סוף הסיפור (משחק תפקידים) קבוצה ציבורית
*פרק חדש נפתח!!

~סוף הסיפור- החלק השלישי והאחרון בטרילוגיה, מתחיל!~
בחלק הזה, האחרון בטרילוגיית 'סוף הסיפור', אתם כבר לא יכולים לסבול את גן העדן שלי. אתם מתמרדים נגדי ולכן מתחילים לכתוב ספר, את סיפור חייכם. אתם בוראים את העולם המושלם (והמעניין) שבו תרצו לחיות ונשאבים לתוכו.
הבעיה היא שמישהו פורץ אל גן העדן וגנב את הספר, למרות שמירתו היסודית של זשל"ב.
סכנה נשקפת לחייכם אם הגנב לא ייתפס במהרה.
השיא נמצא כאן.
בהצלחה!

~סוף הסיפור- החלק השני בטרילוגיה, התחיל!~
בחלק הזה הדמויות האהובות (קיירו, ילה, קליאו, ונוודת) ממשיכות את הרפתקאותיהם רצופי הסכנות.
עכשיו, כשהם בגן העדן הפרטי שלי הם נהנים מכל טוב ואני סוף כל סוף יכול להיות מאושר.
אבל... הרגע הזה לא יכול להמשך לנצח. לכולם מתישהו נמאס מהשלמות, והם רוצים קצת אקשן.
הדבר הזה יוצר בעיה מפני שבגן העדן הפרטי שלי אין את האקשן שהם מחפשים ויום אחד הם מודיעים לי שהם רוצים לעזוב.
איני יכול לסרב מפני שנשבעתי להם שלא אכריח אותם להשאר אם הם לא ירצו.
בהתחלה אנחנו נפרדים לשלום. הם מחפשים אקשן בעולם הזה ואני נשאר בעולם הבא שלי, אך כשעוברים כמה ימים, השעמום והגעגוע נותנים בי את אותותיהם ואני מחליט לחפש אותם.
אבל נראה שזה לא כל כך פשוט.
החבורה חיפשה אקשן. ולצערי גם מצאה אותו.
והפעם אני לא זה ששולט בזה. הפעם זה אקשן אמיתי.
הירשמו בהמוניכם!!!

כולנו רגילים לראות את הגיבורים (גם הטובים וגם הרעים) בספרות ובקולנוע בספרים ובסרטים. אך מה קורה כשהדמויות האהובות (והשנואות) עלינו, משתחררות מהספרים ומהסרטים שבהם הם מופיעים, לעולם שבו כל בני האדם חיים?
בלאגן. כאוס. זה מה שקורה.
הדמויות מרגישות כלואות ולא שיכות לעולם בני האדם. עם כל שניה שעוברת, הן נחלשות. ואם זה לא מספיק, בני האדם מנסים לכלוא אותם במקום שנקרא "הוליווד"- עיירה תיירותית שבה כל מני בני אדם מכל קצוות העולם, מגיעים לשם בכדי לצפות בדמויות האגדתיות.
למרבה המזל, שום דבר מזה עדיין לא קרה.
עדיין לא.
אבל ככל שהזמן עובר, לבני האדם יש סיכויים רבים יותר לממש את חלומותיהם ותשוקותיהם לכלוא את הדמויות, להביא אנשים מכל רחבי העולם, ולעשות מיליונים!
הדמויות לא יכולות לחזור מהעולם שבו הם חיו לפני כן. כל הספרים והסרטים שממנו הן באו- הושמדו. הם רק צריכים לשרוד.

הדמויות הן בעצם אתם.

הסיפור נפתח בתחושת תקווה. הוא נפתח כשכל אחד מכם (גם הטובים וגם הרעים) שומע קול שאומר לכם שלא כל הספרים והסרטים שלכם הושמדו.
נשאר עותק אחד מהם!
כאן תצאו עם ניצוץ של תקווה, למסע למציאת הספר (או הסרט) שלכם.
על מנת להצליח, אתם צריכים לשכוח מכל הריבים ביניכם ולהתייצב מול האויב האמיתי: בני האדם!

אך לפני זה, תשלחו לי בפרטי את דף הדמות שלכם:
דמות:
מין:
גיל:
מראה חיצוני:
כישורים:
צד (טובים או רעים):
סיפור רקע:

וזהו, אפשר להתחיל!

~זאבה~
דמות: ילה בלק נייט
מין: נקבה
גיל: 18 ו9 חודשים
גזע: חצי אלפית
מראה חיצוני: שער בצבע שחור כפחם עם פסים זהובים טבעיים, עין שחורה כמו ברחה של מים שחורים ועין שמואל בצבע ירוק מתכתי ועור שזוף. גופה גבוהה, גמיש, חטוב ויפה. פניה בעלות תווי פנים עדינים אך תקיפים והאוזניים שלה מעט מחודדות.
היא לובשת חלצה בצבע ירוק כהה שמבליט את הניגוד בעיניה, מכנס ג'ינס כהה ומשופשף ונעליים בצבע צהוב חרדל.
כישורים: היא מתרפאת מהר יותר מבני אדם, שולטת בקסם, חכמה, בעלת זיכרון צילומי והיגיון פשוט.
צד (טובים או רעים): טובים
סיפור רקע: ההורים שלה נעלמו באופן מסטורי ומאז היא מנסה למצוא אותם, יש שאומרים שזה הטביע אותה אך אחיה הקטן החזיר אותה למציאות ומאז היא לא אותו אדם. היא שקולה ורגועה ותמיד עושה את הכל די בדיוק אך בניגוד גמור החדר שלה מבולגן תמיד כדי שמי שמחטט שם לא יצא כלום.

~no fear~
דמות: קיירו (מאינקרסרון)
מין: זכר
גיל: אוי, בן כמה הוא היה? נראה לי 16...
מראה חיצוני: עיניים כחולות, שיער שחור (אני חושבת) אצבע ממתכת
כישורים: אהמ... טוב בלחימה?
צד (טובים או רעים): רעים (מוחעחע!)
אופי: עוקצני, אנוכי, יהיר, אמיץ, נקמן ושומר טינה, ערמומי, פראי, לא סלחן, לא רך, עקשן, חסר אמפתיה, חסר רחמים, אבל נאמן ובעל לב טוב.

~ray of light~
דמות: דיימון סאלבטור (מהסדרה, יש לציין)
מין: זכר
גיל: 147
מראה חיצוני: שיער חום כהה, מעט זיפים, עיניים בצבע תכלת-אפור, עור בהיר מאוד, גבוהה, שרירי.
כישורים: מהיר מאוד, חזק בצורה לא טבעית, יכולת לסשע מישהו בעזרת שיני הערפד שלו.
צד (טובים או רעים): זה תלוי בתפיסת העולם של המתבונן.
סיפור רקע: הוא היה צאצא למושל העיר, ויש לו אח בשם סטפן. הוא הפך לערפד, ביחד עם אחיו, על ידי ערפדית הורסת בשם קתרין פירס.
אביו לא היה מעוניין בו יותר אחרי שהפך לערפד, ותיכנן להרוגו, אך הוא רצח אותו לפני.
הוא ואחיו נקלעו לסכסוך עתיק עקב מחלוקת בנושא רצח אדם. דיימן בעד, וסטפן נגד.

~פורמיילאב~
דמות: ביאטריס / טריס פריור
מין: נקבה
גיל: סביבות ה-16
מראה חיצוני: נמוכה יחסית, שיער שטני, עיניים בהירות.
כישורים: היא מפוצלת- יכולה להבין תוך כדי סימולציה שזה רק סוג של חלום ולא אמיתי, יודעת להלחם.
צד (טובים או רעים):טובים ^_^
סיפור רקע: החברה שבה היא חיה מחולקת ל-5 פלגים : כנות, ידידות ,אומץ לב, אוריינות והקרבה עצמית , טריס נולד בפלג "הקרבה עצמית". בגיל 16 יש מבחני התאמה , בדר"כ המבחנים צריכים להראות תוצאה חד-משמעית אבל במקרה שלה המבחן הראה 3 תוצאות-היא מפוצלת. בסוף היא בוחרת לעזוב את הפלג בו נולדה ולעבור לפלג "אומץ לב".

~reaper~
דמות: קריספין, מכונה בשם בונז (ציידת הלילה)
מין: זכר
גיל: 250 שנות אדם
מראה חיצוני: יפה בצורה לא אנושית; שיער בלונדיני קצר ופרוע. עור בצבע שמנת מבהיק, פנים זויתיות, עצמות לחיים גבוהות, ועיניים חומות עמוקות. רזה, גבוה, ומחוטב. לבוש שחורים בדרך כלל, עם ז'קט עור.
אופי: אדיש בדרך כלל, ציני, בעל חוש הומור שחור, אכזרי בקרבות, מקלל הרבה, ניגש ישר ולעניין, בעל מוח אסטרטגי.
כישורים: לחימה, תעופה, מהירות-על, כוח פיזי רב, ריפוי עצמי מהיר.
צד (טובים או רעים): רעים.
סיפור רקע: הפך לערפד לפני כמעט 250 שנה, ראה הרבה בחייו, והתאהב בבחורה במאה ה-21 בשם קאת'רין קרופילד (שעליה הספר נכתב). בונז שכיר חרב וצייד ראשים, הוא עובד תמורת סכומים גבוהים.

~קטניס~
דמות: קטסה מ'מחוננת'
מין: נקבה
גיל:16 (נראה לי)
מראה חיצוני: עיינים בצבע אחת כחול ואחת ירוק
כישורים: כוח הישרדות והריגה
צד (טובים או רעים): טובה
סיפור רקע: ההורים שלה מתו והיא גרה אצל דוד שלה שהוא אחד המלכים של שבע הממלכות,החבר הכי טוב שלה זה בן דוד שלה שעושה כל הזמן שיקויים,אול וגידון הם גם חברים שלה וגידון מציע לה נישואים.

~הומורה~
דמות:קליאונה [קליאו] בלוס
מין:נקבה
גיל:16
מראה חיצוני:שער בלונדיני,נמוכה יחסית,עיינים כחולות ירוקות,
כישורים:עקשנית,מומחית ללחימה בפגיון,תמיד מצליחה להשיג את מה שהיא רוצה
צד (טובים או רעים):טובים
סיפור רקע:נולדתי באורנוס, הממלכה הכי שופעת והכי ירוקה מבין כל הממלכות של מיטיקה [אורנוס,פאלסיה ולימרוס] אחותי הגדולה מתה ממחלה והשאירה אותי כיורשת של כס המלכות של אבי. אבל הצ'יף באסילוס ונמלך גאיוס,המנהיגים של פאלסיה ולימרוס תקפו את אורנוס וכבשו אותה כך שגרתי בצללים כדי שלא יתפסו אותי

~elbereth~
דמות: סוניה (מ"גילדת הקוסמים")
מין: נקבה
גיל: בערך 16
מראה חיצוני: קטנה, שיער חום, לבושה בגלימה חומה של מתלמדים בגילדת הקוסמים.
צד (טובים או רעים): טוב
סיפור רקע: נערת רחוב שבהתקוממות נגד גילדת הקוסמים שנהגה לנקות את הרחובות מעניים ואנשי ביבים הגלו אצלה כוחות קסם. לאחר שהקוסמים רדפו אחריה זמן רב היא נתפסה וגילתה את הפנים המורכבות של הגילדה. היא הצליחה להפליל קוסם אופל ונמסרה לחניכה אצל קוסם שמודע לבעיות המעמד הנמוך יותר מהשאר.

~קרן תקווה~
דמות:וין מהערפילאים
מין:נקבה
גיל:16
מראה חיצוני:ממש נמוכה 1.30 שער שחור קצר ועיינים אה....אפורות נראה לי
כישורים:היא ערפילאית כלומר היא שולטת בכוחות של כל 14 המתכות [סיפור ארוך אינלי כוח לפרט]
צד (טובים או רעים):טובים
סיפור רקע:היא הייתה נערת רחוב שגויסה לפעולה מאוד מסוכנת להפיל את האדם ששלט כבר 1000 שנה באימפריה והיא הצליחה להרוג אותו

~מישי~
דמות: ''וואנדה'' ['גוף מארח']
מין:נקבה
גיל: 17
מראה חיצוני: המון שיער [בלונדיני] מנומשת פה ושם, קטנה, בעלת עיניים אפורות שכשמאירים אותם רואים חישוק כסוף זוהר [סימן המראה שיש נפש בתוך הגוף המארח]. מטר שישים וחמש אולי?
כישורים: רגשנית מאוד - המומה מהרגשות האנושיים החזקים. מקריבה מעצמה לסובבים אותה בצורה קיצונית. נאמנה.
צד (טובים או רעים): טובים
סיפור רקע: נפש, הגיעה מכוכב אחר. הייתה בהתחלה בגוף של בת אדם שנקראת מלאני - והתחברה אליה. יצאה למסע אחר העבר של מלאני, והבינה שהמעשה שעשו הנפשות בכיבוש העולם לא היה הכי טוב.. היא גילתה לבני האדם שהכירה את הסוד הכי גדול של המין שלה - איך להעביר/להוציא נפש מהגוף המארח - ולכן היא עכשיו בגוף אחר, ולא בגוף של מלאני.

~סטיב~
דמות:פרסי ג'קסון
מין:זכר
גיל:16
מראה חיצוני:עיניים ירוקות, שיער כהה, חולצה של מחנה החצויים, נעלי ספורט, מכנסיים.
כישורים:שליטה ביכולות שלו.
צד (טובים או רעים):טובים.
סיפור רקע: הסיפור של פרסי (למי שמכיר, למי שלא מכיר שיקרא פרסי ג'קסון).

~קריפ~
דמות:סמאל
מין:בן
גיל:אין
מראה חיצוני:כשל אדם(ככה זה מלאכים של היהדות המקורית)שיער שחור עיניים כחולות וחיוור
כישורים:אלוף סכינים(הראה יש את סכינו)
צד (טובים או רעים):טובים
סיפור רקע:מלאך המוות של היהדות המקורית(בלי המדרש והתלמוד וכל זה)שליח אלוהים ואחד מגיבורי העל שלי אך פה הסיפור קצת השתנה מהיותו סתם גיבור בעצם שגילה שהוא לא סמאל האמיתי ודמות ספרותית של ילד בן 13 שוחרר מתפקידו אך עם זאת נהיית בעיה.כולם יכולים לראות אותו ועכשיו מטרתו לצאת מגן עדן כדי למצוא את הילד בן ה-13 שיחזיר אותו לסיפור(הוא מאמין שאם הוא ימצא אותו הוא יחזור לא באמת יודעים אם זה אפשרי)

~חצויה~
דמות :ריינה בת בלונה (מגיבורי האולימפוס)
מין:נקבה
גיל :בין 15 ל-16
מראה חיצוני :עיינים כהות ושיער שחור
כישורים :חמושה בפגיון זהב ומיומנת בו ,תמיד יש לצידה את כלבי המתכת שלה אורום וארגנטום ,יודעת לקרוא אנשים ותמיד מסתירה את מה שהיא חושבת,מנהיגה טבעית
צד :טובים
סיפור רקע :חיה עם אחותה על האי של קירקה עד שהוא נשדד ואז נפרדה מאחותה ועברה לחיות במחנה יופיטר ושם הפכה לפראיטור ,בגדו בה הרבה בחייה .

~מישהי עם כנפיים (מע"ך)~

~טוקיקו קסג'י~
דמות:וונסה דאל
מין:נקבה
גיל:16
מראה חיצוני:שער בלונדיני מחומצן,שזופה ועיינים חומות
כישורים:להפוך לבלתי נראית ו...לפרוץ דלתות?
צד (טובים או רעים):טובים..אני מניחה...
סיפור רקע:אינלי כוח או זמן...תקראו את הספרים 'המעגל' ו'האש' ותראו.

~ירח לבן~
דמות: אדמונד טריירין.
מין:זכר
גיל:14
מראה חיצוני:שער בצבע כסוף מבריק קלוע בצמה ארוכה אך מעט משערו מפוזר על מצחו, עור בגוון שמנת ועיניים כחולות בהירות ויפות. הוא גבוהה, רזה ולא שרירי בעליל.
אין לו הבעה על פניו, עיניו מעט מלוכסנות, אפו מעט נישרי ושפתיו דקות כמו שני קווים ישרים.
הוא ילבש חולצה ארוכה, רפויה ושחורה, מכנס ג'ינס שהוא חושד שהוא מעט גדול עליו ומשקפי ראיה. המשקפיים בצבע ירוק כהה, הצורה של העדשות עגולה והמשקפיים לא ממש בולטים.
כישורים: מוח חריף, כשפות אוויר-שמקורה בתנועות- ומהירות גבוהה.
צד (טובים או רעים):נע בין רע לטוב.
סיפור רקע: הוא כמעט נהרג 6 פעמים. הוא יתום, חצי משוגע ובעל חיבה לנחשים-הם הרגו את אחותו הקטנה-.
יש לו חיבה יתרה לרעלים ופיתח נוגדנים לרובם.







הידעת: בשביל להזמין חברים לקבוצה - שלח להם קישור: .
חברי קבוצת סוף הסיפור (משחק תפקידים)
הצג הכל מציג 10 מתוך 24 חברים
בן 100
העולם הבא (וטוב שכך)
בן 19
חלום של פסיכופת
בת 18
ארץ לעולם לא
בת 19
המקום שממנו באים הרגשות
בת 18
מעמקי האוקיינוס
בן 18
ארץ החתולים
בת 20
שומקום
בת 15
הרקיע השביעי
בת 17
שבע הממלכות
בת 17
הדרך
קיר הדיונים
 |  הוסף דיון הצג הכל מציג 5 מתוך 79 דיונים שעל הקיר
זה שאין לנקוב בשמו לפני שנתיים ו-10 חודשים
~הפרק האחרון והסופי~

בפרק הראשון, בפרק שבו הכל התחיל, 3 דמויות בשם 'קיירו', 'ילה' ו'ללי' (למען האמת, זה התחיל עם יותר אבל באיזשהו שלב זה מה שנשאר) ניסו למצוא את הספרים שמהם הם הגיעו - כל אחד והספר שלו (ובהמשך גם זשל"ב הצטרף לסיפורם. כלומר, אני).
לאחר מסעות ארוכים ותלאות קשים שבמהלכם נפגשנו עם פיראטים שקפצו מעצים, ביקרנו בעיר הרוסה ופגשנו את ג'יי קיי רולינג (אני לעולם לא אשכח את הרגע הזה...), כל אחד מאיתנו הגיע לספר שלו.
אבל משהו השתבש: גם אחרי שהגשמנו את השאיפה שלנו לחזור לספר שלנו, לבית שלנו, לא הרגשנו מרוצים. הרגשנו משהו שחסר.
הרגשנו געגוע. געגוע אחד לשני.

הגיע הזמן שכולנו נגור סוף כל סוף בבית שאליו אנחנו נרגיש שייכים, אבל שלא נרגיש גם געגוע אחד אל השני.
הגיע הזמן שנכתוב לעצמנו ספר. ספר משותף, שכולנו נהיה דמויות בו. שכולנו ניטול חלק.

ולספר הזה קוראים 'סוף הסיפור'.
זאבה~ לפני שנתיים ו-10 חודשים
ילה-

הקוסם-נוסח-הארי-פוטר-שנוף-דמיינה החזיר כל אחד לספר שלו. לא רציתי את זה.. פחדתי על קליירי שלי. לאן היא תלך? היא הרי לא שייכת לשום ספר..
אבל כל זה לא שינה לקנהשנ"ד. הוא אמר לי שהבת שלי תהייה במקום שבו היא אמורה להיות ושלח אותנו בחזרה לספרים שלנו. אבל אחרי כמה זמן.. איבדתי את הרצון לחיות. הרגשתי כל כך חלולה.. רציתי את קיירו, את קליירי, את דודה ללי.. למה כולם נלקחים ממני?
.
.
.
.
שכבתי על כמה כריות ובהיתי בקיר עם הצבע המתקלף. הגוון הכחול שלו דמה לגוון של עיניו של קיירו. דמעות זלגו מעיניי אך לפתע, בשונא משאר הפעמים, מישהו ניגב את הדמעות.
"חבל לראות אותך בוכה.. את כל כך יפה, את לא צריכה את הדמעות." שמעתי את קולו המוכר והרגשתי משהו בי שבער למגע שלו.
הסתובבתי והתבוננתי בו. ליטפתי את פניו באצבעותיי. הייתי חייבת לוודא שהוא שם באמת.
"קיירו," לחשתי וחיבקתי אותו. "אין לך מושג כמה התגעגעתי אלייך."
"גם אני התגעגעתי אלייך." הוא לחש לאוזני. קברתי את פניי בין זרועו לצלעות והרגשתי את ידו מלטפת את שערי. אהבתי את זה. את הליטוף העדין והאוהב הזה, הרגשתי את אצבע המתכת שתמיד פיגרה קצת מאחור וכמעט תמיד הייתה קרה. זה קיירו, קיירו שלי.

3>
no fear לפני שנתיים ו-10 חודשים
אני לא יודעת מה לכתובבבב
פוונסי לפני שנתיים ו-10 חודשים
אפשר להיצתרף? לא? אני מניחה שלא:(
זאבה~ לפני שנתיים ו-10 חודשים
תתארי את אהבתך לילה(אהבו של קיירו לילה)
no fear לפני שנתיים ו-10 חודשים
~זה יהיה כל כך קיטשי ><
ומצטערת, היוש, אבל אני חושבת שלא. זה לא בדיוק משחק תפקידים יותר, זה בעיקר פשוט בשביל ארבעתנו, סתם בתור סגירת מעגל. את לא תביני מה קורה. זה קצת, טוב, זה מרגיש לי מוזר להגיד שזה פרטי, אבל זה כן, בצורה כלשהי. זה פשוט הפך להיות המקבילה הקבוצתית לבדיחה פרטית, בערך. זה לא משהו אישי :/~


לפתע, הייתי שוב בכלא. באינקרסרון, עם האנשים האלה שפעם קראתי להם החברים שלי והיום אני לא זוכר את שמם, האנשים האלה שנראים כמו מסיפור אחר, שהם באמת מסיפור אחר, סיפור אליו אני לא שייך יותר. ואיפה החברים האמתיים שלי? האנשים מהסיפור האמתי שלי? איפה ילה? וקליירי וללי?
הרגשתי כאילו העולם קורס עליי. אפילו לא אמרתי להן שלום.
ואז שמעתי בכי מימיני. בכי מוכר. בכי שהייתי שומע פעם הרבה, בלילות כשהיה לה סיוט, או כשקליירי הייתה בצרה, בכי שידעתי תמיד איך להתמודד איתו.
פניתי אליה וליטפתי את לחיה, ניגבתי את הדמעות מעיניה. לא האמנתי שהיא שם. מלמלתי לה מילות ניחומים חסרות משמעות, רק כדי להשמיע לה את קולי. לא יכול להיות שהיא כאן. איך היא הגיעה לכאן? אבל כל זה לא שינה. העיקר שהיא כאן. הייתי צריך לדעת שהיא תמצא דרך, שהיא תמצא אותי, גם אם אני בכלל בסיפור אחר. היא תמיד תמצא אותי, ולו רק כדי שאוכל להיות שם ולנגב לה את הדמעות.
היא חיבקה אותי, וזה הרגיש הכי טוב בעולם. זה הרגיש כמו הבית. כמו כל מה שהיא בשבילי.
"אין לך מושג כמה התגעגעתי אליך," היא אמרה לי. אבל היה לי מושג. היה לי מושג כי התגעגעתי אליה בדיוק באותה מידה, וידעתי כמה זה כואב, כמו להבה בתוך החזה שלך או חור שחור ששואב את נשמתך מבפנים. "גם אני התגעגעתי אליך," לחשתי בתשובה. אהבתי אותה. אהבתי אותה כל כך. אהבתי את הפגמים הקטנים שבה, כמו הצבעים השונים של שתי עיניה. וגם היא אהבה אותי. ולדעת את זה, את העובדה הזו, הרגיש כל כך טוב. ולהחזיק אותה ככה, בין ידיי, כל כך חזק עד שהיא לעולם לא תיעלם לי, הרגיש כל כך טוב. היא הייתה שלי, באותו רגע. ילה שלי.
זה שאין לנקוב בשמו לפני שנתיים ו-10 חודשים
עד עכשיו אף אחד עוד לא שם לב שהגעתי. קיירו וילה ביחד, מחובקים. ללי נמצאת עם עצמה. אם הייתי יכול לתאר בכמה מילים את ההרגשה שלי באותו רגע, כשראיתי את החבר'ה האלה סוף סוף, אחרי משהו כמו 7 חודשים שבהם כל אחד היה לבד, אז זה היה הולך ככה: "וואו, סוף סוף. כמה טוב לראות אתכם!"

היוש אני פדופיל - קודם כל, אני שמח מאוד על כך שאת רוצה להצטרף למשחק התפקידים שלי! אבל צר לי לאכזב אותך, המשחק כבר אוטוטו נגמר :(
no fear לפני שנתיים ו-10 חודשים
איפה מישייייייי
זאבה~ לפני שנתיים ו-10 חודשים
מישייייייי דודה מישי קוראים לך לכאןןןןןן

וסורי היוש, זה.. משהו פרטי כזה..
ונוף, קיירו וילה הם זוג כזה חמודדדדד
אין דרך שבא הם לא יוכלו להיות קיטשים3>
no fear לפני שנתיים ו-10 חודשים
מישייייייייי
מישי לפני שנתיים ו-10 חודשים
אעאעעע לא רוצה לא רוצה לא רוצההה
למה דווקא כשאין לי זמן אתם ממשיכים???..
בבקשה בבקשה תחכו עם זה.. *מבט מתחנן*
no fear לפני שנתיים ו-10 חודשים
טוב *מבט רחום ומלא חמלה לגבי עומסך הרב*
*כמו כן, לי יש סבלנות*

זאבונת? זה בסדר מבחינתך לחכות למישמיש?
זאבה~ לפני שנתיים ו-10 חודשים
יאפ^^
מישי לפני שנתיים ו-10 חודשים
*אנחה*
*חיוך נוסטלגי*
זה שאין לנקוב בשמו לפני שנתיים ו-10 חודשים
:)

(מחייך גם)
no fear לפני שנתיים ו-10 חודשים
(גם אני)
זאבה~ לפני שנתיים ו-10 חודשים
(כנ"ל)
no fear לפני שנתיים ו-10 חודשים
אוקיי, אני פשוט אגיד את זה - רוצים לעשות עוד פרק אחד אחרון, רק פרק סיום, רק כדי לסגור את זה אחת ולתמיד באופן יפה? אני חושבת שמגיע לנו לפחות את זה. המשחק הזה היה חשוב כל כך לארבעתנו. פרק אחרון?
זאבה~ לפני שנתיים ו-10 חודשים
כןןןןןן
פרק אחרון! אתה חייב לנו זשי
זה שאין לנקוב בשמו לפני שנתיים ו-10 חודשים
יאללה, אם זה מה שאת רוצות, אז בכיף :)

זאבה~ לפני 3 שנים ו-6 חודשים
התעודדי, מי שרוצה הלצטרף אל חברתנו הקדושה יכול לנסות בקיץץץ כי זשלון הבטיח לי בקיץ שנמשיך את המשחקק!!!!^^
זה שאין לנקוב בשמו לפני 3 שנים ו-6 חודשים
זה נכון.

אני מקווה.

בקיץ אמשיך גם את הדיון האחרון שנפתח, והאמת היא שדי שכחתי ממנו, עם כל הלחץ של הלימודים...
זאבה~ לפני 3 שנים ו-6 חודשים
;(
זאבה~ לפני 3 שנים ו-5 חודשים
החופש הגדול זשי! הוא כבר כאן!
זה שאין לנקוב בשמו לפני 3 שנים ו-5 חודשים
בקרוב.

ובינתיים, תזכירו לי קצת מה קורה, כי שכחתי הכל...
no fear לפני 3 שנים ו-5 חודשים
נתקלנו בבוגארט.
זאבה~ לפני 3 שנים ו-5 חודשים
ומנסים להחזיר אצת זכרונך האבוד זשי~
~RAIN~ לפני 3 שנים ו-6 חודשים
נוף
יש לו ציפורן ממתכת D:
no fear לפני 3 שנים ו-6 חודשים
...כן נו ו?
~RAIN~ לפני 3 שנים ו-6 חודשים
ציפורן ממתכת, לא אצבע ממתכת D:

(אני חתיכת אידיוטית, לא כן? ובכל זאת)
זאבה~ לפני 3 שנים ו-6 חודשים
אבל אצבע זה יותר מגניב.. ומי עושה רק ציפורן ממתכת??
no fear לפני 3 שנים ו-6 חודשים
הא. האמת שזה נכון. אבל אצבע ממתכת זה הרבה יותר נחמד, כי את הציפורן אפשר טכנית פשוט לעקור, לא ככה? ובכלל, קראתי את הספר לפני שנתיים בערך. אל תצפו ממני לזכור יותר מאת השמות ><
זה שאין לנקוב בשמו לפני 3 שנים ו-8 חודשים
פרק חדש.
הכל חדש. הכל כבר מאחורינו. צריכים לטפל בפצועים.
אנחנו צועדים לעבר הבית של מחזיר הזיכרון. אנחנו הולכים לאט מאוד, כי אין לנו כוח ואנחנו עייפים.
בסוף, כשכבר השמש מתחילה לרדת, אנחנו רואים את הבית. אנחנו רצים בכוחות האחרונים, ואז מגיעים.
אנחנו דופקים בדלת דפיקה אחת. אף אחד לא עונה לנו. דפיקה שנייה. אף אחד לא עונה לנו. אנחנו עומדים לדפוק בפעם השלישית, אבל אז פתאום מישהו פותח לנו את הדלת.
'אוי לא' ילה ממלמלת, ואחר כך גם כל השאר.
מי שפתח לנו את הדלת בזה הרגע, היה-

מי פתח לנו את הדלת? מה אנחנו עומדים לעשות? ולמה זה נורא כל כך?
אתם תצטרכו לגלות.
זאבה~ לפני 3 שנים ו-6 חודשים
הדלת הייתה מולי, ירוקה וגדולה. לפתע, ממש שנאתי ירוק. הייתי רעבה וכאב לי. אני שונאת דלתות ירוקות, אני שונאת בתים לבנים. אבל זה אף פעם לא לבן. זה תמיד לבן אפרפר כזה, לבן, אבל לא ממש לבן. אני שונאת דלתות ירוקות. אני אהרוג את קיירו אם איי פעם יציע שיהיה לבית שלנו דלת ירוקה. טוב.. אבל אז אצטרך לנהל הלוויה, יעצרו אותי וייקחו ממני את קלריסה. כמו כן, אני חוששת שלא אוכל לחיות כמו שצריך בלי קיירו. אז לא אהרוג אותו, אני פשוט ארביץ לו ממש ממש חזק. ככה שיבין את המסר. קלריסה ניגשה, ודפקה דפיקה מהוססת בדלת. שקט, אחר כך עוד פעם. עם יותר ביטחון. הדלת נפתחה בתנופה.
"אוי לא.." לחשתי
no fear לפני 3 שנים ו-6 חודשים
בפתח עמד הסיוט הגדול של כולנו.
מישהו שפיללתי שלעולם לא אראה שוב.
מישהו שניסיתי להתחמק ממנו כל חיי, וחשבתי שהצלחתי.
הפחד הגדול שלי.
הפחד הגדול ביותר שלי.
בפתח עמד בבון לבוש בשמלה.

ילה מלמלה בלחש מילות תסכול שלא שמעתי. סיפרתי לה פעם שאני די פוחד מבבונים, ושיש לי סיוט חוזר על בבון לבוש שמלה.
אבל אז מלמוליה גברו וכשהבטתי בה ראיתי פחד בעיניה. לא חשש מהתגובה שלי או משהו, פחד אמתי משלה.
"ילה," שאלתי, "מה את רואה?"
(ילה משיבה את הפחד הגדול ביותר שלה שזאבה תבחר)
באותו רגע הבנתי.
איכשהו, הגענו לפתח דלתו של יצור המשתנה לצורת הדבר המפחיד אותנו יותר מכל. לאן לעזאזל הגענו?

(אני יודעת, התפרעתי קצת, אבל מקוריות זה כיף. כמו כן, מצטערת על הפרק החלש. עוד דבר, אגב, מה נעשה בלי מישי?)
זאבה~ לפני 3 שנים ו-6 חודשים
אחי עמד שם, על סכינו דם יבש ודם טרי. ראיתי את השערה של קלריסה קליעה גשרשרת שכתליון שימש לבו של אהובי, של קיירו. איך שהוא ידעתי שזה הלב שלו.
"ילה," לחש קול מוכר. "מה את רואה?"
"הם.. מתים.. כולם.. מתים.. קיירו.. קלריסה.. אמא.. אבא.. לאן נעלמו כולם.. למה יש כל כך הרבה דם..? למה..?" לחשתי, ואז הרגשתי זרועות סביבי. מונעות ממני לא ליפול ונזכרתי למי הן שייכות. למי הן מחוברות. דמעות זלגו על פניי.
"אתה חיי," לחשתי
"כן." פסק והצמיד אותי אליו. מצמצתי וראיתי את קלריסה. הדמעות שלה מרטיבות את פניה והיא לא העזה לנגב אותם.
"אתה ראית את זה," לחשתי.
"מה?" שאל בבלבול
"כשנגעת בי, ראית את מה שאני ראיתי וידעת שזה לא נכון. צריך להציל את קליירי." אמרתי ולפני שהוא הספיק לומר משהו התנתקתי מחיבוקו וניערתי את קליירי. הספקתי להביט בסיוט הכי גרוע שלה והשתתקתי. חחחחיבקתי אותה חזק חזק והרגשתי את זרם הדמעות על חולצתי.
"לא כל כך חזק, אמא עדיין חלשה." לחשתי ובאותה שנייה, מחקתי את הזיכרון שלה לדקה האחרונה. היא הרימה את מבטה אליי וחייכה בתמימות.
"אמא, זה לא היה נורא. בואי ניכנס!" אמרה.
"איך..?" החל קיירו לשאול אך מבט אחד בעיני הספיק לו. הוא העיר את השניים האחרים ונכנסנו לבית.
מישי לפני 3 שנים ו-6 חודשים
אלים, חבר'ה. למה שאני אדע מה הפחד של ללי? היא דמות מומצאת, להזכירכם.

ברגע שהדלת נפתחה התפללתי שהיא תיסגר.
לא יכולתי להסביר מה ראיתי. אני בעצמי לא הבנתי. אבל הפחד ששיתק אותי היה הדבר הנורא שהרגשתי בחיי. קליירי התחילה לבכות, ורציתי להיות מסוגלת להצטרף אליה, אבל הדמעות לא הצליחו לצאת. הרגשתי שהבעתה עוטפת אותי, חונקת אותי, ושאני טובעת.
''ללי! ללי!'' שמעתי קול קורא.
ילה ניערה אותי. ''את בסדר?'' היא שאלה.
''איך הפסקת את זה?'' שאלתי. הרגשתי משוחררת פתאום.
''מה שמפחיד אותך לא מפחיד אותי.'' היא השיבה, ונכנסנו בדלת.

(חבר'ה, זה בוגארט?)
no fear לפני 3 שנים ו-6 חודשים
כןןןןןןן בואו נעשה שזה יהיה בוגארט! אפשר, זאבה, אפשר, אפשר?
זאבה~ לפני 3 שנים ו-6 חודשים
אין לי בעיה אבל.. אפשר הסבר?^^
no fear לפני 3 שנים ו-6 חודשים
מה, בוגארטים צריכים לגור איפשהו, לא? במקרה דפקנו על דלת ביתו. זה המזל שלנו. מהר, שמישהו ייעשה רידיקולוס.
מישי לפני 3 שנים ו-6 חודשים
ז''ש הוא היחיד שיכול לעשות משו כזה, להזכירך
מישי לפני 3 שנים ו-6 חודשים
או או! אולי הגענו לאיזה קוסם-נוסח-הארי-פוטר כי רק מישהו כזה יכול להחזיר את הזיכרון של ז''ש?!
no fear לפני 3 שנים ו-6 חודשים
כןןןןן!
זאבה~ לפני 3 שנים ו-6 חודשים
יאללה! תתחילו^^
מישי לפני 3 שנים ו-6 חודשים
מחכים לז''שון~
קישורים רלוונטים
 |  הוסף קישור הצג הכל מציג 0 קישורים רלוונטים
סרטוני הקבוצה
 |  הוסף סרטון הצג הכל מציג 0 סרטונים

אירועים
 |  הוסף אירוע הצג הכל מציג 0 אירועים של חברי הקבוצה
ביקורות ספרים של חברי הקבוצה
הצג הכל מציג 3 מתוך 760 ביקורות ספרים
היה היה ילד קטן. לילד קראו זשל"ב, והוא היה כבן 7. בגילו, לשחק בקלפים היה האופנה. אלה היו קלפי יו גי הו, וזשל"ב אסף אותם באובססיביות. אבל, מה לעש... המשך לקרוא
24 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
זה שאין לנקוב בשמו לפני שבועיים


תדמיינו לכם, שיום בהיר אחד, מישהו קם ומחליט שהוא הולך לחזור בזמן, כדי למנוע את רצח רבין. תדמיינו שהוא מצליח. עכשיו, תדמיינו איך המהלך הזה... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת

הספר הזה שייך לסדרה של הוצאה לאור שנקראת "מהעולם האמיתי" - בדרך כלל מדובר בספרים המיועדים לבני נוער, כאלה שעוסקים בחוויות שהם חווים בחיים. ... המשך לקרוא
18 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת


ספרים שיש לחברי הקבוצה בבית
הצג הכל מציג 8 מתוך 347 ספרים שיש לחברי הקבוצה בבית
עודכן לפני חודשיים


רשימות ספרים של חברי הקבוצה

ספרים משומשים של חברי הקבוצה
הצג הכל מציג 2 ספרים משומשים
עודכן לפני 4 שנים ו-11 חודשים




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ