פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 46 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני שבוע סיפור בלי שם (כרגע). הצעות לשמות יתקבלו בשימחה Pheonix
אפילוג
הנמל שקט וקר, אין בו נפש חיה, כלומר מלבד האיש הזה עם הכובע הגדול והנוצה שעומד לעלות לספינה.
הוא עמד שם במשך כמה דקות לפני שהחליט לעלות.
הוא חשב על הכל, כל היתרונות והחסרונות, הבעיות ופתרונות אפשריים.
אבל בכל זאת הוא עדיין חושש.
זה מסע נועז לצאת אליו, משהו שדורש החלטה חד משמעית, בלי היסוס, והוא עדיין לא בטוח שהוא מעוניין.
אבל בעצם מה נשאר לו בעיירה שכוחת האל הזו בכל מקרה. הוא מרגיש שאפילו האנשים שיותיר מאחור יוכלו להסתדר בלעדיו אם כי בסתר ליבו הוא לא באמת רוצה לעזוב את חלקם והוא עדיין מקווה שיוכל לבקר אותם בהזדמנות.
מהמקום הזה יוותרו לו זכרונותיו וחפציו בלבד וכל אלו צרורים לבטח בארגז שבתאו, בספינה שעליה הוא מנסה להביא את עצמו לעלות.
לבסוף מחליט הצעיר ומניח לעצמו להשתהות רק עוד קצת.
הוא נושם.
נשימה בשביל האומץ והצעדה קדימה.
שניה עבור מעט האנשים בעיירה הזו שכנראה יחסר להם בעשותו מעשה אנוכי שכזה.
העיירה הזו אומנם קטנה יחסית אבל מספיק גדולה כך שלא הרבה אנשים יכירו אותך גם אם תגור שם כל חייך, כפי שעשה העלם הצעיר הזה.
הוא יתגעגע אליהם. לכל האנשים שכן מכירים אותו. לכל האנשים שהוא זכה להכיר.
לאנה, האופה, אישה מעט מבוגרת, חביבה ונעימה שתמיד נתנה לו מאפיי קינמון בכל פעם שהיה מגיע למאפייה, אפילו אם נכנס רק לומר שלום. אז היא הייתה הכי מרוצה ומייד הייתה מפנקת אותו עם כל מה שיש ונותנת לו לטעום משהו חדש שרק יצא מהתנור. כי כזו היא הייתה, תמיד היה לה משהו בשרוול. עוגות, עוגיות ולפעמים טריקים של קוסמים, זריזות ידיים ודברים אחרים והוא למד את זה ממנה. זריזות ידיים. את חלק מהטריקים שראה וטרח להתאמן עליהם הראה אחר כך גם לחבריו ואז גם לזרים ברחובות עבור מטבעות בודדים. הופעות מנצנצות מלאות בדים וקסמים. טריקים, דוכן קטן. כמו של הנוכלים, שגם הם היו מצויים בשפע בשווקים הללו, אבל לשמחתו בחלק מרוחק מספיק של העיירה כך שנתקל בהם פעמים מעטות בלבד. הוא בכל אופן, מעולם לא רימה אף אחד. אלו שזכו, זכו. אלו שלא יכלו תמיד לנסות שוב או פשוט להשלים עם החוסר במזלם לאותו יום. הוא נזכר עכשיו בחיוך בשלט עם משפט דומה שהיה תלויי מעל שולחן העץ הקטן שהיה הדוכן שלו.
הוא מבטיח לעצמו שישלח לאנה איזה פרי טעים ואקזוטי בשביל המאפים שלה מכל מקום שיגיע אליו במסעותיו העתידיים. או לפחות גלויה, כי מין הסתם לא בכל מקום יהיו פירות, טעימים.
הוא יתגעגע גם לג'ולייט, צעירה יפיפיה ממוצא צרפתי או אולי צרפתי - איטלקי, עם כמה שזה בלתי סביר, שהייתה קצת נוכלת לא קטנה אבל פשוט מושלמת מכל בחינה אחרת.
הוא נאנח פתאום כשהזיכרון הזה מגיע.
האהבה הראשונה שלו.
ג'ולייט, אמנית מוכשרת עם ידיים קלות במיוחד הגיחה לחייו שלוש שנים קודם. היא הגיעה כנוסעת סמוייה באחת מספינות הסחר הצרפתי.
הוא הכיר אותה חצי שנה לאחר בואה לבריטניה וגילה שברחה מביתה ובעיקר מהמעמד. לג'ולייט היו חלומות אחרים בכלל. היא רצתה לטייל, לחוות עולם והוא, אידיוט כמו שהיה אז הבטיח לה שברגע שיהיה להם מספיק כסף כדי להתחיל הוא ייקח אותה והם ילכו משם למקומות אקזוטיים ושונים, יחיו מאושרים.
כמובן, כל זה לא חשוב עכשיו כי הוא כאן, על הספינה הזו שתפליג הרחק הרחק בכל רגע והיא, הוא כבר לא יודע איפה היא. בכל השנה החולפת הוא ראה אותה רק כמה פעמים בודדות, הצצות חטופות שנראו לו כמו פריצה לחיים של מישהו אחר. בזמן האחרון לאן שלא הלכה, ליווה אותה אציל ארוך צוואר וכפפות שהתנהג כאילו הוא טוב יותר מכל תושבי העיירה. הוא לא היה חצוף, לא ממש אבל ג'ייק לא הבין מה ג'ולייט מוצאת בו, באדם כזה שממנו שכנעה אותו שברחה כשעזבה את ארצה וזנחה את מעמדה.
אויי ג'ולייט.
וכמובן, ויקטור ג'ונס הקטן, טוב הוא לא כל כך קטן. בן שלוש - עשרה בכל זאת, שכל הזמן מתעקש שכולם יקראו לו ג'ונס או ג'ונסי. הילד הזה שקטן ממנו בשש שנים סך הכל נראה לפעמים כאילו הוא יודע על העולם דברים שאף אחד לא סיפר לו. היה גם אבא שלו, מר ג'ונס שג'ייק מעולם לא שמע אף אחד קורא בשמו הפרטי. איש מבוגר שהשנה ימלאו לו ארבעים וארבע. איש עם יותר סיפורים על העולם ממה שג'ייק מאמין שימצא איי פעם בספריה. הוא היה מקשיב לו במשך שעות תחילה בתור ילד לבד, כשחיפש עניין בדברים ואחר כך עם ג'ולייט.
הוא נושם ונאנח, פתאום נראה לו שהוא לא צריך לעזוב.
אחר כך הוא נאנח שוב ונושם נשימה נוספת.
נשימה שלישית.
עבור הים.
ג'ייק! אתה מתכוון לעלות? נשמעת צעקה ואחד האנשים על הספינה, שהעמיס את הארגזים עד עכשיו צועק אליו.
אם לא תהייה על הספינה בעוד שלוש דקות אנחנו מפליגים בלעדיך הוא מוסיף בבדיחות הדעת וגורם לג'ייק לצחוק.
אני בא, אני בא. הוא קורא אליו בחזרה ועולה סוף סוף על הסיפון.
הוא חושב ששמע את הרוח נושאת קריאה של מישהו בשמו אבל הראש שלו כבר במקום אחר.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שבוע א.ב.ש
-