלתי בתסכול.
אוף. רואים שדאגו לו כשהיה רק חושך.
לי לא דאגו, אני דאגתי לעצמי.
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
צחקקתי "הייתי בחשכה כמוך, אבל התאמני קשה וכל הזמן הייתי מחליק וזה מסביר את הצלקות שלי"
"יש לי יותר סיבולת פיזית ממך לאור הזה" הסברתי, התכופפתי ללחוש לה "תשמעי, אני לא חושב שהעולם עכשיו שהוא מואר הוא מקום בטוח בישבילך לבד, את רוצה שאני ישמור עליך?" שאלתי
|
|
גאיה
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
המבנה מלא ספרים, מבנה עתיק העשוי משיש קר.(אין שיש חם אבל זה מגניב לדחוף את הקר:)
האור נכנס מבעד לתקרה, דרך חורים. הושטתי ידי לעבר אחד הספרים כששמעתי מעליי משק כנפיים. כתם של אדום וצהוב חתך את שמי התכלת שנגלו לעיניי. החלטתי לוותר על רעיון הספר וירדתי בגרם מדרגות בהמשך המדפים.
כשהגעתי לתחתית המדרגות הסתכלתי סביבי.
שולחן כבד עשוי עץ שחור עמד במרכז החדר. על ארבעת קירות החדר נתלו לפידים כבויים, ובקיר הצפוני ניצבה מרשימה וגדולה דלת ברזל.
האור היה מעומעם יותר מהמקום הקודם שבו הייתי.
לאחר ששוב התרגלתי לפחיתות האוריכלתי לראות דמות יושבת על כורסא אדומה.
משהו עיתר את ראשה והגיע למותנייה. רגליה נשענו על השולחן בתנוחת סיכול והיא מיהרה לקום כאשר ראתה אותי.
"ויואן."
"מה?"
"זהו שמי, ויואן."
שמך? אז מהו שמי? אצתרך לחשוב על שם.
"גאיה לורנס" המילים נפלטו מפי כיצור עצמאי.
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"אני חושבת." מלמלתי והתאזנתי על הסלע. "אני פשוט... כל כך חלשה כרגע..."
הוא נעץ בי עיניים מבינות, הוא נראה אדם משכיל.
נאנחתי. "תחילה, אני אצטר להתחיל לעמוד מבלי להצטרך שיתמכו בי."
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"אולי כדי שאני יסחב אותך בינתיים?, עד שנגיע לעיר ונמצא משהו לאכול כמובן" אמרתי
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(חחחחח נראה לי שאתה הראשון שהעז להציע לאנג'ל עזרה! חחחחחח!)
בשתיקה הרועמת, הבזק בהיר.
הבזק צונן, מרושע.
"אאי!" שאגתי. דמעות הציפו את עיני החיוורות, הדבר הזה היה כמו אש, כמו סכין. מרתיע ולוהט, ו-
"איי, איי, איי, איי!" צווחתי.
תפסיק! שזה יפסק, בבקשה, בבקשה!
צנחתי על הרצפה המתכתית, הקרה, כאב עז צרב את כל גופי.
לפתע הכל התעמעם שוב, חשכה העפילה על הכל, כמו ערפל קריר.
וכשפתחתי את עיני לאחר כמה דקות, שעות, או אפילו ימים, ראיתי רק צורות מעורפלות, והכל שרוי בערפל חשוך. הצבעים נמוגים לאט, ואני שוב בחשכה.
החושך שלי. הבית שלי.
אני עיוורת.
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"עיר?" העברתי יד על רקתי. "אני לא זוכרת שום עיר."
נאנחתי, ונעמדתי.
"לא. אני חייבת ללמוד ללכת כמו שצריך."
בהתחלה זה היה ממש קשה.
הייתי כושלת אפילו כמה מאות פעמים אילולא הוא היה מייצב אותי.
השמש קפחה מעלינו וגרמה לעורי להרגיש כאילו אני בוערת.
בסופו של דבר, לאחר מסע ארוך של שעה קלה, זה נעשה קל יותר.
הלכתי בלי תמיכה, ואפילו התחלתי להאיץ את צעדיי.
אבל נעצרתי שהבנתי משהו.
"מה השם שלך?" שאלתי.
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"תקחי בבקשה את המעיל שלי" אמרתי "זה יהיה לך חם אבל לפחות לא תשרפי תחת האור הזה"
"אולי יש עיר בסביבה לכאן, אנחנו צריכים למצוא מקום לישון בו עם אוכל" אמרתי בביטחון
"שמי הוא רידיק עלמתי, ושמך?" שאלתי
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
כיסיתי את ראשי במעיל, ושאר המעיל התעופף מעט סביב גופי.
רידיק. שם מעט מוזר.
"לייס." אמרתי. "ותפסיק לדבר בגינויים כמו 'עלמתי', אתה נשמע מוזר."
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"טוב אני מצטער עלמ...לייס!" אמרתי מהר "רק רציתי להיות מנומס"
"ורידיק זה שם שבחרתי לעצמי" אמרתי בשקט "מוזרות זה מה שבליטה אותי בעבר.."
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"אתה לא מוזר," חייכתי לעבר. "אתה פשוט מיוחד."
הוא גיחך לנוכח ההערה הישנה.
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הסמקתי קצת לנוכח המחמאה "תודה לך לייס"
"נלך צפונה, אוקי?" אמרתי ובראשי קיוותי שזה הכיוון הנכון
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
צפונה.
נשמע קריר.
הנהנתי ברצון, מקווה למצוא מקום פחות רותח, אגלי זיעה שנחו מפני בגלל המעיל המסורבל.
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הסתכלתי על הספרים שלקחתי בחיפזון, הישרדות בסיסית,מחנאות וחייכתי
"אולי אפילו נצליח לאכול לפני שנגיע לעיר"
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
שמעתי צעדים.
"ויואן," אמרתי אוטומטית. כמה חיכיתי למישהו.
"מה?" אמר קול נשי.
"ויואן. זהו שמי."
היתה שתיקה.
"גאיה לורנס." אמרה הנערה.
מצמצתי כדי לגרש את הערפל מעיני. "אני..." התעלפתי.
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
התרחקתי ממנו אוטומטית, הוא מכוון שנאכל זה את זה?
לא ראיתי שום יצור חי אחר בסביבה.
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
עיניי היו עצומות, והצבע השחור המוכר היה מול עיניי. כתמיד.
נשמתי עמוק, והרחתי מלוח. מיששתי את מה ששכבתי עליו והרגשתי חול אוורירי.
הכל היה מוכר, כרגיל.
מימיני היו קולות של מים קלים. יכולתי לזהות את הקולות האלו בכל מקום.
ואז, במקום החושך שראיתי בעיניי, ראיתי משהו אחר. משהו... איך אפשר לתאר צבע?
משהו שהוא לא קר. כן, זה מה שזה. לא קר.
זה הפריע לי. החושך היה יותר יפה.
קמתי באיטיות. יכולתי לזהות באיזה חלק של המקום הזה אני נמצאת- לפי הריחות, הצלילים, המרקמים.
אבל הצבע הזה- הלוהט- היה לא במקום.
הרכנתי את ראשי, והצבע התמעמע קצת, אבל נשאר.
לאט לאט פקחתי את עיני.
הופתעתי לגלות מול עיני- במקום החושך- משהו, שרק לאחר מכן הבנתי שאלו הרגליים שלי, וחול של חוף ים.
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אור-
הרגשתי את גופי מתחיל להתחמם,
והדם מתחיל לזרום במהירות.
פתחתי את עיניי התכולות וגיליתי
שטח פתוח,דשא, אוויר, עצמתי עיניים, ניסיתי
להתעלם מהסיוט הזה... אבל זה לא היה
סיוט, זאת הייתה המציאות, מה קורה פה?
קמתי בחשש, צעדתי בצעדים כבדים לעבר נחל
שטפתי את פניי, ראיתי את השתקפותי במים,
זה שרף. רציתי לחזור לחושך, אבל ידעתי שזה היה מאוחר
מידי, אין דרך חזרה אחרי שרואים את האור, המשפחה שלי הזהירה
אותי מפני האור פעמים רבות כול כך.... הלכתי, ההליכה התגברה והפכה לריצה,
לא ידעתי לאן, אבל ידעתי שאני צריך להתרגל לתזוזה, להרגשה,
למאמץ!
שמעתי קול, צעקה! כיסיתי את אוזני.
ראיתי חושך, אולי יש דרך חזרה, רצתי, נכנסתי לתוך המערה,
הרגשתי את ההרגשה המוכרה כול כך,
"מישהו יודע איפה אנחנו?" שאלתי, ראייתי התרגלה לחושך, וראיתי שני דמויות
במעורפל.
|
|
לאקי
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
החושך המוכר, החושך האהוב, היכן אתה? מה אני רואה? מה זה לראות?
מוחי קלט כתם ירוק מול עיני, כתם עדין, לא בולט. הכתם התחדד ויכולתי להבדיל בצורות דמויות שקד, ירוקות וביניהם חום. כנראה שזה איך שהיער האהוב שלי נראה עכשיו.
השקט המוכר, השקט האהוב, היכן אתה? מה אני שומעת? מה זה לשמוע?
רעש מוזר, כמו של שבירה, של משהו, רק בלי שהמשהו משמיע קול, רק השבירה, הגיע לאוזני.
ריח.
ריח... מלוח.
תחושה.
התחושה של משהו מוצק, אבל שביר, גמיש, מתקפל בקלות מתחת למגעי, קצת רטוב.
אני מחזיקה במשהו חום, בצורת גליל, מחוספס ומילה עולה במוחי - גזע עץ.
כן, זה גזע עץ.
אני נעמדת על רגלי ומרגישה אותן מתנודדות.
|
|
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
קור
הרגשתי מסביבי שהכול קר ורטוב.
אבל הרגשתי משהו חם על פני.
פקחתי את עייני וראיתי שמיים כחולים והאויר היה צח.
היה לי קר והתרוממתי,מסביבי ראיתי שלג,
ואז קול שבר את הדממה וראיתי נשר מעופף מעלי,זה היה הקול היחידי ששמעתי.
הדממה והקור התחילו לעטוף אותי והתחלתי לכת בזהירות במורד ההר.
|
|
דניאל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
האור הציף את הכל.
הכל היה בהיר, וצרב עיניי.
נעמדתי והבטתי על ביתי הקטן.
הוא נראה נורא.
הכל היה כל כך ישן ומתמוטט...
שמעתי את הגלים מבחוץ. אני חייב לראות איך הם נראים.
פתחתי את הדלת ויצאתי החוצה בריצה.
החול החם ליטף את רגליי. הוא קרן בצבע זהוב.
הגלים.
איפה הם?
ים כחול וענק נפרש לנגד עיניי.
הגלים נראו כמו הרים קטנים ומשתנים. לפעמים כמו בקעות או שברים.
המראה היה עוצר נשימה.
סחרור של ירוק וכחול. ים.
רצתי אל תוך המים הקרירים בבגדיי.
הכנסתי את פניי אל המים המלוחים ופקחתי את עיניי.
מיהרתי לשלוף את ראשי ולנער אותו. זה צרב.
עיניי דמעו והכל הלך והיטשטש.
שפשפתי אותן במהירות, והכל התמקד.
הבטתי בהכל בשקיקה כמנסה לבלוע כל פרט ופרט.
סרקתי את קו החוף.
נערה הייתה מוטלת על הרצפה.
לבי החסיר פעימה.
תמיד הייתי כאן לבד.
מאין היא הופיעה?
התקדמתי לעברה באיטיות.
"הכל בסדר?" שאלתי והושטתי אליה את ידי.
(מדובר בכיפה כחולה, ראיתי שגם את בים)
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
צחקתי בקול רם למראה התגובה שלה "אני לא הולך לאכול אותך!, אני אולי גדול ומסוקס אבל אני לא טרול!" צחקתי
הצבעתי לכיוון היער הגדול והרחוק בצפון "אולי יש שמה גרגירים וחיות קטנות"
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(מעתיקנים! לא כולם אמורים לחשוב שהאור הוא דבר רע!)
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אבל לוחמת, מדובר באנשים ששנים לא היו באור.
אני לא חושבת שהתנהגות טבעית היא התרגלות מהירה לאור, זה פשוט לא הגיוני)
הנחתי יד על פי ונשמתי לרווחה. "סליחה... פשוט יש לי נטייה אידיוטית לדעות קדומות."
הוא צחק בלבביות, והתחלנו לצעוד לעבר היער.
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
צעדנו עד שהשמש התחילה לשקוע, הסתכלתי על לייס וראיתי שהיא מתעייפת "אולי כדי שננוח, אוקי?"
היא הנהנה בהסכמה והתיישבה בצל של עץ אורן גדול "אני ילך למצוא לנו משהו לאכול" אמרתי והלכתי לחםש מזון ומצאתי גרגירים ופירות
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הלכנו הרבה, הייתי עייפה. מאוד.
גנחתי כשהתיישבתי לצילו של עץ האורן הגדול.
כשהל לחפש מזון, קלטתי דבר מה, לא הייתי רעבה.
הייתי צמאה, אבל לא רעבה.
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
החיפוש שלי היה מאוד מצליח, גילית שלל שיחים של אוכמניות וגרירים והרבה אגוזים, ובנוסף על כל זה מצאתי נחל קטן שהמים שלו צלולים ונהדרים, הלכתי חזרה ללייס לקחת אותה לשמה "מצאתי פינה יותר טובה לעשות מחנה, לייס" אמרתי, שמתי לב לעייפות שלה "את רוצה שאני יקח אותך לשמה?" שאלתי
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"לא. לא. אני בסדר." כדי להדגיש את דבריי הנדתי בראשי לשלילה.
לא ידעתי למה אני מרגישה כל כך חלשה, כל שריר בגוף שלי כאב.
נעמדתי באיטיות וחיכיתי שיראה לי לאן ללכת.
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"את באמת נראת בכאבים" אמרתי בדאגה
"כנראה ישבת בחושך בלי לזוז הרבה זמן" אמרתי "השרירים שלך לא רגילים לכזאת פעילות"
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(גם אתה לא זזת הרבה!!)
"לא." הנדתי בראשי לשלילה. "זזתי הרבה, אבל תמיד חזרתי אל המערה, פשוט... נהגתי להיפצע הרבה. למרות הכל, חושך."
משכתי בכתפיי, המעיל שהורדתי בהדרגה כבר כמעט החליק לרצפה. "קח." הושטתי לו את המעיל. "אני לא צריכה אותו עוד."
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אבל התאמני הרבה אנג'ל, הגוף שלי רגיל למאמץ גדול!)
לקחתי את המעיל, קשרתי אותו ועשיתי ממנו סוג של שק ושמתי את הדברים שלי בתוכו
"תשתי" אמרתי לה והצבעתי על המים של הנהר הנקי, התכופפתי בעצמי והתחלתי לשתות הרבה
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הסתכלתי אחורה באיטיות,
שמעתי צלילים, הם הגיעו מהנהר,
ראיתי שני נערים: בן ובת, רוכנים לעבר הנהר
ושותים. הלכתי צעדים שקטים, התיישבתי לידם.
חשבתי שאני בחלום, יותר נכון סיוט.
"אתם יודעים איפה אנחנו?" שאלתי תוך כדי
התמתחות
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(לא התכוונתי אליך, אנג'ל. ברור שזה לא הגיוני,)
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
נעצתי בנער ההוא עיניים משתהות.
מה השוטה הזה חושב שהוא עושה?
אני לא חושבת שלגשת לענק כמו רידיק זה מעשה חכם מתחילה.
נאנחתי. אני תקועה עם ענק מנומס - ולא רצחני - וכמו שהספקתי להכיר את רידיק, גם עם נער אידיוט.
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הסתכלתי על הנער, הוא נראה שרירי מעט, אבל הוא לא משהו שאני לא יכול לגבור עליו בקלות
"תבוא איתנו" אמרתי "שמי רידיק, וזאת לייס, והשם שלך נערי?"
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
נערי.
אוי לי.
הטחתי את ידי במיצחי מבלי משים, אולי שניהם שוטים בכלל.
נאנחתי בכבדות ולא ממש הקשבתי להמשך השיחה.
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הסתכלתי לכיוון לייס הנאנחת, ציחקקתי, ניחשתי שהיא נאנחת בגלל סגנון הדיבור שלי
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הבטתי לעברו במבט נואש ועייף.
"זה ברור" המבט שלי הבהיר למבט שלו.
נתקעתי עם שני אווילים, אוף.
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"קוראים לי תום" אמרתי, הופתעתי מהעובדה שלנער השרירי
קל להתרגל לאור, כנראה שהוא ראה זאת על מבטי
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(הוא יותר גבר מאשר נער)
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הנער הושיט לעברי את ידו, ונעזרתי בו כדי לקום.
"אה-הא..." מלמלתי לעברו בתשובה. אני בספק אם בכלל שמע.
סרקתי במהירות את המקום סביבי. כשהסתכלתי לשמיים הייתי חייבת לכסות את עיניי בכאב.
למה כואב לי?
אחר כך סרקתי את הנער.
אז ככה אנשים נראים.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי, כשהבנתי שמעולם לא ראיתי או שמעתי אותו קודם לכן. והעובדה שהוא נמצא איפה שאני נמצאת רוב הזמן.
|
|
דניאל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"אני יכול לשאול אותך בדיוק את אותה השאלה." אמרתי ועזרתי לה להתייצב.
עיניי כבר צרבו. "בואי, אני גר כאן קרוב. ניכנס..."
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הלכתי אחריו, מצלה על עיניי.
החול כבר הפך לחמים.
זה דווקא נחמד, חול חמים. לעומת האור שנכנס פתאום לחיים שלי.
הופתעתי לראות כמה קרוב הוא גר.
איך לא הבחנתי בזאת עד עכשיו? בהתחשב בזה שאני די גרה על החוף, לפי אורך הזמן בו אני נמצאת בו.
שמחתי שלפה הרבה פחות אור חודר.
כבר עכשיו אהבתי את המקום.
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"טוב תום" אמרתי "אני ולייס עומדים ללכת במורד הנהר, התקווה שלי שהוא נגמר קרוב לעיירה" הסתכלתי עליו במבט קצת חשדני "אתה יכול להיצטרף אלינו, או ללכת לדרכך" אמרתי באופן אגרסיבי
|
|
לאקי
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(כיפה כחולה ודניאל, אני יכולה לפגוש אתכם? גם אני ליד הים...)
|
|
לאקי
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הצלחתי להפעיל את רגלי והלכתי לכיוון קולות השבירה. הגעתי לקצה היער ופתאום אור היכה בעיני עצמתי אותם במהירות וחזרתי ופתחתי רק כדי לסגור עוד פעם. ממצמצת ראיתי משטח כחול - הים. ידעתי שמסוכן להכנס, אבל המשכתי ללכת על חופיו כששמעתי קולות דיבור.
צעקתי "שלום!" והתקרבתי.
|
|
גאיה
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"את בסדר?" שאלתי בחשש.
התקדמתי אליה וניערתי אותה,
"נו, קומי!"
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
פקחתי את עיני. שוב חושך, נעים, קריר, מגן.
"אני בסדר.." מלמלתי. עיני כאבו, רציתי לסגור אותן.
"תפתחי את העיניים! יש אור בחוץ, היית מאמינה?" אמרה הנערה.
"אור?" המילה טלטלה אותי.
"מה זה אור?"
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"אני אלך איתכם" אמרתי והשפלתי את מבטי.
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"יופי" אמרתי, הסתכלתי לכיוון לייס, היא התנשמה והייתה עייפה
"לייס, את עייפה ואני חייב לסחוב אותך, את תאטי את הקצב שלנו" היא ניסתה להיתנגד, הרמתי אותה והיא אפילו הכתה אותי על הראש באגרופים קטנים
"לייס!" צעקתי, היא נעצרה "אני מבקש ממך, בבקשה" היא נרתע למגע שלי אבל התישבה בשקט על הכתף שלי
"ככה יותר טוב!" אמרתי לה והתקדמתי לכיוון מורד הנחל "אתה מוזמן לבוא אחרי תום" אמרתי לו
|
|
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
כול ההר היה שטוף שמש והשלג היה קר,אהבתי את השילוב הזה וזה היה שינוי מרענן לאומת החושך.
ההר לא היה גבוה במיוחד והייתי במרגלותיו אחרי שעות ספורות.
במרגלות ההר נפרש יער עצום והתחלתי להתקדם לאורך היער.
הגעתי לנהר וראיתי לידו אנשים,בכול החושך שהייתי בו לא הייתה אף נפש חיה.
הסתתרתי מאחורי עץ והצצתי טיפה ואמרתי בקול שקט "שלום".
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
עצרתי ושמעתי קול נשי חלש אומר "שלום"
התסכלתי לכיוון הקול "שלום גם לך" אמרתי בחיוך לנערה
"שמי רידיק, ושמך?" שאלתי
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
פקחתי את עיני באופן אוטומטי ושלחתי את ידי לתרמיל. זה היה בוקר והיה צריך לזוז.
אבךל הופתעתי לגלות כמה השתנה הכל... בהירות רכה חדרה מבין צמרות העצים מעלי... יכלתי לראות דברים.
צורות, צבעים, סוף סוף הייתה לי תפסית עומק נכונה.
אור... שמעתי אגדות על זה פה ושם, מעולם לא חשבתי שזה אמיתי.
והעובדה שהוא מופיע עכשיו לא יכולה להיות טובה.
התיישבתי בזהירות על הענף והתקרבתי לחיבורו עם העץ.
קולות שבירה וכרסום קטנים החלו להשמע, כל קליפת העץ הייתה אכולה, ובבשרו נראו מנהרות קטנות מתוכן יצאו ונכנסו יצורים קטנים שאיכלו את העץ. דפקתי בשקט על הגזע בכדי לגלות כמה נזק הם כבר עשו, הגזע היה חלול מפנים, כנראה שלא יוכל לתמוך במשקל שלי, הודיתי בשקט לאור שבלעדיו לא הייתי מבחינה בנזק.
חזרתי אחורה לסוף הענף, כשני מטר מתחתיו שכן נהר, הזזרימה שלו לא הייתה חזקה, אבל כל אדם נורמלי לא היה נכנס אליו, לא עכשיו.
מזל שאני לא נורמלית.
זרקתי את התרמיל שלי ליבשה מעבר לגדת הנהר הרחוקה, וקפצתי למים, שומעת את הענף מתמוטט מאחורי.
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(באיזה תקופה המשחק?)
|
|
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"דבלין" אמרתי בקול שקט.
"גם אתם הייתם בתוך החושך?" שאלתי אותם.
|
|
לאקי
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
התקרבתי לכיוון הקולות וראיתי שני נערים, בן ובת. "שלום" קראתי שוב, מקווה להתייחסות. (אהמ, אהמ רמז בולט)
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הצבעתי לילדה על כתפי הימיני "זאת לייס" אמרתי "וזה תום" הצבעתי על הנער השרירי
"אני מזמין אותך להיצטרף אלינו, אנחנו הולכים לחפש עיר" אמרתי לה
"וכן, כולנו הינו בחושך" נאנחתי
|
|
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"אוקי" אמרתי והתחלנו להתקדם.
בדרך ניסיתי לגעת בכול ענף ובכול עלה ובכול דבר שראיתי.
שמחתי להיות סוף סוף באור ואני הולכת לנצל כול רגע ממנו
למקרה שהחושך שוב יגיע.
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הסתכלתי על הקלילות שדבלין עברה את הנהר, ניחשתי שהיא ממש נהנת מהאור
התקדמנו עד שהשמים התחילו להאיר פחות והשמיים הפכו לאדומים "אני חושב שכדי שנעצור" אמרתי לכולם, הורדתי את לייס מהכתף שלי שנתפסה קצת "תום, אני רוצה שתלך לחפש ענפים על הקרקע, אני הולך להקים לנו אש" אמרתי לו
"דבלין ולייס, אני רוצה שתחפשו גרגירים ואוכמניות, תחפשו רק בצבעים כחולים או אדומים, אני חושש שהשאר רעילים" אמרתי
"אני ינסה לתפוס לנו דגים בנהר הזה" אמרתי, התכופפתי על הברכיים וניסתי לתפוס דגים
באופן פלא הצלחתי לתפוס אחד כבר בהתחלה...
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(היי! אני לא ילדה!
חמש עשרה זה לא כל כך צעיר!)
אספתי גרגירים במהירות שיא תוך כדי שקיעה ממושכת במחשבות.
למה החושך נעלם פתאום?
מה פשר האור הזה?
הוא יעלם שוב?
למה... למה יש כל כך הרבה ממנו?
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(מישהו מוכן להגיד לי באיזה תקופה אנחנו לעזאזל?! אני לא יכולה להגיב עד שלא תאמרו!)
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הפנתי את מבטי לנערה שהייתה שם, מימין.
סקרתי אותה במהירות.
"היי." מלמלתי, וניסיתי לחייך. אבל מהר מאוד נזכרתי שאני שונאת לחייך, וגם גרועה בזה. אז נשארתי עם פרצוץ אדיש.
|
|
לאקי
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
חייכתי לנערה עם הפרצוף החמוץ ושאלתי אותם "מה קרה? הבנתם? פשוט... התעוררתי. מה אתם עושים? איך אתם מרגישים? גם לכם היה חושך?"
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(כיפה כחולה כותבת:
זה לא פרצוף חמוץ, זה פרצוף אדיש!)
|
|
גאיה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(בעיקרון המשחק מודרני יותר, כללומר יש חשמל, יש נשק חם אבל תקחו בחשבון שאין מי שיצר את זה, אז או שתמצאו סיפור ממש טוב, או שתניחו לזהD:)
אבל באמת מהו האור?
"אור, מילה חלושה בראשי, שכל פעם שאני חושבת עליה, תחושת הצריבה והחום, והמודעות לסביבתי, נחשפת."
"ולמה דווקא 'אור'?" אמרה וביטאה את המילה כדבר מה מזוהם.
"יש שאלות שאפילו החכמים ביננו לא יודעים לענות עליהם."
ויואן הסתכלה עליי בזלזול. "נו טוב, אז בואי נעוף מהמקום המסריח הזה".
יצאנו החוצה וויואן סככה על עינה בעזרת הידיים.
"ה'אור' הזה גורם לי לרצות למות" אמרה בכעס.
"טוב, אבל לא תאמיני מה אני מצאתי", ניסתי לעודד אותה.
הובלתי אותה לעבר מעיין צלול בעומק מטר בערך. קערתי את ידי ואגרתי בהן מים. שתיתי בענווה את הכל בלגימה אחת. בינתיים, ויואן הסתכלה עליי כעל משוגעת.
"נו, תנסי גם! זה ישפר את הרגשתך פי כמה וכמה."
היא נגעה במים בגועל מסויים בעזרת קצה הבוהן שלה וציחקקה.
|
|
לאקי
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(אני הבנתי את זה, אבל החלטתי שאני בן אדם אופטימי, אז כל מי שלא מחייך יש לו פרצוף חמוץ...)
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
מים.
"אני...מרגישה מוזר," הודיתי. כשנגעתי במים, הרגשתי לא רק את הקרירות הנעימה, אלא גם את התנודות הקטנות שנוצרו על ידי הבועות מהקרקעית, ובאותו זמן אני מרגישה את רגליה של גאיה טופחות על ההאדמה.
"אני יכולה להבין אותך." אמרה בידידות. הנהנתי. ניסיתי לפתוח את עיני לכדי חריץ דק. שוב ראיתי צללים, דמות מטושטשת- גאיה, זוהר לוהט- אור.
"אני לא מבינה...זה-זה כל כך, כל כך רע." הרגשתי רטיבות בעיני.
עצמתי אותן. אני מעדיפה להתעוור. אני מפחדת. אני לא מוכנה.
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הצלחתי לדוג לפחות ששה דגים, זוג שמנים וארבע דקים יותר, בשם האלים זה היה קשה!
אף אחד לא הגיע בזמן שדגתי, זרקתי אבן על עץ בשיעמום והיא התפצחה לשתיים, אחד השברים היה חד..
"מעניין" מלמלתי, לקחתי אבן אחרת והחלתי לשבור את האבן בעזרת אבן אחרת... הצלחתי לעשות כלי חיתוך קטן.."אולי.." חשבתי ולקחתי אותו והתחלתי להשחיז ענף קטן אבל עבה..
באופן פלאי הצלחתי ליצור סוג של חנית קצרה, הסתכלתי על היצירה שלי באופן פלאי לגמרי!
"זה יכול להיות ממש מועיל!" אמרתי, ניסיתי לדוג דגים בעזרת החנית, ובאופן פלאי זה היה קל יותר!, תפסתי זוג דגים שמנים בזמן שלקח לי לתפוס דג רקיק אחד!
"המממ...." שפשפתי את הזיפים על סנטרי "אולי..." הלכתי לחפש ענף ארוך
לקח לי כמה דקות למצוא ענפים ארוכים ומספיק חזקים כדי ליצור חניתות עץ, יצרתי גם אחת קטנה יותר ללייס
"אולי אפשר ליצור דברים אחרים" חשבתי והלכתי לבדוק מה עוד אפשר ליצור מאבן
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
חזרתי לאזור המפגש, ליד הנהר, ואף אחד לא היה שם.
הנחתי את הענפים הרבים שאספתי על האדמה. כול אחד
היה מיוחד בצורתו, זה היה כול כך מרהיב!
"אוקי... איך מדליקים אש?" חשבתי לעצמי. אש
היא דבר מסוכן, לפחות כשחיים בחושך.
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
שמעתי קול של ענפים נופלים, "בוא הנה תום!" אמרתי
תום בא עם העצים ונדהם למראה נחיתות העץ שהכנתי
"הנה קח אחד" נתתי לו חנית אחת הורדתי לו איך להישתמש בה
"עכשיו ננסה ליצור אש" אמרתי לקחתי עשבים יבשים ושמתי אותם על רוב העצים
לקחתי זוג אבנים והכתי בהם עד שיצאו ניצוצות ואש בערה
השחזתי את המקלות ותקעתי את הדגים על המקלות והם התבשלו
"עכשיו אנחנו מחכים לבנות" אמרתי לתום..
|
|
דניאל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הנערה התקרבה לעברנו בחשש.
"בואי, תשבי." התיישבתי על הרצפה המאובקת וטפחתי על הל המשטח לידי.
היא התיישבה בחשש.
"אני אדוארד."
|
|
לאקי
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"אני ענת" אמרתי בשמחה והתיישבתי.
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
שחזרנו אל שנייהם רידיק הושיט לי חנית, קטנה, היא הייתה נוחה למדי, אבל מהמבט שבעיניו הבנתי שאפילו את זה אני לא עודה כמו שצריך.
"אתה תצטרך לאמן אותי, אתה יודע." אמרתי לו וזרקתי לעברו את החנית.
הוא גיחך, תפס אותה בעודה באוויר, וסוחרר אותה סביבו במיומנות.
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"אני אלמד את כולכם, אם זה מה שצריך לעשות" אמרתי
"אבל עכשיו בואו ונאכל" אמרתי והרמתי את הדג ונגסתי בו בתאווה!
לקחתי חופן של גרגירים ואכלתי מהם באופן לא מתורבת
|
|
לאקי
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
ישבנו שם ושתקנו עד שקמתי, הודתי להם על הכנסת האורחים, הסתובבתי והלכת בחזרה ליער המוכר, עם האור החלש.
נכנסתי ליער ושמעתי רעשים. התקרבתי בזהירות.
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
רשרוש נשמע מעבר לנהר, השתקתי את החבורה שידברו ולמדו להכיר אחד את השני
רמזתי להם להיות בשקט לכמה שניות ואחרי זה רמזתי להם למשיך לדבר
התקדמתי במהירות עם החנית שלי למקור הרעש, ראיתי דמות קטנה בגודל של לייס הולכת שמה
מיהרתי ותפסתי אותה בכתף חזק, אבל לא חזק מידי
"מי את?" אמרתי בקול "ומה את עושה פה?"
|
|
לאקי
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"אני ענת" אמרתי מסתכלת למעלה בהלם "התעוררתי ביער. מי אתם?"
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הסתכלי על הנערה בשם ענת, היא נראתה יפה לגילה עם שיער חום מתולתל ועיניים כחולות יפות
היא החווירה למראה שלי תופס לה את הכתף
"אני רידיק" אמרתי
"למה את מתגנבת מאחורינו?" שאלתי באיום
|
|
לאקי
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"למה אתה תופס לי את הכתף בכוח?" שאלתי "אני לא יודעת מי רוצה לפגוע בי." הוספתי במשיכת כתפיים.
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הורדתי את היד שלי מהכתף שלה "מצטער" מלמלתי
"את חופשיה לבוא למחנה שלנו" אמרתי, הצבעתי על תום ולייס "הם בני הגיל שלך, ולא אני לא טרול שאוכל ילדים" אמרתי בחיוך רחב
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
שחיתי במהירות לגדה השנייה בה התרמיל שלי היה זרוק.
עליתי לחוף בחיפזון ובדקתי שתכולת התיק המפוקפקת לא נפגעה.
המ... מצוין. כלום לא נהרס.
ובכל זאת, היה לי מוזר לשייך את הכתמים האדומים דמויי החלודה שעיטרו את תכולת התיק לנוזל הדביק והמתכתי שהכרתי כל כך היטב... כמו אז.. עם מדין....
איכס, אני נהיית סנטימנטלית. דוחה.
בתנועה אוטומטית השלכתי את התכולה לחלק הרדוד של הנהר ושטפתי ממנה את הדם, החזרתי אותה לתיק וניסיתי להחליט לאיזה כיוון ללכת.
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
עדיין בעיניים עצומות, תחת מבטה המשתאה בוודאי של גאיה, קמתי ושפשפתי אותן בכוח. "בואי נזוז." אמרתי לה. "אני צריכה לזוז. להמשיך בפעילות הרגילה שלי, והאור המחורבן לא יעצור אותי." התחלתי ללכת קדימה, נכנסת לפלג. פקחתי את עיני לכדי חריץ דק, הערפל התחיל שוב לכסות את הכל.
אני חייבת להחליט. אם אני אשאר בעיניים עצומות אני אתעוור.
"גאיה..." אמרתי בקול רועד. "אני...צריכה עזרה." ידיה של גאיה תפסו בכתפיי. "מה קורה לך?"
פקחתי את עיני בתנופה. "איי!" צייצתי. הכל היה מוצף אור לוהט, הדשא הרך שלפתע ידעתי את שמו, המים נראו כמו מראה ששיקפה את פניי.
"אה!!!!!!" נפלתי לאחור בבעתה כשהבטתי במים.
ההשתקפות שלי.
התחלתי לרעוד. אני נראת נורא.
"אני...אף פעם....לא...ראיתי את עצמי..." פרצתי בבכי מאושר.
אולי האור הזה יכול להיות בסדר.
קמתי והתחלתי לרוץ לעבר השיחים, מרימה מהקרקע מקל גדול וכבד.
להמשיך בעבודה. להמשיך...
שלפתי את האבן המחודדת המוכתמת במשהו אדום. ליפפתי אותה במיומנות בעזרת שורש סביב המקל, כאילו ידעתי לעשות את זה תמיד.
השלכתי את החנית קדימה, רחוק ממני, בתנופה ובשמחה.
שמעתי צעקה מבועתת מהמשך היער. צעקה אנושית.
חייכתי.
רצתי לשם.
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
חנית נחתה ממש קרוב לרגל שלי, אני נהמתי בהפתעה אבל ענת צעקה
כולם במחנה עמדו על הרגליים שלהם, הרמתי את החנית ולקחתי אותה
"לכי למחנה ותגידי לתום שהוא מנהיג עד שאני חוזר!, ותגידי להם להתחבא!" אמרתי בפקודה מהירה
חיכיתי עם החנית ביד שלי שהמטיל המסתורי יגלה את עצמו
והנה הוא הופיע להפתעתי זאת הייתה מישהי
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
פערתי את עיני בהפתעה. הוא לא נראה כמו הטרף הרגיל שלי.
"שלום," אמרתי בידידות.
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הסתכלתי אליה במבט חשדני
התנועות שלה היו חינניות כמו של חתול
אבל יותר בסגנון של חתול שמתכונן לקפוץ על טרף, צריך להתנהג בזהירות איתה
"זאת החנית שלך?" אמרתי בקול מאיים
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"כן, אני אשמח עם תחזיר לי אותה."
הוא אחז בה חזק יותר.
במהירות מפתיעה זינקתי וחטפתי את החנית מידו. נשענתי על עץ וכיוונתי את חוד החנית לליבו. הוא נראה כמו בריון.
"אתה מהסביבה?" שאלתי במהירות. "תענה לי."
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הופתעתי מהמהירות שהיא לקחה את החנית ממני
אבל במהירות דומה אני לקחתי את חוד החנית ושברתי אותה
השתמשתי בזה כמו פגיון
"לאיים עלי לא יעזור לך!"
"עכשיו את צריכה לתת דין וחשבון על האיום הזה" סיננתי באיום
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
חשפתי את שיני.
בעטתי בבטנו, הוא נהדף אחורה אבל לא נפל. הוא אוייב רציני, והוא יותר ויותר מזכיר לי אותו...
"תענה לי!" סיננתי. "זרקתי את החנית כדי לבדוק אם יש מישהו בשטח הזה. כאן בדיוק הוא הסתתר בפעם הקודמת, תענה לי, אתה מהסביבה או לא?!"
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
היא העיזה לבעוט בי, הדבר היחידי שהראתי בתור כאב הוא עיוות של הצוואר והשפה
נתתי לה אגרוף בבטן ומסמרתי אותה לריצפה, תפסתי אותה בצוואר
"את לא שואלת פה את השאלות, וגם את לא המפחידה פה" אמרתי
תפסתי את הידים שלה שלא תתנגד לי יותר
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
ירקתי בפניו.
"היית מת להיות זה ששואל את השאלות." לא היה לי מושג מאיפה הזעם הזה הציף אותי, אבל הוא כל כך הזכיר לי אותו...את הרוצח הזה...
שמעתי את קולה של גאיה קורא בשמי מרחוק.
אני אהרוג אותו...
"אני לא אענה לך," ניסיתי להשתחרר, אבל הוא בהחלט היה חזק ממני. אולי קשור לעובדה שהוא גבר.
מהמבט שלו הבנתי שהוא ממש לא רגיל לכך שמישהו מנסה להתנגד לו. הרגשתי שרוב הזמן הוא זה שעוזר לאנשים, אומר להם מה לעשות.
התחושות שלי מתחזקות. זה מוזר.
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הרגשתי שהיא מתחזקת וככה היא גם מנסה להיתנגד, לא הייתה לי ברירה
הרמתי אותה מהר וחיבקתי אותה, בחיבוק מוחץ עצמות
היא נאנקה
"ברגע שתכנעי ותעני לי אני מוכן לשחרר אותך" אמרתי שהתחלתי למחוץ אותה
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
שרטתי בצפרוניי הארוכות את עור הברזל שלו, זה לא השפיע.
אני לא אקרע לעזרה.
אוי, אולי אני כן. "גא-!" האוויר יצא מריאותיי. הרגשתי שהצלעות שלי עומדות להישבר.
נעצתי את ראשי בלסת שלו. הוא הרפה לרגע, ושנהי אחר כך הלם בי ומעך אותי על האדמה.
"תיכנעי!" אמר בטון עצבני.
מה אני אמורה לעשות?
לענות לו? אבל מה?
"מה-אתה...רוצה," השתעלתי.
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
יופי!, היא נכנעת למחיצה הזאת
"מי אתה ומה את עושה פה?!" צעקתי
"וגם למה לך לזרוק חנית לכיוון של אנשים!" אמרתי בזעם!
עדיין לא הרפתי ממנה אבל נתתי לה לנשום קצת
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הראש שלי הסתחרר כאילו רק עכשיו האור חזר.
"אני...גרתי כאן מאז שנולדתי...אתה...פלשת לכאן, ואת רצחת...את...אמא שלי..." השתנקתי. הברך שלו ננעצה בצלעות שלי, זה כאב כל כך...
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"מה?!" צעקתי?
מחצתי מחיצה חזקה בלי לשבור לה כלום והתעלמתי מהבעיטות שלה בכעס
"לא רצחתי אף אחד בכל חיי!, אבל עם את לא תלמדי לשלוט בעצמך" אמרתי ומחצתי "את תהיי הראשונה!"
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
התנשפתי. מבטי הפך פראי. "אתה משקר. אתה..." נראה כמוהו? אבל לא ראיתי אותו. מרגיש כמוהו? הוא אכן היה חזק כמוהו, והקול הגברי דומה, אבל הרוצח האידיוט לא יודע לשקר טוב כל כך.
"אם נראה לך שתצליח להרוג אותי, אתה ממש טועה!" צרחתי.
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
זרקתי אותה על הרצפה, מטיח אותה בחבטה
"אני לא רוצה ובחיים לא יהיה!" אמרתי לה בצעקה
"את יכולה ללכת עכשיו!, אני לא רוצה לראות אותך לידי יותר!"
הסתכלתי עליה במבט זועם
|
|
גאיה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
זינקתי על הברנש המגודל והלמתי בכוח על רקותיו. הוא צנח לאדמה ואני מלאתי את פיו ואת עיניו באדמה.
"קומי, זה יחסוך לנו זמן" אמרתי ברוגע והרמתי אותה.
"ועוד דבר אחד קטן" אמרתי , בעטתי בעורפו וקשרתי את ידיו בעזרת שורשים, "אני לא מוותרת, וסומכת על הטבע, ואל תשכח את שמי, גאיה".
ויואן הצליחה לעמוד, בקושי, ונשענה על כתפי.
היא עיקבה את הקצב וחששתי ושהבריון ירדוף אחרינו ואז הרמתי אותה ורצתי לכיוון העיר, המקום היחידי שבונים בו בנינים לצד העננים.
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
זעמתי כל כך על הנערה שהעיזה לעשות לי את זה
קרעתי את השורשים שהיא העיזה לקשור אותי איתם בזעם
הרבצתי לכל כיוון שאפשר והרגשתי שאני מכה משהו, תפסתי את הדבר הזה ומשכתי אותו בכוח!
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
גאיה גררה אותי, חצי מעולפת ועם לב דופק בצורה קלושה בלבד.
"אנ יבסדר..." מלמלתי. שנאתי להיות זאת שמצילים אותה, אבל בפעם הזאת לא היתה לי בעיה.
"אני לא יכולה...לברוח...חייבת...לנקום...הוא רצח את אמא שלי!!!"
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(משכת בענף, בנאדם.)
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
תפסתי את הנערה בשם גאיה
במהירות גנחתי בראשה בכוח אבל בלי לשבור כלום
"עכשיו פשוט תעזבו אותי בשקט!" צעקתי עליהם קצת מעורפל מהמכות של גאיה
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(לא הרגיש כמו ענף)
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(אנחנו רחוקות!!!!!)
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(אתן לא!!!)
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(טוב, נו. )
הרגשתי שאני גוססת.
תפסתי באבן וחתכתי את רגלו. הדפתי את גאיה, אבל אני חושבת שיותר נאזרתי בה כדי לעמוד.
"תעצור! לא פגעתי בך, אתה התחלת לחנוק אותי! ואני הייתי נחמדה ולא ניסיתי להרוג אותך, אבל אם אתה מי שאני חושבת-" נגמר לי האוויר. צנחתי על האדמה, וזינקתי שוב.
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
החתך פעם בכאב, אבל אני מצליח לעמוד על הרגל למרות הכאב
סטרתי לנערה שחתכה אותי "אני לא רוצח ואת זאת שזרקת עלי את החנית ואת איימת עלי איתה" אמרתי
"את זאת שצריכה לענות לי" אמרתי ובדקתי את הפצע
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
לרגע אחד, הוא נראה ממש לא כמו רוצח. ריחמתי עליו.
"אני לא אפסיק לנסות להרוג אותך, עד שאני אל אהיה בטוחה שאתה לא הוא. אתה מכיר את אמא שלי? דרו רמיאז?"
הוא הרים את מבטו והניד בראשו בתוקף.
קשה לי להאמין. הוא נמצא בדיוק במקום הזה...
"איך הגעת לכאן?" שאלית בקול ברור.
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"אני לא מכיר את האשה הזאת!"
אני מצאתי את עצמי במקום יותר דרומי לפה, ליד פתח של מנהרה" אמרתי והתנשפתי
"את רוצה הוכחה?, אז בבקשה" אמרתי
"לייס!!" צעקתי
|
|
גאיה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"שלא תעז אפילו!" צעקתי עליו.
בעטתי בבטנו, סטרתי לו ויצרתי סדק בלסתו, מסמרתי אותו לאדמה וסובבתי את קרסולו. הוא יבב מכאב.
משכתי בשערותיו ותקעתי ברך בצלעותיו. קול נקישה נשמע משם, הוא ניסה להתנגד, ללא הצלחה.
"מהר! תביאי לי פירות מהשיח ההוא!" צעקתי לויואן.
תוך מספר שניות נחו בידי שלושה פירות כחולים, רעלים למדי, אבל במינון קטן רק גורם לשיתוק של חצי שעה.
המגודל סגר בחוזקה את פיו וויואן סתמה את אפו המדמם כך שלא הייתה לו בררה אלא לפתוח את פיו כדי לנשום. דחפתי את הגרגירים לתוך גרונו, עמוק והכרחתי אותו לבלוע. וליתר ביטחון, סובבתי גם את רגלו השנייה.
גם אם יתעורר, הוא יהיה חסר יכולת לנוע, יתאושש רק לאחר יומים.
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
כל הזמן נעצתי בו את מבטי, מתכננת להתערב אם יקרה משהו יותר מידי.
נעמדתי באיטיות, רוב הזמן זה נראה כאילו הוא בשליטה מלאה.
"אני פה." אמרתי ויצאתי מתוך הסבך שהקיף אותי.
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(אני לא! נגיד שעמדתי בצד המומה ואת עשית הכל!)
הייתי בהלם. "גאיה, הוא עמד לקרוא ל...לייס?"
הבטתי בה בתדהמה. היא קרנה עוצמה, כאילו...
"ל-למה..."
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"לייס?" שאלתי. היא הביטה בהלם בבחור המדמם והמשותק.
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
העמדתי פנים של חסר הכרה רק כדי שהיא תתרחק, וירקתי את הפירות ממני
הדפתי את גאיה ממני והיא הוטחה נגד עץ
צלעתי לכיוון לייס
"הנה ההוכחה שאני לא רוצח" אמרתי והצבעתי לכיוון הנערה בת החמש עשרה
"רוצח לא היה מטפל בילדה, אלה משאיר אותה לדאוג לעצמה" אמרתי
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
שמעתי קריאה: "לייס!"
זה היה קולו של רידיק.
"אני חייבת ללכת!" אמרה לי
לייס.
"אם את הולכת אז גם אני!"
מיהרתי להגיד. התקדמנו בריצה קלה
לכיוון הקול, ואז, ראיתי את המראה
הנורא הזה, ראיתי את הדם!
רידיק עמד מול שתי בנות.
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
מצד אחד הרגשתי סיפוק אדיר. גאיה הזאת די מדהימה.
מצד שני...אני אפילו לא בטוחה שהוא הרוצח. "גאיה, אולי זה לא הוא!"
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
התנערתי מההלם.
"רידיק, אתה בסדר?" שאלתי ברגע שהלכתי לקראתו.
הוא גיחך, הבנתי גם למה, זאת הייתה שאלה טיפשית.
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"אני בסדר" אמרתי בגיחוך
צלעתי לכיוון של עץ ונשענתי עליו "למזלי שהייתי בחושך ואכלי כל גרגרי ופרי שיש אז הגוף שלי פיתח התנגדות רעלים טבעית לזה" אמרתי והחזקתי את הבטן "הרעל עדיין מכאיב אבל לא משתק אותי כמו כולם" סיננתי מפני בכאב
סימנתי לתום לבוא "אני מצטער שאתה צריך לראות את כל זה נערי" אמרתי לו
"הנה ההוכחה שלך" אמרתי לגאיה ולנערה האחרת "הם בהשגחתי ואני שומר עליהם"
|
|
גאיה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"טוב, אנחנו גמרנו את עינינו כאן, בואי נלך ויואן" אמרתי וצעדתי בקלילות יחסית למי שהרגע נלחמה בטרול אנושי.
לעומתי, ויואן הלכה בצליעה קלה, ולפני שהמשיכה להתקדם, ירקה לו בפניו.
"שלא תחשוב שאני נכנעת, שלא תחשוב לרגע שאני סולחת!" צעקה לעברו.
יצאנו בדיוק בזמן, מרחוק יכלתי לראות עוד דמות מגיעה.
הגענו למקום מפגשינו ונעלתי את דלת המתכת. ווידאתי שאף אחד לא עוקב אחרינו, ולשמחתי, אף אחד. המגודל התבונן בפצעיו והנערה , לייס, חבשה כמה מהם בעזרת עלים וענפים. הדמות השלישית, עמדה בצד וסרקה את הסביבה.
"כואב לך איפה שהוא? טוב לחזור למקום החשוך" חייכתי אליה.
"לא משהו שימנע ממני להמשיך בשגרתי" ענתה, "את בסדר? נדמה כי הוא דחף אותך ממש חזק על העץ?" אמרה ובחנה את השריטה בידה.
"רק מה שהוא לא יודע, שהגוף שלנו בנוי ככה שאפילו שימחצו אותך, תוכלי להגן על עצמך, בכך שטתי את גופך לכיוון המקום בו הוא לוחץ. כלומר, לא להתנגד נגדו, להתמזג למכה, כך שאני בסדר" עניתי בגאווה על הדברים שהצלחתי לגלות.
התיישבתי על כורסא לצד ויואן ופתאום נזכרתי. הגרגירים, בתוך פיו. נכסו שלמים. המגודל יורק. יוצאים שלושה. אחד בסדר. שני בסדר. שלישי מעוך. הפה של המגודל נפתח כדי לנשום. גרונות ופנים פיו מוכתמים בכחול. הוא ישותק בקרוב.
"אל תדאגי, הוא משותק. אחד מהגרגירים התפוצץ בפיו."
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
חזרתי למחנה אבל נזכרתי שבתטעות מעכתי את אחד הפירות בפה שלי
"תסכלו לשמה מהר!" אמרתי ללייס ותום והם הסירו את מבטם ממני ומהר הכנסתי זוג אצבעות לפה שלי ומהר הקאתי את מה שהיה לי בקיבה בקול מחליא "זה יפתור את הבעיה של הגרגיר הרעיל
חזרתי למחנה וראיתי את דבלין מדברת עם ענת
הן השתתקו שראו אותי פצוע וצולע
"נשאר משהו לאכול?" שאלתי בלבביות
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(לוחמת, דריי וגלידן- שלושתכם *כל כך* שונאים להפסיד זה לזה...)
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(אני לא ודריי די רימתה)
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(דווקא כן.. אתה פשוט לא שם לב.)
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
המערב הוא לא אפשרות. זה המקום הראשון שהם יחפשו בו, קבעתי במהרה.
לצפון אני בשום פנים ואופן לא אלך. הכפור מתקרב ולשרוד שם לא יהיה רעיון טוב.
אני גם לא חוזרת למזרח. אני מעדיפה למות מאשר לחזור לשם.
אז האפשרות הטובה ביותר שלי היא הדרום.
מעולה.
תמיד אהבתי את הדרום.
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
דריי ומר קוץ מאוד אוהבים לשמור על הכבוד שלהם. *גלגול עיניים*
מקווה שאני אל גרועה מהם..)
|
|
לאקי
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(לוחמת, יקרה, את לגמרי ככה)
דם. כל כך הרבה דם. איזה נחמדות הבנות, באות והורגות אותו, לפחות מנסות, בשביל מה?
רציתי לרוץ אחריהן, אבל הוא היה שם פצוע, לא ידעתי מה לעשות.
הצגתי את עצמי בחיוך והתחלתי לטפל בו. משהו אמר לי מה לעשות, איך לפעול. אחרי פחות מעשר דקות הוא היה חבוש בעלים דביקים שאני מקווה שהם לא רעילים ובשורשים.
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
חייכתי לכיוון ענת "תודה רבה לך" אמרתי
הרגשתי יותר טוב שאני חבוש וכולם הסתכלו עלי בדאגה "אני בסדר" אמרתי "תוך פחות משבוע אני יהיה בסדר"
הסתכלתי לכיוון ענת "אני ממש מצטער שאני על מה שקרה קודם" אמרתי בקול שקט
|
|
לאקי
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"זה בסדר" מלמלתי כדי שאף אחד לא ישמע "יש לכם משהו לאכול?" שאלתי בעוד בטני מקרקרת.
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הצבעתי לכיוון הדגים המתבשלים והגרגירים "את חופשית לאכול ממה שיש שמה" אמרתי בחיוך
|
|
לאקי
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
לקחתי גרגירים, בדגים לא נגעתי, אני לא אוכלת חיות.
"אז איך קוראים לכם?" שאלתי כשהבנתי שהם לא מתכוונים להציג את עצמם.
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"את כבר מכירה אותי" אמרתי
"זאת שקראתי לה קוראים לייס" הצבעתי עליה "וזה שבא אחריה זה תום, האדמונית היא דבלין" אמרתי בכאב, הצלע הציקה לי
|
|
לאקי
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"שב" אמרתי, דוחפת אותו בעדינות למצב ישיבה.
(אין לי מה לכתוב)
|
|
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הוא נראה פצוע אז שאלתי "מה קרה?"
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"מישהי זרקה חנית לכיוון שלי, והיה מכות עד שבאה מישהי אחרת והיממה אותי מאחור" התנשפתי בזמן שענת בדקה את הפצעים "אחת מהן חשבה שאני רוצח"
|
|
לאקי
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"והשניה הייתה עסוקה בלרצוח" הוספתי "בנות נחמדות."
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
גיחכתי
"בזה את צודקת ענת, הן היו ממש נחמדות עם הבעיטות וכל זה" אמרתי בחיוך ציני קל
|
|
גאיה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(כן, לוחמת. אני ועוד איך יגן על הכבוד שלי. כי מה שאתם רואים זה רק את התוצאה. מאחורי הקרב הזה מסתתר ויכוח סוער מאוד על מצבים שונים של האנושות. ולוחמת את יודעת כמה זה מפריע לי וחשוב לי לעמוד על שלי. אני יודעת שאני תחרותית ונמאס לי שאתם תמיד מחשיב את הגבר כ'חזק'. אז מה? דמות אישה ניצחה אותך? סוף העולם?)
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(אני יודעת, דריי יקירה.
גדילן, מה אמרתי לך,)
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"אני לא דואגת!" אמרתי בכעס. "למה את מנסה להרגיע אותי כל הזמן? זה היה לא בסדר, אבל הוא נראה בדיוק כמוהו...ולמרות זאת, הרוצח ההוא לא היה מטפל בילדים..." כעסתי מאוד, בעיקר על הבחור המעצבן. גאיה בטח חושבת שאני לא יכולה להחזיק מעמד לבדי, כשהיא ראתה אותי שברירית כל כך לאור היום.
"זה לא משנה...בואי נברר מה קורה כאן. לאן את חושבת שנלך?"
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
ענת טיפלה בפצעים שלי, היא ידעה מה היא עושה
קמתי ולקחתי את חנית העץ שלי, כולם הסתכלו לכיווני "יש משהו שאני חייב לעשות"
צלעתי לשדה הקרב, שמעתי את לייס ותום עוקבים אחרי "תשמעו, אני לא יודע מה יקרה לי, אבל עד אז אני רוצה שתום ינהיג, בסדר?" שניהם הנהנו לכיווני, הנחתי יד על כתפו של תום "זאת הזדמנות נהדרת בישבילך ללמוד איך להיות מנהיג" אמרתי בחיוך
התקדמתי שאני נשען על החנית לכיוון שגאיה הלכה עם האישה השניה
ראיתי עקבות שלהן על הקרקע, זה עכשיו או לעולם לא, חשבתי לעצמי
"גאיה!, באתי לדבר איתך ועם האישה השניה!" צעקתי
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
קריאתו של הרוצח הדהדה בשדה.
רגע, הוא לא הרוצח.
בטח שכן!
אבל...
"לא-" חסמתי את גאיה. "הוא בא לבקש נקמה. זה בטוח."
ניערתי את רגליי הדואבות, והתקדמתי לכיוון שממנו בא הקול. גאיה באה אחריי במבט חשדני.
ראיתי אותו במרחק של כעשרים מטרים.
"אל תתקרב." אמרתי. "מה אתה רוצה, רוצח?"
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
לקחתי את החנית שלי ושברתי אותה מולה וזרקתי את זה מול הרגליים שלה
"אני לא רוצח, היו לי הזדמנויות לרצוח אותך, אבל לא עשיתי את זה" אמרתי
"אני לא יודע מה קרה לך, ואני מצטער על אובדן אימך, אבל" אמרתי בקול רציני "אני לא הרוצח, ואני מעוניין לשכוח את מה שקרה ולהתחיל דף חדש" אמרתי לה
הושטתי את היד במחוואת שלום "שמי רידיק"
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"אני מצטערת." אמרתי. הרמתי את החנית השבורה.
כעסתי על הנימה המתנשאת שלו. 'היו לי הזדמנויות לרצוח אותך'. כאילו שהוא לא ניסה.
"אני לא יכולה לקבל את זה. לא יכולה להאמין לך." עיני שוב צרבו. אור מטופש.
"למה אתה להוט כל כך לעוד חברה? יש לך מספיק בני ערובה, לא?"
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
כעסתי קצת על סגנון הדיבור שלה "אני לא מחפש חברה, והם לא בני ערובה" אמרתי בקול רגוע "את לייס פגשתי והצעתי לעזור לה, מחשש שהיא תיפגש בדמויות רצחניות שלא מהססות להרוג" אמרתי
"תום בא אליי ושאל עם הוא יכול להיצטרף, לא יכולתי להשאיר אנשים לבד" אמרתי לה במבט ישיר
"מספיק זנחו אותי בעברי, ואני לא יעשה את זה לאחרים" נאנחתי
"באתי לפה רק לתקן את מה שנוצר בינינו, זה הכל" אמרתי לה בקול מהבקש סליחה
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הכאבים בצלעות נרגעו קצת, כשלא הייתי מתוחה.
העפתי מבט שואל בגאיה. היה ברור שהיא עדיין חושדת.
"בסדר גמור," אמרתי בזהירות. "נשכח הכל. אבל אנחנו לא נבוא למחנה שלך, יש לך יותר מידי לוחמים שם." נזכרתי בשיופי המתכת בבקטה שלי, יצירת הנשק שהעלתה ניצוצות. זכרתי את אבא מלמד אותי איך לבנות דברים בחושך, איך לעבד מתכות מהעופרות באדמה (ביחיד-עופרה). למרות ההצלה של גאיה, נזכרתי שאני ל א החלשה כאן.
"גאיה, יש לי נשק בבקטנה." סיננתי בקול שרק היא יכלה לשמוע.
היא העיפה בי מבט די מתרשם, והנהנה.
"תובילי אותי."
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הסתכלתי על שתיהן מדברות, לא הבנתי מילה ממה שהן אמרו אחת לשניה
"להוביל?, לאן?" שאלתי
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
נעצתי בו את עיני החיוורות הקרח.
"אין לך צורך בעוד מקום מחסה, נכון? יש לך את המחנה שלך."
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"את צודקת, לי יש את המחנה שלי, ולך יש את שלך" אמרתי
"אז למה את רוצה שאני יוביל אותך למחנה שלי?"
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"דיברתי אל גאיה. אנחנו הולכות עכשיו."
גאיה הלכה צעד אחורה, עדיין מביטה במר טרול. "בואי,| התחלנו להתרחק משם, פונות למזרח.
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"אז הצלחה במסע שלכן" אמרתי
הסתובבתי והתקדמתי לכיוון המחנה שלי, אבל הייתי דרוך למקרה שהן יעקבו אחרי או יתקפו אותי
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
כול השיחה ביניהם הייתה קרה,
יכול להיות שאני נמצא עם יותר
מידי אנשים, וזה יכול להיות מסוכן.
שמחתי לשמוע שרידיק סומך עליי!
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
לרגע שקלתי לזרוק עליו משהו.
משכתי בכתפיי וגיחכתי, "בהצלחה גם לך,"
גאיה הובילה אותי לבקתה שלי. "כבר חוזרת," אמרתי לה.
נכנסתי לחשכת הבקתה. פלטתי קריאת הפתעה; ראיתי את תוכן הבית שלי.
שולחן העץ הכבד היה כהה ומלא חתכים, לפידים ריקים היו על הקירות. גיששתי כעיוורת באור מתחת לשוחן, ומצאתי את מה שחיפשתי.
בתיבת עץ פשוטה וגדולה, היו קשת מגולפת בצורה עקומה מעט, גדולה מאוד וכהה, כמה נוצות, סכיני שנהב ומתכת, חרבות דקות, רחבות, גדולות או קצרות, ועוד נשקים מלוטשים.
"גאיה!" היא נכנסה לאחר שניות אחדות והביטה ביריאה בנשקים. לקחתי את הקשת לידי. היא היתה יפה כל כך...
"את מוזמנת לבחור."
(נקודה למחשבה- אף אחד לא ראה כלום. לעולם. אי אפשר לדעת באיזה צבע כל דבר או איך הוא נראה.)
|
|
גאיה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
ויואן אומרת שקוראים לזה כלי נשק.
כלי, חפץ. נשק, כמו נשיקה? לא, ההפך.
ויואן בחרה במהירות את הקשת היפיפיה, עליה חרוטים בגאווה אותיות וסמלים. קישוטים המעטרים את העץ.
בסופו של דבר, החלטתי על הנשק בעל השם המפחיד יותר, העוצמתי יותר, והמוכר יותר, סכיני הטלה.
חמישה סכיני מתכת אדמדמה, מברקה. נגעתי בקצה הסכינים. העברתי אצבעותיי על הלהב. בחנתי את הניצב, נוח קטן, קל, אבל לא מידי. מושלם.
"תודה, נצא עכשיו?"
"בשמחה" ענתה לי ויואן.
יצאנו שוב לאור המסנוור,האוויר חם יותר, המתכת מקררת את עורי.
"נתקדם לעיר? רציתי ללכת לשם כבר ממזמן.." שאלתי ללא צורך למענה.
התחלנו ללכת, צדות בדרך ארנבות וציפורים ומאחסנות בתיקים שלקחנו גם מהבקתה.
לאט לאט החשיך יותר, והחלטנו לשבת ולהתכונן לחושך.
"ואם הוא לא יחזור?" שאלתי בדאגה.
"מי לא יחזור?" שאלה עצב.
נהיה קר, שפשפתי ידי זו בזו ויצרתי חום.
ופתאום עלה במוחי רעיון, כמו האור, גם הוא חם. אם אני אצור חום, יהיה גם אור?
"מה מתחמם במהירות?" שאלתי את ויואן במרץ.
"בדים," קרעתי חתיכה ממכנסיי, "עלים יבשים" חיפשתי מסביבי וערמתי על הבדים, "ועץ".
את כל החומרים איגדתי ביחד ושפשפתי שתי מקלות אחד בשני אחד נשבר, אז שפשפתי אבן בעץ.
ניצוץ קטן נצנץ וויואן הסתירה את עיניה, לאחר עוד כמה נסיונות כושלים, הצלחתי להצית משהו חדש, אש.
הזנתי את האש וצלינו את הארנבות והציפורים.
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
התבוננתי באש במורת רוח. "איך את עושה את זה?" שאלתי בעגמומיות. גאיה משכה בכתפיה ברוגע. "אני חשבתי...כמו שאת מדליקה אור כשאת משפשפת מקלות, אולי זה מה שהדליק את האור כאן? אולי מישהו הדליק מדורה גדולה, וככה יש לנו אור." את המילה אור אמרתי ברעד, זה עדיין עשה לי בחילה.
הבטתי בקשת שלי. אני צריכה חיצים.
התחלתי לקלף מקלות חזקים ודקים עם אחד מהסכינים של גאיה. בחנתי אותו. פיסת המתכת היתה נעוצה באופן מעט מדאיג בקרוס גארד של הכת, והיו עליה בועות גבשושיות, שפגעו רק במעט בחדות של הלהב.
|
|
לאקי
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(בשביל להכין כלים ממתכת כלשהי צריך להמיס אותם - צריך חום מאד גבוה - צריך אש. אין אש, עד אז)
"הלכתי, חקו לי" אמרתי לתום ובלי לחקות לתשובה נעלמתי אחרי הבנות.
|
|
גאיה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אחרי שתיקה רועמה בה אני ישבתי ובחנתי את האש וויואן גילפה חיצים, פציתי את פי.
"אז מה נעשה עכשיו? נגיע לעיר ואז מה?"
"נראה, נחייה ונראה" ענתה אפילו בלי ליצור קשר עין.
לקחתי את ארבעת הסכינים והשארתי לויואן אחד.
"אני יוצאת להתאמן, לא אתרחק יותר מידי. אם יש בעיה, אל תקראי לי, אני כבר אבוא".
הלכתי לעומק היער, רחוק יותר מהמדורה, אבל עדיין יכלתי לראות לאן אני הולכת בזכות כדור כסוף במרכז השמיים.
ארבעה סכינים הושלכו לכיוון העץ, כל אחד ננעץ בכוח, בקול. אני מתקדמת אשולפת אחד אחד בקלות.
אחרי עוד כמה סיבובים כאלו, הקליפה כבר מרוטה. העץ קצת יותר רך.
אני מכניסה את הסכינים למגפיי והולמת בכוח בעץ.
בום. בום. בום.
כמו אנחות של העץ.
נודל אדמדם מכתים אותו.
בום. בום. בום.
העץ משמיע קול פיצוח.
העץ נופל, האדמה רועדת.
הלכתי למדורה, מקווה למצוא שם את ויואן.
להפתעתי הרבה, היא לא הייתה שם,
|
|
קוותה חסר הדם
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
להתגנב מאחוריה לא היה קשה במיוחד, נראה שהיא מביטה בפרץ האור המרצד ולא שמה לב למה שקורה סביבה.
ללכוד אותה היה קשה יותר.
הנערה- יותר אישה- היתה זריזה יותר משחשבתי. כשתפסתי בגרונה וסתמתי את פיה היא נשכה את כף ידי, בעטה בבטני והחליקה על האש.
רק כשהלמתי בראשה בעזרת האלה שלי הצלחתי להשתלט על הבחורה הזאת. בחיי, האור הזה כנראה פוגע באינסטינקטים המושלמים שהיו לי.
גררתי אותה בעדינות והחבאתי אותה בתוך שיח, בזמן שלקחתי את הקשת שלה ואת הסכין.
חייכתי בסיפוק כשנערה יצאה מהעצים החשוכים. הפסקתי לחייך כשהבנתי את משמעות מבטה.
|
|
גאיה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
בחור כבן 19 בערך עמד ליד המדורה, עם הקשת של ויואן, עם הסכין ש-ל-י.
הוא חייך כשהביט אליי וחיוכו נמוג ברגע שהסתכלתי עליו.
זרקתי סכין אחד לכיוונו, אם הוא מספיק חכם, הוא יתפוס אותו ביד, אם הוא לא, הוא יזוז, וסכין אחר ייזרק לכיוונו.
|
|
קוותה חסר הדם
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
זינקתי מעל הסכין והטחתי אותו לאדמה בנחיתתי. סיחררתי את הסכין הגנוב סביב אצבעותי בעודי מתקרב לנערה.
"שלום לך, נערתי. הלכת לאיבוד?" שאלתי בחיוך משועשע.
|
|
גאיה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
חייכתי אליו חזרה.
"המ.. לא, אבל אולי תסביר לי מה אתה עושה כאן?"אמרתי לו בלעג.
שלחתי יד אל רגלו והפלתי אותו, חטפתי מידו את הסכין ובזמן שקם לקחתי גם את השנייה.
"את מפתיעה כל פעם מחדש מה?"
"בינתיים פגשתי אותך רק פעם אחת, ואני מקווה שזאת היחידה".
אמרתי והשלכתי סכין לידו השמאלית, שם החזיק נשק.
|
|
קוותה חסר הדם
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הסטתי את הסכין ממסלולו בעזרת האלה שלי.
"את נהדרת," אמרתי בשיויון נפש.
"מה אתה עושה כאן, מה אתה עושה עם הסכינים שלי, ומה עשית עם החברה שלי?"
נאנחתי. התקרבתי אליה צעד אחד, והיא התרחקה אוטומטית.
"אני רק עושה את הדבר היחיד שאני יודע לעשות. להקסים עלמות, ולגנוב."
|
|
גאיה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הו יופי, שני שוויצרים ביום, כמה נפלא!
"כן, אני נהדרת, ואותי לא הרשמת, עדיין" אניתי בחיוך.
זרקתי את הסכינים לרצפה. מסביביו. בטבעיות, כמו שחשבתי, הוא התקופף להרים אותן.
קפצתי עליו. מפילה אותו לרצפה, לצד כל הסכינים. שלפתי אחד, פצעתי אותו בלחי וחטפתי מידיו את הקשת, שהושלכה לאחר כמה שניות למרחק של כמה מטרים.
"אולי המעטתי בערכך, אבל גם אל תמעיטי בי" אמר, התגלגל לאחור, הפיל אותי מגבו ומסמר אותי לאדמה.
דם טפטף במורד לחייו. וטיפה אחת נפלה ממש ליד ראשי.
"ועכשיו," צחקתי לו בפרצוף, "שאנו בלי נשק, נילחם ככה"
"נפלא, הסגנון האהוב עליי" צחק גם הוא.
עמדנו בשני צידי המדורה, שצבעה כראשו של הנער.
רוח נשבה פתאום, מנופנפת בשערי, המסתיר את פניי במקצת.
רצתי אליו, קפצתי מעל המדורה ושלחי יד לכיוון בטנו, הוא צנח אחורה בקול חבטה והחזיק בבטנו.
|
|
קוותה חסר הדם
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(התיקון)
אני מעדיף-" נאנקתי. היא נתנה לי עוד אגרוף בחזה. "שנפתור את הבעיה במשא ומתן?" שלחתי בעיטה חזקה במיוחד לרגלה, והיא החליקה על העלים הלחים בכאב. פנייה התעוותו בזעם. אולי עיקמתי לה את הקרסול או משהו. "את תסבירי מה את רוצה, ואני- את מה שאני רוצה." הבטן פעמה לי, התיישבתי ליד שרידי המדורה, דוחף סכין למגפיי המרופטות.
"אז אני אתחיל," אמרתי כשהיא לא קמה. "אני גנב מאז שנוצרתי. צדתי בעזרת החושך, הייתי מתקרב אל יצורים וחונק אותם, הוא הורג אותם בידיים חשופות. עכשיו אין לי ייתרון, ולא אכלתי בבוקר, ועכשיו כבר לילה. אני צריך את הקשת." קולי היה רבוי אמת ותחינה, וכמו שאמא תמיד אמרה, 'הקול שלך יכול למוטט אפילו קירות, אז בוודאי שהוא יכול למוטט גם אנשים.'
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(הדמות שלי לבד. משעמם לה. מי פנוי לארח בת 18 גבוהה ורצחנית?)
|
|
קוותה חסר הדם
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(אני!!! אני פושע רצחני!)
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(יאי! חברי לפשע וההימלטות!)
|
|
קוותה חסר הדם
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
*צחוק מרושע*
גם את פושעת?
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(רוצחת, פושעת, גנבת, זה משנה?)
|
|
קוותה חסר הדם
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
נ ה ד ר !
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(המ.. אני אומרת לך שאני רוצחת ואתה מריע... זה שינוי מרענן!, טוב, אני ביער ליד הנהר, איפה אתה?)
|
|
קוותה חסר הדם
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(דריי, אני לא רוצה להציק, אבל כל העינין היה כי אמרת משהו שלא ידעתי.לא הבנתי למה את חושבת שהוא שיקר עכשיו.)
|
|
גאיה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(סליחה! רק עכשיו הבנתי למה התכוונת, אני אתקן שוב:)
|
|
גאיה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(התיקון השני:))
הוא צחק, ברור שהוא צחק.ראיתי את זה בעיניו
"לא תקבל את הקשת," אמרתי בנימה כעוסה "וגם אף אחד מהסכינים שלי" אמרתי ושלפתי בזעם את הסכין ממגפו.
"באמת צר לי על זה שאין לך מה לאכול, אבל אתה צוחק עליי. החושך הוא כמו לידה מחדש, לא היה לך כלום בזמן החושך." אמרתי בניצחון תוך שאני קמה ואוספת את הדברים.
"מעטים הם האנשים שמצליחים לעלות על שקרי. אם כך , גבריתי הצעירה, אולי תגידי לי את שמך?"אמר מתנשא, כמובן, בצחוק.
"גאיה" אמרתי,והברשתי את בגדי מהחול, "תורך, מה שמך?"
"איזה צירוף מקרים מוזר, שמי הוא ארת'! ואת גאיה, אמא אדמה." חייך.
הוצאתי לו לשון.
"בכל מקרה, תוכל להצטרף אלינו, אתה לא כל כך גרוע, ולפחות לא נהיה לבד. ובלי המצב רוח הממורמר של ויואן" אמרתי לו, חייכתי.
"אלינו? כלומר גם לאישה ההיא?" אמר ועיווות את פרצופו.
"כן. ואיפה היא באמת?" אמרתי והתקרבתי אליו מאיימת עם הסכין לגרונו.
"אני כאן. הראש אש המטורף החטיף לי בראש עם אלה." צעקה ויואן מתוך השיחים והרימה את ידה.
"טוב ויואן, אני שמחה לשמוע שהכל בסדר!" צעקתי אליה חזרה.
"אז ויואן וגאיה, אני ארת'. נשאר לכם משהו לאכול?"
צחקנו שנינו בקול רם ונתתי לו ארנבת צלויה.
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
קמתי מהשיח וניערתי את העלים. ארת' הביט בי לרגע, ואז התנפל על הארנבת.
כשהוא הסב את מבטו, בעטתי לו בגב.
הוא הסתובב בחיוך, אוחז בגבו כאילו ההוא נשבר.
"אוו'ץ?" אמר.
"בשמחה." חייכתי.
לעסתי את הארנבת. טעם מוזר.
|
|
קוותה חסר הדם
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
היא....היתה יפיפיה.
לא הסתכלתי על פניה כשעילפתי אותה, אבל הפנים שלה היו מקסימות...אפר הכתים אותן, ועיניה האפורות שיקפו את האש.
כירסמתי את הארנבת והחלתי לגלף את העצם בעזרת אבן. העצם נהיתה מחודדת ונקייה. זה כלי טוב.
נעצתי אותה באדמה.
"תודה על הארוחה, אך לא אוכל להישאר. אני פושע נמלט."
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(בלי להעליב או משהו.... אבל.... אידיוט!!! מה אתה אומר להם מי אתה ומה אתה?!)
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"מה אתה הרגשת?" שאלתי אותו "אתה יודע, כשהגיע ה...אור."
(ד נ י א ל ת ג י ב!)
|
|
קוותה חסר הדם
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(לא רציתי להגיד את השם שלי, והייתי צריך להוסיף "אני פושע נמלט," אמרתי בחיוך ציני. הן לא נראו מתרשמות, חבל...כנראה אני צריך להמציא סיפור אחר.
הכל כדי לספר אותך, צבעוני :-P)
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
:)
|
|
גאיה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"וממי אתה נמלט בדיוק?" שאלתי אותו תוך כדי שנעץ שיניים בבשר הארנבת ועיניים בידידתי ויואן.
כרגיל, כמו שנראתה לראשונה, ויואן תהיה היפה בחבורתנו. טוב, אפשר לקוות שהאופי שלי יפה?
בכל מקרה, כששמתי לב שארת' לא עונה, לא וויתרתי לו.
"ממי אתה נמלט?" חזרתי ושאלתי.
הוא נורא שקט פתאום מה?
"אז אם אתה לא מתכוון לענות לי, תרצה להצתרף לעוד קרב? היה מצחיק וכיף?" לנוכח שמיעת המילה 'קרב' אורו עיניו.
הוא השליח את הרנבת לתוך המדורה, ניגב את פניו בגב ידו.
"כן" ענה ביובש.
|
|
קוותה חסר הדם
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"אבל אנשים רגילים לא יכולים לדבר כשיש בפה שלהם ארנבת." חייכתי.
"ואני אשמח להרביץ לך מתישהו, אבל את לא חושבת שבזמן הארוחה צריך לאכול?"
גאיה חייכה. היא היתה יפה כשהיא חייכה, אבל היא הקרינה קרירות מסויימת.
"נו, ממי אתה בורח?" שאלה שוב. נאנחתי. "מהרבה אנשים, כנראה. אני אפילו לא יודע ממי, אף אל פי שאני יודע בוודאות שאם אעצור לשבריר שניה הם יתפסו אותי."
ויואן הביטה בי בעינין. "מה עשית?" שאלה בקול חלש. "גנבה לצורך הישרדות, או במילים אחרות, לצורך נשים." חייכתי חיוך ממזרי, כך שלא יהיה לאף אחת ספק שיש לי ניסיון רב עם נשים.
(אבל אני לא...אתן יודעות...משהו שקשור לכסף ולנשים.)
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(אנסה להאמין לך.)
|
|
גאיה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"ואתה חושב שגם תצליח לפגוע בי?" אמרתי, מחזירה לו על האגו הנפוח שלו, "בפעם הקודמת וויתרתי לך, אני נוהגת לא לפתח ציפיות גבוהות מידי על ההתחלה."
הוא משך בכתיפיו. "נו טוב, אבל לפחות כולנו בריאים ושלמים, לא?" חייך.
""כן, אני מניחה" אמרה ויואן ובחנה את הבליטה שצמחה על קודקוד ראשה.
|
|
דניאל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
ישבתי בבקתה הקטנה זמן שנראה כנצח.
"אז מה עושים?" הנערה שאלה אותי.
הפניתי אליה את מבטי כאילו עכשיו ראיתי אותה לראשונה.
עכשיו? אני מניח שלראות את העולם.
קמתי באיטיות והברשתי אבק דמיוני מבגדי.
"נתחיל ללכת ונראה לאן נגיע."
פתחתי את הדלת ועיניי הצטמצמו בכאב מהאור הרב.
סוככתי עליהן בידיי.
הבטתי שוב בגלים הנוצצים שנשברו על החוף. כנראה שזה הזמן להיפרד מהם.
"את באה?" שאלתי את הנערה וחיכיתי עד שהיא התרוממה ונעמדה לידי.
יצאנו החוצה וסרקתי את האופק.
מרחוק ניתן היה לראות עצים. כנראה יער.
"נלך לשם." קבעתי בקול ניטרלי והתחלתי ללכת, משתדל לא להשאיר אותה מאחוריי בקצב הליכתי.
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"תגיד," אמרתי לו "מה אתה חושב על השינוי הזה, עם ה... לא חושך?"
התחלתי ללכת קצת יותר מהר, כדי לעמוד בקצב הליכתו. למה הוא הולך כל כך מהר? לאן הוא כבר ממהר?
|
|
דניאל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
המשכתי ללכת כאילו לא שמעתי את שאלתה.
נדמה שהיא עמדה לשאול אותה שנית, אבל אז אמרתי: "החושך הנו אפילה, וברגע שהאפילה מיטשטשת, אנו עלולים להתאכזב ממה שיש מאחוריה."
היא הביטה בי כאילו יצאתי מדעתי.
"זו דעתי, לפחות."
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"אתה אומר שאתה לא מרוצה ממה שאתה רואה?" שאלתי בתדהמה "אתה מאוכזב מלראות?"
איך אפשר שלא? כלומר- הים, והחול, והיער... זה כל כך... אין אפילו מילים לתאר את מה שרואים אחרי כל השנים שלא יודעים איך זה נראה.
|
|
דניאל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"לא התאכזבתי, אבל בהתחשב בכך שאני רואה כה מעט זמן, איני יכול להעריך עדיין את טיבו האמיתי של האור."
כבר היינו קרובים אל היער, והנערה התחילה להתעייף. עצרתי במקום ונתתי לה להשלים את המרחק ביני לבינה.
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
כבר הייתי מבולבלת. על מה הוא מדבר? "רגע..." מלמלתי "מה?"
|
|
קוותה חסר הדם
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
נאנחתי. הבנות האלה לא יתנו לי ללכת.
"לאן אתן הולכות עכשיו?" שאלתי אותן.
ויואן הביטה בגאיה. "מה את אומרת?"
|
|
גאיה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"כנראה לשם" אמרתי והצבעתי לכיוון שלפני כמה שעות ניצבו בו בניינים.
דחפתי עוד עלים וענפים לתוך המדורה והתיישבתי.
אחרי כמה דקות, גם ויואן וארת' התיישבו.
שערו הכתום נראה כמו האש ממש. צבע קסום כזה, שקשה להימנע מלהסתכל עליו.
צבע ערני ושמח. המשכתי לבהות בראשו, כשגיליתי שזה די מוזר.
התקתי מבטי ממנו ואכלתי גרגירים שנראו לי לא רעילים.
|
|
קוותה חסר הדם
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
התמתחתי.
"אני לא רוצה להאיץ בכן, אבל אני מעדיף להתקדם כשיש חושך."
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
כבר כמה שעות שיש אור, והדבר הכי טוב שאני יכולה לעשות זה פשוט לבהות.
זה מדהים, הצורה שבה האור מסתנן מהעצים הירוקים. איזה צבע יפה.
והנחל, בתחתית שלו היו המון אבנים אפורות חלקות, והוא בעצמו היה כחול - שקוף.
כשסגרתי עיניים, הכל נראה הרבה יותר טבעי.
לא זיהיתי את העקבות של החיות לפי המראה, אלא לפי המישוש, וזה היה כל כך מפחיד לראות את השועל שצדתי תמיד.
נכנסתי שוב אל בין שלושת העצים, המקום שבו נמצאו כל הדברים שלי, שגם ככה לא היו הרבה.
הוצאתי את הקשת ויצאתי שוב, אני צריכה סנאי.
|
|
דניאל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
המשכתי ללכת כשפניי חסרות הבעה.
"יש לך ציוד, רכוש?"
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אני מבינה שהוא לא רוצה לדבר על זה, משום מה...
"הממ..." הרהרתי לשנייה, "לא."
|
|
דניאל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"עדיף ככה."
עצרתי וזירזתי אותה במבטי.
היא נעמדה לידי מתנשפת.
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"למה עדיף ככה?" שאלתי אותו "ולמה אתה הולך כל כך מהר?"
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
האור הפריע לי, הכאיב לי בעיניים.
התרגלתי לעקוב אחרי הרעשים, ולא אחרי המראה.
אבל עכשיו, הייתי חייבת לראות.
זה היה כבר הסנאי השלישי, והחץ השלישי שהתנפץ על העץ.
"אוף!" גנחתי ויריתי שוב.
|
|
גאיה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"בחושך?" שאלתי בתימהון. ברור שירצה בחושך, לחזור לזמן הקודם יותר. לעולם מוכר יותר, אחר.
"כן, בחושך. ככה לא ניתקל בעוד אנשים."
"בסדר." אמרה ויואן וארזה את חפציה, קשת ענקית, חיצים ובשר ארנבות.
התחלנו ללכת לכיוון דרום הכללי.
הלכנו בחשכה, ולמרות זאת, הצלחתי לראות מעט, בזכות הכדור הכסוף.
ארת' נע בצורה די מגוכחת, בוחן את סביבתו כמוכן לכל מה שיקפוץ עליו.
טוב, הוא לא מרשים. ממש לא.
גיחכתי.
"מה?" שאלה ויואן בחולמניות.
"סתם, חשבתי על משהו." עניתי כשהסתכלתי שוב על הכדור.
"ירח" אמר ארת' והצביע לשם. "זה הכדור הזוהר הלבן שם."
הנהנתי והסתכלתי עליו. אפילו בחשכה, שערו האדום נשאר שמח.
|
|
אמברשי
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
התעוררתי כשמשהו חימם אותי משהו נעים ועוטף שלא הרגשתי בעבר.
לא אפלה סררה מסביב אלא אור, אור חמים ונעים.
פקחתי באיטיות את עיניי האור היה מסנוור וכאב מאוד בעיניים.
לאט לאט הפנמתי את הנוף, שדה של מה שנראה כמו חיטה.
קמתי על רגליי, התמתחתי והסתכלתי סביב מסביב לחווה ברדיוס די קטן היו עצים עם פירות ובטח גם חיות.
|
|
קוותה חסר הדם
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
התקדמנו בשתיקה דרומה. צורות גבוהות ושחורות החלו להתגלות באופק.
כעבור כשעה היינו עייפים ומלוכלכים. "אני מציעה שנעצור," אמרה גאיה, כשהביטה בפעם המאה בשיערי, מבט נוקב ומהורהר.
חייכתי אל ויואן. היא לא הביטה בי, אולי כעסה על הקרב שלנו.
התיישבנו בחשכת עצים והתמקמנו בנוחות.
"מחר, כשהשמש תזרח," אמרתי לגאיה בשקט.
"נראה את העיר."
(תודה ללוחמת)
|
|
גאיה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הפרק סגור! נא לא להגיב! פרק חדש ייפתח בימים הקרובים. יש למה לצפות;)
|
|
דניאל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
״מצטער. ״ אמרתי בקול בטוח וחיכיתי שנשימתה תתייצב.
קול פכפוך מים משך את תשומת לבי.
״בואי. ״ אחזתי בידה והתקדמתי לעבר הקול.
מעיין קטן נגלה מאחורי מספר שיחים. הוא היה כה קטן עד שאפילו אדם לא יכול היה להתרחץ בו, אבל מימיו היו זכים וצלולים.
כרעתי ברך ליד המים וחפנתי מהם בידיי.
|
|