כן, אני מודעת לזה שהפרק כנראה גרוע... פשוט אין לי כוח לעשות טיוטה...

בלה לא הצליחה להירדם. היא התהלכה בחדרה וניסתה לעכל את מה שאיש הפיה סיפר לה. מהנקודה בה אמר שסבתא טניה הייתה בעלת חוש שישי, עד לנקודה בה אמר שהיא תגור באחוזת אלבסדן.
למה?
זאת הייתה שאלה שלא הייתה לה מענה. היא לא הבינה מדוע הוא אמר שעדיף שתגור שם, באחוזה. ומה עם ההורים שלה? מה עם החיים הנוכחים שלה?
למה טלין לא באה, ובמקומה הגיע גרדין?
ומתי תעזוב?
"תשכחי מזה," מלמלה בלה לעצמה. היא התיישבה על המיטה שלה ונשכבה באיטיות. "פשוט תשכחי. מחר אני כבר אתעסק בזה."
בלה בהתה בתקרה, אותה עטפו החושך והאפלה, וחשבה על הבאות. על הלימודים שיתחדשו בעוד מספר שבועות, על יום הולדת הארבע עשרה שלה, על האח הקטן שייולד לה בקרוב... על טלין... על סבתא טניה...
ובלי לשים לב, עיניה נעצמו וידיה נרפו. היא הניחה את ראשה על הכרית ונתנה לעצמה להירדם. פשוט לחלום.
***

לא, אני עוד לא יכולה לרוץ... זה כל כך... קשה... אני מרגישה כאילו הרגליים שלי יפלו אם לא אעצור.
אבל אסור לי לעצור. טלין אמרה לי שאם אעצור אני אהרוס את הכל. היא אמרה לי שהיא תמות אם אעצור. היא אמרה שהם יהרגו אותי אם אעצור.
שהם יתפסו אותי ויקחו אותי.
"לאן?" צעקתי לאוויר, שהיה לח ומחניק, "טלין, לאן הם יקחו אותי?!"
זיעה קרה ירדה במורד גבי, ואני מעדתי ורצתי כשאני מתנשפת ומנסה שלא להתייאש, כי אסור לי להפסיק לרוץ.
איפה אני רצה? איפה אני נמצאת בכלל?
אני ביער. יער חשוך ואפל, מלא בעצים, מלא בשיחים, מלא בבורות, ברעשים קטנים... העצים כל כך גבוהים וכל כך סבוכים שאני אפילו לא מצליחה לראות את השמיים.
הרגשתי משהו נחבט ברגלי, ונפלתי. נפלתי על האדמה הבוצית והלחה שהייתה מלאה בעלים. ניסיתי לקום, אבל לא הצלחתי.
לא בהצלחתי לזוז. לא יכולתי להמשיך לרוץ...
"היית צריכה להמשיך לרוץ." נשמע קול מלא בוז מעליי, "אני מניח שאת פשוט חסרת תועלת..."- הקול השתנה מקול גברי לקול נשי, חלוש וצורם- של אישה זקנה- "ואני חשבתי שאת באמת משהו מיוחד..."- הקול השתנה שוב, לקול צעיר, צעיר ומוכר באופן משונה- "ידעתי שתאכזבי אותי, בלה. את היית בזבוז של זמן."
הרגשתי שהבוץ נעלם, ההרגשה הלחה בהדרגה נעלמה גם היא- ומתחתי היה רק ריק.
נפלתי ונפלתי, עד שצרחה פילחה את האוויר. הצרחה שלי.

בלה התעוררה בתחושת אימה במיטה שלה, כהיא מלאת זיעה. היא הרגישה כאילו באמת נפלה לתוך בור אינסופי, והיא הייתה מותשת כאילו באמת רצה בלי הפסקה.
והדבר שנוכחה לגלות, היה המבעית מכל- היא לא הייתה בחדר שלה. היא לא הייתה בבית שלה.
היא הייתה באחוזת אלבסדן.

כשבלה הייתה קטנה, היא הייתה מבקרת באחוזת אלבסדן, בה גרה סבתא טניה. היא הייתה יושבת במטבח ושותה תה כשסבתא שלה הייתה יושבת מולה ומלטפת את הכלב הזקן והגדול שלה.
בלה שמה לב מדי פעם לפיות מתרוצצות להן באחוזה, וקולות קטנים עלו ממקומות מסוימים ברחבי הבית, בדרך כלל לא מזיקות, אבל לעיתים קרובות מעצבנות.
בלה שכבה במיטתה עם פניה כלפי החלון וחשבה על כל אותן הפעמים שהייתה אצל סבתא טניה.

היא כבר כמעט נרדמה ברגע שהבחינה בעלה סתיו עף דרך חלונה. המחשבה הראשונה שעלתה בראשה הייתה שהסתיו עוד רחוק.
אנשי פיות.
עיניה של בלה נפערו, והיא התיישבה במיטתה ברגע שעוד אינספור עלים מצאו את דרכם דרך חלונה. היא קמה וניסתה להתרחק, אבל מולה כבר עמד איש מבוגר. איש פיה מבוגר.
בלה נפלה חזרה על המיטה מרוב בהלה, ופניו של איש הפיה נשארו קפואות. הוא הביט בה באדישות ואז הסתכל סביבו, בחדר.
"שלום, בלה," קולו היה מלא סמכות. "אני גרדין."
בלה הייתה רגילה שמדי לילה מגיעים אנשי פיות לחדרה, אבל מעולם לא ראתה אותו. "טלין שלחה אותך, אני מנחשת." אמרה בלה באיטיות, לאחר שתיקה רועמת בה בהה בה גרדין במבט ביקורתי.
"לשם שינוי, לא. לדעתי היא הגזימה עם ההזהרות שלה. היא אוהבת אותך יותר מדי. היא הייתה צריכה לתת לך ללמוד לבד מה זה להפר הוראות." הוא הביט בה במבט קפוא.
בלה חשבה שהיא באמת למדה את הלקח לבדה, עכשיו, כשהיא נחשבת כמשוגעת בכל מקום מוכר. בבית הספר, בין חבריה, בבית שלה עצמה...
את המחשבות על כך קטע שוב גרדין.
"אני כאן בעניין רשמי יותר. עניין של ירושה." חיוך קטן עלה על פניו, מה שנראה כמו חיוך ידודותי מאולץ.
***

בלה עדיין לא האמינה. לאחר הסבריו של גרדין, מי שמסתבר היה איש הפיה השמר על סבתה, היא ישבה על המיטה שלה בהרגשה נוראית.
סבתא שלי? בעלת חוש שישי? היא ניסתה לדמיין את סבתא טניה הצעירה, מתעוררת באמצע הלילה מריח האדמה שמופיע בחדרה. היא ניסתה לדמיין אותה מדברת איתם, עם אותו גרדין...
"היא גם ראתה פיות?" הצליחה לומר חרש.
"כן. היא הייתה מטרד גדול בחיי, שלולא היא יכלו להיות הרבה פחות מסובכים." הוא רטן לעצמו. בלה תהתה למה התכוון, אבל פיה יבש. "והיא ביקשה ממני לספר לך את זה לאחר מותה."
"זה אומר שהיא שיקרה לי."
"זה אומר שהיה לה קשה לספר-"
"אבל היא ידעה, לא?" קטעה אותו בלה, וכבר הצליחה להתקרב אליו. "למה היא לא פשוט... אמרה לי?"
גרדין נשם עמוקות.
"כשסבתא שלך הייתה בגילך, היא עברה הרבה עם הפיות. היא לא הסכימה להקשיב לנו, והיינו חייבים לנהוג בצורה הראויה." בלה רצתה לקטוע אותו, אבל הוא הרים את ידו ועצר בה. "גם לאחר מכן היא עברה לא מעט. היא לרצתה שתדעי על זה, או שבכלל תהיי חלק מהעולם הזה."
"אבל אני יודעת עליו." אמרה בלה, מבולבלת.
"אני בטוח שאת זוכרת את אחוזת אלבסדן, ואני בטוח שאת זוכרת את היער ליד האחוזה."
לקח לבלה רגע אחד להבין.
"היער... לא..."
גרדין לא אמר כלום. הוא הסתכל על המיטה של בלה, שם, משום מקום, הופיע ספר. ספר וצמיד.
"הספר מדבר על פיות, והצמיד מכיל קמעות של שלוש עשר האוצרות. סבתא שלך ביקשה שתקבלי את החפצים האלו."
בלה דיפדפה בספר, בעוד גרדין אמר את דבריו האחרונים: "אחוזת אלבסדן הוא המקום הטוב ביותר בשבילך, ואני חושב שעדיף שתגורי שם מעכשיו."
ואז הוא נעלם, הפך לעלי שלכת ועף דרך החלון.

שמונה שנים עברו מאז ביקורה האחרון של טלין בחדר השינה של בלה, שכבר התבגרה ונהייתה מופנמת, וצינית.
גם רוב המלתחה שלה השתנתה והכילה בעיקר בגדים חומים, לבנים ואדומים. שערה החום צמח ועקף את כתפייה, ועיניה נראו פחות גדולות ופחות בורקות, אך צבען הכחול עוד לא נעלם מהן. היא גבהה בהרבה, והייתה די גבוהה לגילה.
באותו בוקר קריר, היא עמדה מול המראה שלה והביטה בשמלה השחורה והמיושנת שאימה נתנה לה ללבוש ללוויה של סבתה, טניה.
היא לא התלוננה.
היא נעלה את מגפי החורף החומות שלה ואספה את שערה לצמה.
בלה אהבה את סבתא שלה. מבין כל בני המשפחה סבתא וסבא שלה היו היחידים שהאמינו לסיפורי הפיות שלה. אבל סבא שלה מת כשהיא הייתה בת עשר, וסבתא טניה הייתה כל כך עצובה שהפסיקה להזמין אורחים לביתה.
"בלה!" קולה של אימה העיר אותה ממחשבותיה.
"אני עוד רגע באה!"
***

בלה בכתה ברגע שהקבר של סבתא שלה נגלה לעיניה. היא לא ניסתה למחות את דמעותיה, כמו שהייתה עושה בכל מקרה אחר.
אין לה במה להתבייש עכשיו.
זאת הפעם הראשונה שנתנו לה להיות נוכחת בלוויה, והיא מעולם לא דמיינה שכשתראה חתיכת אבן היא תרגיש כל כך עצובה.
לא. לא עצובה. אם הייתה עצובה היא הייתה חובטת במי שגרם לה להיות עצובה. אבל עכשיו אין לה במי לחבוט.
זה משהו אחר. עמוק יותר מעצב...
אבל.

אבא של בלה נשאר לידה אחרי שרוב הנוכחים הלכו, ושניהם פשוט בהו באדמה החולית מתחתיהם. כל אחד חושב על משהו אחר, אפילו לא חושב להתחיל בשיחה כלשהי.
לאביה של בלה היו אותן עיניים כחולות, שירש מאביו, ושיער חום כהה ומטולטל כמו של סבתא טניה.
בלה וורקין ואיימוס וורקין היו דומים במובנים רבים מאוד, אם במראה ואם במחשבות. ולעומת זאת, היא כלל לא הייתה דומה לאימה.
"את יודעת," קולו של אביה שבר את הדממה, "היית די דומה לסבתא שלך."
"באמת?" שאלה, בלי באמת להתעניין יותר מדי. איימוס וורקין נעמד ליד בתו והביט על מגפיי החורף החומים שלבשה כל הזמן. הוא התלבט אם להעיר לה על כך, אבל החליט לדחות זאת לפעם אחרת.
"והסיפורים שלה היו דומים לשלך. בעיקר הסיפורים על הפיות שהיית מספרת עד לפני כמה שנים."
"אלו לא היו סיפורים." אמרה בלה בלחש, אך היא עדיין הייתה בטוחה ששמעו אותה.
איימוס כרע מול בלה, עד שהיה קצת נמוך ממנה, ומלמל משהו, כאילו לא מצליח לומר זאת בקול. משהו לגבי פיות.
בלה ידעה עד כמה היה קשה לאביה. ההורים שלו נפטרו לפני מעט מאוד זמן, והוא היה באבל עמוק. היא ידעה שאם תדבר על פיות זה רק ידאיג אותו, אז היא לא אמרה עוד כלום.
בלה נהגה בדיוק כמו שטלין ביקשה ממנה. אחרי יום הולדתה השמיני הפסיקה לדבר על הפיות כשהוריה היו בסביבה, אבל היו פעמים שלא הצליחה להתאפק. ההורים שלה שלחו אותה לפסיכולוג שנתיים ברצף, וטלין שלחה אנשי פיות לחדרה מדי לילה כדי להזהיר אותה.
בלה הרגישה כאילו היא מתחילה להשתגע. היא כבר שקלה את האפשרות לברוח מהבית, אבל לא היה לה האומץ.
"תירגע, אבא, צחקתי." הצליחה לומר בקול חנוק ולחייך חיוך מאולץ.

אני רוצה להמשיך בפאנפיק...
אבל אני רוצה לשמוע קודם דעה כלשהי שלכם-

מה לדעתכם צריך לקרות בהמשך?
איזו דמות צריכה שיפור?
אם תרצו ליצור דמות, אתם יכולים אפילו להציע אותה כאן :)

*חצוצרות*
הנכם מוזמנים למשתה המלכותי שייערך באולם הנשפים הגדול לכבוד יום הולדתו של הלורד ריצ'ארד אור דה לאברמס.
לפני ההגעה עליכם להצטייד במתנה מפוארת ובברכה מכובדת. לכל המאחרים ושוכחי המתנות על כלל סוגיהם, ראו אזהרה זאת כראשונה ואחרונה: כלבי הציד נמצאים במצב היכון ואנחנו לא נחשוש לשסה אותם בכם!
המסיבה תיערך ביום שלישי ה 21.8 בין השעות 16:00 ועד צאת הנשמה!


http://simania.co.il/group.php?groupId=484
מחכים לכם שם (;

אני מתחילה פאנפיק בהמשכים, בתקווה שזה יעזור לקבוצה :)


בלה וורקין שכבה במיטה שלה, ילדה קטנה בת חמש בסך הכל, בעלת שיער חום גלי וקצר ועיניים כחולות בורקות.
היא הביטה לעבר החלון, שם עמדה דמות קטנה עטויה ברדס כחול כהה.
הדמות ריחפה לתוך החדר ונחתה על רצפת השיש. מערבולת של כסף עטפה את הדמות הקטנה שהלכה וגדלה ככל שהמערבולת התרוממה.
מתחת לברדס ראתה בלה את פניה של אשת הפיה, השומרת שלה, טלין.
היא הייתה אשת פיה יפהפייה, שערה היה ארוך וחלק, עשוי כולו מכוכבים קטנים וכסופים. עיניה היו כהות מאוד, והיא הביטה בבלה הקטנה מלמעלה.
"היי," אמרה בלה, מופתעת. טלין הופיעה לעיתים רחוקות ביותר, ובכל חייה ראתה אותה רק שלוש פעמים.
"בלה, כמה שבגרת." אמרה טלין והורידה את הברדס, שהתפוגג לכוכבים באוויר החדר. "בפעם הקודמת שראיתי אותך חגגו לך שלוש שנים."
אף אחת מהן לא חייכה.
הן ידעו שהפיה השומרת הזאת לא מגיעה סתם כי מתחשק לה. בפעמים הקודמות היא הגיעה כדי להזהיר אותה ממקרים שעלולים לקרות.
"השיער שלי ארך." אמרה בלה, מנסה לדחות את הקץ. היא חייכה חיוך מאולך ונגעה בשערה החום.
"את יודעת שלא בשביל זה באתי." קולה של אשת הפיה היה רציני. היא התיישבה על המיטה של בלה, שקמה ונעמדה מולה.
"אז למה?" שאלה בלה, עוטה מבט מבולבל. ידיה שלובות על חזה.
"בעוד שלוש שנים..." התחילה הפיה, מבהירה ומדגישה כל הברה וכל מילה. "כבר תהיי גדולה מספיק כדי להפסיק לדבר על פיות. עד אז את צריכה להפסיק לספר עליי להורים שלך." אמרה והבעה רצינית עלתה על פניה. "אם תמשיכי החיים שלך לא יהיו טובים כמו עכשיו."
פניה של בלה נפלו.
"אבל את אמיתית. הם צריכים להאמין בך." התחננה בלה. היא אהבה את טלין, אבל אף אחד לא האמין שהיא אמיתית. היא סיפרה להורים שלה שהפיה השומרת שלה מגיעה אליה כל כמה שנים ושהן מדברים. ההורים שלה רק ליטפו את שערה וחייכו אליה.
היא סיפרה על הפיות בפרטי פרטים, עד שהם התחילו לדאוג לגבי העולם הפנטזי והקטן של ביתם הקטנה. כולם אמרו שכאלו הם ילדים בגילה, יש להם עולם משלהם...
אבל לא שמעו את הסיפורים של בלה. היא התעקשה שהפיות אמיתיות.
"תקשיבי לי," קולה הלוחש של טלין כמעט עלה לצעקה, אבל היא הצליחה לרסן את עצמה. "הם לעולם לא יראו אותי. את צריכה להפסיק עם זה!"
בלה הביטה בה בעיניים גדולות ועצובות. היא הביטה בעיניה של אשת הפיה וראתה בהן את עיני אמה.
בלה התחילה לבכות. היא השפילה את מבטה והנהנה כשהיא מושכת באפה. היא רצתה להגיד משהו, אך כשהרימה את ראשה אשת הפיה כבר נעלמה.
***

בלה מילאה את בקשתה של אשת הפיה. טוב, כמעט.
היא אמרה לה לא לספר כלום להוריה, אבל רק הורים. היא לא התייחסה לחבריה של בלה או לאחיה.

אני רוצה לעשות פאנפיק בהמשכים ולפרסם בקבוצה, אבל אין כאן הרבה...
אז מי שרוצה שיגיד...

משעמם!!

א. מי הדמות האהובה עליכם?
ב. מי הדמות השנואה עליכם?
ג. אם הייתם דמות מהספר, איזו דמות הייתם?
ד. איזו דמות הייתם רוצים להיות?
ה. עד איזה ספר קראתם?
ו. אתם אוהבים ספויילרים?
ז. כמה אדום יש לכם במלתחה?
ח. אתם מאמינים בפיות?

ריק פה מידי...

רד: טניה, מה את עושה בסימניה?!
טניה: מה את עושה בסימנייה?
רד: טניה, אני שאלתי קודם...
טניה: אבל אני לא חצי פיה.
רד: הו, אז עכשיו את שוב מדברת על המועדון שלך נגד הפיות?
נו, קדימה, הסבר!
טניה: חיפשתי באינטרנט את הספר שאנחנו כתובות בו והגעתי לפה. אסור לי לאהוב ספרים?
רד: כן, אסור, כי א נ י אוהבת ספרים!
טניה: מה זה קשור לעניין?
רד: כי אסור לך לאהוב מה שאני אוהבת! המפף!
טניה: תודי, את כאן בגלל ספארו?
רד: מה לספארו יש קשר עם זה?
טניה: מאז שהספר האחרון נכנס לרשימות הוא רשום כאן...
אל תגידי לי שלא ידעת!
רד: אבל לא ידעתי.
טניה: אני בספק. איזו עוד סיבה יש לך להיות פה?
רד: אני אוהבת ספרים? לקרוא? כאילו ד"א!
טניה: ממתי?
רד: מאז ומתמיד!
טניה: אני לא אתחיל להתווכח עכשיו...
רד: את זאת שהתחלת את הוויכוח, טניה.
טניה: אני בספק.
רד: כן, ממש...
אוי, נו, טניה, תודי כבר שאת מנסה לגרום לי להיות מובכת שדי שאני לא אזכיר את החבר שלך.
טניה: החבר שלי?
רד: כן, הבחור שאת מדברת איתו שעות בטלפון כשהפרצוף שלך סמוק בצורה מגוחכת.
טניה: את עוקבת אחריי או משהו?!
רד: לא עוקבת אחרייך, את יודעת כמה קשה לגרור אותך מהטלפון כדי שתתקלחי סוף סוף?!
זה כל כך ברור!
טניה: אני... הממ...
רד: כן טניה, גאונה.
גם השירים במקלחת לא ממש עוזרים, את יודעת.
טניה: מה זה קשור?
רד: הו, שכחת על מה את שרה? לצטט לך?
"אהבה אהבה..." בלה בלה בלה.
אוף, חפירות.
טניה: אני לא היחידה!
פביאן סיפר לי שאת ממלמלת על ספארו מתוך שינה.
רד: מאיפה פביאן הגיע לשטות הזאת?! הוא מצוטט לי או משהו?!
טניה: את מכירה אותו. ברור שהוא מצותת.
רד: הו, כשאני אתפוס אותו הוא כל כך מת!!

דרך אגב, טניה, איך את והחבר שלך הכרתם? דרך האתר?
טניה: *מסמיקה*
הוא לא חבר שלי!!

אבל מישל האריסון הכירה לי אותו.
הייתי מכריחה אותה להכניס אותו לספר הרביעי אם היה אחד כזה.
רד: אה, אז הוא לא חבר שלך ואת דלוקה עליו.
אולי אם הוא סובל אותך כל כך הרבה שעות בטלפון אז גם הוא דלוק עלייך...
טניה: O_O את קוראת לי חופרת?
רד: לאאאאאאאאאאא, ממש לאאאאאאאאא, הבנת אותי לא נכון, אי אפשר לדבר עם מישהו בטלפון כל כך הרבה? זה לא הגיוני!
טניה: זה קרה לי איתך. דיברתי איתך שעות בסמסטר הקודם.
את לא זוכרת?
רד: אז אולי היית יותר מעניינת בסמסטר הקודם~~
טניה: אז עכשיו אני לא מעניינת?!
רד: לא ממש...
טניה: אני מקווה שיהיה לך מעניין ברגע שאני אנעל אותך בשירותים!
*יוצאת מהחדר, דוחפת את רד לשירותים ונועלת את שתי הדלתות.*
רד: *בורחת מהחלון*
פביאן: בזמן שטניה רודפת אחרייך, כאן פביאן :)
טניה: את כל כך מתה!
פביאן: אז...
רד: אז תבוא לכאן תעזור לי!
פביאן: אבל אמרת שתהרגי אותי בגלל שצוטטתי לך.
רד: תעזור לי ואני אחוס על חייך!
פביאן: *נעמד ליד החלון, מסתכל על טניה שרודפת אחרי רד.*
יש לה מספריים ביד. כדאי לך להיזהר.
בכל מקרה, אם אני אחשב נכון לפי התזוזה, אני אצליח לזרוק עליה אבן. אבל אין כאן אבן.
רד: אתה רוצה אבן בגרון?!
טניה: פביאן, כדאי לך לשתוק!
פביאן: אולי אפשר לעשות משא ומתן? את לא תהרגי את רד ואני לא אקרא את היומן שלך?
טניה: את היומן שלי?! פביאן! אני אהרוג גם את רד וגם אותך!
פביאן: מה זה, מה כתוב כאן...? הממ... מעניין.
טניה: מה מעניין?!!??
פביאן: פעם חשבת שאני קרצייה?! אני לא מאמין עלייך!
טניה: פביאן, תסגור את זה ומייד!
פביאן: רגע, זה מעניין מדי.
מה זאת אומרת "הוא מעצבן כל כך ועוקב אחרי כל הזמן"?! עשיתי מחקר מדעי!
טניה: פביאן, אל תגרום לי להרוג אותך.
פביאן: רד! טניה רוצה להרוג אותי!
רד: אני מעדיפה אותך מת מאשר אותי.
פביאן: מה?! אבל... אבל אני מועיל!
אוי לא, טניה משנה כיוון...
היא באה לפה!
*נלחץ*
רד: חה! פביאן, אתה לא עזרת לי קודם עכשיו אתה מקבל את מה שמגיע לך!
טניה: עדיין לא גמרתי איתך, שתדעי.
פביאן: תראו! כתוב כאן שאחרי שרד הצילה את טניה היא חשבה שאני נחמד! אולי קצת מנחמד! טניה...?
רד: טניה... יש לך משהו לספר לנו...?
טניה: פביאן. אני אהרוג אותך.
פביאן: רגע, אני חייב לקרוא את מה שכתבת כאן... 'זה הרגיש מוזר שפתאום הוא לא היה מעצבן כל כך, אבל זה היה נעים כשהוא אמר שהוא מצטער שעזב אותי ברגע ההוא.'
את רצינית?!
רד: הו, טניה, מישהי מסתירה סוד גדול, אה? D:
טניה: מה?! לא לא לא לא לא!
רד: כן כן כן כן כן!
טניה: היומן הזה היה ממזמן!
רד: ועדיין, היומן הזה קיים!
טניה: טוב, אני מודה! פעם חשבתי שהוא קצת יותר מנחמד.
רד: אהה, זה עדיין סוד~~
טניה: מה זאת אומרת?
רד: משהו.
טניה: מה?
רד: שאת היית דלוקה על פביאן P:
פביאן: זה מביך...
טניה: סתמו.
רד: לא רוצה לסתום!! D:

~הסוף~

יש כאן מישהו?

"אהמ, אהמ." מייטי טפחה קלות על המיקרופון וגרמה לקול צורם שהביא לתלונות קלות. לפחות היא משכה תשומת לב.
"מדברת כאן מגדת העתידות הפגומה שלכם." היא הכריזה.
"פגומה?" קול הגיע מהקהל שסובב אותה. היא זיהתה את אחד מקוראי סימניה, אבל לא הצליחה להבין מי הוא.
"פגומה. לא תמיד צודקת. מתקרבת לתשובה הנכונה. קצונית מדי. אתם יודעים..." היא ענתה והרימה את ידה בביטול. "בכל מקרה, אני כמובן- מגדת עתידות."
כמה מילמולים של 'ברור מאליו...' 'בטח...' 'מה הנקודה פה?' ועוד נשמעו והיא הייתה צריכה לטפוח על המיקרופון שנית.
היא חייכה כשכולם הזעיפו את פניהם בכאב.
"אז אני נותנת שיעורים לכמה אנשים."
"אילו שיעורים?" קול, נחמד לשם שינוי, נשמע.
"איך להיות קוסמים, מכשפים רעים, יצורים מוזרים, חדי קרן, כל דבר שתרצו." היא אמרה בחיוך, "תקבלו אפילו כנפיים או משהו כזה!" היא קראה בהתלהבות.
"אפשר להיות מגד עתידות?"
"לא! רק אני מגדת עתידות כאן!!" מייטי התפרצה לרגע.
"מה אם נהיה מתלמדים שלך?"
"לא. כבר היה לי אחד, והחלטתי שלא יהיו עוד." היא צימצמה את עיניה, סרקה את הקהל. "תודיעו לי מה תירצו, אם תירצו."
ומייטי, מגדת העתידות הפגומה, ירדה מהבמה שהייתה בעצם קופסת קרטון שכמעט נפלה- והלכה משם יחד עם המיקרופון שלה.


***

כל מי שרוצה, מוזמן להתלמד אצלי ;)

אם יכולתם להחליט למי כל דמות תהיה משודכת... למי זה היה?

אני חושבת שטניה ופביאן היו יכולים להיות זוג חמוד :)

מ-ש-ע-מ-ם-!-!-!

למה. לעזאזל. הפכו. את. רד. לדמות הראשית?!?!
בא לי להרוג את הסופרת T_T

http://simania.co.il/group.php?groupId=465 תצטרפו

אני רוצה לדעת.

ועכשיווווווווווווווווווווווווווווווווווווו~~!

מה הדמות הכי טובה לדעתכם?!


הצבעה חשובה!~~

הקבוצה מתה :(

מ-ש-ע-מ-ם-!....

שיעמום....

זה ממני ומנטע:


http://www.siz.co.il/view/knyknzjnmynd.jpg.htm

איזה ספר הכי אהבתם?
למה?
מי הדמות האהובה עליכם?
למה?

משעמם!

אתם אנשים מעצבנים :(
אתם לא משתפים פעולה!!
גם אם אתם מעט...

http://www.google.co.il/imgres?q=%D7%90%D7%A7%D7%95+%D7%95%D7%A0%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%A1&hl=en&biw=1366&bih=545&gbv=2&tbm=isch&tbnid=sGASs6TB9wzwHM:&imgrefurl=http://puzzles.co.il/product.asp%3Ff%3D2120%26p%3D55&docid=u9S86kY3UnoScM&itg=1&imgurl=http://puzzles.co.il/images%25255Cimages%25255C16023.jpg&w=510&h=373&ei=awDmT6iUGMHLsgbvnOmVAQ&zoom=1

נראה לכם מוכר??

אם הייתם מגיעים לממלכת האנסילי ביום שהיא הופכת לסילי... מה הייתם עושים כדי לחזור הביתה?

סיימתי את הראשון! חתיכת ספר...

אני לא קראתי את השלישי :(
פשוט אני לא זכרת דמויות !
ואין לי כוח לקרא הכל מההתחלה..
אתם יכולים להגיד בקשצרה מי זו כל דמות ?

מי כאן?

תגידי,לא נראה לך ששכחת מהתחרות ההיא?

נמחק לי בטעות ^^


המשך למשחק:

כל אחד עשה את מה שהוא עשה.
כולכם דמויות נפרדות, ויכולות להיפגש.

הדרך הכי טובה לברוח מהן חבויה בתוך הספר השני! (אהמעץרואןאהמ)
ולפי מה שכתבתן...
זה מה שיצא-
נטע: חלק מהפיות מתו, ואחרות נפצעו קשה. מצאת לעצמך כמה אויבות פיות... אבל שרדת.
כיפה סגולה: הצלחת לברוח, ואספת לעצמך כוח פיות. אבל, הפיות שיכולות לעוף עפות אחרייך.
כיפה כחולה: נראה לי שאת הבהלת חלק מהפיות עם הצרחה שלך...



המטרה שלכם במשחק- להגיע לממלכת הסילי (ההחלפה עוד לא בוצעה) ולבקש שישחררו אותכן.
ליל כל הקדושים חל בעוד 4 חודשים, וביום ההוא, ממלכת האנסילי תשלוט.



כיפה כחולה אתמול: וואו. צרחתי סתם כי פחדתי. לא ממש חשבתי שזה יעזור. אבל הם ברחו ממני, איזה כיף.
שתיים נשארו... אז... אני פשוט בורחת בכל הכוח שלי.


כל אחד רשאי להתנגש בי^^

אנג'ל אתמול: (טוב, כי אני לא ממש נחשבת, אז אני נכנסת כדמות חדשה, בסדר?)

מייטי♥ אתמול: אוקיי.
ותיקון- זוהר, לא כוח פיות.

כיפה סגולה לפני 19 שעות: ראיתי מאחוריי כמה פיות, אויי נוו, זה יקח שנים, מזל שלקחתי איתי הספקה של זהר, כדי שאני אוכל לעוף.

כיפה כחולה לפני 17 שעות: (אספקה* אוי* נו* ייקח* זוהר*)

מייטי♥ לפני שעתיים: (בדרך- כולם פוגשים שדון שמדבר בחרוזים!)

למי ששם לב, העליתי למעלה "פינת רעיונות" ויש שם רעיון.
תקראו, ותגידו באילו ימים אתם רוצים לעשות את יום הדמות :)

אנשים- זה רשמי. ביום שלישי אני מתחילה לקרוא את הסדרה!!!

המצאתי משחק.
כל מיש כאן, שיזרום.
♥♥♥

תדמיינו שנכלאתם בממלכת הקסם.
ברצונכם.
מה שאומר שלא תוכלו לצאת אלא אם כן תביאו תחליף.
הפיות מופיעות מבין העצים ומתחילות לחוג סביבכן ולשרוט אתכן עד דימום.
אתן...?

אנחנו מתחילים לגסוס

תינוק נחטף בדרך מוזרה!
האירוע התרחש לפני כשנה, היום נודע על המעשה.
השדון שחטף את התינוק לקח אותו ממיטתו בלי שהוא או מישהו אחר נגע בו!
ופיות רבות החזירו אותו בעזרת אבקת הפיות, התינוק חזר עם כנף אחת.
רבים חושבים שזו הייתה תקלה בחטיפה.
אבל מסתבר שהתינוק נולד ככה,התינוק ישוב לאמו בעוד כעשרים דקות ויראה אותה בפעם הראשנה מאז החטיפה.
"תינוק שהחטיפה שלו לא טובה, אף אחד לא ירצה בו" אומר רשא מחלקת החטיפות בממלכת אנסילי.
השדון היה במאסר לתשע שנים על רשלנות בחטיפה ושקר לממלכת אנסילי.
כבר מהצהרים משפחתו של התינוק מחכה בכניסה לממלכה ומצפה לפגוש את התינוק האבוד.

נכתב יחד עם כיפס.

המשתתפות בתחרות-
נטע, כיפה כחולה, כיפה סגולה.
יש לכן עוד שלושה ימים לגמור את השלב.
***

נטע, כל יום ראשון תכיני כתבה, ותראי לי כדי שאאשר. אם אני לא עונה לך עד יום שלישי תסגרי את הנושא עם הכתבה ותפרסמי בקבוצה.
***

אנג'ל, מה קורה עם הפאנפיק בהמשכים שהבטחת?
***

אנשים.
תביאו לקבוצה את האנשים הבאים:
מרימוש, אלאן, סילבר, דודה דיי, ליידי קורליין, עיני זאב, רוז, טל שיחיי וכל השאר שרשומים לקבוצה כדי להחיות אותה.
מי שכאן, ויש לו עצה בשביל הקבוצה, או רעיון שיכתוב בתגובות.

היי לכולם!
הודעה חשובה!
אריאל רוצה לשבור שיא גינס של המעגל הכי גדול של החזקת ידיים (;
ומשתמשת בי כשליח אומלל מאוד ):
אם למישהוא יש שאלות שישלח אליה

אני מבינה שהקבוצה לא ממש חיה, אבל באמת?! ככה לנטוש.
מי שכאן שיגיב משהו.


ואם מישהו כאן... מה דעתכם על אמת או חובה?

כתבת הפיות מדווחת:
פיה עפה אל החלל! ניל פיה קטנה וחכמה ראתה בחדשות האנשים חללית שעפה לחלל.
היא החליטה לעוף גם היא לשם!
"הודות לאנשים האלה לעולם לא היתי מצילחה" אמרה ניל.
ניל עפה בחלל מעל לכדור הארץ וסיפרה:" כדור הארץ נראה בחלל כחול וירוק".
ניל תקים אגודת חלל בה פיות יעופו לחלל.
עוד בעינין מחר.

פרשתי מהתחרות

(מייטי ביקשה ממני להיות כתבת הפיות)

כתבת הפיות מדווחת:
יש אשת פיה, ששמה רפו, שאומר שהיא רואה אנשים שאנו לא רואים.
רפו היא אשת פיה שכמעט הגיעה לגיל העמידה, ולכן יש ספקות. אך עדיין תחקרנו אותה לגבי הנושא וגילינו כמה דברים...
רפו אומרת שהם לובשים צבע שאנו לא יכולים לראות, ומעולם לא ראינו- וכך לא ראינו אנשים וחפצים.
רפו מספרת שהיא יכולה לראות את הצבע הזה, ולא הרבה צבעים אחרים. היא אומרת שזה צבע בולט מאוד, ומוזר שהפיות מעולם לא ראו אותו.
היא אומרת שהיא תחקור את הנושא.
אבל ממלכת הסילי כבר הכניסה אותה לתא כלא, בחשש שאיננה שפויה.
שאלנו לאיזה צבעים הצבע ההוא דומה ולבסוף היא ענתה שלצבע הורוד, אבל כהה יותר, וגם לכתום.
דיברנו גם עם מלכת ממלכת הסילי, "היא צריכה לקבל טיפול תרופתי, בקרוב אנשיי ינסו עליה כישופים רפואיים." אמרה שרת הבריאות של הממלכה.
כתבתנו מייטי מוסיפה:" בית החולים של סילי מדווח שהיתה כזו בעיה שאחד הפיות לא ראה כחול, אבל הוא לא דמיין צבע אחר".
שאלות רבות אנו מסיקים מהתגלית:
האם יש צבע שפיות לא רואות?
מה קרה למוחה?
איך יטפלו בה?

אני הולכת מחר לספרייה, אתן ממליצות לי לקחת את 13 האוצרות ו13 הסודות (או הקללות, מה שבא אחריו)?

תגובה ראשונה- אתה פביאן.
תגובה שנייה- אתה אוהב\שונא את טניה ולמה?
תגובה שלישית- יש לך חוש שישי!
תגובה רביעית- אתה איש פיה, ואתה השומר של התגובה השלישית.
תגובה חמישית- אתה ופביאן חברים טובים :)
תגובה שישית- אתה אוברון, מלך הפיות.
תגובה שביעית- תכתוב 10 פעמים "רד לא צריכה להיות דמות ראשית!"
תגובה שמינית- מי יותר טוב? טניה או רד?
תגובה תשיעית- אמת או חובה?

תוצאות!!!

כיפה כחולה-66.5 נקודות
כיפה סגולה-56.5 נקודות
נטע-56.3 נקודות
אנג'ל-56 נקודות
***

כבר נתתי למישהו את הנקודה הנוספת. אתם יכולים לנחש למי נתתי, אבל אתם יודעים שאני לא אגלה.
עשיתם עבודה מעולה! הניקוד של כולם פחות או יותר צמוד, ובשלב הבא...
נראה מה ישתנה.
***

הפעם יש לכם כמה משימות, וגם מועד זמן אחרון.
המשימות:
1. להמציא סוד גדול על אחת הדמויות ולהסביר איך הכל התחיל, למה, איפה, מדוע, מי, איזה...
2. להמציא משחק, ושתי חידות.
3. עוד משחק, שנעשה בשעה מסיומת. (נא לכתוב למטה מתי נוח לכולם להתחבר).
***

אני מבקשת מנטע ואנג'ל לשלוח לי הודעה ואני אודיע לכן בקשר למשהו שרציתי לעשות.

♥♥♥

אז זה הכל! שיהיה לכם בהצלחה!
אני מבקשת מכן לגמור את המשימות עד התאריך- 18.5

הלוווו!!!??? תוצאות

כמה בגדים אדומים יש לכם בארון?

תמונה יפה, מייטי:)

ראיון עם מישל האריסון על הספר. תראו:

http://www.hachettebookgroup.com/features/13treasures/index.html

למי שלא הצליח להבין מה היא אמרה, היא אמרה דברים כמו:
*הדמות של טניה מבוססת על האחיינית שלה שגם לה קוראים טניה. היא בחרה בשם טניה גם בגלל שזה השם של מלכת הפיות.
*יש לה הרבה בגדים בצבע אדום, אבל זה לא כל כך משנה- היא מעולם לא ראתה אף פיה ;)
*יש לה חתול שחור, והיא אוהבת חתולים שחורים. הם מסתוריים. יש אנשים שאומרים שהם מביאים מזל רע, אבל היא חושבת שהם מביאים מזל טוב.
*למישל האריסון יש צמיד קמעות כמו שיש לטניה, אחותה הגדולה נתנה לה אותו (או אחד מהקמעות, לא בדיוק הבנתי.) בשביל שיהיה לה מזל, וגם היה לה קצת מזל אחרי שהיא פרסמה את הספר.

מתי התוצאות??????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????

רוצים משחק?

אני אחזה את העתיד:
"המנצחות בתחרות הן...
כיפה כחולה, נטע ואנג'ל.

אז, עכשיו חזרנו לשלב הבא. שתדעו, שהוא לא האחרון! אם אצליח, אעשה יותר משישה שלבים. (חיחיחיחי!!)
אז הנה החוקים הפעם:
אתם לא מצביעים לסיפור, אתם מדרגים כל אחד! (מובן?)
יש כאן סיפורים מדהימים, אז עכשיו כל אחד יקבל את הניקוד המגיע לו. וגם אני אדרג, ותאמינו לי- אתם צריכים לשמוח מהדירוג שלי ;)

אז בהצלחה! תתחילו לדרג!
(וכדי שתזכרו: כל אחד יכול להביא עוד מדרגים)

♥♥♥
פרנסיס האיצה בי משום מה לצאת החוצה. היא אמרה שמשהו קורה, ושיכול להיות שמשהו חשוב עומד להיעלם לשנינו.
"טוב, חשוב לי לפחות," אמרה לי בלעג, ואני התרגזתי למרות שלא ידעתי על מה היא מדברת. ומה אני עומד אולי לאבד.
"מה זאת אומרת?" שאלתי אותה, ונראה שלא היה לה כוח לנהל ויכוח, שהיא רוצה לזרוק אותי החוצה מן הדלת ולצאת לחפש את המשהו הזה. אבל היא בכל זאת ענתה לי.
"טניה יקרה לי יותר מכל, את זה אתה יודע." אמרה במהירות, רוצה כבר לגמור את השיחה הזאת, "אבל פביאן לעומת זאת-"
קפאתי במקומי כששמעתי את דבריה. פביאן? היא חושבת... שאני לא אוהב אותו?
אבל לא היה לי זמן לחשוב על זה, או להתווכח איתה. היא עוד לא גמרה את המשפט, ואני כבר התנפלתי על הדלת ורצתי החוצה.
"תבדוק ביער!" שמעתי בקושי את קולה של פרנסיס מהדהד בעודי רץ.
לא יכולתי לחשוב אפילו על האפשרות שאני אאבד את פביאן. פביאן שלי.
אחרי שרצתי במשך דקה בערך, משהו גדול וכבד נחת על חזי והפיל אותי ארצה.
ניסיתי לדחוף אותו מעליי, והצלחתי בקושי. רק אחרי שכבר קמתי והתאוששתי מהנפילה, הבנתי מה זה היה.
"אוברון.." מלמלתי, והתכופפתי עד שהסתכלתי בעיניו של הכלב של טניה.
הוא לא נפגע. אולי זה אומר שגם טניה לא נפגעה. אולי זה אומר שגם פביאן לא נפגע.
"אוברון, איפה טניה?" שאלתי אותו בלחץ. בשניה הראשונה אוברון הסתכל עליי בתמיהה, אם כלבים יכולים להסתכל על אנשים בתמיהה, ואני כבר חשבתי לבעוט את הכלב הזה מדרכי ולהמשיך לחפש. אבל שנייה אחת לאחר מכן הוא התחיל לרוץ במהירות בליווי נביחות רבות לעבר מקום כלשהו מימיננו.
רצתי אחריו אחוז פאניקה, מתפלל לאלוהים שהם בסדר. שהבן שלי בסדר.

♥ ♥ ♥
אני נכנסתי לבית בקול חרש, למרות הכל אני עדיין נלחצת.
לחטוף ילדים זה לא קל.
שם, מכורבלת לה על הרצפה, שכבה ילדה יפהפייה.
ילדה שתהיה שלי.
התקרבתי אליה וערסלתי אותה בזרועותי, כמה מתוקה היא.

***

הילדה הפכה אותי מאושרת, אני לימדתי אותה דברים והיא לימדה אותי.
היא אף אמרה לי את שמה, אך כדי לעזור לה להשתלב המצאתי לה שם, סוקי, סוקי שלי.
אבל לא!
יום אחד הם באו, הערימו עלי ולקחו אותה בחזרה ממני, תלשו אותה בכוח מזרועותי המגנות.
חיי הפכו מרירים ואפורים, נשבעתי שאני עוד אנקום.

***

למעלה פרוות השועל שהכנתי בשביל ילדתי, סוקי.
הנערה המטונפת, בגללה הייתי על סף גסיסה, אני לא מבינה מה היא עשתה לי.
החנקתי צעקה בעוד העולם נעשה מטושטש, זה כל כך כאב.
הדבר היחיד שהיה מול עיני רגע לפני שגופי נדם, למרות שהיה הזיה, היה סוקי, סוקי שלי.

♥♥♥
זו הפעם הראשונה שהיא מרגישה בודדה כל כך, מאז הפעם שאביה עזב את הבית.

אמא של טניה אף פעם לא הראתה ליד טניה עד כמה היא באמת אוהבת אותה.

והפעם, אחרי ששלחה אותה לסבתה היא גם לא תזכה לראות.

היא שנאה את הדקות האלו, דקות של בדידות ואכזבה.

היא מתהלכת בבית השקט שאין בו אף אחד, רק היא עצמה.

היא עומדת במטבח, בוכה, עד כמה שהיא יכולה לבכות.

היא רק ניסתה לנוח קצת מבתה, ועכשיו היא רק בודדה ועצובה.

♥♥♥
רצתי בין העשבים ביער שליד האחוזה. ידעתי שזה מסוכן להיות ביער ואימא לא מרשה, אבל ראיתי משהו מנצנץ. הרמתי את המשהו המנצנץ, הוא היה צמיד. לצמיד היו כל מיני חרוזים מוזרים בצורות שונות. כמו לב, פמוט ועוד. לא הבנתי מה קשור לב לפמוט אבל הצמיד היה יפה. הוא נראה עתיק. החלטתי לבדוק מהו החפץ העתיק הזה וחזרתי לאחוזה שלנו. אימא לא היתה בבית אז לא יכולתי לשאול אותה מה זה הצמיד הזה. הלכתי לספרייה וחיפשתי ספר על צמידים. לא מצאתי ספר על צמידים אבל מצאתי ספר על תכשיטים עתיקים. פתחתי אותו בתוכן עניינים ודפדפתי לפרק של צמידים עתיקים.
היו שם המון צמידים עתיקים כמו "צמיד סירת הנחושת" ו"קמע עלה התלתן המרובע" (לא הבנתי למה קמע נמצא בתוך הספר, אבל אז הבנתי שזה כמו צמיד רגיל רק שהוא מביא מזל). בסוף הגעתי לערך שרציתי "צמיד שלוש-עשר האוצרות". קראתי וגיליתי שזה צמיד שמסמל את שלוש-עשר האוצרות של הפיות. מה זה פיות? חשבתי, אימא מעולם לא סיפרה לי על דברים כאלה.
קראתי המון בספרייה, הנושא הזה היה מרתק.
בלילה המשכתי לקרוא בחדר שלי. הבנתי שיש 2 ממלכות פיות. הפיות בממלכה אחת בשם סילי שהיא קובעת את החוקים באביב ובקיץ והשני האנסילי שהיא קובעת את החוקים בחורף ובסתיו. הבנתי שיש כזה דבר מוחלף הוא יצור פיה, שחולה או פשוט מכוער שמחליפים בבן אדם בריא יותר. וככה המוחלף גדל אצל משפחת בני האנוש, וזה גורם לאחד מצאצאיו להיות בעל חוש שישי. קראתי גם על חוש שישי שזה חוש שמאפשר לך לראות פיות, בדרך כלל ניתן לך אם יש מוחלף במשפחה שלך.
קראתי גם על זוהר פיות שזו מסכה שהופכת פיות להיראות כמו בני אנוש.
קראתי גם הרבה מידע על איך לגרום לפיות לא לראות אותך ואיך מזהים פיה.
***

התעוררתי באמצע הלילה, הייתי תלויה באוויר. משהו משך אותי לתקרה של החדר שלי. התקרה של החדר שלי נפתחה. יצאתי מהחדר שלי, נבהלתי ופחדתי. עפתי לכיוון היער. בור קטן נפתח באדמה ואני נחתי בו, לא שלטתי על התעופה שלי. זה היה עוד יותר מפחיד. בתוך הבור עפתי זמן מה עד שהתקרה של הבור נפתחה ועליתי למעלה. מצאתי את עצמי עומדת בתוך אולם גדול. הוא היה יפה אך מפחיד.
הרבה פיות ושדונים ישבו בתוך האולם הגדול שנראה כמו אצטדיון. שני שדונים ופיה ישבו במרכז. "שלום בט." אמר אחד השדונים שישב במרכז.
"איך אתה יודעים איך קוראים לי?" גמגמתי.
"זה לא ענייך, ילדה סקרנית." אמרה הפיה.
"את יודעת עלינו ואפילו אין לך חוש שישי. את רואה אותנו רק בגלל כישוף קליל." אמר אחד השדונים.
"כישוף?" אמרתי,
"כן, כישוף שיאפשר לך לראות אותנו לחמש שעות" אמר אחד השדונים.
"אנחנו לא רצינו שבעלי חמישה חושים ידעו עלינו. גם פעם כך הם ידעו עלינו." אמרה הפיה.
"את כאן כדי שנסדר איתך הסכם." אמר אחד השדונים. "ההסכם יכול להיות כזה: אנחנו ניקח את הצמיד שלך, וגם את תבטיחי שלא תגלי שאנחנו קיימים"
"או שנמחוק לך את הזיכרון." אמרה הפיה.
"אני מעדיפה את ההסכם הראשון" אמרתי.
כך יצאתי ממלכת הפיות ולעולם לא ארצה לחזור לשם.

מי שכאן ורואה את זה שיכתוב:

ארגנטינה!!

או...

שלללום!!!

מתי כיפה כחולה שולחת את הפאנפיק??

למה הכלללללל בוורוד???????????????????

מתי הפאנפיקים?

איזה ספר בסידרה הכי אהבתם?

שלום.

מה הדמות האהובה עליכם? מה הדמות השנואה עליכם? ולמה?


אני אוהבת את טניה, פביאן, טינו (מהספר השלישי), ספארו וסוקי (מהשלישי והשני) ^^
אני שונאת את רד T_T ואת נל והתוכי המעצבן שלה :O

התוצאות!

כיפה כחולה- 10 נקודות
כיפה סגולה- 3 נקודות
אנג'ל- 3 נקודות
נטע- 2 נקודות

אל תדאגו, בסוף כולם יקבלו פרסים. ויש עוד לפחות שני שלבים. יכול להיות מהפך!

השלב הבא יתפרסם ללא שמות. ואני מזכירה לכם אתם יכולים להביא מצביעים מבחוץ!
השלב הבא הוא כתיבת פאנפיק.
הדמויות שאסור להשתמש בהן:
טניה
רד
סבתא של טניה
אלדריץ'

***

בשלב הבא, מישהי שאני אבחר בצורה אקראית, תקבל עוד נקודה!
אז תתחילו לעבוד ותקוו להצלחה :)

***

אסור לפרוש!

הלו? תוצאות?

תצביעו למה שהכי אהבתם! זה יכול להיות לפי, הדמות הכי מקורית שבחרו למונולוג, לפי צורת הכתיבה, לפי מקוריות התשובה של החידה, לפי קושי החידה, לפי צורת החידה וכל דבר אחר!
רק אל תצביעו למישהו בגלל שהבטחתם לו. ואם כן, לפחות תכתבו את זה למטה. עדיף לא לשקר.



נטע:

באחת השפות , השם שלי הוא סוג של צבע
מי אני?

אני ופביאן כרגע בחדר, חדר שלא הייתי בו מעולם. פביאן גילה אותו, הוא חשב שזה מעבר סודי. יש שמועה שבבית קיים כזה מעבר. הוא גנב את מפתח הגנבים של אבא שלו ופתח את הדלת. "מפתח גנבים יכול לפתוח כל דלת באחוזה" זה מה שפביאן אומר.
פביאן, לא רואה את הסכנה, זה מקום חדש, אם נעלו אותו זה סימן שאנחנו לא יכולים להיות בו. במקום הזה יש חדרים על גבי חדרים, מי יודע אם לא נמצא את הדרך חזרה? מי יודע אם יתפסו אותנו כמו הפעם ההיא שהלכנו ביער?
באיזה שהוא מקום אני מבינה את פביאן, הוא משועמם, להוט להרפתקה כמוני.
אני בעיקר מפחדת אבל להוטה להרפתקה.
***

אנג'ל:

אני מגעיל עד בלי סוף
אין לי תוף
אני משמיע קולות מוזרים
ביניהם יש חרחורים.

עכברוש שכמותה, איך היא מעיזה להשאיר אותי פה?
מסריח פה כל כך, המכשפה הזאת מצחינה לגמרי!
יש לי בחילה, אז כמו שעשיתי בכל הפעמים הקודמות, אני רוכן הצידה ומקיא את כל תכולת הקיבה שלי.
שזה לא הרבה, דרך אגב.
ועכשיו אני פה, מזיע ומלוכלך והיא והאיש הזה נעלמו לגמרי.
אני פשוט לא מאמין שהם השאירו אותי מאחור.
אבל לא לדאוג, אני אצא מפה, ואמצא אותה.
ושאני אמצא אותה, אני אדאג לה למוות איטי ומלא ייסורים.
כי זה מה שקורה שמתעסקים איתי.
***

כיפה סגולה:

__=20X3+60+33:51+10 (לא חייב לפתור לפי סדר הפעולות)
+
אומרים עלינו שאנחנו כמוסים ולרוב לוחשים אותנו באוזן, מי אנחנו?

אוי לא! הן שם? כדאי לי להציץ? לא, הן יראו אותי.
אני כבר לא יכולה, אין לי אוויר, רק לנשום טיפה... אני מתה לכוס מים, אבל הן יראו אותי!
הן עושות רק נזקים אני מצטערת על היום שראיתי אותן.
הן נראות נחמדות מבחוץ כמו אלה שמופיעות באגדות ועושות קסמים יפים, אבל לא!
הן הדבר הכי נורא שיש.
הדמעות שלי לא הפסיקו בגללן! אני זוכרת איך יום- יום הן השתעשעו איתי ואפילו לא חשבו כלל על מה אני מרגישה ועל הקשיים שההורים שלי הרגישו, בעיקר אימי שניסתה להבין.
הן לא מבינות כמה זה קשה.
יום יבוא והן ירגישו את הכל חזרה.
***

כיפה כחולה:

עזרתי להפיל את הנכדה בפח,
בגדתי בחבריי למרות שהייתי להם אח.
על הילדה בת החמישים הוכרחתי לשמור,
אך בסופו של דבר היא לא תחזור.
מי אני?

כששמעתי שטניה מגיעה לבקר לכמה זמן, כל כך התרגשתי.
תמיד אהבתי את טניה. טניה הקטנה, שראיתי אותה כשהיא הייתה בת יום אחד בלבד. הייתי מאושרת באותו היום.
אבל ידעתי שאסור לי. ידעתי מהרגע שהיא נולדה, שאסור לי להראות שאני אוהבת אותה. אסור לי להיפגש איתה הרבה. אסור לי לסכן אותה. אפילו אם הדרך שלי להגן עליה היא דרך שכל כך כואב לי לעשות אותה... כי אני לא שונאת אותה. טניה היא הסיבה לזה שאני מאושרת. היא הנכדה שלי. ויש לה את הכוח שיש לי.
תמיד פנטזתי את עצמי נותנת לה עצות לגבי הכוח שיש לשתינו. אבל אני יודעת שזה לא יקרה, שזה לא אפשרי.
שאם אני רוצה להגן עליה מפני הפיות, אפילו שההגנה שלי בקושי תעזור, אני חייבת להרחיק אותה ממני. ממני. מהחיים שלי. מהעבר שלי. מהחברה שלי שרוצה נקמה.
כשאני נזכרת שטניה בקרוב עומדת לבקר, אני נהיית מדוכאת. כי אני יודעת שלעולם לא יהיה לנו את הקשר שרציתי שיהיה לנו, בן נכדה ולסבתא שלה.
כי אני יודעת, שהיא חושבת שאני שונאת אותה. ואני יודעת שבגלל זה היא שונאת אותי.

עובדה מעניינת:

מקור השם טניה, מגיעה מהשם "טיטניה". דמות ממחזה של שייקספיר (חלום ליל קיץ), שבו טיטניה היא מלכת הפיות.
שמו של מלך הפיות באותו מחזה, הוא אוברון. כמו שמו של הכלב של טניה.

השלב השני

1. כל מתמודדת צריכה לבחור דמות מהספר, ולכתוב בשמה מונולוג.
2. כל מתמודדת צריכה להמציא חידה על הספר.

הניקוד בינתיים:

כיפה כחולה- שבע נקודות
כיפה סגולה- שלוש נקודות
נטע- שתי נקודות
אנג'ל- שתי נקודות

נונונונווווווווווווווווווווו אני אמשיךך לפתוח דיונים!!! שלב שני!!!!! איפה הוא?????????????????????????????.............. עכשיו! ברגע זה! מיד! פה! בדיוק שאת רואה את זה!

השלב הראשון נגמר.


במקום הראשון, עם הכי הרבה קולות: כיפה כחולה!
במקום השני, נמצאת לא אחרת מאשר: כיפה סגולה!

השלב הבא יפורסם מחר. כל הכבוד למובילות בשלב הנוכחי!

מחיאות כפיים!!!

אמ.....שלב שני?

לצערנו הרב, דודה דיי פרשה מהתחרות.
:'(

לפחות נסיים את השלב הזה.
תגידו איזה מהתקצירים הכי אהבתם! (הראשון, השני וכ"ו), אסור להצביע לתקציר שלכם.
התקצירים כתובים בלי שם, כדי שהתחרות תהיה יותר הוגנת.
קדימה להצביע!


סיפורה של טניה הוא לא כזה פשוט, היא רגילה לראות פיות מאז שהיא זוכרת את עצמה, אבל הפיות לא פיות רגילות, מתוקות כאלו, חמודות, שיביאו לך נעלי זכוכית, וקרקרה שהייתה בעבר דלעת, ולא כאלו שיהפכו את שמלת הסמרטוטים שלך לשמלת נשף מפוארת.
הפיות האלו בעצם די מתעללות בה, גורמות לה להיראות משוגעת, ובעיקר גורמות לה לעלות על העצבים של אמה.
טניה מוצאת את עצמה אצל סבתה, שהיא והיא שונאות זו את זו (כביכול) ושומרות על קשר קריר ומרוחק זו עם זו.
***

כשטניה הייתה קטנה ידעה שמסתתר משהו מאחורי האחוזה של סבתה.
טניה האמינה בפיות וראתה אותם בעיניה, אבל אלו לא סתם פיות,אלו פיות שהיו מסבכות אותה עם הוריה.
טניה ניסתה להסביר להוריה מדוע כל הצרות קורות וסיפרה להם על קיומם של הפיות,
אבל הוריה צחקו ולא האמינו למילה אחת.
הצרות המשיכו ולאימא של טניה כבר נמאס מהם, היא שלחה את טניה לאחוזת סבתה.
באחוזה מגלה טניה דברים רבים והיא מוצאת את עצמה בתוך תעלומה הקשורה לנערה שנעלמה למשך חמישים שנה, את התעלומה פתרה עם פביאן בנו של מנהל האחוזה.
וקשה היה לדעת עם הפיות שהשתובבו ימשיכו בצרות לטניה או שיהיו לטובתה.
***

מאז שטניה הייתה קטנה, היא ראתה דברים שרק היא הצליחה לראות, דברים שגרמו לה להיות שונה, ולהיראות מטורפת.
הפיות שהיא רואה מאז ומתמיד אמללו את חייה, וגרמו לה דברים נוראיים.
אל תטעו, הפיות הן לא פיות ורודות וקיטשיות. הפיות שונאות את טניה, וטניה לא מבינה למה.
כשטניה עלתה על עצביה של אימא שלה (בעצם אלו היו הפיות שהפלילו אותה), היא נשלחה לאחוזה בה גרה סבתה, ומסע ארוך וקשה מתחיל.
טניה מגה כל מה שרצתה לדעת ויותר. יותר מידי. מפני שבשלב כלשהו היא מוצאת את עצמה בסכנה גדולה.
למרות שמבחינתה של טניה היא גילתה את סוד חייה, זהו הקצה של קצה במזלג, וחוויות עוד יותר זוועתיות עומדות בפניה.
והשאלה היא- האם הפיות יהיו לצידה בחוויה הזו או רק ימשיכו לסבך אותה?
***

בספר מסופר על ילדה בשם טניה. טניה היא ילדה מיוחדת, אין לה חמישה חושים יש לה שישה. אז מהו החוש השישי של טניה? אתם בטח שואלים, החוש השישי שלה הוא שהיא יכולה לראות פיות שאנשים רגילים (בלי חוש שישי) אינם רואים. אז מה הבעיה בלראות פיות? אתם בטח שואלים. זהו שהפיות שטינה רואה הן לא פיות ורודות שמגשימות משאלות, הן פיות רעות שמסבכות אותה. הן גורמות לה לעשות דברים מוזרים כמו להיות על התקרה ללא רצונה. לאמא של טניה נמאס מהצרות שבתה גורמת אז היא שולחת אותה לאחוזה של סבתה לכל חופשת הקיץ. באחוזה של סבתא מסתתרים סודות גדולים שאותם טניה רוצה לגלות, מהם הסודות? האם לטניה כדאי לגלות אותם? או שאולי לא?

אנשים.






















תרדו למטה.
























































עוד...






































עוד...








































עוד!




































תגידו ארגנטינה.



































אמרתם? תגידו שוב.















































ותספרו לאנשים על הקבוצה.













סיפרתם? תגידו ארגנטינה.












אמרתם? יופי :)

מתי יגמר השלב הראשון?

ההרשמה לתחרות נסגרה.
השלב הראשון בתחרות:

לכתוב תקציר לספר (לא זה שיש כבר).

שלב שני:

ייכתב אחרי שהשלב הראשון ייגמר.

משעמם פה.

פאנפיק!

יומני היקר,
הוא חושב שאני משוגעת. זאת לא הפעם הראשונה, אני יודעת.
אני רק רוצה שמישהו יבין אותי, שידע איך אני מרגישה... ואני מרגישה נורא.
אולי אני באמת משוגעת? אולי אני באמת מדמיינת הכל?
אולי אין פיות! אולי החיים שלי לא צריכים להיות אומללים!
אבל אז הפיות מענישות אותי, שוב, וזה כואב כל כך, פוגע כל כך, שאני בטוחה שזה אמיתי.
אני לא חושבת שהדמיון שלי מפותח מספיק בשביל לחוש כאב מדומה.
ומה אם בכל זאת יש לי דמיון מפותח מספיק?
לא, אני לא רוצה לחשוב על אפשרות כזאת.
אני זוכרת משהו... פנים. פנים של מישהו... מישהי. מי זאת?
היא כה מוכרת... והיא כה יפה.
אבל היא נראית שונה... היא אשת- פיה. אני יודעת.
אולי היא אפילו מהאכזריים האלה, שמחליפים תינוקות מסכנים בפיות מפלצות שלהם.
באמת שאני לא יודעת.
הוא קורא לי... אני חייבת ללכת! אני מבטיחה שאכתוב אחר כך!


כעבור חודש:

סליחה שלא כתבתי בך הרבה, מאז החודש האחרון הדפים נשארו ריקים, אבל עכשיו אני כאן, עכשיו יש לי ידיעה חדשה...
אני פשוט לא מאמינה.
אני לא מאמינה שאני אחת מהם...
לכן אני רואה אותם, לכן הן איתי כל הזמן, משגעות אותי.
אוף,אני רוצה להתאבד.
מה היית עושה אם היית מגלה שאתה בכלל בכלל לא אתה, אלא משהו שאתה שונא?
לא היית רוצה לעשות כלום, נכון? רק... לצעוק.
וזה מה שעשיתי, והוא שלח אותי לאישפוז.
כל הזמן שהייתי שם, חשבתי על ליניה, גם אותה שנאתי... ועכשיו היא... כמו משפחה.
משפחה שנואה, אבל משפחה.
יש לי משפחה?
אני חייבת, אבל חייבת לדעת, אני לא יכולה לחיות בחוסר וודאות.
אם זה ישאר ככה, סתום וחסר פשר, אני אשתגע, באמת.
רגע! אני... אני נזכרת בפרצוף של אשת הפיה.
אשת הפיה היפה, שנראית קצת מיואשת והיא... מוכרת יותר מתמיד...
לפתע אני מבחינה כמה שהיא דומה לי, צורת העיניים, צבע השיער, האופן בו היא מכווצת את הגבות בדאגה, הכל הם דברים שאני רואה כל יום, במראה.
אני חייבת לדעת אם היא חיה, ולמה היא מסרה אותי, החליפה אותי.
כל תשובה מובילה לשאלה חדשה, לעזאזל.
אבל אני באמת חייבת לדעת.
עד אז... להתראות, אליזבת.

המשתתפים בינתיים:
אנג'ל
נטע
כיפה כחולה

מי עוד רוצה?

אם הייתם דמות מהספר, איזה דמות הייתם?

אני רוצה לעשות תחרות.
אני לא בטוחה שיש מספיק אנשים שרוצים להשתתף.
כל מי שרוצה להשתתף שיגיב "אני".

היי
עפ''י תמונת השער-יש סרט?

תגידו אתם בכלל מתאמצים כדי לשמור על הקבוצה הזאת חיה?

טוב...
אני אעשה רעיון שאנג'ל נתנה לי.




ניתוח דמות.

טוב, עם מי נתחיל?

אתם קבוצה גוססת.